ליקוטי חבר בן חיים ח· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שאר דיני תנאי פ' האומר
ע' בר"ן דמ"ש הרמב"ן דהבעל נאמן היינו דווקא בתנאי כאדבר עליך לשלטון דהיא א"צ לידע אם קיים משא"כ ע"מ שאתן לך לא מהימן וא"כ ה"ה ע"מ שאראך לא מהימן ובזה מסולק קו' הח"מ סי' ל"ח דגבי אדבר עליך פסק המחבר דס' אם הבעל מהימן וגבי אראך פסק מ"א דאם אין לו אינה מקודשת וע' בי"ש ואמנם לד' הר"ן א"צ לד' בי"ש כ"א אראך הוה כאתן לך דגם התם צריכה שתדע שקיים התנאי הלכך לא מהימן:
גמ' תנא לא נתכוונה זו וכו' ע' רש"י נ' דמתני' היינו יכולין לפ' הא דקתני על השלחן דווקא קתני דשלחני הוה כשליח בעלמא משו"ה לא מהני אם הראה לה משא"כ אם הראה לה מעות של אחרים כמו מעות פקדון וכיוצא בהא סגי דחזיא דהוה גברא מהימנא להכי קמ"ל תנא דברייתא דשולחני ל"ד ואהא מק' הש"ס א"כ כיון דשולחני גרע פשיטא ואמאי נקט חנא דמתני' שולחני ומשני דתנא דברייתא לא קאמר כ"א דלא נטעי לפ' כן אבל באמת מתני' שלחני לרבותא נקט:
ועד"ז יל"פ גם בסיפא לקמן דאי ממתני' היינו יכולין לפ' דה"ק וודאי בארץ בקעה דבית כור עפר שכיח ע"כ לא נתכוונה לראות משלו והיינו סיפא אבל לעולם ברישא ויראנה אפי' משל אחרי' ומיירי בארץ הרים וגבעות דבית כור עפר לא שכיח ולזה איצטרך ברייתא לאשמועי' דלא כן כ"א גם ברישא משלו דווקא וע"ז פריך הש"ס א"כ האי בקעה דנקט תנא דמתני' פשיטא ומשני שוב דמשו"ה נקט בקעה דמיירי באריסת וזה שכיח בבקעה דאיכא שדות טובא:
ע"מ שיש לי במקום פלוני יל"ד לד' הרמב"ם והרא"ש דאפי' במעות דינא הכי אמאי לא תנא תנא האי דינא לעיל גבי מעות ואמנם לד' הרא"ש בנקל יש ליישב זה דד' הראש דבקרקע אם אין לו במקום פלוני אינה מקודשת כלל והיינו דקתני תנא דווקא בהאי בבא ואם לאו אינה מקודשת כלומר לגמרי ואמנם כיון דבמעות לא הוה דינא הכי א"כ שפיר נקט תנא דווקא בקרקע להאי דינא משום סיפא ודינא דרישא במעות מסברא ידעי' ואמנם הרמב' שחולק גם ע"ז ק' עלי' בתרתי חדא הא דלא קתני לה לעיל ועוד מאי ואם לאו דקתני הכא דווקא ונ' דהנה ד' הרשב"א דאפי' אם אינו באותו מקום דווקא כ"א קרוב כאותו מקום ג"כ מקודשת ואמנם הפוסקי' נחלקו עליו ע' בר"ן וא"כ היינו דקתני משנה יתירא ואם לאו אינה מקודשת כלומר אעפ"י שהוא קרוב כמקום פלוני מ"מ אינה מקודשת והנה האמתלא שוב לא שייך כ"א בקרקע דבמעות הרי שפיר אם יש לו יכול להראות לה במקום שאמר וא"כ שוב מה"ט נקט תנא להאי דינא במעות דווקא נמצא דלא הרמב' מצי סבר כהרשב"א ולא הרשב"א מצי סבר כהרמב"ם:
וכ' עוד הרמב' דמ"מ הא ס' קידושין אפי' בקרקע דלמא יש לו והביא ה"ה ראי' לדברי' ממעות ביד פלוני דהאי פלוני אינו נאמן ובלח"מ דחה ראי' זו עיי"ש ואמנם נ' כוונת ה"ה עד"ז כיון דחזי' דהאי פלוני אינו נאמן א"כ מ' דה"ה אם הי' אומר ע"מ שקרקע של פלוני שלו והלה אומר לא כי ג"כ אינו נאמן וא"כ מכ"ש אם אומר סתם שי"ל קרקע במקום פלוני אעפ"י שאין א' מהבעלי' שם מודי' לדברי' מ"מ אינם נאמני' שלא יהי' אפי' קידושי ספק ומ"מ יש לדחות אבל ז"נ כוונת ה"ה אשר דברי' לפי הפשט ק' להולמן:
רש"י ד"ה אבל ארעא ע' רש"א אבל לכאורה א"א לפ' כן כמ"ש הרשב"א דכיון דבמתני' לא קתני מידי א"כ מאי צריכותא שייך אמתני' אמנם כוונת רש"י ליישב קו' הרשב"א דאכתי לתני תנא דברייתא אמתני' בתרא וקמא ממילא ידעי' לזה כ' רש"י דאדרבא תנא דבריית' דייק לי' למלתי' בארעא משום דמתני' קתני ארעא בהדי זוזי מ' דדינם שוה וא"כ ע"כ הי' עלי' להשמיענו תחלה מקור הדין גבי זוזי ומזה ידעי' דארעא מהתם יליף: אלא דאכתי יל"ד מכולא מתני' למה אכפול תנא לאשמועי' דתנא בזוזי וארעא והנה לד' הפוסקי' דהאי דינא מציעא דווקא בארעא שייך או לכה"פ: בארעא דין אחר יש וכמ"ש לעיל בשם הרא"ש א"ש אמנם להרמב' דמשוה להו לגמרי צ"ל משום סיפא אכפל תנא דברישא אשמעי' דמי בעסקא ובסיפא אשמעי' אריסות והיינו אריסי בתי אבות כמ"ש הראשוני':
והנה ע' בראש בפי' לתוספתא שהביא וע' בק"נ דהפי' בדברי' דלמסקנא חזר הראש ממ"ש תחלה דפליגו ר"מ וחכמי' אי ע"מ כמעכשיו או לא ולס"ד הו"מ להק' מהא דאר"י הכל מודים בע"מ דכמעכשו דמי ואמנם למ"ש הראש במסקנא בפי' פלוגתת ר"מ וחכמי' א"כ פליגו ר"מ וחכמי' בפלוגתת הרמב"ן והרשב"א אם הבעל נאמן לומר שקיים התנאי ומהתימא שלא הביאו הב"י ושאר אחרוני' מד' הרא"ש אלו:
וראיתי עוד לדקדק מדוע שינה הטור ל' המשנה דנקט מנה תחת מאתים דמתני' ונ' דתנא נקט מאתים בהוה דמי שאין לו מאתים זוז לא תשא אותו בתולה דהרי אין לו לפרוע כתובתה ואגב קידושין נקט גם גבי גיטין מאתים ואמנם הטור חש לטועון שיסברו דדווקא מאתים הוה קפידא ומטעם שכ' אבל מנה לא לזה שינה הטור ונקט מנה:
ח"ת בסוגי' דתנאי כפול עיין חבר בן חיים חלק ראשון:
בענין מקדש ומקנה דשלב"ל פ' האומר:
מתני' כסבור הייתי ע' בר"ן ועדן יל"ד כ"כ למה דנקט תנא ונ' דעיקר רבותא לאשמועי' דלא אזלי' בתר אומדנא ולהכי נקט כל הני דבכל חד איכא אומדנא אחרינא בכהנת מיירי בכהן דסתמא מהדר בתר ייחוסו כהונה בלויה מיירי בזר דסכנתא למנסב כהנת כדאמרי' בעלמא או מת או גולה בענוי' מיירי בגברא שאינו נותן עיניו בממון דעשירה פחיתות היא לגבי' ובעניי' מיירי בגברא שנותן עיניו בממון:
ודנקט כאן הא דדשלב"ל נ' לאשמיעי' אף דאמר לאחר דעדיף מכל ל' תנאי כדאמר בירושלמי לעיל מ"מ בדשלב"ל לא מהני להתנאי גם המעשה בטל: לאחר שאתגייר יל"ד כיון דבאותה שעה גוי הוה א"כ הכסף קידושין שנותן לה גזל גוי בידה עכשו והיכא דבהיתירא אתא לידה לכאורה לכ"ע שרי ובמה תתקדש לו לאחר מכן ולכאורה הי' מוכח דמיירי שקדשה בשטר ודלא כתוס' לקמן אמנם נ' דמצי מיירי שקדשה בקרקע וקרקע אינה וגזלת:
לאחר שאשתחרר יל"ד פשיטא השתא גר דבידו מ"מ אינה מקודשת שחרור דלא הוה כלל בידו לא כ"ש ותו סיפא לאחר שימות בעליך ל"ל השתא שחרור דמ"מ אפשר דמפייס למחרי' ומפיק לי' אינה מקודשת הכא לא כ"ש ונ' דתנא הא קמ"ל ל"מ גוי דליתא בקידושין כלל וודאי אינה מקודשת אפי' עבד דאיתא קצת בקידושין גבי שפחה חריפה דהבא עלי' באשם מ"מ אינה מקודשת ואפי' בת ישראל דלעלמא איתא בקידושין והכא חיי בעלה ואחותה מעכב מ"מ אינה מקודשת:
וכן אם ילדה ע' רש"א לקמן ולד' החולקי' על תוס' יש ג"כ ליישב דר"מ לפמ"ש הרשב"א מודה בהא משום דלא עבידי דאתא לכך חלקה כ' בפ"ע למסתמא להא אליבא דר"מ:
רש"י מחובר אינו חייב וכו' ע' ריטב"א מ"ש ליישב ד' רש"י ואמנם ל' שנאסף בכרי שכ' רש"י ל"מ כן ולי נ' דד' רש"י דה"ט דבתלוש קודם שנתמרח דיעבד תרומתו תרומה משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו משא"כ במחובר דל"ש זה אפי' דיעבד אין תרומתו תרומה:
א"נ י"ל דד' רש"י דבתלוש מה"ט דיעבד תרומתו תרומה דהך גמר מלאכה בתלוש לא מבעי' שאינו שוה בכל המינין כדתנן במס' מעשרות אפי' במין א' אינו שוה למשל תולש חטין לאכו' קליות התלישה גמר מלאכה וכן ענבים וזתים לאכילה אמנם חטין לטחון וענבים לגת אחר המרוח בחטין אין תרומתו תרומה כיון דזמנין הוה תרומתו תרומה משא"כ במחובר דלעולם לא חזי לתרומה ואפשר דמה"ט ג"כ לא הק' התוס' מיד מהך דתרומות משנה שלימה משום דנ' להו דאיכא למימר התם מיירי כה"ג שכ' דתורם מענבי על ענבי' אלא דאלו עומדי' לדרוך ואלו לא ול"ק להו כ"כ:
וע' בר"ן מה שהק' ממיקף לאו אחלת חו"ל קאי דאוכל ואח"כ מפריש כ"א אגופא דדינא דמיירי בחלת א"י דשייך בה טהרה:
איתיבי' ל' איתיבי מ' דרב אסי גופי' מק' דאל"כ מתיבי הו"ל וא"כ קשה מעיקרא מ"ט לא פשיט ממתני' ונ' דרב אסי איבעי' לי' אי ילפי' תרומה מקידושין או לא ע"ד הסוגי' ר"פ האיש מקדש ואמנם ר"י דשני לי' כל שבידו לאו כמחוסר וכו' א"כ כללא הוא דנקיט ול"ש א"כ פריך לי' רב אסי שפיר:
משפט כ' בי' ע' רש"י והראשוני' נקטי קרא דושפטתם צדק ובתוס' יבמות מייתי תרוויי' ונ' ד' רש"י ע"ד שכ' הוא בפי' החומש ע"פ ושפטתם צדק דהאי:
ובין גרו או דקאי אבעל דינו ול' גרו דייק דלא כ' גר או דקאי על עסקי דירה כמו ומגרת ביתה וא"כ לא מיירי האי קרא כלל בגר וכ' רש"י עוד ולהודיעו מקצת מצות נ' דרמז רש"י לתי' תוס' דהאי ג' לקבלת מצות ואפשר ג"כ שבא רש"י ליישב ל' הני תלתא דקאמר הש"ס מאי הוי אלא משום דעיקר ג' להודיעו מקצת מצות וע' רשב"א בפ' האשה רבה שכ"כ:
תוס' ד"ה גר דלמא להודאות והלואות וכ"ת א"כ קרא ל"ל ר"ל דבעי' כשר לדין דווקא:
והר' נתנאל וכו' ר"ל קרא דס"פ שלח גבי נסכים אלא שיל"ד כיון דהאי קרא בנסכים כ' דאינן נוהגי' אלא בפני הבית וכי בפני הבית לא יהי' ב"ד מומחים וצ"ע:
ועוד ק' לי דבפ' רוצחין פ' מסעי כ' ג"כ לדורותיכם וכ' רש"י דבא לומר דסנהדרין נוהגות בחו"ל מדכ' בכל מושבותיכם וא"כ ע"כ לדורותיכם וכ' רש"י לדורות עולם דברוצחין ע"כ מומחין בעי' וצ"ע:
הנותן פרוטה יל"ד פרוטה דנקט ל"ל לימא האומר לשפחתו כדתנן במתני' ואנן ידעי' במאי מקדש ונ' דבא לאשמועי' דוודאי בשטר לא יכול לקדש כה"ג כיון דלא אמר צאי בו והתקדשי בו דהתם שייך גיטה וידה באים כא' משא"כ כה"ג דנקט ואמנם בפרוטה יכול לומר פרוטה זו יהא פקדון בידך עד לאחר שאשחררך ואז תהי' מקודשת לי בו ושפיר נקט פרוטה דווקא: ואמנם יל"ד מאי קו' דלמא באמת כה"ג מקודשת ונ' דמתני' ק, לי' דקתני סתמא לאחר שאשתחרר מקודשת ומי לא עסקי' בעבד שיש לו גבירה פנויה ואמר לה הכי ולר"י כיון דהיא קבלה הקידושין ובידה לשחררו למה לא תהא מקודשת:
תוס' ד"ה אלא מעתה לכאורה בפשיטות היינו יכולין לתרץ דעבד דאינו חייב במ"ע שהז"ג עד לאחר שיחרור הוא דאיכא מ"ד דבעי קבלת מצות משא"כ שפחה דגם עכשו אינה חייבת במצות יותר מבתחלה א"צ קבלת מצות ואמנם תוס' שמיאנו בזה משום דהך פלוגתא התם ביבמות גבי יפה תאר א"כ מבואר מאן דבעי קבלת מצות אפי' בשפחה קבעי אלא שק' מ"מ מאי שייך וצ"ל משום דמעיקרא באונס קבלה צריכה עכשו לקבל המצות ברצון:
וע' ברשב"א מה שהק' מהטפת דם ברית צ"ע כיון דכבר נימול מה לי אם יטיפו ממנו דם ברית או לא וכה"ג כ' בשג"א ה' מילה ע"ד הגמיי' בנימול תוך ח':
תוס' ד"ה נהי הנה לכאורה יש לחלק דלעיל בשפחה מצי לשחררה ע"מ שתתקדש לו משא"כ באשה כה"ג שיורא הוה ואפשר ד' תוס' מדאמרי' פ"ק דגיטין דגם בשחרור בעי' כרות גיטא ע' רש"י שם וא"כ גם בשפחה לא הוה גיטא כה"ג ואמנם אם אומר צאי והתקדשי בו תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן בגיטין ב"פ השולח והנה מ"ת לא רצה הש"ס לעיל לשנויי משום דלמ"ד צאי בו והתקדשי בו מקודשת א"כ בידו לגרשה ולקדשה:
ת"כ דר' יוחנן ע' רש"י כוונתו אף דבברייתא בתרומ' תניא ור"י בכ"מ קאמר מ"מ קאמר הש"ס תניא כוותי' לגמרי דל"מ להש"ס לחלק בין תרומה לשאר מילי:
ע' בר"ן שדחה פשיטותא דהרשב"א מכתובות על הא דב' פרוטות ויש להסביר דבריו ע"ד דאמרי' בב"מ מיגו דזכי אמרי' מיגו דאי בעי זכי' לא אמרי' וה"נ כן התם בשדה קודם מכירה הוה מיגו דאי בעי זכי': יתר ע"כ אמר ראב"י וכו' עד לכשיתלשו מכאן הק' הרשב"א על ר"ח דלא קאמר ג"כ לכשתלד וע' בר"ן כי מכח קו' זו הניח ד' הרמב' בתימא ולי נ' דראב"י דנקט לכשיתלשו היינו כי היכי דלא לתרום מן התלוש על המחובר או אפכא משא"כ בקידושין ל"ל למימר לכשתלד פשיטא לכשתלד קאמר וכ"ת כב"ב שם מ"ט בעי ר"נ כשתלד התם כ"ז שאינו בעולם לית לי' זכי' ולא אמרי' גבי' זכין לקטן משא"כ הכא דהאב הוא הזוכה לעצמו ואך דבר הקונה צריך שיהא קצת בעולם וכיון דהוכר עוברה דיו:
רבה אמר ע' רשב"א הדקדוק מפירות שכ' לכאורה אינו דקדוק כיון דצ"ל לכשיתלשו א"כ צ"ל ג"כ פירות דהם הנתלשין:
הא דתניא כך גי' הרשב"א וא"ש אמנם מל' רש"י ותוס' מבואר דגרסי דתנן ול"ק קו' ראשונה שהק' הרשב"א על הרמב"ם ע"ש:
מ"ש הלח"מ דד' הרמב' דהאי וד"ה ללי"ב קאי ארבנן דראב"י ולא כרש"י ק' א"כ מאי אריא למימר כן ללי"ב דווקא הרי גם ללי"ק הי' יכיל ולד' רש"י א"ש:
מה שהק' הח"מ סי' מ' למה פסק המחבר בחו"מ גבי פרה וכאן הביא גם ד' הרמב' דמקודשת נ' אדרבא משום דיש כאן ס' דדינא אמרי' בממונא ספיקא לקולא ואין מוציאין מן המוחזק ואפשר דק' לי' דמ"מ תפיסה מהני וא"כ לד' הבי"ש צ"ל דעכשו הוה ס"ס ואף תפיסה לא מהני ומ"מ צ"ע:
תוס' ד"ה לכשאקחך ע' רש"א ונ' דאדר"י ל"ק לי' ממתני' דדלמא ר"י לא קאמר דלא קנה כ"א ר"ל דיכול לחזור בו אבל באמת אם לא חזר בו שפיר קנה כמו במתני':
וע' בריטב"א מה שתי' ולכאורה לטעמי' אזיל דפליג אד' רש"י וס"ל דבמעכשיו ולאחר ל' אין הפי' שעד ל' יחזור בו אם ירצה כמ"ש לעיל וא"כ שפיר כ' דהאי מעכשיו מהני שלא יכול לחזור בו אבל לד' תוס' ורש"י לעיל אין מקום לחי' הריטב"א דהרי גם עכשו יכול לחזור בו ואמנם למ"ש תוס' ביבמות דבדבר שאין בידו להקנות שאני אפשר לומר דכה"ג גם רש"י ותוס' מודי' בדבר ושפיר י"ל כהריטב"א ותוס' דהכא אזדו לתי' אחר שכ' שם: