ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין אריסות וחכירות:
רש"י ד"ה בית אילן כוונתו כיון דמתני' אפי' באריס מיירי כדאמרי' בגמ' א"כ בנקצץ האילן מה אריסו' שייך לזה רמז רש"י דמיירי כעין לעיל שמשכירין אילנות ע"ג שדה שיש שדה ואילנות בתוכה ואותן אילנות נקצצו אשרה דקאי קאי:
ואמנם בירושלמי שהובא ברא"ש מ' דלעולם בבית אילן לחוד מיירי ולא נקצצו כל אילנות כ"א איזה מהן:
והנה ברי"ף וברמב"ם לא הובא ירושלמי זה וע' בב"י שנתק' בדבר ואפש' לומר לדעתם דס"ל הירושלמי כשמואל ס"ל דחוכר למחכיר קפידא ואמנם דווקא כדקפדי אינשי משא"כ בעשר נטיעות לבי' סאה דלא קפדי אינשי אמנם אנן כרבינא סבירא לן דהקפידא משום שאמר בית השלחין זה וא"כ זה דווקא בעי' וכל שנקצץ אפי' אילן א' קפידא איכא:
רש"י ד"ה ואינו מונה לו נ' כוונתו דמתני' אף דמיירי גם באריסות נקט בהדי' חכירו' משום דבחכירות איכא רבותא טובא לזה דבשלמא באריסות אין כאן הוכחה גמורה ומשום מעיין או אילן זו בזו דלמא משום דאין כל ארוסי' שווין בעבודתו אינה שוה יותר משא"כ חכירות כיון דידוע כמה נותני' באותו מקים חכירות מבית סאה או מבית כור ואיהו יהיב לי יותר ע"כ משו' מעיין ואילן הוא וס"ד דלהוי כאומדנא דמוכת קמ"ל דמ"מ אינו מנכה לו:
תוס' ד"ה אידי ואידי וכן ד' הרא"ש כמסקנת התוס' אלא שהקשה עלי' המע"מ והלח"מ לשיטתו למה הביא התוספת' דבשדה חייב להעמיד לו אחר וע' בפריש' מה שתי' בזה ונ' ליישב דוודאי אי אמר זה ע"כ בדקאי בגווה עסקי' אבל מ"מ יוכל להיות דקאי בגווה אף דלא קאמר זה אלא דמ"מ כיון דקאי בגווה איבעי לי' למימר שדה זה ומדלא קאמר הכי כ"א שדה בית השלחין סתם ש"מ דאבית השלחין קפיד וחייב להעמיד לי אחר ובהם מיירי התוספתא לרבינא ול"ק מידי:
רש"י ד"ה הובירה נ' דק' לי' זרעו הול"ל ומה גם דלשון הובירה מ' שהוא פועל יוצא דלא שייך כאן לזה כ' רש"י דנקט תנא האי לישנא דגם חרישה בכלל דאפי' זרעו ולא חרשו ג"כ שמין כמה ראוי' לעשות וחייב בזה משום שכתב לו ולא אעביד דהוה לישנא יתירא וע"כ הכוונה כמו שכ' רש"י על פעולה הראוי לה:
רש"י ד"ה דורש לשון הדיוט מדבריו מבואר דאין דעתו כד' התוס' ד"ה הי' דורש כ"א כמו שכ' הנמ"י בתחילה דהכוונה לדרוש הלשון כאלו הי' תקנת חכמים וכן צ"ל לכאורה לפי מה שפי' רש"י בהך דר' אידא שהגי' שכך כותבות לו ר"ל בשעת גירושין וא"כ ע"כ אין לומר כיון לא כ' ככתוב דמי כי אנן ילפי' מגירושין דעלמ' על כל הנשי' וע"כ הפי' כי הי' דורש הענין ואמנם תוס' לטעתיי' ד"ה ה"ג שפיר יוכלו לפ' גם שם לא כ' ככתוב דמי:
רש"י ד"ה לא ימשכנו כוונת רש"י דאם הלוה משכנו מדעתו מזה לא מיירי ר' יהושע ב"ק כ"א במשכני ב"ד:
תוס' ד"ה לא ימשכנו ע' מהרש"ל ומהר"ם לובלין ורש"א וע"ד הרש"א יש להשיב ממה שהקשה תוס' ד"ה טעמא דכי דמבואר לכאור מדברי' דס"ל דאכולי מלת' אמרי' לא כ' ככתוב דמי ולא כהרש"א ולדעתי פשט ד' תוס' לפי מה שכתב לקמן ד"ה אהני כתיבה דהטעם שכותב לו משום שמחזירו לזמן מרובה וא"כ אם אינו מחזירו לזמן מרובה לא הי' רגיל לכתוב לו דלמה יפקיע הלוה מעצמו זכות שזכתה לו התורה וא"כ כה"ג ג"כ לא אמרי' לא כ' ככתוב דמי וע"ז היק' להם למה קאמר ר' יהושע ב"ק סתם לא ימשכנו יותר מחובו דמ' אפילו במשכון שאין מחזירו לזמן מרובה ולזה כ' מ"מ תקנו כן דלא תפלג בין משכון למשכון: