אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ח דרוש והספד על הגאון יואל רעכניץ

ליקוטי חבר בן חיים ח· רבי חזקי' פייבל פלויט

דרוש והספד על הגאון יואל רעכניץ

בענין מדליקין מנר לנר לחנוכה תרמ"ה

דרוש והספד על הגאון מו"ה יואל רעכניץ אב"ד בקהל פאקש ועל גיסי הגאון מו"ה ישעי' בייערן אב"ד בקהל פאטאק ועל הרב מו"ה מהר"ם טרעביטש בפעסט ז' א"ר תצוה תרמ"ו:

בתנחומא רפ"ז ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול וק' וכי לא אמר הש"י לאברהם ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וחזר ושנאו בפ' שמיני ימ' בשר ערלתו כך שנו רבותינו קטן נימול לשמנה מ' טעם כשם שנימול יצחק אבינו ועדן ק' מ"ט ארשב"י בא וראה שאין חביב לאדם יותר מבנו והוא מל אותי למה אר"נ בר שמואל כדי לעשות רצון בוראו הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה, א"ר חנינא ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה מה שלא נצטווה הוא שהכ' אומר ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתיך:

ויל"ד מה ענין האי מאמר לפ' ואתה תצוה:

ארז"ל בפ' ראד"מ תני' רשב"ג אומר כל מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה עדיין עושין אותה בשמחה ואיזו זו מילה שכ' שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב פי' רש"י אמרתיך אמירה יחידות ונ' לבאר דאנו אומרי' אחר קדושא דסדרא ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו וצריך ביאור ואמנם הענין אמרה תוה"ק בפ' התוכחה תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל ויל"ד א"כ עניי ישראל שבאותו הדור אמאי לקו, ואמנם הפי' ע"ד אחר תקנו לנו רז"ל בברכת ק"ש ערבית ונשמח בדברי תורתיך ובמצותיך לעולם ועד כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה, הענין אחרי כי החכם מכל אדם והעשיר שנ' עליו ויתן את הכסף כאבנים אמר כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש כי כל ימיו כעס ומכאיבים וא"כ אדם זה למה נברא אמנם לתכלית זה התחיל החכם ספרו מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וד' רז"ל תחת השמש אין לו יתרון הא למעלה מן השמש ע"י מצות ומע"ט יש לו יתרון ובדברים האלה חתם ספרו סוף דבר אחרי הראיתיך כי חיי העוה"ז המה כעס ומכאובי' הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האד' לתכלית זה נברא והעוה"ז פרוזדו' בפני העוה"ב התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין ומעתה האדם המבין כדי לתכלית זה נוצר למען ייטב לך לעול' שכלו טוב שאין בו כעס ומכאובים הוא אשר ישמח בתורה ובמצות כי זה חלקו מכל עמלו וז"ש ונשמח בדברי תורתיך ובמצותיך לעולם ועד כי הם חיינו ולא הנאת העוה"ז ואורך ימינו למען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארוך ואמנם הכסיל אשר בחושך הולך ולא יבין תכליתו והוא בעוה"ז כשור לעול וכחמור למשא עליו הכ' אומר ואדם ביקר בל יבין נמשל כבהמות נדמו האיש הזה כל ד"ת עליו למשא ולכל מצוה שהוא עושה עמל הוא עושה ולבסוף יפרוק עול תורה מעל צווארו וז"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלקוך בשמחה ובטוב לבב מרב כל ר"ל כל המצות היו רב עליך וכמשא יכבדו ממך ואדרבה העני והאביון אשר חייו בעוה"ז אינם חיים עליו לשמוח הרבה במצות ומע"ט וכמ"ש דהע"ה לולי תורתיך שעשעי אז אבדתי בעניי והנה בדחיי שאר או"ה הכל מלא מאמונת העוה"ב ואמנם תוה"ק ממכה על בינתינו שנבין כי אין תכלית שמירת שבת ועתיית סוכה ואכילת מצה וכיו"ב להשיג ע"י עוה"ז כ"א עוה"ב וזה שאנו אומרים ברוך אלקינו שבראנו לא לאכול ולשתות בעול' הזה כ"א לכבודו והבדילנו מן התועים ובמה ע"י שנתן לנו רק תורת אמת ולא האריך בה בשכר הנצחי כ"א וחיי עולם החיים ארוכים נטע בתוכינו כי אנו מרגישי' ע"י כי יש לנו טובה צפונה והנה כל יותר שהמצוה קשה עלינו נדע כי שכרה מרובה כמ' רז"ל לפום צערא אגרא ואחרי כי המילה היא הקשה שבכל המצות אנו קובעים אותו ליום שמחה להראות שמחתינו בעבודתינו לו ית' מצוה שקבעו עלי' רק מילה בלבד וז"ש דהע"ה לא די שאיננו עצב על שפיכת דם בנו אדרבה שש אנכי על אמרתוך כמוצא שלל רב ומעתה אם גם אמרה תורה ביום השמיני ימול ובן שמונת ימים י"ל דהתורה נתנה זמן זה להאב לבל יאחר אבל אם האב משתוקק לקיים מצוה זאת מקודם ע"ד זריזין מקדימין י"ל יישר כוחו וע"ז מק' המדרש קטן לכמה ימים נימול כלומר רשאי האב למולו קודם ח' ומתרץ לא כ"א דווקא לח' ומייתי ראי' דאברה' שהי' זריז ביותר כ' וימל אברה' את יצחק בנו בן שמונת ימים ואמר הטע' כאשר ציה אותו אלקים כי כן נצטווה מפי הגבורה שלא ימל קודם ח':

והנה אמר הכ' ואתה תצוה ויקחו שמן זית זך כתית למאור אמר אף כי הדרך לטחון הזתים ברחים אבל אז ידבקו בהם ויכבה הנר טרם זמנו ולזה בעי' כתית וככ' יהי' כל המצות לא מן הבא בידו כ"א אחר היגיעה והחפוש להראות כי עבודתינו ליוצרינו היא מאהבה וזה יגרום להעלות נד תמיד שלא תכבה אור תוה"ק לעולם:

סיומא ירושלמי ספ"ז דברכות כד דמך ר' סימון בר זבידא עאל ר' אילא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזיקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה אילו אם אבדו יש להן חליפין תבל ת"ח שמת מי מביא לנו תמורתו והחכמה מאין תמצא ואיזה מקים בינה:

נ' דהנה לטובת אנשי העולם ברא הש"י דדברים הנזכרים זהב תכליתו למען בנקל יעשו אנשי העולם מקח וממכר מסוף העולם ועד סופו והכל בנקל ע"י זהב שערכו יקר בכל העולם ואמנם משא ומתן במקום דיו בכסף אשר כמו כן ערכו יקר ולא כמו הזהב והנחושת להביא טרף לבית דבר יום ביומו והברזל לעניים המבקשים לחם יעשו בו פעלתם ואמנם אם יאבד מן העשיר בעל הזהב זהבו יוכל להתפרנס במקום קרוב בכסף ואם יאבד מבעל הכסף כספו יביא טרף דבר יום ביומו לביתו בנחשת ואם גם:

נחשת לא יהי' לו יקח לו כלי הברזל ויעשה בו מלאכת יומו וזה הענין יש להם תמורה שאמר ר' אילא והנה כ"ז לתועלת הגוף אמנם לתועלת האמתי שיחי' אדם נפשו לנצח נצחים ברא הש"י החכמים המאירי' לעולם כשמש כמו שדרשו רז"ל על וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע ואמנם החכמים האלה נקרא להם בכתבי קדש ג' שמות דבורה אמרה ואוהביו כצאת השמש בגבורתיו, דניאל אמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ואמר עוד ומצדיקו הרבים כככבים לעולם ועד והענין הצדיקים הדבקים בה' ואהבתו וכל מעשיו רק לפרסם כחו וגבורתו של שמו הגדול בעולם המה יעמדו בכח ויגזרו כיהושע שאמר שמש בגבעון דום, וכאלי' זכור לטוב שאמר אם יהי' טל ומטר כ"א לפי דברי וכחוני המעגל שאמר לא כך שאלתי ורחב"ד שאמר יאמר לחומץ וידליק וכאלה אין מספר ולזה אמרה דבורה ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ואמנם דניאל כיון על כת אחרת ה"ה הלל הזקן שאמר אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר ואם לאו כנס וע"ז אמר והמשכילים אם יפעלו בתורתם יזהירו כזהר הרקיע אם העולם צלול וראוי לקבל אור החמה אזי יזהירו, ואם העולם תשוך תקדרות השכל אזי גם המה יכניסו אורם, ואמנם מצדיקי הרבים המה בעלי החשבון החושבים על נפשותם אחרי כי חיי האדם תהו וכשאני לעצמו מה אני לא ישגיחו במעמד אנשי העול' כי אם יעטו על השלל וישגיחו ככל אשר לאל ידם על תשב"ר וככל אשר יוכלו להצדיק נפש ישראלי ישתדלו בזה וז"ש ומצדיקי הרבים המה כככבים שלא ישגיחו ויאירו גם באישון לילה, ואמנם אמרו רז"ל תמה אני אם יש בדור מי שמקבל תוכחה והסבה כי החולה שלא ירגיש חליו יקוץ ברפואות הרופא ואמר שהע"ה אזן שומעות תוכחת חיים המה הדברים אשר לב האדם ישיב לעמתו בן אדם מה תכליתך בעוה"ז אזי בין חכמים תלין, וארז"ל דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית, הכוונה במלת דעה דעת את ה' כמ"ש דהע"ה לשלמה בני דע את אלקי אביך, ודעה זאת מביאה האדם להתבונן אם כגמול מאת ה' עליו ישיב לו ועי"ז בא להשכל שישכיל להטיב דרכיו וע"ז אנו מתפללי' חננו מאתך דעה הדעת אותך ומזה נבוא לבינה ומבינה להשכל וארז"ל במס' אבות אם אין דעת אין בינה ואמנם אם אין בינה אין תועלת בדעת, וז"ש כי הת"ח תשמישו של עולם כשם שהזהב והכסף והנחשת תשמישו אבל אלו יש להם תמורה וכמו שאמרנו, אבל ת"ח שהם ג"כ תשמישו של עולם יש כשמש ויש כזהב הרקיע ויש כככבים אבל בזמן שנפטרין מן העולם אין להם תמורה ומדוע והחכמה מאין תמצא והטעם ואיזה מקום בינה איה האנשים המתבוננים בתכליתם שילכו אצל חכם להורות להם הדרך ועי"ז והמשכילים וזהירו כזהר הרקיע, ודור שאין התורה חביבה עליו כנס עד ירחם ה' את יעקב ומאיר עיני ישראל בתורתו בב"א:

בע"ה מילי דהספידא על ההוא סבא ה' ליפמן גראס בן פ"ה עש"ק כ"ח א"ר תרמ"ו:

סוף פקודי ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו, הענין ור"ס ויקרא דבר אל ב"י כ' רש"י דברים כבושים בשבילכם הוא נדבר עמי יל"פ דאף שבהר סיני כ' ויקרא אל משה ביום השבוע מתוך הענן מ"מ כששרתה שכינה על המשכן לא הי' כח ברוח משה לבוא בתוך הענן עד שקרא אליו ה' וביאר זה הכ' ע"ד שכ' הרמב' בח' פרקים על מה שארז"ל כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה ומרע"ה באספקלריא המאורה, וביאר הרמב"ם ענין האספקלריא המה מדות פחיתיות הבאים מהגוף שהי' גם בנביאים אלא שבשאר נביאי' נקראו חסרונות אלו אספקלריא שאינה מאירה ובמרע"ה אספקלריא המאירה דעכ"פ אספקלריא עדן הוה וז"ש ולא יכול משה לבוא מעצמו אל אהל מועד כי שכן עליו ר"ל על משה הענן המפסיק ואמנם בעת הגיע הזמן שיצווה מרע"ה לצור ישראל המצות שניתנו באהל מועד קרא אליו ה' וא"ל אמור לישראל אני מעצמי איני במדרגה לבא אל מועד, ואמנם בשבילכם נדבר עמי ואם הייתם עוד במדרגה יותר טובה לא הייתם צריכים לי:

בגמ' ברכות א"ל לר"י איכא סבי בבבל תמה אמר על האדמה כ' כיון דא"ל דקמקדמי ומחשכי לבי כנשתא אמר היינו דאהני להו אמר דהע"ה אתהלך לפני ה' בארצות החיים ויל"ד מה זה ל' אתהלך אהלך הול"ל ונ' דהחילוק בין א"י לחו"ל, א"י עצמה מביאה ליושב בה קדושה לרוה"ק כמ"ש רז"ל במ' סוטה תני' משמי' דר"מ הדר בא"י ואוכל חולין בטהרה ומדבר בלה"ק מובטח שתשרה עליו רוה"ק, ובחו"ל ל"ש חולין בטהרה ולא סגי דלא לדבר כ"א בלה"ק ומה"ט אמר דהע"ה כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלהים אחרים כלומר הישיבה בחו"ל מונע רוה"ק ממנו ומי יודע עד היכן הדברי' מגיעי' וז"ש אתהלך מעצמי כדרך ההתפעל לפני ה' בארצות החיים בא"י והנה אמר הכ' הן בקדושיו לא יאמין ויודע בעל התאנה: אימתי הגיע זמן ללקט תאינתו אשר ע"כ סבי לא שכיחי כולו האי, משא"כ בא"י אין דאגה מדבר וכמ"ש הכ' למען ירבו ימיכם על האדמה ואמנם האיש אשר בקומו בבקר דרכו הראשין לבית ה' ויתפלל שם על מזונותיו שיהי' בהיתר ולא באיסור ולעת ערב כשניציל באותו יום ממכשיל במו"מ יתן שבח והודיה על אשר לא עזבוהו איש כזה גם בחו"ל אין דאגה ממנו והיינו דקאמר ר"י היינו דאהני להו:

להקמת מצבת ה' אברה' ברוין מילדי שוראן חושב קיהר יום ה' וישלח תרום:

ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שהו בן אוני ואביו קרא לו בנימין ע, רש"י ורמב"ן ותמת רחל ואקבר' בדרך אפרת היא בית לחם ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום כ, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן יכו פ' הרמב"ן כ"ז שלא ילדה רחל לא ביקש יעקב שישלחוהו לבן כי יאמר מה יעשה בביתך עם אשתך העקרה אבל באשר ילדה אמר שלחינו והיה די שיאמר כאשר ילדה רחל את יוסף ל"ל ולזה פי' רשי" דע"י שנולד יוסף לא יירא יעקב עוד מפני רש"י ע"ד שנ' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה[הנה יעקב איש תם היתה מדתו להתהלך לפניו בתומו והרשע ילך לדרכו והיה צופה ומביט] וע"י יוסף ובית עשיו לקש וק' שוב דהו"ל למימר ויהי כאשר נולד יוסף ילדה רחל ל"ל ונבאר תחלה הכונה בית יעקב אש ובית יוסף להבה הנה יעקב איש האמת היתה מדתו להתהלך לפניו בתומו והרשע ילך לדרכו והיה צופה ומביט עשרים שנה כל מעשי לבן ואמנם יוסף לא כן היתה מדתו כ"א ככל מה שרואה באחיו ולא יישר בעיניו היה מאיא לאביו והנה מדת יעקב נמשל לאש בלא להבה שלא יזיק לאחרי' ומדת יוסף הוה לבדה כדי, לאכול בלהבה עשיו לקש ואמנם מאין בא יוסף למדה זאת הוא מאמו שלקחה את התרפים להפריש אבי' מע"ז וזה ענין מאמר שהביא רש"י ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ידע יעקב כי ע"י מדת רחל יזכה יוסף למדתו שהיא להבה ולא נתיירא שוב מעשי' והנה גם בני לאה הודו כי רחל עקרת הבית כי ממנה נתפשטה הלהכה בכל בית ישראל ולזה אמרו במגילת רות כרחל וכלאה אשר בני שתיהם את בית ישראל והנה בלאה כתי' ותצא דינה בת לאה כי היתה אמה רכה בטבע ולא מנעה את כתה מלראות בבנות הארץ ואירע מה שאירע וזה שרמז הכ' ותקבר בדרך אפרת היא ר"ל בית לחם כי ממנה יצא לחם לכל ישראל והנה עיקר צערה של רחל במיתתה היה שלא תוכל לגדל בנה זה כמו שגדלה ליוסף וע"ז קראתו בן אוני ואמנם יעקב אמר אחרי שלקח הש"י לילד הזה אמו ב"ס נתן בו נשמה קדושה שלא יצטרך להדרכת אמו והנה אמר קהלת לב חכם לימינו וע"ז קרא לו אבי' בנימן ר"ל בן ימן ההולך בדרך ימין וכן היה בנימן פה ואינו מדבר והיה אחד מהנכנסים חיים לג"ע ולמען יודע בעתיד עם מי הדין אם עם רחל שדאגה שלא יהי' בנה כיוסף יען מתה או כיעקב שקרא לו בן ימן ויצב יעקב מצבה על קבורתה הוא מצבת קבורת רחל עד היום שנידע צדקתה ונבואת יעקב אודות בנה:

הק' בתוס' על מ"ש רז"ל פ"ב בשבת כשמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה וה' אמרי' בעלמא אין תחלת דינו של אדם אל' על ד"ת שנ' פוטר מים ראשית מדון ונ' דתנן באבות אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך ארץ אין תורה הכוונה דהמדה הראשונה בדרך ארץ הוא מדת מודה בטובה ואשר יש בו מדה זאת יבא מעצמו להודות לבוראי ית' על כל תגמוליה' עלי' ואמנם הדרך להודאה זאת הוא התורה מה הוא שואל מעמך והיינה אם אין תורה אין דרך ארץ הלא בלי תורה לא ישלים נשיו לה' ואמנם מי שאין בו דרך ארץ ולא יגמול לאיש חסדו ממילי' לא יבא לתורה ולזה שואלין תחילה היה לך דרך ארץ בין אדם לחבירו ואם יאמר לאו אם אין דרך ארץ אין תורה ואם יאמר אין אזי שואלין אותו קבעת עתים לתורה ואמנם גם שאלה ראשונה על ד"ת היה:

בע"ה מילי דהספידא על מות הזקן ה' פייש רייז זקן בן פ"ו שנים עש"ק במדבר כ"ג אייר תרום שוראן יע"א:

שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהי' ברבות פ' במדבר שתולים בבית ה' אלו תנוקות של בית רבן בבאי הנה סוף שנת תר"ט לא מצאתי מלמד לבני עניי' העשירים היה להם מורים לילדיהם לא זולת והתקנתי בסיומת הזקן הזה חברת ת"ת ושכרתי שני מלמדי' לבני עניים ומהם יצאו ת"ל כמה תלמידים משכילים וזה עמד עד שנת תרי"ג שנתיסד בית חוניך הנערים לעשירים ולעניים וכ"ז תחת פקידת הזקן הנ"ל ונתקיים בו עוד ינובון בשיבה דשני' ורעננים יהי' והיה שכרו שכר מצוה מצוה שכתב לו ס"ת אשר הוא לתפארת בקהלתינו והניחו אחרי' ברכה ועי' רש"י קהלת ע"פ אוהב כסף:

שפ' אוהב מצות מל' נכספה נפשי לא ישבע מצות ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל אפי' עשה אדם כמה מצות ולא עשה מצוה הקבועה לדורות כגון ס"ת מה הנאה יש לי והענין כי בימי חיי האדם חצי' זכאי וחצי' חייב ואם הניח מצוה אחרי' לעת שלא יחטא המצוה הזאת תכריעיהו לזכות ומה גם בזמנינו אשר בעו"ה בתי מדרשות שוממים אין לנו שויר לקבוע לדורות רק המצוה הזאת:

כי כל ימינו פנו בעברתיך ע"ד שאמר שהע"ה כל ימי' כעס ומכאובי' כלונו שנינו כמו הגה אותן השנים שהם שנינו לרצון הם לנו כמו הגה כמו הגיון אשר לא יצא לפועל ע"ד שאמרו ברבות פ' אחרי אמרתי להוללי ל' אל תהולו אמר להם הקב"ה אברהם לא שמח בעולמו ואתם מבקשים לשמוח וע"ז סיים ימי שנותינו בהם אף שכלו בעברתיך כי כאשר ייסר איש את בני ה' מוסר' ובכל זאת ביסורי' אלו ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שאני מתגברים על יצרינו נחיה שמונים אבל ורהבם אם מבקש האדם אחרי רהב זה מבוא לידי עמל ואין ועי"ז כי גז הגוזז החיים חוש קודם זמנו ונעופה יל"פ י"ל עוף ומל' עייף במשלי יעשה לי כנפים ועוף השמים ואמר למנות ימינו כן הודע מה שהודעתיך למנות ימינו עד"ז כי זה מביא לבב חכמה ויה"ר שיתקיים בנו כי אורך ימים ושנות חיים ושלים יוסיפו לך א"ס: בע"ה דרוש ט"ז אב פ' ואתחנן תרום ובו הספד על הגאון מו"ה חיים הרש מאנהיימער אב"ד באנגיואר זצ"ל והמאה"ג מו"ה שלמה ג"פ ראב"ד באונגוואר והמאוה"ג מו"ה פינחס שטיין אב"ד דטורוק מיקלאש:

ברבות ס"פ זאת הלכה אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל מהו שיהי' מותר לו להתפלל בקול גדול כך שנו חכמים היה עומד ומתפלל יכול ישמוע קולו כבר פרשה חנה וחנה הוא מדברת על לבה יכול יהי' מתפלל שלשתן כאחת כבר פ' בדניאל וזמנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהו ומצלא יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה כבר פ' דוד ערב ובקר וצהרים אשירה ואהמה וישמע קולי יכול יהא תובע צרכי' ויוצא לו כבר פ' שלמה לשמוע אל הרנה ואל התפילה רנה זה קילוסו של מקום ותפלה לצרכי' של אדם:

טרם נבא לבאר בע"ה ד' המדרש עלינו לקונן על האבידה שאבדנו ביום י"ז בתמוז העבר הוא היום שנשתברו בו הליחות הוא היום ששרף אפוסטמוס התורה והיום הזה ההפך עלינו לקחת מעל ראשוני מאיר עיני חכמים בהלכה הגאון אמיתי רכב ישראל ופרשי' מו"ה חיים צבי מאנהיומער אב"ד באונגוואר במיתת הגאון הזה נתקיים בנו נבואת ישעיה ע"ה כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה כל משען ומשענה כל משען לחם ומשען מים הכוונה בירושלים כמ"ש רש"י בשיר השירים כונוי ליראים ושלימים וביהודה שער עם בני ישראל והכוונה בלחם כמשמעו כי כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וצדיק יסוד עולם ומשען מים הוא התורה שנמשלה למים שנ' הוי כל צמא ר"ל בני האדם אשר יצרם בוער בקרבם בראתי יצה"ר בראתו תבלין תורה והמשען הוא מה שהאדם נשען עליו וזו הלחם כי אם אין קמח אין תורה ומשענה מה שהמשען נשען עליו וזו משען מים והנה המשען מים הוא אשר אבד לירושלים ליראים ושלמים כי מ' יפרק היות ומי יתרץ שברים אם המאיר עיני חכמים בהלכה לקח מאתנו וליהודה אבד המשען לחם כי ע"י העמלים בתורה הבטיח לנו הכ' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה: תנן במ' אבות ר"ש אומר אל תעש תפלתך קבע כי אם רחמים ותחנונים לפני המקום שנ' כי חנון ורחום הוא ורב חסד ונחם על הרעה כוונת התנא למול המחקרים האומרים כי התפלה עצמה אינה פועלת שישתנה הש"י מרצון לרצון כ"א תכלית התפלה שיתן המתפלל הודאתי כי הוא מאמין כי ביד ה' החכמה והתבונה והבריאות והפרנסה וכמו שאמר דוד והעושר והכבוד מלפניך ואתה משל בכל ובידך לגדל ולחזק לכל זהו תכלית התפלה ל"ד כת מן המחקרים ואם התפלה רק לזה ניתקנה יוכל האדם לסדר תפלתו כדרך שקירא בתורה ולא שיבקש רחמים ורצון אחרי כי זה מן הנמנע ועל הכת הזאת הואל ר"ש באר כי לא כן כ"א אל תעש תפלתך קבע לאמור כי כשם שאנו מחויבים לקרוא ק"ש שחרית וערבית כך עלנו לסדר תפלתינו לא זולת כי לא כן הדבר כ"א רחמים ותחנונים לפני המקום ואל יקש עליך משינוי מרצון אל רצון שהרי הקב"ה כ' בעצמו ונחם על הרעה ואמנם תוכן הענין הוא כך אמרה תוה"ק פן תואכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך ואמרת בלבבך כחו ר"ל כח שכלי שאני חרוץ במו"מ ועוצם ידי זריזות במלאכתו עשה לי חי' וזכרת מי הוא הנותן לך הכח השכלי שוב החונן לאדם דעת א"כ שוב עליך לכל תשכח את ה' והנה מחשבה הרעה הזאת אשר הוא הכפירה בהשגחת הבור' ב"ה וכפיית הטובה:

הוא המעלה אף כלפי מעלה אשר עי"ז לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר ולתכלית זה ניתקנה התפלה וראשיתה אנו מאמין באמונה שלימה כי אתה חונן לאדם דעת ואמנם יש כת אחרת האומרים בצדקתו וביושר לבבי עשה ה' לי חיל וגם זה הוא שנוי לפני המקום ב"ה כמ"ש וידעת כי לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת כי עם קשה עורף אתה ומול הכת הזאת אני מקדימין ידענו ה' רשעני ואנו מבקשים מלפניך השיבינו אבינו לתורתיך ומסיימים הרוצה בתשובה וסלח לנו וכל ואח"ז נציע צרכינו כי כשם שהתפללנו על חנינות הבעת בי הוא הכח לעשות חיל כך אני מתפללים רפאינו שנהיה בריאי' ויהיה לנו עוצם יד לעשות חיל ואחר זה אנו מתפללים על הפרנסה ברך עלינו את השנה הזאת נמצא דאין כאן שינוי מרצון אל רצון כי הרצון שהיה חסר מטרם ויתפללנו היה מצדינו ע"ד שלא כוני למטת האמת ולא הייני כדאי שתרד לנו השפע ועכשיו שהאירו עינינו והגעני אל האמת אין כאן מונע שימנע השפע מאתנו ומעתה העושה תפלתו קבע וגומר בדעתו כי התפילה לא תציליהו מצרה ותכלית התפילה שבחו של מקום הרי הוא מתפלל בקול רם ובאה חנה ופרשה וחנה מדברת על לבה רחמים ותחנונים וגלל כן וקלה לא ישמע וכן הוא העושה תפלתו קבע לספר שבחו של מקום נמצא דהשלש תפלות ביום המה ע"ד ה"ג קדושות ודי' אם יאמרם בב"א משא"כ אם התפלה רחמים אין מן הדרך לבקש רחמים ג"פ בזה אחר זה שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ואמנם הזמן הקבוע לתפלה ערב ובקר וצהרים ענין אחר בגו כי כתות בני אדם נחלקות בענין השפע לג' כתות הכת האחת המה קשי יום ומבוקר לערב יוכתו להשיג להם מחיה והכת השניי' הוא אחרי שעמדה בצרה זמן זמנים החל אור ישועתם לצמוח והכת הג' המה אשר שפעת טובתם עד למרבה וה"ג כתות האלו המה נרמזים בג' זמני תפלה הערב מרמז על הכת אשר העולם חשך בעדם והבקר אותן שמתחילי' לצאת מצרה לרוחה והצהרים המה אשר שמש צדקה זורחת להם והג' זמנים מרמזי' כי כל הג' כתות ישאו ידם בתפלה לה' אלו בתפלת רחמים ואלו ברון והודיה ואמנם אחרי שנתברר לנו כי תכלית התפלה רחמים ותחנונים נאמר כי ישאל אדם צרכיו וילך לו לזה פירש שלמה לשמוע אל הרנה לספר תחילה בפסיקה דזמרה ובג ברכות ראשונות שבחו של מקום ואח"כ אל התפלה וכן מצאנו כתפלתי של משה שאמר תחילה אתה החילתי שבחו של מקום ואח"כ תפלתו אעברה נא ואראה:

סיומא גמ' ר"ה פ"א תניא א"ר שמעון ד' דברים הוה ר"ע דורש צום הרביעי זה ט' תמוז שבו הבקעה העיר צום החמי' זה ט' באב שבו נשרף בית אלקינו צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ללמדך ששקילה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו צום העשרי זה י' טבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים ובמ' איכה מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר מק' תוכחות חסר שתים שכ' בהם והפלה ה' את מכותך ובחורבן ביה"מ שכ' ותרד פלאים אבל בסילקן של צדיקים כנני יוסף להפלי' את העם הזה הפלא ופלא וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמי' ובינת נבוניו תסתר:

ונ' לבאר דהנה עיקר אבילות על חרבן ביה"מ מבואר בס' קינות נפלה עטרת ראשוני אוי נא לנו כי חטאנו הכוונה כ"ז שביה"מ היה קיים אדם חוטא ונכנס לביה"מ ומבי' קרבן ומתכפר לו אבל עכשיו משחרב ביה"מ הקב"ה גובה חובתו בטובתו מזה בגופו ומזה בממונו וז"ש נפלה עטרת ראשינו ר"ל חרב ביהמ"ק אוי נא לנו כי חטאנו וכו' ארז"ל הני בריוני דהוו בשבבותא דרי זירא כל זמן שהיה ר"ז קיים לא חזרו בתיובתא כד דמיך ר"ז הדרי בתיובתא אמרו עד השתא הוה מגן עלן עכשיו מאן מגן עלן וזה מ' הספדן פ' אלו מגלחין ככו לאובדי' ולא לאבידה והיינו דאמרין ששקילה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו אמנם ל' מיתה מצאנו בצדיקים אחר שמלאו מספר ימי' כדמצינו באהרן הכהן ובמרע"ה כ"כ את מספר ימיך אמלא שהקב"ה ממלא שנות' של צדיקים מיום ליום ואמנם בעת שהדור גונב דעת של מעלה ומחניף לפנים לצדיקי הדור והנ' ממעשי' שהם עובדים השם ית' אבל הקב"ה שהוא חופש כל חדרי בטן ובחן כליות ולב יודע מהם שאין לבם לה' ית' כ"א להחניף לבו"ד לעשות רצון מנהיגם וע"ז אמרי חז"ל גנב קשה מגזלן שזה השוה כבוד המקום לכבוד הבריות וזה לא השוה והקב"ה מסלק הצדיקים קודם זמנם וז"ש יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמי' ובינת נבוני' תסתתוזה הנקרא סילוקן של צדיקים קודם זמנן והנה אם הצדיק ממלא מספר ומי' יראה עולמו בחיי' משה מסר ליהושוע אהרן מסר לאלעזר ולא יאריך ימים אשר יבא הממלא מקום הצדיק ויכיח במישור לעוזבי אורח יושר ודברי' יהי' נשמעים כי כבר שמו על לבם במות הצדיק לעזוב דרך רשע אבל אם הצדיק נסתלק קודם זמנו והטעם לקיים בדורו ואבדה חכמת חכמי' ויאריכו ימים בלא מורה:

ומנהיג ואין איש שם על לב אזי הוא ק' מק' קללות ומחורבן ביה"מ שע"י שני' חזרו ישראל בתשובה ולא כן בסלוקן של צדיקים ואמנם אחת הוא תיקותינו במ' ישעי וחיכיתי לה' היסתיר פני' מבית יעקב ומאותה שעה וקותי לו שירחם ה' את יעקב בב"א:

בע"ה דרוש לחינוך ביהכ"נ פ' ראה תרמ"ו ט' מעגיער:

ראה אנכי נותן וגו' הנה ל' ראה שהוא מורה על דבר תמוה צריך ביאור וברבות ר"פ זאת אר"א משאמר הקב"ה הדבר הזה מאותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאליו הרעה באה על עושה הרעת והטובה באה על עושי הטובה:

הנה כי כן ביאר הרמב' בח' פרקין פ' המקראות בס' הקינות מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כי צדיק ורשע לא קאמר והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואם כן איפה מה יתאונן אדם חי כאשר הש"י נותן לו כרשעתו הלא הוא גבר על חטאיו הרי הבחירה בידו להיות טוב:

ואמנם דבר זה שהבחירה לפנינו הוא אליה וקוץ בה לולא היה האדם חפשי מיצה"ר ולא היתה הרשת פרושה לרגליו אבל חבל על עיסה שנחתומה מעיד עליה שהוא רעה שנ' כי יצר לב האד' רע מנעוריו ואין תקוה להנצל מרשת זו כי אם ללכת בדרך תוה"ק וכמו שאמר שהע"ה כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר אמר ע"ד שאמר בן סזאי הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה, אמר כי כשם שצריך האדם למאכל ומשתה להברות את גופו כן צריך למצות ומע"ט להברות את נפשו כי כל מצוה שיעשה האדם כובש על ידה היצה"ר אשר יפתהו ללכת בדרך כזב ומעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר כשם שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך וכל מצוה שיעשה האדם תתחזק נשמתו על ידה להשתוקק לעשות מצות אחרת והיינו שמצוה גוררת מצוה ואם יעשה אדם ח"ו עבירה יתגבר יצרו בקרבו ויחשך לו דרכו לירד מטה מטה כמו כ' הוי מושכי העון בחבלי שוא וכעבותות העגלה חטאה בתחילה מצוה לעשות מלאכה בשבת ע"י משרתיו שהוא אסור מדברי סופרים ל"ד קצת או רבי הפוסקים כי לד' סמ"ג גם זה דאוריית' מקרא דכל מלאכה לא יעשה בפ' בא שכ' רש"י ע"י אחרים ואחרי כן מניח בהמתו לעשות מלאכה בשבת אף שהזהיר הש"י על זה במעמד כל ישראל על סיני אף כי שאר האומות שאנחנו דרים ביניהם לא יעשה כן ביום חגיהם אח"כ יעשה מלאכה בעצמו אף שכ' בתורה מחלליה מות יומת ושלא נאמר כי לא נאמר זה כי אם על מלאכה כבידה כבוקע עצים וכיו"ב כתב בצדו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שהוא קלה שבקלות ואין קלה כמעט הימנה וספרה לנו תוה"ק כי משך ארבעים שנה שהי' אבותינו במדבר לא נהרגו בב"ד של משה כי אם שני חוטאום האחד היה מגדף השם והשני מקושש עצים כלומר עושה מעצים מפוזרי' חבילות חבילות ושניהם נהרגו על פי ד' בסקילה ואמר שוב בן עזאי מצוה גוררת מצוה מוסיף והולך בלב האד' אהבת ה' ומצותיו עד שמגיע למדריגת דהע"ה שאמר נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה ואמר שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב והיינו ששכר מצוה יהי' די לך בעשותך מצוה אחרת וכן בשכר עבירה החוטא יוצא מעון שהוא יודע רבונו ומתכוין למרוד בו ועליו אמר הכ' והנפש אשר תעשה ביד רמה כי הוא מתפאר ברשעו ולא חלק הכ' אצלו בין עבירה לעבירה כ"א קראו הכ' את ה' הוא מגדף כלומר שאומר על דברי ה' ית' על תוה"ק שהוא סכלות וכאלו אומר כי המצוה כזה סכל והיינו את ה' מגדף הלכך הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה כי כבר עותה מדרכה ונטתה עם היצה"ר וזש"כ כי נר מצוה כל מצוה שאדם עושה מאיר לו ומצילו מלכת בדרך חשך תאוות העולם הזה ואמנם המטה אזנו לשמוע תורה תאיר בקרבו כאור יומם וזה ותורה אור ואמנם ודרך חיים תוכחות מוסר כי ענין תוכחות מוסר עולה על הכול כי האדם אם הוא נענע ונדכה ורוחו שפלה עליו לא יחפוץ אפילו בטובות עצמו וצריך לדברי ניחומים למען לא יירש תרתי גיהנם בעוה"ז ובעוה"ב ואשר שמנה לחמו מרוב טובה כמו כן לא ימהר ויחיש לעשות טובה לנפשו אשר ע"כ אמר החכם הן לעשיר הן לרש ודרך חיים תוכחות מוסר וכן אמר שהע"ה שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו כי מוסר בלא חכמה ובלא תורה לא יגיע אל תכלית כ"א שמעו מוסר וחכמו הוסיפו חכמה ואז ואל תפרעו ומעתה נבין מ' הכתוב ראה דבר הפלא ופלא אנכי נותן לפניכם היום במה שאני נותן לפניכם לבחור מעצמכם בזה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה כי אם תשמעו אל מצותי אחרי שאנכי לא משלחי בכם בענין זה הרי תקבלו שכר טוב בעולם הזה ע"ד שאמרו רז"ל עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו וכמ"ש אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכיו"ב ואמנם אם ע"י שנתתי לכם:

הבחירה תבחרו ברע אזי אתם גרמתם לכם הרעה הזאת וזה שהאדם בעצמו גורם לרעה לנפשו הוא פורעניות בכפלים כמ"ש על ס' הקינות נהפך לבי בקרבי כי מכה מרותו לולא אני בעצמי גרמתי לי ע"י שמרה מרותי לא היה כבד עלי כל כך וז"ש את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוכיכם וגו' והקללה עם לא תשמעו ואז יתקיים הוי משכי העון בהולי שוא וכעבותות העגלה חטאה כי סופכם ח"ו לעבוד אלקים אחרים ואמנם אמר בקללה אם לא תשמעו ובברכה אשר תשמעו לרמז למ"ש כי הברכה עיקרה כשתגיע למדריגה אשר יהיה בעינך שכר מצוה מצוה ותאמר עם דוהע"ה גם אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב:

סיומא גמ' ברכות פ"ק תנא אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת כ"א בביה"כ שנ' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפילה ופי' רש"י דבביהכ"נ שאומרים שם תשבחות ויל"ד אם מתפלל אדם בביתו ג"כ אומר שירות ותשבחות כדעתרי' לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל גם צריך ביאור למה קראו חז"ל למקום תפלתינו בית הכנסת ולא אחזו ל' הכתוב ושמחתים בבית תפלתי:

אמר המשורר מה ידידות משכנותיך ה' צבאות נכספה גם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל חי גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלוקי והכתבים האלו צריכין ביאור עמוק וכי חצרות ה' המה הדור לצפור ודרור אמרו רז"ל בפי' הראה צפור בחלום ישכים ייאמר כצפרים עפות כן יגן ה' טרם יקדמני פסוק אחר כצפור נודדת מיקנה כן איש נודד ממקומו הענין הוא משני כתבים האלו מבואר כי הנשמה אשר בקרבינו נמשלה לצפור ואף שהי' נתינה בקרבינו איננה משולבת בגופינו כאשר הגוף עצמו מורכב מחלקים שונים ומזגים שונים אבל הנשמה תחופף עלינו ומשפעת לנו השכל בו ננהג כל ענינינו אבל אמר הכתוב אם ישים עליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף באת ישא אלקים נפש ברגע אחת יאסוף נשמתו אליו וע"ז אמר שלמה הע"ה כצפור נודדת מיקינה יען היתה שם רק כאורח ללין כן איש נודד ממקומו ועד"ז אמר ישעי' ל"א כצפרים עפות כן יגן ה' אם תבקש להבין השגחת הש"י עליך קח לך מהצפור הנשמה אשר בקרבך כעוף יעוף ולא שזפתה עין אדם ובכל זאת המתנהגת כל עניניך כציפרים עפות המגיני' על האדם להטותו מרע לטוב כן יגן ה' צבאות ואמנם המשורר הומשל הנשמה לצפור והגוף לדרור ואמר מה ידידות משכנותיך ה' צבאות למה זה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' ואמר הטעם אם יתפלל האדם בתוך ביתו מקום אשר צרכי גופו נעשים בעת יעמוד להתפלל מאוויי גופו יבלבלו תפלתו ורעיוניו ישוטטו הנה והנה לא כן בבית ה' בעת עמדו שם גם הגוף יעזוב מאויו ויחד עם נפשו ירנן לאל חי וז"ש לבי שהיא נפשי ובשרי גופי ירנן שמה לאל חי ואמר כי ביתו הוא לצפור רק קן כי רוב ענינים הנעשי' שמה נוגעים לו אבל בחצרות ה' שמה מגעת הנפש גם צפור הנשמה אשר ביתו הוא קן לה כמ' שהע"ה כצפור נודדת מקנה בחצרו' ה' מצאה בית ודרור הוא הגוף המשוטט מסוף העולם עד סופו לבקש טרף וביתו הוא לה לבית בית ה' הוא קו לה וכשם הקן תכליתו לשות הדרור שם אפרוחיו ככה בית ה תכליתו להביא שם טפינו למען תהיה יראת ה' על ראש וידעון שדון שיש אדון לעולם והיינו אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות והנה התפילה היא סדורה לנו מאנשי כנה"ג ואמנ' כוונתינו בתפילתינו זאת הוא תעכב ע"י רגשות ליבינו בעת התפלה כי המתפלל בכוונה תפלתו ברנה וישמח בכל מלה ומלה שיתן כבוד לשמו ית' ואמנם זה יהיה בחצרות ה' מקום אשר לבו נפשו ובשרו וגופו ירננו אל אל חי וכמ"ש ולזה קראו רז"ל בית תפלתינו בית הכנסת ע"י שהוא מכניס שלם בין גופו לנשמתו וזה כוונת אבא בנימין אין מפלתו של אדם כ"א בבית הכנסת מקום שמכניס שלם בין גופו לנשמתו וזה ניכר ע"י הרנה בשעת התפילה שנאמ' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום הרנה שם תהיה תפילה כי ע"י הרנה תתקבל התפילה:

בע"ה דרוש לחינוך ס"ת בבית האלמנה מ' מרים דבורה דייטש שוראן ש"ק וירא תרמ"ז:

אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה נ' לפ' ל' אשת חיל למה נסמך אשת לחיל אמנם הכוונה תכלית האשה להיות לעזר לבעלה ואם האשה תתאמץ בכל כח להשיג על ידה לבעלה כל טוב אזי תקרא אשת חיל כי הוא העזר לעשות חיל ואמר מי ימצא כמו מי ישיג כמו ומצא ידו כדי גאולתו ובאמת אמר הכ' מצא אשה מצא טובה ויפק רצון מה' כי ה' שהסכים על ידן הוא המופת כי מצא רצון מה' וז"ש ורחוק מפניני' מכרה כי הפנינים דולין אותו מן הים ואולי על שם כך נקראו פנינים והאשת חיל היא מתנה מן השמים וזה ל' ורחוק כגובה שמים מעל הארץ ואמר בטח בה לב בעלה ושלל:

לא יחסר לא אמר בוטח בה לב בעלה כ"א ל' בטח ל' עבר דקרא שהאיש נקרא לדר במרום ובעת הזאת בטח בה לב בעלה ומסר הכל בידה ושלל לא יחסר ר"ל ע"ד שאמר במקום אחר שש אנוכי על אמרתיך כמוצא שלל רב הפ' האדם בעולם הזה כאשר מבזבז ממונו במצות ומע"ט לא ידמה כמה יגדל שכרו לעוה"ב אבל במקום הגמול בעת יזכה לרב טוב הצפון כמו שאמר דהע"ה מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך יהיה השלל רב שישיג כמוצא מציאה שלא קנה אותה וכן המנוח ה' עזריאל נתקיים בו אשת חיל עטרת בעלה ע"י שבטח בה ושלל לא יחסר וגדולה שמחתו בארץ החיים היום הזה כפל כפלים משמחת בני משפחתו בעולם הזה ואמר גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה לא אמר כל ימי חייו כי זה אין מן התימא כל אשה בעלת שכלת תגמול לבעלה טוב ולא רע בעוד בחיים חייותו אבל האשת חיל אף לאחר הפרד בעלה מאתה גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה תשכיל בכל עת שיאכל בעלה בארץ החיים פרי כספו אשר הניח אחריו ומעתה האריך שהע"ה בשבחה של אשת חיל הזאת בהנהגת ביתה וזה יען אמרו רז"ל אשה חסיד מבלה עול' כשהשני' נותני' דעתי' לקנו' לה' חיי עד יארע להם אשר עניני ביתה מקלקלים עי"ז ולזה ביאר שהע"ה כי באשת חיל אשר הוא מספר שבחה לא כן הדבר כ"א לא תעמוד לאחור בהנהגת ביתה משאר הנשים אשר כל ענינם ולבם רק על זאת וחתם דברו ואמר צופיה כאשר תסתכל בהליכות בימה[משאר הנשי' אשר כל עניני ביתה ולבם רק על זאת וחתם דבריו ולחם עצלות לא תאכל עניני ביתה המה ע"צ היותר טוב אשר באפשרות יאמר כי יוכל להיות אשר לע"ע בעוד בני' בימי בחורותי' יש בהם שיאמר הלא היתה אמנו תוכל לעשות בהמון הזה אשר בזבזה על מצוה א' לעשות מעשים טובים הרבה אבל יבא העת אשר קמו בניו ויבינו מה רבה חכמת אמם שבחרה במצוה הזאת העומדת לעד ויאשרוה ובעלה המשתתף פה עמנו בשמחת תוה"ק ויהללה ואמר רבות בנות עשו חיל בעניני הנהגת הבית רבות בנות עשו חיל אבל ואת עלית על כלנה ומה טעם כבר ביאר למעלה באמרו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה הכוונה האם לבה יהמה לדרוש לבניה ובנותיה מוסר השכל אבל אחרי ידעה כי בניה אשר למדו חכמות הרבה יותר ממנה אולי יאמרו מה ידעת ולא נדעה בזבזה על מצוה זאת של כתיבת ס"ת ממון לאמור בני אהוביי ראו במה חפצי הנני נותן לפניכ' ותורת חיים הא שעשועיכם במשמרתה תעמודו ובזה ובזה תקיימו מצות כיבוד אב ואם וביאור עוד דבריו ואמר שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ביאר שהע"ה בחכמתו כי כל אשת חיל תשתדל בשני דברי' הא' להנהיג ביתה במידה ומקל ומשורה שלא יהי' גורלה כמו שאמר שהע"ה וכרקב בעצמותיו מבישה וזאת שנית שתנהיג ביתה בכבוד והדר לפי עשרה ואמנ' השני מדות אלו הא' למצוא חן בעיני בעלה שיראה היאיך היא חסה על כספו והשנית להתכבד בעיני חברותי' וע"כ אמר שקר החן האשה אשר רק תשתדל למצוא חן בעיני בעלה והבל היופי האשה אשר רק תשדל להיות ביתה בתכלית היופי אמנם אשה יראת ה' היא תתהלל כי בזה אין שקר ואין הבל ואמנם אם האשה ע"י שתבקש לעשות מע"ט לא תשדל להביא לביתה טרף שיהיה מעמד ביתה בתכלית השלימות אין זאת מדה טובה אבל אם האשת חיל היה משאה ומתנה ע"ד אשר ההון שהניח בעלה בידו עלה על כפלי כפלים ואח"כ מההון שהוא השתדלה בו תעשה מצות אזי הוא תהוללת וז"ש תנו לה מפרי ידיה שהפירות שידיה עשו ועי"ז ויהללוה בשערים מעשיה:

סיומא מצוה על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת שנ' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומאחר שאין כותבין התורה מגילות מגילות הפי' שיכתבו להם כל הס"ת והנה יש לעיין אם גם האשה מצווה לכתוב לה ס"ת או לא והנה אין ספק לכאורה כי אם הבעל כותב לו ס"ת אשתו פטורה אבל אם הבעל לא הספיק לזה ואשתו אחריו מספקת אם היא מצוה בכך וטרם נחקור על ענין זה נבוא אל מקיר המצוה במ' סנהדרין פ' כו"ג אמר רבא אעפ"י שהונחו לו אבותי' של אדם ס"ת מצוה לכתוב משלו וטעמא בעי אמנם הענין הוא כך ארז"ל במ' מנחות פ' הקומץ רבה הכותב ס"ת כאילו קבלה מסיני והטעם כי הלוקח ס"ת אחרי כי תוה"ק מקור החכמות אין מן התימא אם יקנה אותה אדם מבין כאשר קונה שאר ספרי חכמה אבל המייגע עצמו או שלוחו ונותן שכר עמלו בשלם זה להורת כי אמונתו בתוה"ק היא כאילו קבלה מסיני והנה אמר זכור את יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב והודעתם לבניך ולבני בניך הביאור כמ"ש הרמב' במרע"ה לא האמינו אבותינו מפני האותות והמופתים כ"א כל הששים רבוא כ"א עמדו לפני הר סיני ושמעו קול אלקים חיים מדבר מתוך האש וזה שסיימה תוה"ק ולא קם נביא עוד כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים לעיני כל ישראל כי כלם שמעו משה ידבר והאלקים יעננו בקול והנה א"א ע"ה שהי' בו כל המדות טובות אשר תמצאנה לא ייחסו הכ' כ"א במה:

שאמר הש"י כי ידעתיו למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו אחריו ושמרו דרך ה' כי כל אדם הנברא בעוה"ז דומה לאילן נטוע אשר אם יכרת ועוד מחליף ככה משפט האדם אשר בבא עת פקודתו ישאיר אחריו ברכה אשר בניו ילכו בדרכיו וישמרו דרך ה' ואז וחיתו באור תראה הרי הוא כעדיין חי בעוה"ז כי כל הנהגה טובה ומצוה טובה שיעשו הבנים יחשב לאבותם כאילו הם עשאוה וע"ז אמר דהע"ה הנה נחלת ה' בנים אם הבנים ה' נחלתם שכר פרי הבטן כדאי הוא צער הריון ולידה וגידל בנים להשיג בנים יקרים כאילו ומעתה מה יעשו האבות ללכת בדרך אאע"ה לצוות בניו אחריו ושמרו דרך ה' אמרה תוה"ק אעפ"י שהניחו לו לאדם אבותיו ס"ת אין די בזה כי מה יעשה הבן בס"ת שנפל בגורלו לא כן אם האב מבזבז הון רב לכתוב ס"ת לעצמו הרי הוא אומר בזה ליוצאי חלציו בני מה אומר לכם פרט ופרט שתשמרו שבת קודש וי"ט ותרחיקו ממאכלות אסורות הי לכם ס"ת שכתבתי כל אות ואות בתוכו קדש קדשים ואם אבותיכם נאמנו בעיניכם ויקרים לכם הזהרו בכל מה שכ' בס"ת הקדושה ואך בזה תקיימו כיבוד אב ואם לא זולת ומעתה אתרי שזה תכלית כתיבת ס"ת אם האב לא זכה לגדל בניו עד היגיע ימי עלומם ומסר הון לאשת בריתו גם עליה המצוה להניח צוואה זאת אחרי' ואחרי בעלה ברכה למען ידעון בניה ובני בניה איזו דרך ילכון ואני טרם אכלה לדבר אמרתי אספרה כמו הנה עברו שלשים וארבע שנים מעת נהיית ונחלית האשה הכבודה הזאת בחיי בעלה ויום עש"ק היה והיתה בסכנה גדולה ובאו בני ביתה לשנות את שמה לטובה ואף כי בעש"ק המדובר נקראתי על ש"ק באחת היישובי' אשר תחת דגלי הלכתו לביהכ"נ לעשות רצון המבקשי' ועלה בגורל שם מרים ועשה בלבי אית לטובה עד שיצאו דמעות מעני יען מרים חיתה קרוב למאה ועשרים ושש שנים כי ביצי"מ כבר היתה בת פ"ו וחיתה במדבר ארבעים שנה גם משבע נביאות שעמדו להם לישראל הי' שתים הא' מרים הנביאה והא' דברה והנה שני השמות צמודים ויהי בשובי מהיישיבה ביום א' נתבשרתי כי ת"ל חליה נתמעט ויצאה מידי סכנה ועתה בע"ה עברו עלי' שלשים וארבע שנה וזכתה לקדש שם שמים ברבים אשה יראת ה' תתהלל יוסף ה' ימים על ימי' ותזכה שיהי' צאצאי' כמותה לתהלה ולתפארת אמן:

סוף הספר

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה