ליקוטי חבר בן חיים ח· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מקדש אשה ובתה פ' האיש מקדש
רש"י ד"ה כאחת אמר וכו' נ' כוונתו דלכאורה אפשר לומר דמיירי שקידש אותם ע"י ב' שלוחי' כא' וקסבר תנא אפשר לצמצם לזה כ' רש"י דלא היא דא"ה הוה אמר הש"ס ש"מ אפשר לצמצם מ"מ מס' שני' אינם מקודשת אא"כ היו צריכות גט ואצטריך קרא לספיקא וז"ש עוד רש"י דע"כ מטעמא דמפ' בגמ' מבואר דאפי' גט אין צריכות וע"כ מיירי דאמר שתיכם מקודשות לי': ומ"מ בדברינו נ' ליישב ד' הירושלמי שכ' דמחמש נשים דסיפא שמעי' דמקדש אדם חמש נשים כא' ר"ל דלא בעי' שיאמר לכ"א הרי את מקודשת לי וק' הרי מרישא שמעי דטעמא דאשה ובתה הא שאר ב' נשים הוי קידושין אמנם למ"ש י"ל דברישא לעולם מיירי:
שקידש כ"א בפ"ע וע"י ב' שלוחי' וקסבר תנא אפשר לצמצם:
אמנם הרשב"א כ' לקמן דש"ס דילן סבר דכה"ג פשיטא אפשר כוונתו כיון דקיי"ל כר' יוסי דאפי' נתן לה קידושי' ולא פי' מקודשת א"כ הרי חזינן דלאו בדיבורא תליא מלתא כלל:
תוס' ד"ה לא תקח לולי דברי' הייתי אומר דהתם לא יקחו כ' ולא יקח משא"כ הכא דכ' לא תקח קרי בי' לא תוקח דהיינו אין בה קיחה: והנה הניח התוי"ט ד' בצ"ע דהרי בפ' האומר ג"כ מאחות אשה ילפי' ונ' שכייונו למ"ש תוס' לקמן דמסוגיין שם מוכח דלדידן דקיי"ל יש ממזר מחייבי כריתות לא צריך קרא לקידושין וסוגי' דהאומר לר' יושע אזלא עיי"ש וא"כ א"ש מ"ש:
תוס' ד"ה אי הכי ע' רש"א ופי' דחוק ולי נ' כוונתם דלכאורה דלמא ר"ש מלצרור דריש התם דהוה קרא יתירא ומודה דגופא דקרא במקדש בזה אח"ז ואהא איכא כרת אא"כ התם בדר"ש תפסו קידושין והיאיך פוטר מן החליצה: ועד"ז אפשר ליישב ד' הרמב' בפי' המשנה והרע"ב שהביאו שני' תי' רמי בר חמא עלה דמתני' ואף דאפרוך ואמנם אפשר דמ' להו דבאמת רמי בר חמא מלצרור קרא יתירא דריש וכרת אזה אחר זה קאי אלא דרבא לא רצה לשנויי הכא משום דא"כ לר"ש ביבמות דאצטריך לצרור אכתי יק' וע"כ אתי' לדרבה א"כ גם לרבנן נימא כדרבה ואמנם ד' הרמב' והרע"ב דאדרבה משום דרבנן ביבמות צריכי לצרור לדרמי בר חמא משו"ה פליגו אדר"ש וא"כ שפיר הביאו לדרמי בר חמא:
תודה שנשחטה ע' תוס' רי"ד שכ' דל"ש כאן ברירה משום דמעיקרא לא תלי לה בד' עצמו או בד' אחרת ויש להק' מהך דתמורה גבי תשעה וכלב דפרכי' ונברור חד מיניי' וכו' וק' א"כ התם מאי ברירה שייך ואפשר דהתם בשעת חלוקה ע"כ חלקו טלה מול טלה וטלה א' חלקו כנגד כלב וא"כ נחזי אנן הי' מיניי' דשייך כנגד הכלב ונימא דהכא ג"כ חלקו מעיקרא:
ועדין צ"ע קצת מהאי דמעילה פרוטה בכיס זה הקדש:
שם בדף נ"ב גמ' ש"מ המקדש בפי' שביעית הנה ד' רש"י צריכין ביאור ואמנם התוס' שביארו קצת ד' רש"י אדרבא ד' תוס' קשין עוד יותר דלדברי' אטו במציאה וכיוצא שבא לידו בתורת זכיי' לא יוכל לקדש ונ' כוונת רש"י ותוס' דבאמת פירות שביעית אפי' ברשות בעלי' הפקר הם דהתורה הפקירתן ומ"מ הואיל והשתא הם בידו ויוכל ליהנות מהן מבלי שיעכב אחר על ידו ויקדמנו וכן כשהוא נותנן לידה גם היא זוכה בהן לכך שפיר מקודשת:
ואמנם כ' רש"י אי נמי וכן תוס' ונ"מ דלרש"י לא דרשי' כ"א לאכלה ולא לסחורה וקידושי אשה לא מקרי קנין סחורה וע"ד שהסבירו ראשוני' ד' רש"י לעיל ו' גבי מקדש במלוה דהוה כקונה אדון לעצמו ואמנם תוס' לטעמיי' שם אין חילוק בין קנין אשה לשאר קניינים לזה כ' גם כאן דבאמת לכתחלה אסור והיינו דנקט רב ל' דיעבד ולד' רש"י גם לרב לכתחלה מותר וכד' הירושלמי ודנקט רב לשון דיעבד משום דמתני' בדיעבד מיירי: ואמנם הראי' שהביאו תוס' מלקמן כוונתם דהרי באיסורי הנאה מדאוריי' אסור למוכרן כדילפי' מנבלה דכ' בה או מכור ומ"מ אם מכר אי' הנאה דיעבד ע"כ הדמי' שלו דאל"כ היאיך יכול לקדש בגזל וכמו שדייק באמת הירושלמי לקמן אהא מתני':
וש"מ קדשה בגזל וכו' נ' דתרוויי' ש"מ דכיון דאין האחיות מקודשת א"כ אידך מתקדשה גם בחלק האחיות דהרי לקידושין נתן ומ"מ גם שלהם היתה הרי בגזל שלה ומעתה ס"ל לרב דתנא נקט הך מעשה באחיזת אף דמרישא שמעי' לדיוקי גזל דאחרי' ונקט שלהם היתה משום גזל דידה לדיוקי: ומ"מ לכאורה ה"ד לרב דס"ל מקדש אחותו מעות פקדון א"כ לא יהיב לאחיות מידי ושפיר הוה גזל דאחרי' אמנם למ"ד מעות מתנה א"כ כיון דאמר כולכם יקבלו האחיות ג"כ חלקן אף דלא תפסי קידושין ואין כאן גזל דאחרי' כלל וא"כ אדרבא ע"כ אגזל דאחרי' אמר ר' יוחנן מי סבר רב כוותי משום דלא שמעי' לה ממתני' דדלמא כשמואל דאמר מעות מתנה ורב לטעמי' הוא דדייק משא"כ גזל דידה כיון דממתני' ידעי' מה זה חידוש הי"ל לר' יוחנן וא"ש כולא סוגיין לקמן ומ"מ מד' רש"י לקמן מ' דלא אמר' קמי' דר' יוחנן כ"א גזל דאחרי' לחוד וע"ז קאי כולא סוגי' ומ"מ לפי מ"ש בפני משה ליישב ד' הירושלמי שכ' ש"מ מקדשין בגזילה וכ' דאגזל דידה קאי למ"ש גם אגזל דאחרי' מצי קאי:
רש"י ד"ה ואפי' במקום שנעשית לה צרה ע' בראש ולכאורה בלא"ה יש להק' הא משנה שלימה שנינו דנאמנות להביא את גיטה א"כ חזי' דבת שליחות היא לה אפי' לכתחלה ותו מאי זה דכ' רש"י כיון דעבדא עבדא ולזה נ' כוונת רש"י עד"ז כיון דחזי' משום למפטר צרתה מביתה חשדי' לה שמכשילתה באי' א"א א"כ על אכ"ו דלא נהימן לה דתי הוי שלוחה להביא צרתה לביתה וא"כ מגט אין ראי' שהרי הכתב מוכיח כדתנן התם:
וע"ז כ' רש"י דוודאי גם אנן לא נסייע לה לכתחלה לשוייא לה שליח לדבר זה ואמנם כיון דעבדא ואמרה דעבדא נימא אנן דלא מהימנינן לה משום דאנן סהדי דבשעת קידושין א"א לה להביא צרתה לביתה הא לא אמרי' כ"א כיון דעבדא עבדא:
ואמנם ד' תוס' בזה יותר מוקשין דא"כ למה לן בגט שהכ' מוכיח הרי בלא"ה הוה התם עדות במעשה ולזה נ' כוונתם דאנן ידעי' דהמעשה מעשה הקידושין נעשה שהרי ע"כ עדים הי' בדבר דאין דבר שבערוה פחות משנים וכה"ג נאמנת משא"כ בגט דדלמא מצאתו באשפה:
מסקנת הבי"ש סי' כ"ח דלד' ב"י דדרבנן הוה דאוריי' א"כ גם בגנב אינה מפורסם מקודשת משום דמדרבנן א"צ להחזיר ולכאורה סותר עצמו למ"ש בסוף הענין דגזל ל"ד וצריך לומר דלהלן מיירי היכא שצריך להחזיר הגזילה עצמה וכאן הגזילה מ"מ שלה ומדרבנן אפי' דמי' א"צ להחזיר א"כ שפיר מקודשת:
רש"י ד"ה האי סרסיא נ' כוונתו דסרסיא הוה שכירו ולא גרע משליח ושפיר פריך הש"ס ול"ק קו' התוס':
מהאי חרופא למ"ש הרי"ף בשם גאון דפרומא היינו מדה קטנה לא יתיישב ל' מהאי חריפא דאט, מאחר יהיב לי' ורש"י כ' לפ' לפי שטתו ולאידך פי' שכ' רי"ף מיושב טפי:
הנה לכאורה לפי מ"ש הבי"ש דקידשה בגזל לפני יאוש ואח"כ נתיאש הבעלי' לא מהני א"כ לכאורה ק' יאוש בלא שינוי רשות מ"ט מהני וצ"ל דהתם הוה לי' כגיטה וידה באי' כא' דהקידושין והשינוי רשות בב"א קאתו: בענין קידושין שאין מסורין לביאה פ' האיש מקדש:
ע' בריטב"א שהק' למ"ד יש ברירה היאיך שייך כלל אין מסורין ולא תי' וע' תוס' רי"ד שהק' לעיל גבי חלות הך קו' גופא ובתי' גם קו' הריטב"א מתורצת:
רש"י ד"ה קידושין וכו' והריף הסביר יותר וכ' א' מבנותיך מקודשת לי דכך אורחא דמלתא ואולי ד' רש"י כד' ר"ת לקמן דבאב אמרי' דדעתא אגדולה משום לא יעשה כן במקומינו פי' דלמדתך התורה דרך ארץ אא"כ ק' קו' הר' מנחם בתוס' לקמן וצ"ל דדווקא באב שייך סברה ר"ת משא"כ באחיות העומדות מצד עצמן וז"ש רש"י:
ויש לצדד אם א' מהאחיות גוססת בשעת קידושין כיון דקיי"ל רוב גוססין למיתה ולאחר מיתה עכ"פ אחותה מותרת אי כה"ג הוה מסורין לביאה דומיא דקידושי נדה דלכ"ע הוו קידושין ואף דעכשיו אינן מסורין לביאה או לא ולכאורה מדלא נקט רש"י אשה ובתה ונקט שתי אחיות מ' דב' אחיות בכ"ג מקרי אין מסורין לביאה או דלמא לרבותא נקט רש"י ב' אחיות אף דיוכל להיות ברבות הימים יהי' מסורין לביאה ומכ"ש אשה ובתה ואי הוה נקט אשה ובתה אין אחיות בכלל והוה ק' לן מנ"ל להש"ס למפרך מאחיות ארבא דלמא באחיות מודה רבא:
אביי אמר ע' רשב"א ולכאורה מזה יש ליישב ד' הרמב' בפי' המשנה והרע"ב שהביאו אמתני' לעיל מלתא דרמי בר חמא דק' להו ג"כ לאביי מ"ט דמתני' הרי דרבה לית לי' אלא ע"כ דאביי ס"ל למסקנא דרמי בר חמא ואדרבא נ' מהתם נפקא לי' לאביי למלתא דמדחזי' דכ' קרא דב' אחיות בב"א אינן מקודשות וק' ל"ל קרא הרי קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין אלא ש"מ גלי לן קרא דהיו קידושין ורבא לטעמי' דלית לי' דרמי בר חמא אזיל בתר סבר אף מקמי דידע לדרבה בר אהינא ואמר דלא הוו קידושין וכ"כ רש"י לקמן אסברה לי להביא ראי' מן התורה כלומר דבאמת מסברא חיצונה מסתברא כרבא וא"צ הסבר אלא דרבה בר אהינא גם מן הכ' הביא לו ראי':
א"נ י"ל דאביי ורבא בהא פליגי דהנה הא דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ילפי' לקמן פ' האומר מקרא וא"כ מה לי וודאי חייבי כריתות אי ספק וא"כ מסתברא כרבא דלא הוו קידושין ואמנם תוס' כ' לקמן דכולא סוגיא דפ' האומר אליבא דר' יושע דס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתות בלבד משא"כ לדידן דס"ל יש ממזר מחייבי כריתות א"כ הא בהא תליא וא"כ לדידן ממזר ילפי' דאין קידושין תופסין וכיון דבממזר גופא אמרה תורה ס' ממזר יבא א"כ אף אנן נימא דבס' חייבי כריתות קידושין תופסין ושפיר קיי"ל כאביי אמנם כ"ז לד' הפוסקי' דממזר לחוד הוא דספק שריא משא"כ לד' הרמב' דיליף מהתם דס' דאוריי' שריא א"כ בממזר היינו טעמא משום דס' דאוריי' היכא דלא אקבע איסורא מה"ת שריא משא"כ ס' חייבי כריתות כב' אחיות דשמעתין דע"כ הוה חתיכה מב' חתיכות דאל"כ היאיך יליף לה רבא מקרא הרי להרמב"ם מה"ת שריא אלא ש"מ דהוה חתיכה מב' חתיכות א"כ שפיר:
וספיקא כוודאי ולא תפסי בה קידושין וע"כ לד' הרמב' צ"ל כמ"ש באופן ראשון:
רש"י ד"ה כי יקח נ' כוונתו דוודאי האי ובעלה אצטריך לקידושי ביאה ובקידושי ביאה ל"ש פלוגתא דאביי ורבא אלא דו' מוסיף על ענין הראשון דריש דהאי ובעלה גם אכי יקח קאי ואמנם אביי ס"ל כיון דהאי ובעלה אקודושי ביאה אצטריך והתם לא שייך ספק ב' אחיות גם לענין ראשון לא דרשי:
וי"ל דרבא ואביי בדר"ה קמפלגי דר"ה אמר בפ"ק חופה קונה מק"ו והנה לר"ה לכאורה גם אביאה לא אצטריך קרא דקונה דהרי גם ביאה גומר וצ"ל דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא ומעתה רבא אית לי' דר"ה וס"ל דלקידושי ביאה עצמן לא אצטריך קרא וקרא כי אתי לקידושי כסף אתי דבעי' מסורין לביאה ואביי לית לי' דר"ה וקרא לקידושי ביאה אצטריך והתם ל"ש הספיקא דב' אחיות:
תוס' ד"ה קידושין נ' כוונת רש"י עד"ז דקרא ובעלה כ' ר"ל דע"י הביאה נעשה בעל שלה כדכ' והיא בעולת בעל ומעתה בחייבי כריתות דאין כאן הויה דההיא ע"י הביאה לא נעשה בעל הוא דלא הוו קידושין משא"כ בחייבי לאוין דכ' כי תהיין א"כ שפיר הוי קידושין אף דביאתו ביאת איסור: רש"י ד"ה קני את וחמור נקט רש"י הנמשל ב"ב שם ונ' טעמי' דלכאורה בשלמא חמור לא אתי לעולם לכלל קנין משא"כ אחיות דבמיתת הא' שני' אתיא לכלל קנין דלמא כה"ג קנו כהא דאמרי' באיזהו נשך לחלק בין קטן לנכרי וע"ז כ' רש"י דהרי התם בעיקר סוגיין ב"ב קרי' לעובר שלא נולד חמור אף דאתא ג"כ לכלל קנין לכשיולד משום דהשתא מיהת לא בא לכלל קנין ומכ"ש הכא דלידה הרי שכיחא טפי ממיתה:
ו' ברא"ש ובריטב"א א וה"ה מ"ש ליישב ד' הרמב"ם לחלק בין ב' תיבות לתיבה א' ויש להק' דבב"כ שם מק' עלי' דרה"מ דאמר לא קנה ממתני' וא"כ לימא רה"מ וליטעמיך הרי התם גם ר"נ מודה ואמנם במ"ש הלח"מ דדווקא ר"נ היא דמחלק בין תיבה אחת לב' תיבות משא"כ רב ששת א"כ י"ל דהתק' עלי' הוה סבר כרב ששת ושפיר ל"ש ולטעמיך:
ואמנם מ"ש עוד הלח"מ דסברא ראשונה של ה"ה לא א"ש כ"א לגוונא דמתני' דאחיות ואשה ובתה משא"כ לבבא ב' ברמב' שם בגויה ושפחה וא"א ע"כ צ"ל כתי' הב' של ה"ה וק' א"כ מה הועיל לפ"ז ה"ה בתי' קמא ונ' דק' לי' למה זה הביא הרמב"ם בבא יתירא הרי מבבא דשמעתין לכאורה גם אידך ידעי' ולזה כ' ה"ה דאי מבבא ראשונה ס"ד טעמא כמ"ש ה"ה מתחלה וא"כ לא שמעי' מנה בבא דגויה ושפחה וכו' לזה כ' הרמב' מלבד בבא שהוזכרה בהדי' בש"ס גם אידך בבא להודיעינו דסברא בתרא דה"ה עיקר:
רש"י ד"ה דשויתא שליח ע' בר"ן מ"ש בכוונת רש"י ולענ"ד כוונת רש"י דלכאורה למה נימא דלא שביק וכו' הרי אדרבא חזקה שליח עושה שליחותו אמנם התינח אי שויתא שליח לקדש לה איש מיוחד וכיון דקידש אות' לאחותה א"כ תו לא מצי לקדש' לה וא"כ כה"ג באמת אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו משא"כ בשמעתין מיירי דשויתה שליח לקדשה לכל הבא א"כ הרי עדן יכול לעשות שליחותו אלא דהשתא עביד מצוה דרמי' עלי':
רש"י ד"ה דרמי' עלי' ויל"ד אטו בוגרת לא מיחייב אביה לתת לה נדינוא דדרשי' מהאי קרא ואת בנותיכם וכו' וצ"ל דלכאורה וכי על דבר זה הוצרך ירמי' להזהיר כל אב משתדל להשיא בתו אלא שהיו ממתינין להם עד שבגרו ואמר ירמי' ואת בנותיכם תנו דהיינו קטנות ונערות שהם בכלל תנו: ואמנם לכאורה י"ל ע"ד שכ' ההפלאה ריש האיש מקדש דהא דגבי אשה אמרי' ג"כ מצוה בה היינו אם רוצה להיות לאיש רמיא עלה מצוה קידושין ע"ד מצות שחיטה אם רוצה לאכול בשר ע"ש, ומעתה גם האב אם מוסר בתו לאישות עליו רמיא מצות קידושין וזה לא שייך כ"א בקטנה ונערה והיינו מצות דרמיא עלי' ואפשר ד' רש"י דאי לאו דכ' ואת בנותיכם תנו וכו' דרמי' עליו למיסרה לאיש וממילא הוה לי' קידושין מצוה דרמי' עלי' משא"כ אי לאו האי קרא ל"ש ל' רמיא עליו:
ומ"מ יש להק' מכאן ע"ד האחרוני' הרוצי' לומר דבאב ל"ש מצוה בו יותר מבשלוחו:
והנה כ' הריטב"א דע"כ אנערה קאי דבקטנה אדרבא לאו מצוה רמי' עלי' דאסור לאדם לקדש בתו קטנה וק' א"כ מאי קאמר אין הבוגרת בכלל הרי גם קטנות אינם בכלל ואפשר משו"ה בחר הריטב"א טפי בתי' קמא אף דבתרא פשיט יותר:
רש"י ד"ה כולן אסורות ואפי' אמצעות ע' רשב"א מה שהק' וכ' ליישב בשם ס' יראים וכוונתו דלמסקנא לקמן בפ' האומר דהתם בנדרי' במילי בעלמא דהיינו בל' בני אדם פליגי א"כ לא אצטריך תו למימר מוחלפת השוטה ואמנם מדלא מייתי הש"ס בנדרי' כ"א דמוחלפת השיטה ש"מ לא קיי"ל כאביי והרשב"א ס"ל דלענין קידושין סוגי' במקומה עדיפא אמנם גם ס' יראים: אפשר דלחומרא נקיט סוגי' דנדרי' דהרי עכ"פ אינה כ"א ס' מקודשת: ומ"מ בדברי ס' יראים מובן ג"כ מ"ש הרשב"א לפנינו דהרי קיי"ל כר' יוסי וק' הרי אמרי' מוחלפת השוטה ולמ"ש א"ש דלמסקנא לא אמרי' תו מוחלפת השטה:
רש"י אינו ידוע מ' לעולם המתין רש"י לפ' כן עד מסקנא דסוגיין נ' כוונתו דלכאורה י"ל דוודאי גם אינו ידוע א"ש דגם ידוע הוא בינוני אלא שהוא פעול ומשתמש קצת לעבר וא"כ בשלמא בפני דלעיל נקט תנא ל' מבורר יותר דהיינו אינו יודע משא"כ כאן דמשום האי דקדוק הוצרך להאריך ולומר זה אינו יודע וזה אינו יודע ואי הוה נקט ידוע הוה מקצר וקיי"ל ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה וע"כ ל' ידוע רק לעולם מ': והל' כוותי' דאביי ע' בתוס' רי"ד וריטב"א מ"ש ליישב דאף דקאמר הש"ס חיובתא דרבא קאמר והל' כאביי ולי נ' משום דהך ברייתא טביומי תני לה ולא מתניי' בתוספתא דר"ח ור' אושעיא ולא מותבינן מנה תיובתא אלא משום דכל הני מתניתין דמייתי הש"ס לעיל פשטן של דברי' בהך ברייתא מ' ולהכי קאמר תיובתא דרבא ומ"מ תיובתא גמורה לא הוה:
תוס' ד"ה והל' בד' ר"ת ע' ברא"ש מ"ש ליישב מסוגי' ואמנם ברשב"א בשם ס' יראים הביא ראי' מול סברת ר"ת מעילא דאמר גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה דא"צ גט ולא מיאון אף דשדיך לחד לישנא בש"ס לעיל כוונתו דכיון דשדיך למה לא נימא דוודאי ניחא לי' אע"כ משום דהאי שינה מדרך המקדשי' ש"מ דכל דמשנה מדרך המקדשי' לא אזלי' תו בתר אומדן דעתא: והנה בענין מה שתי' התוס' רי"ד דהכא מקרי קני את משום דהאחיות ע"כ קונות כסף הקידושין עוררני תלמיד א' דזה לא א"ש כ"א למ"ד מעות חוזרין אבל למ"ד מעות מתנה א"כ שפיר קנו האחיות הכסף קידושין וצ"ל כאידך תי' שכ' שם: