ליקוטי חבר בן חיים ח· רבי חזקי' פייבל פלויט
בסוגי' דסבלונות קידושין נ' ע"א וע"ב
תחלת ימי הקי"ץ תרכ"א:
מתני' המקדש שתי נשים בש"פ כ' הלח"מ דמתני' ע"כ בפרוטה עצמה מיירי לדידן דקיי"ל כשמואל דחיישי' לש"פ במדי מדקתני שמחמת קידושין הראשוני' שלח מ' דאי לא"ה מקודשת וע"כ חוששין קאמר דקידושין גמורי' לא שייך בסבלונות וש"מ דבלא חששא דסבלונות אינה מקודשת כלל וע' בבי"ש מ"ש בזה ואמנם בין למר ובין למר כל כי האי הו"ל להש"ס לתרוצי אליבא דשמואל ונ' דלעולם א"ל דהך ש"פ ש"פ ממש קאמר והך אינה מקודשת ר"ל אינה מקודשת לחלוטין אבל ס' מיהא הוה כדמתרצי הראשוני' מתני' דלעיל דבזו ובזו וכו' וכ"ת א"כ מה לי מחמת קידושין הראשוני' או לא לא היא דהנה באמת קאמר אביי לקמן לא מיבעיא קאמר וכו' א"כ חזי' היכא דנחית לתורת קידושין עדיף וא"כ י"ל דאי לאו מתני' הו"א היכא דנחית לתורת קידושין אפי' לגמרי מקודשת קמ"ל דלגמרי אונה מקודשת וממילא דינא כשאר סבלונות ולהא לא נ"מ כיון דבלא"ה מכח דשמואל הוו ס' קידושין:
אלא אי ק' הא ק' הרי ממתני' פריך רבה לנפשי' ומאי ק"ל הרי רבה חוששין הוא דקאמר ובמתני' בלא"ה חוששין משום דשמואל ולזה נ' דהתינח ברישא דשייך דשמואל משא"כ בסיפא דל"ש דשמואל בקטן שקידש א"כ מסיפא אכתי מק' שפיר ואף דהש"ס רישא נקט משום דבלא שמואל גם מרישא ק':
ומ"מ מתיישב בזה דקדוק עצום במתני' למה לא כלל תנא הך סיפא בהדי' רישא ותני לה באפי' נפשה. ולמ"ש א"ש דברישא מ"מ ס' קידושין הוה משום דשמואל משא"כ בסיפא דאפ' ס' קידושין לא הוה ומ"מ מיושב לנו בדברינו מדוע שביק הרי"ף במתני' הך מלתא דמחמת קידושין הראשוני' שלח דנימא הרי"ף לא גריס לה לא מסתבר דא"כ גם בגמ' ע"כ הי' לו גי' אחרת שלא מצאנו בס' הראשונים ואמנם למ"ש בכיון השמיט הרי"ף זה דלא יק' עלן מהך מתני' הא דשמואל כקו' הלח"מ ואמנם הרמב' שרצה להביא הך דמחמת קידושין הראשוני' למימר דהיכא דשייך כה"ג לא נימא עדיף משאר סבלונות כדאביי דנחית לתורת קידושין לא מעלה שינה הל' ונקט פרוטה ולא שוה פרוטה דלא תק' עלן הא דשמואל וז"נ טעמו ג"כ ששינה סדר המשנה דבמשנה דנקט שו"פ א"כ פחות משו"פ הוה רבותא טפי מקטן והוה שפיר לא זו אף זו דבשוה לא קים להו לאנשי משא"כ להרמב' דנקט פרוטה א"כ אין שייך רבותא דמה לי פחות מפרוטה מה לי קידושי קטן ובאמת ז"נ דק' לי' ברמב' שם אילי הוא המהר"ם פאדווא שהק' א' בפחות מפרוטה מניין לו ר"ל דבשלמא בשוה שייך לומר דלא קים להו לאינשי משא"כ בפחות מפרוטה מחמש ואמנם לדעתי לק"מ דהרי קטן לא עדיף מפרוטה ואפ"ה אמרי' מחמת קידושי' הראשוני' שלה וא"כ ה"ה בפרוטה כן ואמנם הא יל"ד בד' הרמב' מאחר שהביא ל' פרוטה ולא שו"פ א"כ למה זה הביא ג"כ הך דקטן שקידש לבבא בפ"ע ולא כללי בהדי אינך ונ' משום דבקטן היכא דהקידושין עדן בעין באמת מקודשת לאחר שהגדיל כמבואר בריטב"א דדויקא בנתאכלו מקמי דהגדיל מיירי מתני' להכי תני לה גם הרמב' בפ"ע:
ובמ"ש גם הצריכותא מיושב דאי תני סיפא לחודא לא הוה ידעי' דברישא ס' קידושין מיהא הוה ואי תני מציעתא ס"ד בב' נשים אם שלח לא' סבלונית ולא' לא שלח הא' ששלח לה מקודשת דוודאי לשם קידושין שלח דאי מחמת קידושין הראשוני' א"כ למה לא שלח לשניי' ג"כ קמ"ל דאפי' כה"ג אינה מקודשת כלל:
אעפ"י ששלח נ' מכאן דייק הגאון מהר"ש ברמז' שם אה"ע מ"ה דאם החתן נותן בעצמו גרע דלא לחנם נקט מתני' שלח אלא וודאי משום דסבלונות: הדרך לשלוח וממילא אם החתן נותן בעצמו ע"כ לקידושין ק איכווין: ואמנם ל' אעפ"י יל"ד טובא דהרי הא דקידשה בפחות משו"פ אינה מקודשת אין כאן רבותא ומכ"ש לשמואל דס' מקודשת באמת הוה וא"כ עיקר רבותא משום דשלח סבלונות ומאי אעפ"י והי' נ' לומר דרש"י בא ליישב זה דרש"י כ' סבלונות דורונות שדרך חתן וכו' ר"ל תכשיטי נשים וא"כ היינו אעפ"י ל"מ דורונות בעלמא דוודאי ליכא למיחש אפי' בסבלונות דבעלמא חיישי' הכא לא חיישי' דמחמת קידושין הראשוני' שלח:
ועוד י"ל דהנה לכאורה יש כאן ב' סברות סברא א' דמעיקרא ידע דאין קידושין בפחות מפרוטה ומ"מ קידש הכי דליפוק עלה קלא דמקודשת ולא יקדמנו אחר ומדמטו הני סבלונות לידא גמר קידושיו וסברא ב' דעכשו שמע להא מלתא דאין קידושין פחות מש"פ אמנם סברא ראשונה שייך אפי' שלח לאלתר משא"כ סברא שניי' לא שייך כ"א לאחר זמן:
והנה ל' לאחר מכן מ' לאחר זמן וא"כ היינו אעפ"י דתנן ל"מ היכא דשלח לאלתר דוודאי מחמת קידושין הראשוני' שלח ולא אמרי' דידע מעיקרא אלא אפי' לאחר מכן דאיכא למימר דעכשו יודע ושלח לשם קידושין הראשוני' שלח:
אמנם רש"י כ' בהדי' ולא אמרי' יודע הי' מ' דס"ל דכולא חששא רק דנימא מעיקרא ידע ולכאורה טעמו מדאמר אביי לקמן לא מיבעיא קאמר וכו' ומעתה בשלמא אי אדמעיקרא אנו דנין שפיר ס"ד דמעיקרא יודע הי' משא"כ אי נימא דמעיקרא באמת לא ידע א"כ מאי לא מבעיא אדרבא הרי כיון דע"כ לא ידע למה לא נימא דמחמת קידושין הראשוני' שלח:
ואמנם לפנינו יבואר דרש"י לטעמי' הוצרך לפ' כן:
וכן קטן ל' רש"י ששלח סבלונות משהגדיל נ' כוונתו דקודם שהגדיל לא שלח סבלונות כלל ועכשו דווקא שלח א"כ שפיר מוכח דלשם קידושין שלח קמ"ל דלא:
ולפנינו נפ' טעם אחר בד' רש"י:
רש"י ד"ה וצריכא נ' כוונתו לאפוקי מד' הרשב"א שכ' לא זו א"ז תנן וא"כ באמת בסיפא לחוד הוה סגי לזה כ' רש"י דלא היא כ"א כולהו צריכא וכמ"ש הריטב"א ואפשר דד' הריטב"א אינן עילי' כ"א אי שו"פ שוה ממש וא"כ שפיר י"ל במציעתא דס"ד דטעי בשויא ואמנם ד' הרשב"א כהלח"מ וח"מ דע"כ פרוטה קאמר לדידן דקיי"ל כשמואל וא"נ ליתא לד' הריטב"א וע"כ לא זו א"ז תנן:
ואמנם מדדייק רש"י ואמר לאשמעי' בכולהו דסבלונות דבתר הכי וכו' נ' כוונתו דמהא דאטרח תנא למתני כולהו הני בבא איכא סייעתא לר"ה דלמימרא בהני הוא דלא חיישי' לסבלונות משום דבתר הכי הוו משא"כ בעלמא חיישי:
רש"י ד"ה טעי וסבר דהוו קידושין כוונתו לאתויי ראי' לשיטתו דאקידושין לעצמן אנו דנין דבשלומא אי הכי א"כ שפיר אנו דנין אי עכשיו מחדש או סמוך אמעיקרא משא"כ דנימא בנתיים קידש מהי"ת: ונ' דבאמת ל' הש"ס בזה שאמר אדעתא דקידושין קמשדר וכן לקמן דקאמר הוו קידושין הביאו להרז"ה לפ' דבדר"ה כ"ע מודו דלסבלונות עצמן חשש ואמנם בהא לא קיי"ל כר"ה ומ"מ הרמב"ן נחלק עליו גם בזה וטרחו הראשוני' לפ' הל' לשטת הרי"ף וסייעתו ולכאורה הי' אפשר לומר דהכא כיון דנחית לתורת קידושין מודה הרי"ף דאפי' באין עסוקין באותו ענין אי אמרי' אדם יודע שאין קידושין פחות מש"פ גם היא יודעת ולשם קידושין קבלתן ומה שמיאנו הראשוני' יבואר אי"ה מתוך דברינו לקמן בפי' ד' התוס' ד"ה חוששין:
רש"י ד"ה חוששין מי ששידך באשה ונחרצה הנה לד' הראשוני' דהחשש שמא קידשה כבר א"כ מיירי סוגיין אפי' בקטנה אף דלאו ברצונה תליא מלתא כ"א ברצון אביה מ"מ דלמא קובל אביה קידושין ואמנם לד' רש"י ברצונה לבד תליא מלתא וז"ש רש"י דבשידך באשה ונתרצה דווקא מיירי:
והנה כ' הרשב"א בתשו' הובא ברמ"א אה"ע שם דאפי' לד' החולקין על רש"י בעי' שידך דאל"כ לא הנחת בת לא"א שאין אשה נמנעת לקבל דורן פרוטה מאיש עיי"ש אמנם מד' תוס' מבואר שחולקין עליו בזה שהרי כ' דלכך נקט רש"י שידך דאל"כ מנא ידעה מבואר דק' לה' ארש"י א"כ כיון דר"ה אמורא הוא הו"ל לפ' ולומר שידך חיישי' לסבלונות א"כ למסקנתם א"צ שידך ואי משום קו' הרשב"א נ' דעתם ע"ד שכ' רש"י במתני' כיון דהני סבלונות הם דברי' שדרך חתן לשלוח לארוסתו דהיינו תכשיטי אשה וזאת בעלמא פריצותא הוא ובאמת אשה נמנעת וא"כ ל"ק קו' הרשב"א:
וקדם דקדקו תוס' תיבת יקדם ולא מ' להו לפ' דר"ל בעוד שעסוקין בענין משום קו' רש"א דא"כ מאי פריך ממתני' ולזה פי' דר"ל קודם שקידש מ' מדברי' דס"ל דאפי' בא אח"כ לקדשה קידושין גמורין אפ"ה חוששין לסבלונות וע' בריטב"א בזה והטעם דאמרי' דלא רצה לסמוך לגמרי אסבלונות ומ"מ מעיקרא:
לשם קידושין שלח ואמנם באמת ד' רש"י נ' דקדם ר"ל בעוד שעסוקין בענין ובאמת גם לאחר מכן דמתני' ע"כ לאחר מכן מיד קאמר דבלא זה ק' כיון דלרש"י ע"כ בעדים מיירי כמ"ש בהדי' וא"כ יק' ג"כ קו' רש"א מ"פ ממתני' דלמא מתני' בלא עדי' וע"כ צ"ל דא"כ מאי קמ"ל תנא פשיטא דלא חיישי' לסבלונות ומעתה גם בהא מלתא י"ל דהכי מק' דאי לאחר מכן ממש מאי קמ"ל תנא וכ"ת הרי סיפא בקטן ע"כ לאחר זמן קאמר דמשהגדול הוא דשלח לא היא התם מיירי דכ"ז שלא הגדול לא שלח כלום ומיד משהגדיל הוא דשלח וא"כ הוה כמו לאלתר ברישא וז"ש רש"י ג"כ ושלח משהגדיל ולא כשהגדול ר"ל מיד שהגדול:
בעדים כ' התה"ד הובא ברמ"א אה"ע דהשליחות לבד בעי' בעדי' ולא הנתינה והרשב"א בתשו' חולק עלי' בהדי' ובאמת ד' התה"ד צריכין ביאור ונ' דק"ל ממ"נ היכא מיירי אי מיירי ששלח ב' עדים מלבד השליח א"כ מוכחא מלתא דלקידושין איכווין ולמה לא תהא לכ"ע מקודשת גמורא ואי שהשלוחי' עצמם הם העדים א"כ למאי דקיי"ל דנשבעין היסת הו"ל נוגעין בעדות ואין כאן עדי קידושין כלל או"ו כיון דחיישי' בעלמא לחומרא קאמרי' ולחומרא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו א"כ סגי בעידי שליחות לחוד אמנם הרשב"א יישב זה שם וכ' ששלח ע"י עדי' ר"ל דמיירי שפטרן מתורת שליחות וכמ"ש הר"ן והרשב"א בסוגיי' דשליח נעשה עד וא"כ כשרי' לעדות: ועפ"י הצעה זו הי' נ' ליישב ג"כ ד' הרז"ה שכ' דלמסקנא לח קיי"ל כר"ה דחוששין לסבלונות עצמן ולא ביאר דבריו ולמ"ש א"ש דהנה בלא"ה יל"ד הל' אתמר ר"ה אמר דל' זה לא אתמר כ"א היכא דאיכא חולק והכא מאן פליג ולמ"ש א"ש דבאמת ר"ה דהוא תלמיד רב ס"ל שליח נעשה עד הוא דאמר חוששין לסבלונות דהיינו אם שלח בעדי' משא"כ ר' שילא דפליג לעיל אדרב וס"ל אין שליח נעשה עד ממילא לא חייש לסבלונות והיינו לישנא דר"ה אמר ואתמר ואמנם למסקנא אף דקיי"ל כרב מ"מ שליח פסול לעדות שפיר פריך הש"ס מאי הוה עלה ומסיק דמ"מ חיישי' לקדשה מעיקרא ולסניף עבדי' לדר"ה:
כ' עוד רש"י חוששין שמא קידושין הן הנה מבואר מדבריו בהדי' פי' חוששין לסבלונות ויל"ד למה כ' תוס' ל' מ' ונ' דלטעמיי' אזלי דלשטתם הא דאמרי' הוו קידושין ר"ל משום דע"י הסבלונות נודע דהוו קידושין א"כ הי' אפשר לומר דרש"י לישנא דגמ' נקט ולזה כ' תוס' ל' מ' ואמנם המשמעות לאו מל' שידך דהא כ' באפי' נפשה ולכך נקט וכו' דאי מהאי מ' להו הו"ל למימר דלכך נקט או"ו מל' שלח בעדי' מ' להו דלדי' לא בעי' שלח בעדי' או"ו הסבלונות עצמן הם קידושין:
כ' עוד רש"י ואם נתקדשה לאחר וכו' נ' דגם זה כ' לאפוקי מהחולקי' דלהחולקי' אם נתקדש בפני הראשון לאחר אס"ד דקדשה כבר א"כ הו"ל א"א שפשטה ידה ואמנם לד' רש"י ל"ש זה דאמרי' מעיקרא קבלה הקידושין לדעת המשלח ולבתר הכי סברא דוודאי לסבלונות שלח וקבלה הקידושין מאחר: אמנם יע"ל דרש"י כ"כ ט"ד שכ' רמ"א בשם מהרי"ק דחשש סבלונות לכתחלה דווקא אבל דיעבד לא תצא וממילא גם גט אינה צריכה דאי צריכה ממילא פסולה עלי' וז"ש רש"י אם נתקדשה אינה צריכה ר"ל לאפוקי אם ניסת דאז אינה צריכה גט ועד"ז י"ל כוונת רש"י במ"ש לעיל וקדם וכ' תוס' דר"ל קודם שקידש מ' דאח"כ קידשה לגמרי וזה ג"כ לשטתו דלטעמי' יכול להיות דאף שקדשה אח"כ לגמרי מ"מ מעיקרא ג"כ הי' כוונתי לקידושין אלא דלא רצה אח"כ לסמוך על זה משא"כ לד' החולקין אס"ד דקידשה כבר דהיינו בהדי' א"כ לאיז' ענין יבא לחזיר ולקדשה:
והנה כ' הרא"ש ליישב שטת רש"י דהא דבעי' עסוקי' באו"ע ה"ד שיהיו קידושין גמורין אבל חשש קידושין איכא בכ"ג ויל"ד מדוע מיאנו תוס' וש"פ בתי' זה ונ' דלעיל ו' בסוגי' דעסוקין מסקי' הל' כר' יוסי דאמר דיו ומסקי' דמאן דלא ידע הל' כר' יוסי אל יהי' לו עסק בגיטין ובקידושין והנה בגיטין ע"כ לא נפיק חורבא מני' דהרי יבא להחמיר וע"כ משום קידושין קאמר דיבא להתיר דיסבור דלא ראו קידושין משום דלא פי' ואס"ד כד' הרא"ש א"כ לר' יודא ג"כ הוו ס' קידושין ומאי חורבא נפיק אע"כ לר' יודא לא הוו קידושין כלל וא"כ ה"ה לר' יוסי באין עסוקין והטעם נ' דבאמת בעי' דיבור של קידושין אלא דבעסוקי' באו"ע הו"ל דיבור וא"כ בלא דיבור לא מהני מידי וזה שדייקו התוס' וכ' דבעי' שידבר בענין ר"ל דבדיבור תליא רחמנא:
ואפשר משום דקידושין ל' הקדש ובהקדש בדיבור תליא רחמנא:
והנה הק' תוס' עוד מהא דמקדשי והדר כתבי כתיבה ונ' דאדרבה משם יש סיוע לד' רש"י דכבר הק' הריטב"א מ"ט לא מחלק התם ג"כ בין רובא למיעוטא ונ' דהטעם דרש"י מיאן בפי' החולקי' משום דמ' לי' דאפי' רובא לא מהני והטעם משום דהוה רובא דתליא:
במעשה וממילא אוקמא מיעוטא בהדי' חזקה ולא חיישי' לרובא משא"כ לשטח רש"י דהסבלונות עצמן הן קידושין לא תלי' במעשה כלל דהרי המעשה נעשה לפנינו ומעתה מה"ט לקמן גבי כתובה דע"כ משוה דקדשה כבר אנו דנין א"כ אפי' רובא לא מהני וא"כ מוכח ממילא דבסבלונות על הסבלונות עצמן אנו דנין דאל"כ מ"ש הכא מהני רובא ולקמן לא מהני ועד"ז נ' סברת הטור דמבואר מדברי' דכ' שטות רש"י דהיינו בענין סבלונות ובענין המיעוט תליא זב"ז ותמה הבי"ש ולמ"ש וא"ש דלמ"ד דאפי' למיעוט חוששין אין לחלק בין תליא במעשה או לא וממילא מסקי' דלשמא קדשה כבר חיישי' ורש"י משום דגריס רוב הוצרך לדחוק ולחלק בין סבלונות לכתיבה וע' עוד לפנינו בס"ד בענין זה:
וכ' רש"י רבה גרסי' נ' דר"ל דאי הוה גריס רבא הנה לקמן החליט רבא דמשום כתיבה לא אחזקי' לה כא"א מ' לרש"י דאפי' באתרא דמקדשי תחלה וז"ש הש"ס מאי הוה עלה והטעם כמ"ש הרמב"ן דמהי"ת ניחוש וא"כ הנה גבי סבלונות ג"כ קאמר הש"ס מאי הווה עלה מ' ג"כ דר"ה ורבה לא מחלקי' בין מקדשי והדר מסבלו או אפכא ואי ס"ד רבא גרסי' א"כ למה יאמר גבי סבלונות דאפי' היכא דמסבלי והדר מקדשי כ' כתיבה לא חיישי' אלא ש"מ דרבה גרסי':
והנה בענין הך שקלא וטריא בין רבה לאביי נ' דתרווי' ל' אעפ"י במתני' קדייקו והנה רבה בלי"ק ואביי ובלי"ק מ' להו דהאי אעע"י ה"ק ל"מ היכא דלא נחית ולתורת קידושין אעפ"י שלאחר קידושין שלח מ"מ לא חיישי' וש"מ דאין חוששין ואמנם אביי בלי"ק ורבה בלי"כ דיקא האי אעפ"י אסבלונות עצמן כלומר אעפ"י ששלח סבלונות דהיינו דורנות שדרך לשלוח לארוסתו וכה"ג בעלמא חיישי' הכא לא חיישי' משום דמחמת קידושין הראשוני' שלח:
רש"י בעלמא וכו' כוונתו לשטתו דשידך ונתרצה מיהת בעי' ולזה כ' דהאי בעלמא ר"ל בלא קידושין אבל שידוך מיהת בעי:
מאי הוה עלה י"ל דמשום דללי"ק רבה בעצמו מותיב אנפשי' וא"כ לא פשיטא לי' ואמנם ללי"ב אביי ולסייעתא הוא דדחי וממילא קיי"ל כרבה דפשיטא לי' ופריך מאי הוה עלה והשתא משני ר"פ שפיר דהנה כל השקלא וטריא לא הוה כ"א משום אעפ"י דתנא תנא דידן ואמנם י"ל א"נ ל' אעפי' מ' דאין חוששין מתני' מתיירי באתרא דמסבלי והדר מקדשי והתם באמת אין חוששי' ואמנם באתרא דמקדשי והדר מסבלי לעולם חוששין:
רש"י ד"ה חיישי' נ' כוונתו דלכאורה בשטת רש"י דחיישי' דלשם קידושין שלח א"כ מאי אהני לן מקדשי והדר מסבלי הרי עכ"פ מקדש ומסבל בב"א דלא כהני ולא כהני לזה כ' רש"י דלא היא כ"א אמרי דלאו לסבלונות כלל כ"א רק לקידושין שדר:
תוס' ד"ה פשיטא יל"ד דלעיל דתי ד' רש"י וכאן שוב פי' שטת הש"ס עד דמייתי בתר הכי בשם י"מ כפי' דלעיל ונ' דק' להו לתוס' הכא דמאי פריך פשיטא נהי דכולהו מקדשי טפי מחזקה לא הוה וכוין דאשה זו בחזקת פנייה היתה עומדת היכן מצינו חזקה מוציא חזקה ולזה מ' להו דהשתא ס"ד דבכולהו מקדשי דלא שייך מנא ידעה דהרי כולהו מקדשי תחלה וכיון דשילח לה סבלונות דהיינו דורנות שדרך לשלוח לארוסה ממילא ידעה דלשם קידושין שלח ולא בעי' עסוקין כלל וכיון דאנו דנין לאיזו ענין שלח לה הני סבלונות ממילא אזלי' בתר המנהג ובוודאי לשם קידושין שלח משא"כ אי הוה אמרי' דלקדשה כבר חיישי' ולאו אסבלונות עצמן ני דנין ומ"מ מסקי בתר הכי דלעולם לקדשה כבר חיישי' וכ"ת הרי הוה חזקה מול חזקה לא היא הך חזקת המנהג מכח רובא אתיא ודינא כרוב דעדיף מאזקה לתי' קמא ס"ל דהאי רובא כיון דתליא במנהגא לאו רובא הוה וכמ"ש הרמב"ן בזה ואמנם בתי' שני מ' להו כד' הרשב"א דהני דמקדשי והדר מסבלי טעמוי' דמקמי דאגידא בי' לא שבקו סבלונות בידה וא"כ כיון דמנהג זה על אדני השכל הוטבע הו"ל האי רובא כרובא דעלמא:
והנה הביאו תוס' גי' דידן ולא הק' למה ס"ד למיזל בתר מיעוט לקולא וכמו שהק' הרמב"ן והרז"ה ונ' דק' להו דה"ט דס"ד דחיישי' למיעוט לקולא משום דכיון דאיכא מיעוט דמסבלי תחלה א"כ מנא ידעי' ושוב בעי' עסוקין באותו ענין ואמנם לפ"ז שפיר כ' הטור דהני ב' שטות רש"י תליין הא בהא ואמנם הרמב"ן יישב גי' זו אדרבה לשטת תוס' דלגרשה כבר חיישי' ע"ש דגם מ"ש דהרוב תליא במעשה לא שייך לשטת רש"י כיון דהמעשה עכ"פ נעשה מה לי תליא במעשה או לא:
ואמנם הרז"ה כ' דס"ד סמוך מיעוטא וכו' יתמה עליו הרמב"ן דעכ"פ ספק מיהת הוא ונ' ד' הרז"ה ה"ק כגון אם הוא טוען בעצמו ברי שלא שלח לקידושין וא"כ בשלומא נגד הרוב לא מהמני' לי' דלא גרע מחזקה משא"כ השתא למה לא ליהומן וע"ז משני קמ"ל דמיעוט כמאן דליתא ממילא לא מהימן וע"ז כ' עוד הרז"ה א"נ בהדדי ר"ל למיעוט וחזקה עם הברי מול הרוב מ"מ:
אזלי' לחומרא ול"ק מסוגי' דקידושין שהק' הרמב"ן דהכא משום ברי הוא דקאמר הרז"ה:
והנה כ' סברת ר"ח משום חומר א"א והביא הרא"ש ראי' לזה ממים שאל"ס ונ' דהראשוני' מיאנו בזה דבשלומא התם חרי חזקות מסייעי למיעוט חזקת חי וחזקת א"א משא"כ הכא דאדרבא חזקת היתר מסייע לרוב:
ואמנם עפ"י מ"ש הרשב"א מיושב סברת ר"ח דהנה המיעוט מנהגם עפ"י השכל משא"כ הרוב וא"כ כיון דהמיעוט מנהגם מיוסד וקבוע והרוב עפ"י מקרה ינהל שפיר חיישי' למנהג כי האי ובהא מתיישב לן קו' תוס' שכ' דרישא דר"פ לאו סיפא לא היא כ"א ר"פ ה"ק במקום שיש שום מנהג אפי' מיעוט לקדש תחלה כיון שהשכל מחייב כן חיישי' משאי"כ היכא דאין מנהג כ"א לסבל לא חיישי' דאיכא חד שנוהג עפ"י השכל ומקדש תחלה ומיושב בזה דלכאורה לר"ח ק' אפכא מסבלי כולהו פשיטא ובמ"ש א"ש וז"נ כוונת הרמב"ם שכ' מקום שנהגו ר"ל אף דהעיקר משום דהשכל מחייב כן מ"מ לא מחמירי' כ"א במקום שנהגו דהיינו שמנהג זה ידוע אפי' מהמיעוט לא זולת ואמנם לפ"ז הוה שפיר מיושב לר"ח מדוע גבי כתובה לא משני הש"ס הכי משום דרובא ככולהו לר"ח ובמיעוט באמת לא חיישי' דהתם לא שייך סברת הרשב"א ואמנם הרמב' דפסק גם גבי כתובה דסגי במיעוט דברי' צ"ע וי"ל ד' הרמב' דבאמת גם בכ' כתובה הסברא נותנת להתקדש תחלה דמהי"ת לכתובה מקמי קידושין והוה דומיא דסבלונות דאזלי' בתר מיעוט משום דאמדי' דעת האדם דעבד בדעת אא"כ יק' מדוע לא משני הש"ס לקמן כדמשני הכא בסבלונות ונ' הריטב"א כ' מסבלי והדר מקדשי היינו מיד בתר הסבלונות ואמנם לא כ' סברא מדוע מיד יקדשו ואמנם גבי כתובה מסתבר דבאתרא דמקדשי ונשאי בתר זמן וודאי לא כ' כתובה מקמי קידושין אמנם באתרא דמקדשי ונשאי בב"א כ' כתובה ומיד מקדשי ונשאו כמנהגא דידן ומעתה קו' הש"ס הי' מקדשי והדר כ' פשיטא כלומר דאפי' אי קאמר מיעוט מקדשי ג"כ מכ"ש דסבלונות דהשמא בסבלונות דיוכל להיות מהרוב דמסבלי תחלה חיישי' למיעוט מכ"ש הכא דע"כ שאח"כ לא חזי' דקדש וא"כ אי הוה מהרוב דכ' תחלה הו"ל לקדש מיד מכ"ש דאמרי' דהוא מהמיעוט ולזה הוצרך הש"ס לשנות בע"א:
ע"ד אחר י"ל דבאתרא דמקדשי תחלה טעמם דחיישי' לשקרא ולא עבד ספרא הכי וא"כ פשיטא דלא חיישי' דהרי ספרא לא עביד הכי ומשני דמיירי שאין הסופר בעיר וספרא דאתרמו ממק"א וודאי דאינו משים על לב לידע מנהג המקום וז"ש רש"י וקדם וכו' ומ"מ הכא הוה רבותא טפי דאפי' כולהו מקדשי אף דלא שכיח ספרא מ"מ חיישי':
אמנם לד' רש"י כ"כ למעלה דמשום דהכא הוה רובא דתליא במעשה לא אזלי' בתר רובא ועד"ז י"ל דפריך הש"ס מאי הוה עלה ר"ל אי רבא ס"ל דאפי' כולהו מקדשי והדר כ' מ"מ לא מחזקי' ריעותא משום מנהגא ובסבלונות דווקא חיישי' משום דלסבלונות עצמן חיישי' או דלמא ברובא דווקא לא חיישי' הכי משום דתליא במעשה אבל בכולהו חיישי' ומסיק רב אשי דבכולהו חיישי':
ולד' הראשוני' דה"ק אי רבא פליג אר"ה ורבה וממילא לא קיי"ל כוותי' דקיי"ל כר"ה ורבה או דלמא רבא ג"כ דווקא באתרא דכ' כתובה והדר מקדשי קאמר:
בשוק כ' רש"י ראו שטר כתיבה כוונתו מל' בשוק דקאמר:
וכ' עוד רש"י אם נתקדשה לאחר נ' דהנה יש לומר עוד נ"מ בין רש"י להחולקי' להחולקי' לעיל אפי' אי אין חוששין לסבלונות מ"מ אין מתירין אותה דדלמא מ"מ יבאו עידי קידושין אלא אם נתקדשה אין מצריכין אותה גט מראשון אמנם לרש"י דלסבלונות עצמן חיישי' וכוון דלא חיישי' ממילא מתירין אותה לכתחלה אמנם כ"ז בסבלונות משא"כ בכתיבה דהכא דע"כ חיישי' שמא קידש א"כ דווקא אם נתקדשה אי צריכה גט אנו דנין אבל לכתחלה אין מתירין אותה: