ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין אדם בתלוש ושור במחובר.
תוס' ד"ה שור שאינו אוכל במחובר ע' רש"א נ' מה שלא רצה תוס' לפ' כרש"י היינו משום דאפכא מסתברא מה שלא כתב קרא בהדיא הוא מלתא דאתי בק"ו ומה דכ' קרא בהדי' הוא מלתא דלא מסתבר מצד עצמי:
גמ' אף פועל אם חסמתו פטור ע' רש"י לעיל ובטור ח"מ סי' של"ז בשם רמ"ה דאם חוסתו חייב לשלם לו ויש לי לדקדק על דברי' דלכאורה הוא מלתא דק"ו ע"כ לא קאי אמלקות כ"א אתשלומין א"כ כי אמר קרא כנפשך היינו לפוטרו מן התשלומין דאין לומר דפטרו מאי' דהרי אי' איכא וצ"ל דעת הרמ"א דקרא אתי למימר אם קצץ לו דמים אין כאן אי' מ"מ אם חיסמו והזיקו בזה לא איירי קרא וממילא חייב בתשלומין:
א"נ ד' הרמ"א דלעול' האי ק"ו דומי' מלקות הוה וכ"ת הרי אין עונשין מן הדין שאני הכא דכתב בהדיא ואכלת וכל היכא דכ' אי' בהדי' ילפי' מלקות מק"ו כמו שכ' ה"ה בכמה מקומות וכה"ג לא הווה ק"ו כ"א גילוי מלתא בעלמא:
תוס' ד"ה קמה קמה בסוף דברי' נ' לכאורה ליישב דאי לאו דכ' דיש לא היינו יכולין למעט מקמה בעלי חיים דלמא גם אינהו בכלל קמה משא"כ עתה דכ' דיש מסתברא קמה דווקא:
תוס' ד"ה יצא הלש יש ליישב קצת דגם גבי קיטוף משכחת לה והיינו בבית עיסת שאין בכל אחת שיעור חלה ואחר לישה עלו ונשכי זו בזו ונתחייבו בחלה בשע' קיטוף:
גמ' תרומה וטור חו"מ וש"מ הביאו דין זה והרמב"ם בה' שכירות השמיט' ונ' דסמך על מה שכ' בהלכו' מעשר מה הוא גמר מלאכתו למעשר:
רש"י ד"ה כרוך ותני בלח"מ פ' י"ג משכירות הק' עלי' מדידי' אדידי' גבי פרה בתבואה עיי"ש והנה לד' הסמ"ע פ"ז דכ' דדווק' בחיטין העומדי' לעשות מהם פת חיוב חלה גורם לא זולת א"כ לקמן מצי מיירי בשא' תבואה אמנם מד' הנ"י יש ללמד עוד סברא אחרת דדווקא אם התחיל מלאכה הגורמת חיוב חלה כגון טחינה אז חיוב חלה גורם ולקמן דלא מיירי בטחינה שפיר אסור לרש"י אמנם הרמב' דפ' גבי פרה פטור הוצרך לפ' שם גבי פר' בענין אחר: