ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין טבל חייב למעשר פ 'השוכר אה"פ.
וי"ל כיון דלוקח עכ"פ תבואה שנתמרחו לר"נ פטור מן המעשר אמאי החמירו חכמים ללוקח אחר גמר מלאכה יותר מבע"הב עצתו דחייב מדאוריי' וצ"ל משום דראו חכמי' דבחניות של בית הונו לא רצו לקבל גזירת חכמים בזה לכך עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה:
והנה סברת ר"ת נ' דתבואות זרעך דדרשי' מינה ולא לוקח גבי עשר תעשר כ' ועשר תעשר היינו אחר גמר מלאכה א"כ ולא לוקח נמי אחר גמר מלאכה:
באו"ד וצ"ע ע' רש"א ונ' סברת התוס' בזה דבישראל דווקא דומה לחייב משום דאי הדר מוכר וזבין לי' חייב במעשר כמ"ש תוס' ובנכרי לא שייך זה:
רש"י ד"ה העמידו דברי' אפשר לפרש נ דבבית הונו מ"מ קראים לא הוה אלא שסמכו דברי' על מה שכ' הטו"ז בהל' שופר והוא בריטב"א בסוכה ריש פ' לולב וערבה דכל מה שמפורש בתורה להתיר אין כ ביד חכמים לאסור ובאמת יש חילוקים טובא בענין זה ע' בט"ז שם:
וצ"ל לר"י בר מרדכי כיון דדוק' לוקח קודם שנתמרח פטור אטו בחניות של בית הונו הי' מוכרו קודם מירוח מאן זבין לה וצ"ל שפסקו עם הלוקח על הסאה לאחר המירוח רק לפטור מן המעשר מירחו הלוקח: