ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין אריס קבלן וחוכר פ' המקבל.
רש"י ד"ה שבח שקמה עשו והשביחו כוונתו דוודאי אי הוה שייך בקורות שקמה שבחה בידים וודאי הוה גם רבא מודה אבל באמת כל שבחא דשקמה שבתא דממילא ולהכי פליג רבא:
התם זביני מעליתא יש להק' הא רבא ס"ל בפ' החולץ כר"ל דק"פ לאו כק"הג דמי ולר"ל במוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג ג"כ לא הוה כק"הג ומאי זבינא מעלי' שייך וצ"ל דרבא לא סבר כר"ל כ"א במוכר שדהו לפירות ולא במוכר סתם בזמן שהיובל נוהג ור"ל באמת סבר כאביי דהכא ומיושב בזה קו' תוס' פ' השולח הא רבא סבר אחין שחלקו לקוחות וא"כ לא משכחת דמייתי ביכורים כ"א חד בר חד עד יב"נ ולמ"ש א"ש דבזמן שהיובל נוהג לא ס"ל לרבא כר"ל במוכר סתם ואצ"ל דדווקא בבן לגבי אבא ס"ל לרבא כר"ל כמ"ש תוס' שם כ"א ביובל לחוד ע"כ ס"ל דזביני מעלי' הוה מדשמעתין:
חמשה חתנוותא כ' הרא"ש דה"ה בחד נמי דינא הכי וע' בנמ"י שכן מבואר בתוספתא אמנם נרא' דגם מש"ס מבואר כן דאל"כ יקנו כולם זכותם לחד:
בענין מה שתיי הנמ"י מיתומים שהניח להם אביהם פרה שאולה נ' דצריך להוסיף על דברי' דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו מפקיד דאל"כ עדן יכול לומר אין רצוני שיהא פקדונו ביד אחר:
אר"י מסתלק בלא שבחא נ' ד' רב יודא משום דקי"ל כרבא לקמן דשתלא שהפסיד בכ"ג מסתלק ול"ל לאתנויי אלא ש"מ דבלא שבחא וד' רב כהנא י"ל דס"ל כהראב"ד בנ"י דדווקא אם קלקל ג' פעמים לא זולת וא"כ שפיר י"ל דהתנה דיסלקנו בפ"א וא"כ פליגי ר"י ור"כ אהא מלתא דראב"ד וקיי"ל כרב כהנא:
א"נ י"ל דר"כ ס"ל כהרמב' דמתא דקאמר רבא אכולהי קאי ומשום שהצבור קבלוהו עליהן והכא ביחיד מיירי ופליגי בהא מלתא דהרמב"ם ויש לתרץ בזה קו' הראב"ד על הרמב"ם מרוניא לקמן דבאמת רבינא דסלקו ורבא ס"ל דאפי' ביחיד דינא הכי אמנם אנן כר"נ קיי"ל דע"כ ס"ל דביחיד לא ורבא ג"כ משום ר"כ נקט מתא:
אסמכתא היא אפשר לומר דד' ר"י ור"כ כמ"ש תוס', בסנהדרין דבמשחק בקוביא אם הכסף מונח על השלחן לא מקרי אסמכתא וה"נ קרקע בחזקת בעלי' וכיון דההיא אריסא אסתלק למפרע משבחא הו"ל טפי ממונח על השלחן ולא מקרי אסמכתא ובאמת למאי דקיי"ל כרבא צ"ע על ד' תוס' הנ"ל:
ובמ"ל פ"י משכירות הניח ד' הריב"ש בצ"ע במ"ש דההיא טבחא פטור מלשלם משום שאומר שלא הי' טורפה והקשה המ"ל בטריפות מאי תשלומין שייך ועיינתי בפנים בריב"ש ולק"מ דהתם לפי ד' השוחט אם חתך הריאה הי' מתברר כי הבהמה כשרה נמצא דבחתיכתו הוא דאפסדא ושפיר קאמר הריב"ש כיון דהיא אומר שוב כי לא הפסידה כי הי' סבור שיאמינו לו א"א לחייבו על חתיכתו:
נ' ד' רש"י דדרדקי דלא גריס בהתמדה לא מקרי כ"א מניעת שכר ושבח ולא פסידא ולהכי כ' משום דמיירי דלא דייק ובענין קו' תוס' ע' בד"ה פ"י משכירו' שיישב היטב וכוונתו דאם הרב מכניס שיבוש בתלמיד כי האי וודאי לא נפיק ממילא:
לד' הראב"ד דמתא לא קאי אלא אסופר צ"ל דהא דנקט מתא לאפוקי מפי' רש"י דקאי אסופ"ר סת"ם קמ"ל דבסופר מתא כלומר שטרות דינא הכי:
תוס' ד"ה רבא אמר קרנא ונ' דד' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דרבא פליג אר' מניומי ולהכי הרי"ף והרמב' פסקו כרבא והשמיטו ד' מניומי והרא"ש הביא דר' מניומי דמ' לי' דהל' הויא מדפריך מני' הש"ס לעיל והשמיט לדרבא:
שניהם אסורין ע' ברמב'ם שכ' מטעם רבות וע' בה"ה שנדחק לפ' ונ' טעם הרמב' דל' אסורין מ' דיש אי' מצד עצמו בדבר: