ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין בל תלין פ' המקבל.
רש"י במשני' ד"ה גובה כוונתו ליישב ל' גובה דלכאו' אבע"הב פורע הו"ל למתני לזה כ' רש"י דנ"מ גם לפועל לענין שכיר בזמנו:
גמ' שנא' ביומו תתן שכרו כ' סמ"ע סי' של"ט דהש"ס נקט רישא דקרא והכוונה לעולם אסיפא דכ' לא תבא עלי' השמש ונ' דאפשר דווקא נקט תנא ביומו תתן שכרו דהנה עיקר הדיוק מדאמרי' שכירות אינה משתלמת אלא בסוף ואמנם אפשר לומר דגמר המלאכה והתשלומין באי' כא' ואמנם אחר שאמר הכ' ביומו תתן שכרו א"כ ע"כ זמן הפרעון קודם שקיעת החמה וש"מ דבשכיר לולה משתעי:
גמ' זה לפי שלא שכרו ע' רש"י כוונתו דאתך קאי אתרוויי' אפעולת לאפוקי שליח ואשכיר לאפוקי בע"הב שלא שכרו ועדן קן כיון שעכ"פ צוה לשוכרו ובדידי' הוא נושא את נפשו למה לא יעבור ולזה נ' דהנה מאתך ילפי' דבעי' תבעו דווקא וכיון שהוא לא שכרו הרי לא מצי לתובעו דמצי א"ל לאו בע"ד דידי את וא"כ אפי' תובעו לא הוה תביעתו תביעה:
רש"י ד"ה ואימא דאי לא משתלימנא וכו' אולי כוונתו דלכאור' מפסיד עי"ז מ"ע של ביומו תתן שכרו ולזה כ' רש"י דלעולם יום פרעו מקיים מ"ע אלא אם לא פרעו אינו עובר:.
כ' הש"ך חו"מ סי' של"ט בשם ס"ח דע"מ שלא יעבור בבל תלין מהני ולא הוה מתנה על מה שכ' בתורה כמו שאין מתנה ע"מ שכ' בתורה ע"מ שאין לך עלי פת וקטנית וצ"ע דאין הנידון דומה לראי' דאטו אם הפועל רוצה לעשות אצלו בחנם מאן ימחה בידו משא"כ כאן דלא מחל לו כ"א האי' ולא הממון ואמנם בר מן דין ק' מאי ראי' צריך לזה דמהני דאטו גרע משוקא דסוראי דלא סמכא דעתיי' והכא וודאי לא סמכא דעתי' וצ"ל דל' מ"מ הוא דק' דמ' שמתנה בפי' נגד התורה ולזה שפיר הביא ראי' דלאו בל' תליא מלתא אלא דק' מרימר ומר זוטרא אמאי לא עבדי הכי בשלמ' יהודא בר מרימר כיון דבלא"ה ע"י שליח אגר לא הוה לי' טרחא בהכי משא"כ אנהו וצ"ל דהפועל לא יתרצה בכך כיון דבע"הב גלי דעתי' משא"כ ע"י שליח לא מסיק אדעתי':
הני שיקאי דסורא ע' רש"י כוונתו מדאמרי' בל תשהא איכא ואין בל תשהא אלא כשיש לו מעות כדכ' ויש אתך ש"מ דאפי' יש לו מעות אין כאן בל תלין משום דבקר ראשון כבר עבר אלא דק' ל"ל למנקט שיקאי דסורא לנקט היכא דלא הוה לבע"הב מעות בזקר ראשון דג"כ אין כאן בל תלין ושוב אינו עובר ולזה כ' דהתם באמת עובר דבשלמא הכא לא חל חיובא דבל תלין כלל עלי' בבקר ראשון משום דלא סמכא דעתי' דפועל ושוב אין כאן בל תלין משא"כ התם חיובא וודאי חל עלי' אלא דרחמנא פטרא עד דליהוי לי' מעות וכל אימת דמתרמי לי' מעות הוה לגבי' בקר ראשון:
והנה הרי"ף והרמב' שהשמיטו להך מ' דפליגי אנ"י וס"ל דלא גמרי' מנייהו:
כ' הרמב' פי"א משכירות אחרי עיבר בל"ת ואינו לוקה שהרי חייב לשלם וכ' ה"ה דכוונתו לאו שנותן לתשלומין אין לוקין עלי' וק' הא בלא"ה הוה לאו שאין בו מעשה ולכאור' הי' אפשר ליישב כיון דבכובש שכר שכיר איכא גם לא תגזול ולא תגזול באמת הוה לאו הניתן למעשה וכמ"ש ה"ה גבי חסמה בקול דר' הרמב' דלאו שניתן במקום אחר למעשה לוקין עלי' אפי' שלא ע"י מעשה ולכך הוצרך הרמב' לטעם שניתן לתשלומין אלא שק' שהרי הרמב' לא כ"כ כ"א אמלין שכרו ולזה נ' דכוונת הרמב' דלא נימא אחרי שכ' דאם איחר לשלם עובר בל"ת א"כ מקרי התשלומין לאחר זמנו לאו שיש בו מעשה לזה כ' הרמב' דלא היא כי אין הלאו מה שמשלם ועושה מעשה שהרי לשלם ע"כ חייב אלא הלאו היא מה שלא שילם ע"ע וזה לא מקרי מעשה:
תוס' ד"ה או עשק כוונתם דל' או עשק מ' דהשבועה באה על העושק עצמו וא"כ ע"כ עשק גופא היינו כפירה ורש"י מ"מ גריס לי' ומפ' דה"ק דעשק נ' עבר ומ' דהשבועה באה על מה שהי' בעבר ביניהם:
תוס' ד"ה ולמה הנה לכאור' יש ליישב בפשיטות דקו' הש"ס לא הי' כ"א משום דמסקי' באיזו נשך דגזל דקרא הייני כובש שכר שכיר דלגופא לא אצטריך דילפי' מרבית ואונאה אמנם התינח לענין אי' משא"כ לענין קרבן דלא שייך למילף מרבית שפיר אצטריך גזל לחוד ועשק שכר שכיר לחוד:
אמנם כבר כ' במק"א ליישב בקו' תוס' זאת קו' תוס' בחולין פ"א שהק' למה לא לקי אלאו דגזל הא מסקי' הכא דבגזל איכא תרי לאוי ואמרי' בתמורה דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי ותי' שם תמוה שכ' דבגזילה לאו בהדי הדדי כ' תרי לאוי ובאמת ה"ה כתובי' בחד קרא ואמנם בזה מיושב דמשו"ה באמת אצטריך קרא למכתב בהדי' והשיב את הגזילה או את העשק לנתיקו בתרי עשה תרי לאוי וכיון דאצטריך למכתב ב' השיב תרוויי' א"כ גם בתחלה אצטריך תרוויי':
רש"י במתני' אצל חנוני שהי' הפועל צריך לפירות כוונתו דאי לא"ה לאו כל כמוני' דבע"הב שישלם לפועל פירות בשכרו ולאפוקי ממ"ש הב"י בשם הגמיי' סי' של"ו:
ואי אמרת אומן קונה וכו' יל"ד הא ל"ל לימא בקיצור אלמא עובר ונ' דלכאור' מצי למדחי דמיירי ששכרו לימים ולא הוה קבלנות ולהכי נקט אומן קונה וכו' כלומר א"נ בשכירו' קמיירי מ"מ הרי אומן קונה בשבח כלי והלואה היא אפי' שכרו לימים: