ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין אבדת אביו ורבו ס"פ אי"מ
לכאורה מתני' לא זו א"ז קתני ל"מ במקום אביו אבדתו קודמת אפי' במקום רבו ג"כ אמנם א"צ לכך כ"א הך רישא אצטריך לאביו חכם דמ"מ אבודתו קודמת:
שזה הביאו לחיי עוה"ב מבואר מזה דחכם שאינו רבו אביו קודם דל"ש טעם זה וע' לח"מ פ"ה מח"ת:
ואם הי' אביו חכם יל"ד אם אינו רבו מאי אכפת לן בחכמתו בשלמא אי הוה אתי מתני' כר' יוסי א"ש דלא אפשר דלא האיר עיניו במשנה א' אמנם למאי דמסקי' דמתני' ר' יודא וודאי ק' ונ' דה"ט דאמרי' גדול שימושה של תורה יותר מלמודה ולענין שימוש וודאי שימוש באביו יותר וקודם ששימש את רבו:
אביו נושא משאוי נ' דס"ד דדווקא לענין פסידא דממונא דגורם ביטול תורה כדאמרי' בירושלמי ליבא בכיסא תליא הוא דאמרי' רבו קודם משא"כ בצערא דגופא דג' שותפין באדם ס"ד אביו קודם משא"כ לענין אביו חכם א"צ שוב לפי גירסתני לשנות דמ"ש ובסיפא אצטריך דאדרבא משום סיפא דסיפא נשנית כולא סיפא דס"ד אם רבו בשביה כיון דלאו מכל אדם זוכה ללמוד כדאמרי' במס' ע"א א"כ אפי' אביו חכם רבו קידם קמ"ל, וכ"ז לפי גרסתינו:
אמנם לגי' הרי"ף נ' דבמציעתא לא אצטריך דדווקא ברישא דמסתמא דמלתא אם יחזור אחר אבידת אביו יאבד אבודת רבו וכן בשביה בין כך לא ידע מה יעשה ברבו הוא דאנו דנין אפי' באבי' חכם איזו מהן קודם משא"כ בפריקה דלאחר שיפרוק א' יפרוק לאחר כיון שאביו חכם איזו שירצה יקדים ולהכי ג"כ לא הביא הרמב' והפוסקי' דין בענין זה וע' בלח"מ ושי"מ, וכ"מ ה' ת"ת וב"י רמ"ב ביו"ד:
תוס' ד"ה אבידתו הנה ל' וא"ת ק"ק ובזבחי' צ' ע"ב ג"כ כ' זה רק בל' פשוט וגם לא נקטו כ"א אבידת חבירו ונ' דהאי וא"ת קאי מ"ט בזבחי' קמבעיא להש"ס ובשמעתין לא קמבעיא אלא דאי לאו גם אאבידת רבו שייכא הך אבעיא לק"מ דדווקא אמתני' מבע"ל להש"ס אע"כ כתי' ולהכי בזבחי' לא נקטו בל' קו' משום דרק אחבירו נקטו למלתיי':
מה"מ ע' רש"י כוונתו דמקרא לא ידעי' כ"א דשלו קודם וממילא מ' לן דל"ש ולה"ק הני מילי בל' רבי' אף דלא מ' בהדי', ואפשר דל' אפס דרשי' דמ' רבוי אפי' לכה"ג
ואפשר דבלא"ה לא אצטריך קרא דמכמוך ולא יותר ממך ידעי' אלא פשיטא דלאביו או רבו אצטריך:
והנה הרמב' לא הביא הא דכל המדקדק והטור הביאו ונ' דמאחר שכ' הרמב' דאפי' זקן שאינו לפי כבודו יעשה לפנים משורת הדין ה"נ ל"ש משא"כ הטור שכ' לעיל דהרא"ש נחלק בזה על הרמב' להכי אצטריך לאשמועי' הכא האי דינא:
שמואל קרע ע' רש"י כוונתו לד' התוס' ד"ה ת"ח וע' בנ"י:
ולענין אבדה במקום אבי' הנה הרי"ף לא הביא כ"א הא דעלא וס"ל להרא"ש דפסק כר"י ולולי דברי' נ' דעולא מס' לי' אי כר"י אי כר' יוסי ולכך במקום אבי' דווקא פסק כר"י דאביו וודאי ולא זולת:
ועד"ז נ' הוה איבעיא דר"ח אי מספיקא קיי"ל כר' יודא וא"כ כשהתלמיד שאינו מובהק א"כ אדרבא לר' יוסי אביו קודם דאין זה רבו ושוב אביו קודם משא"כ אי קיי"ל כר"י לגמרי א"כ רבו קודם וע':
כ' רש"י תלמיד וצ"ל רבו ששמע שמועות וכו' לאפוקי ממ"ש בשי"מ דמחכים את רבו דמ' לי' לרש"י רוב תלמידי' מחכימי' את רבן כמ' ר' יוסי ומתלמידיי יותר מכולם:
במקרא ע' רש"י נ' דק' לי' למה משנה חשיב יותר ממקרא ולזה כ' דבימי' ההם דווקא הי' כן:
מנדיכם לא פי' רש"י כפשוטו דלא מצינו נדוי כ"א בת"ח ולא בע"ה:
ובענין כנדה אפשר משום דלומד תורה בפני ע"ה כאילו בועל ארוסתו והנה בברי' התורה כלנו אחים והתורה אשת אחי' וכ' בה נדה היא והיינו כנדה:
ונראה בשמחתם נ' הטעם כמ"ש הרמב' דשנאת הע"ה לת"ח משום קנאת התורה א"כ השנאה הזאת היא שבחם שהתורה יקרה בעיניהם ולכך ונראה בשמחתם:
נ' דלהכי מוקים מתני' וכר' יודא אף דסתם מתני' ר"מ משום דתנא לא נקט ברישא אביו ורבי שלמדו חכמה כ"א לבתר הכי לנתינת טעם בעלמא אגב אורחא מ' טפי כר"י מכר"מ: