ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין ב' גינות שלהי מס' ב"מ
כתב רש"י והירק שומי' ובצלי' נ' כוונת רש"י לאפוקי קישואי' ודלוע' שדרכן להתפשט עד למעלה למעלה וא"כ היאיך קאמר ר"ש כל שהעליון יכול לפשוט את ידו הרי על הכל יכול לפשוט את ידו וכ"ת אעיקרו קאי ר"ש א"כ תפשוט איבעי' הש"ס לקמן:
והנה בענין פלוגתת ר"מ ור"י נ' דר"מ קאמר דעיקר היזיקא מגיע מירק זה לעליון הואיל ומחליש קרקעו ואמנם לולא הי' קרקעו משועבד לתחתון לא הי' מועיל זה אמנם באמת יוכל לוקח את עפרו דהיינו שעל הגבול ואמנם ר"י ס"ל דמה שמזיק הירק לאויר של תחתון עולה יותר ממה שמזיק לעליון בקרקעו ואמנם לולא הי' אוירא משועבד לעליון לא הי' שוב מועיל נמצא דכל אחד צריך לסברתו ולא שלא ידע זה מסברתו של זה:
מהיכן ירק זה חי הכוונה אם השרשים המה מרובי' או הנוף מרובה ואם השרשי' מרובי' עיקר חיותם מבעל הקרקע ואם הנוף מרובה עיקר חיותא מאויר התחתון אלא דק' למה לא קאמר ר"מ כה"ג ג"כ גבי אידך פלוגתא דפליג עם ר"י בברייתא בגמ' ונ' דבאמת דווקא כאן משום דשני' יכולין למחות קאמר ר"מ הכי דאם הנוף מרובה לא שדא לי' בתר עיקרו משא"כ התם דאין רשות לבעל האילן כלל וא"כ מתורץ שוב קו' תוס' למה לא עביד הש"ס צריכותא אמתני' דהכא אמנם באמת גם לר"י איכא שפיר צריכותא דס"ד באילן דווקא קאמר ר"י דלא שדי' נופו דהנוף עיקר באילן משא"כ בירק מודה קמ"ל מתני' דאפי' בירק פליג ר"י:
ר"ש אומר כ' רש"י דהטעם משום גנאי וכו' והק' הטו"ז חו"מ קס"ז א"כ אמאי אמרי' בגמ' ובלבד שלא יאנס ונ' דצ"ל דאונס אינו שוה בכל אדם ואם הוא יכול לאנס עצמו בעלי' הראשוני' שמכרוהו לו מי יודע אם יכלו לאנס עצמם כל כך וא"כ כבר הפקירוהו אצל תחתון וממילא הקונה מהם לא זכה בו:
ואמנם ע"ד שכ' ב"י ליישב קו' הרא"ש לקמן דהיינו דעליון מתיירא כי התחתון יחשדהו שבא בגבולו א"כ בלא יאנס ג"כ ה"ט:
ואמנם לולי ד' רש"י הייתי אומר דוודאי אם קנאו הגינה מב' בני אדם נמצא דכל א' מכר חזקתו ומי שזרע הירק שם שלו יהא כיון דאידך לא מחה בו מלזרוע א"כ הו"ל חזקה אע"כ איירי שלקחו ב' הגינות מאדם א' וזה כיון שהי' ב' הגינות שלו לקט בעליון כל מה שיכול ליקח בידו שלא באונס וזה מכר ג"כ לעליון ולתחתון מכר השאר כי זה השאר הי' דרכו ליקח בגינה התחתונה:
והנה במ"ש לעיל לחלק בין ירק דלא אמרי' בי' שדי נופו לאילן מיושב סתירת הרמב' מערלה שהק' הלח"מ דפסק שם הרמב' כר"י אמנם באמת בב"ב סתם משנה כר"י בענין מקח וממכר ופסק ג"כ הרמב' הל' כאותו סתם וכ"ת אכתי ק' מהך דר"ש דהכא לא היא ע"כ לא קאמר ר"ש אלא בירק ומה"ט ג"כ נקט ר' ירק במתני' דלר"מ ור"י אפי' אילן הו"מ למנקט אלא משום דר"ש מודה באילן נקט ירק דווקא וא"כ באינך שפיר קיי"ל כסתמא בב"ב:
ואמנם מה שלא הביא הרי"ף איבעי' דש"ס נ' כיון דר"ש כר"מ ס"ל א"כ העליון הוא המוחזק ויכול לומר לתחתון אייתי ראי' דכה"ג מודה ר"ש:
ואמנם בענין מ"ש דקנו ממוכר א' עדן יש להק' נישיילי' למוכר למי מכר הזרעי' שבאמצע וצ"ל כיון שכבר יצא המקח מתחת ידו שוב אינו נאמן והיינו כדמשני' לפי רש"י בתחלת המס' דבדנקט זוזי מתרוויי' ואין המקח בידו אינו נאמן והיינו הדרן עלך פ' הבית והעליה וסליקא לך מס' ב"מ דע"י דשמעי' במתני' בתריי' דאין המוכר נאמן בדנקט זוזי מתרוויי' כשאין המקח בידו שפיר קתני בתחלת מכלתין דזה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי ישבע כל אחד ואין המוכר נאמן:
ולסיים המס' בד' אגדה נ' בנדקדק וכי מה אכפת לי' לשבור מלכא בהאי דינא ולזה נ' לבאר הכתובי' סוף שיר השירי' מכרם הי' לשלמה עד חבירים מקשיבי' וגו' ונ' דהנה כ"י נקראת כרמו של הקב"ה כדכ' בישעי' כי כרם ה' בית ישראל ואמנם נקראת ג"כ גן כמו שפי' רש"י על פסיק דודי ירד לגנו ונ' דהחילוק בין כרם לגן דבכרם אין נוטעין רק מין א' של גפנים ומכ"ש לפי דת תו"הק דאפי' ירק בכרם אסור לא כן גן הוא של מינים הרבה נמצא דכ"ז שישראל שרוין על אדמתן ואין לזרים חלק אתם הם נמשלי' לכרם לא כן כאשר אנחנו בגולה מפוזרי' בין כמה מיני אומות אנו קרוי' גן ולזה אמר הכ' לכה דודי נצא השדה כמו מן השדה נצא מהגלות הזה אשר שם נלינה בכפרי' דהיינו בכופרי' כך כי אם נשכימה לכרמי' וקדים קודם זמן המיועד להעשות כרם ושם נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמוני' וכמו שפי' רש"י דקאי על מליאי מצות כרמון שם אם נהי' כרם אתן את דודי לך לא בגן מפוזר בין האומות והנה הן אמת כי כל המתחזק על משמרתו בגלות החל הזה ועומד בצדקו הנה מעשיו הטובים יהי' יקרי' יותר בעוני ה"ית מאשר יהי' כאשר אנחנו שרוים בטובה על אדמתנו אמנם מעט בעו"הז אשר יעמדו באמונתם עד שבכל הגן אין כאן כי אם ערוגת בושם אחת וז"ש הכ' דודי ירד לגנו לבני' היושבי' בגולה כמו שפי' ג"כ רש"י על פ' זה אמנם אין כל הגן שלו כ"א לערוגת הבשם לערוגה א' שבה בשמים לא יותר, ואמר לרעות בגני' וללקוט שושני' כי כל מעשה הטוב בבניו בגלות יחשב בעיני' כשישן נמצא כי הענין כי לצדיקים הגלות לטובתן ואמנם לצדיקו של עולם ית' פמליא שלו כביכול מתמעט מדי יום יום ואמנם גם הצדיקי' הרוצים לקבץ ולרבץ פעלים לתורה ירפו ידם יען מעט מעט המה החיל אשר יקשובו לקולם אכן באמת צריך שלא יהי' כן עם לבם כי המקיים נפש א' מישראל כאילו קיים עולם מלא ומעתה יתבארו הכתובי' כרם א' הי' לשל למה כביכול שהשלם שלו בבעל המין בעולם הגדול הזה ואמנם גם זה הכרם בעוה"ר נתן לנוטרים ביד המלכיות ואמנם כל איש מאנשי הכרם אם בכל זאת ישמור פריו יהי' לו שכר על א' אלף והיינו איש יביא בפריו אלף כסף אמנם בקשתינו היא כרמי שלי לפני תן לנו כרמינו ואז האלף לך שלמה יהי' לך צורנו אלף פעמי' יותר דבקי' בך ואם גם לא יהי' לנוטרי' את פריו רק מאתים ואמר היושבת בגני' אתה כ"י היושבת ע"ע בגילה לא תאמר מה יועיל לו אם יהי' לי שני' שלשה תלמידי' כ"א חברים מקשיבי' לקולך השמיעוני' מל' וישמע שאול את העם כלומר קבץ סביבותיך והנה תנן באבות ר' נהוראי אמר הוה גולה למקום תורה וכו' ר' ינאי אומר אין בידינו וכו' נ' הכוונה כי בגלות הזה בעוה"ר אין כל מקים מסוגל לתו"הק כי יש מקומות אשר אומתינו במצב המעלות וזה בעו"הר מדיח אותנו מתו"הק כי נפנה לרהבי' ויש מקומות שהגלות יכביד ביותר וגם שם לא ניכל לקנות שלימות ומול זה אמר ר' נהוראי הוה גילה למקום תורה ולא תעמוד לא במקום שמרוב טובה מבעטי' ולא במקום שמכובד הגלות לא יוכלו לעסוק בתו"הק ואמנם יאמר הלא הבא לטהר מסייעין אותו ובכל מקום אשר אזכיר את שמי אמרה תורה לא כן כי עיניך רואות הלא גם הרבה מחביריך רצו ללכת בדרך התורה ולא השיגו וזה ולא תאמר שהיא תבא אחריך שחביריך יקיימוה בידיך שלא תבא ולא תאמר ג"כ כי לבך נכון יותר עם ה' מהם ולזה אמר ואל בינתך אל תשען ולבאר ד' ר' נהוראי בא ר' ינאי ואמר כי אין בידנו לא נוכל להשיג תכליתינו לא משלות הרשעי' לא במקום שהשלוה מרבה רשעי' ואף לא מיסורי הצדיקי' במקום שהצדיקי' ביסורי' והנה על ענין זה יסובב ענין משנתנו ואמר שתי גנות זו על גב זו שתי מקומות ומלכיות שישראל בהם בגולה כמו שאמרנו לעיל על ענין הגן ובמקום א' המעמד ברום המעלות ובמקום אחר בשפל התחתון והנה באמת והירק בנתיים כי עיקר חיותנו להיות רענן הוא בנתיים לא במצב העליון ולא במצב התחתון אמנם מ"מ מהני תרי הי' מיניי' עדיף לקיים הוה גולה למקום תורה ואמר ר"מ כי טוב יותר של עליון במקום שישראל בהצלחה נוח יותר לקנות שלימות מבמקום שישראל בשפלות ור"י אמר לא כן כ"א של תחתון במקום שעניותא לישראל נוח יותר ואמר ר"מ אם במעמד ההצלחה יבא כל א' ליטל את עפרו להכניע חומריותו ביותר אין כאן ירק ומכ"ש בעניותא אם אין קמח אין תורה וכיוצא ואמנם ר"י אמר הלא גם במצב השפלות אם יבא א' למלאות גנתו בחומריות העולם אין כאן ירק מכ"ש במעמד ההצלחה ובא ר"מ שוב ולמד כי אין כל אנפין שוין יש שיוכל לסבול יותר נסיון העושר ויש יותר נסיון הענני וע"ז אמר רואין מהיכן ירק זה חי במה יוכל להתקיים יותר ואמנם ר"ש בא ולמד כי בוודאי הש"י ישמור עמו ישראל שלא יכבד ח"ו עול גלות עלי' ואמנם העיקר כאשר ישראל במצב ההרוחה בגלות שלא יקבלו רק מה שיוכלו לקבל בפשיטות יד דהיינו מה שנותני' להם לתוך ידם ובשאר ידעו בכל עת שהם בגלות וזה והשאר של תחתון ואמר עלה ובלבד שלא יאנס שלא ידחקו ביותר לקבל הרוחה והנה שבור מלכא הי' מקרב ישראל כמו שראינו שהי' משעשע בכל עת עם ת"ח ואמנם הי' יודע כי אין טוב לישראל שפע יותר מדאי כ"א כמו שאמר ר"ש וז"ש אפריון נמטיי' לר"ש כי גם אנכי דעתי כמוהו והנה אז"ל הזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה הכוונה כי באמת דרכה של תורה הוא כמו שאז"ל באבות ע"י יגיעה פת במלח תאכל וחיי צער תחי' ואמרו אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך ומכלל הן אתה שומע לאו ואמרו בתדב"א עד שאתה מתפלל על ד"ת שיכנסו בתוך מעיך התפלל על מעדני' ועל אכילה גסה שלא תכנס בתוך מעיך והנה גלל כן הבני עניי' שחיי' חיי צער וקוני' התורה ביגיעה קוני' יותר שלימות בתורה מבני עשירי' הרגילי' בתפנוקי' והנה האינו מבין כשיראה העשיר רק עוסק בתורה ישתומם על זה לבד היאיך מניח תענוגי העולם ועוסק בתורה ואמנם באמת לא הגיע עדן לקנות שלימות בתורה יען היתה התורה לו רק לשעשועי' ואמנם הלומד תורה מתוך צער ויקנה בה שלימות הוא אשר ישמח אז בתורתו יותר מבאלפי זהב וכסף וז"ש דוד הנה הש"י צוה אותנו לעסוק בדברי תורה וכ' הטו"ז דהיינו ללמוד ביגיעה אך העשיר לא ידע בעו"ה מזה ואמר דוד על עצמו טרם אענה טרם שהי' מענה עצמו על ד"ת כמו שד' רז"ל על עדיני העצני שהי' מעדן ומקשה עצמו כעץ על ד"ת וטרם שעשה כן הי' שוגג כי הי' סבור כי יצא י"ח בלמוד התורה ואמנם באמת לא כן כ"א ועתה אחרי שעינותי אמרתך שמרתי ואמר טפלו עלי שקר זדי' הזדי' טפלו בשבילי שקר כי הגעתי למעלת השלימות אשר אני בכל לב אצור פקודיך וזה הי' יען המה טפש כחלב לבם כי כסה פני' כחלבם לא ידעו כ"א תענוגוי העולם ואנו תורתך שעלתי אמנם אין זה מן המדה כ"א טוב לי כי עיניתי למען אלמד חקיך אם בענוי אלמד חקיך ואז אגיע למעלה אשר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. הש"י ישים חלקינו מעוסקים בתורתינו לשמו הגדול ית' ועובדי' אותו ביראה ואהבה א"ס:
סיימנו ב"ה מס' בבא מציעא פה שוראן טבת תרי"ט:
הדרן עלך פ' הבית והעליה וסליקא לך מס' בבא מציעא– והשבח והתהלה לשוכן ברום עליה, ומלמד לעמו ישראל עצה ותושיה.