ליקוטי חבר בן חיים ו· רבי חזקי' פייבל פלויט
ו · דרוש לער"ח אלול פ' שופטים
בענין בבית הספר הנקרא ראבינער שוהל:
בענין צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת' את הארץ כ' רש"י כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן וסמוך לי': לא תטע לך אשרה וד' רז"ל ללמד שכל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה אצל מזבח הענין אמר הנבי' מלאכי על אהרן הכהן תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וד' רז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו הכוונה הנביא ביאר מה דתנן באבות הוה מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והנה הדבר קשה ההבנה מאחר דארז"ל האי צורבא מרבנן דסני לי' בני מתא משום דמוכח להו והאיך יתכן להיות אוהב שלום ורודף ומקרב הבריות לתורה ואמנם מדתו של אהרן היה עד"ז הוא בירר בפני עם בני ישראל כל פקודי תוה"ק ולא הזכיר עון להתפש לאמר הלא על מצות האלו אתם עוברים ואמנם כל השומעים היו מחשבים איזו מן המצות הם עוברים עלי' ושבין עלי' וז"ש תורת אמת היתה בפיהו הוא לאמור כ"א תורת אמת שמוטל על האיש הישראלי אבל ועולה לא נמצא בשפתיו לא אמר הלא עול זה תעשו ועי"ז בשלום ע"י שלא הזכיר העול ובמישור ע"י שלמד תורת אמת הלך במישור השיב מעון וזה ענין אוהב שלום ואעפי"כ מקרב הבריות לתורה ואמר עוד ע"ד שכ' העקידה על פסוק בלב נבל תנוח חכמה ובקרב כסילי' תודע כי הנבון לא יביע מדעיו לאחרים זולת אם יבקש ממנו והיינו תנוח חכמה אבל בקרב כסילי' אין מעצור למיעוט בינתם ע"ד שארז"ל אסתר' בלגינ' קיש קיש קריא כי אין הלגין מוכן לקבל בתוכו מיעוט וז"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת בקרבם ותורה יבקשו מפיהו יען כי הוא דומה בעיני ה' למלאך ה' צבאות וז"ש רז"ל כי רק מרב שדומה בעיני העם למלאך ה' צבאות יבקשו תורה ולא מאחר ואמנם באיזו ענין ידמה למלאך ה' צבאות המלאך לא ישמש לקבל פרס כי אין פרס למעלה כ"א עושה שליחותו שנשתלח עלי' וכן יהיה ענין הרב כמ"ש רש"י ע"פ ראה למדתי מה אני בחנם אף אתם בחנם אמנם ממה דמק' הש"ס עלה ור"מ היכי למד תורה מאחר ש"מ כי יש דברים בגו והענין תנן במ' אבות כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת הענין לימוד התורה למי שיחקור בה לעומקה הוא מתוק מדבש ונופת צופים כמ"ש דהע"ה מה נמרצו לחכי אמרתיך מדבש לפי אבל מי שבא עד אותה מדה יוכל להיות שעוסק בה לתענוג נפש ועיקור התעסקות בה לחדש חידושים ואם תמצא מדה זאת ברב אי אפשר שתצליח תורתו בלב תלמידיו כי גדול שימושה של תורה יותר מלמודה והשימוש הוא שהתלמיד (סיפר לי צורבא מרבנן שבא לבערלין לבית ספר אחד ונצבים שם שני צורות בולטות מגיבס צורות נקיבות ונתקיים בהם והמה שולחים הזמורה אל אפם וז"ל שו"ע יו"ד סי' קמ"א סעי' ד' וצורות אדם ואם עכו"ם עשה אסור להשהותם בד"א בכולטות וכו' ועיי' ר"ה כ"ד ע"ב) רואה התנהגות הרב בכל עניני תורה ועבודה וכזה יקבל התלמיד בנקל יותר מאשר יקבל דרך הפלפול ואם הרב רק חכמתו מרובה ולא מעשיו אין חכמתו מתקיימת אצל תלמידיו משא"כ כשמעשיו מרובין והתלמיד שנה מדותיו של רבו כמו שאר"ש לתלמידיו שני מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע ובא וראה עד היכן הדברים מגיעים שארז"ל פ' ג' שאכלו אפי' קרא ושנה ולא שימש ת"ח ה"ז ע"ה והנה המלאכי' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו הפי' ע"י כל שליחות שעושה המלאך זוכה שוב לשמוע מפי הקב"ה טעמי תורה נמצא כי ע"י המעשה הגיע לחכמה ובזה יהיה הרב דומה למלאך ה' שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו ואז תהי' חכמתו מתקיימת ושפיר מק' הש"ס ור"מ היכי למד תורה ומשני ר"מ רמון מצא אין הכוונה כי אחר הוא הרמון שהרי ד' רז"ל ע"פ כפלח הרמון רקתיך פושעי ישראל מלאים מצות כרמון אמנם הכוונה ר"מ רמון מצא בעת שבא אצל אחר כבר הי' מר"ע רבו מלא מצות כרמון אלא שלא ירד לדעת ר"ע ואחר הבינו טעם כל ענין וענין והיינו תוכו ר"ל פנימיות הרמון שמצא אכל מאחר ואם לפעמים אחר הי' משיג על ד' ר"ע קליפתו זרק ומעתה אם הרב אינו דומה למלאך שאין מעשיו מרובין אזי התלמיד שלמד אצלו אין מעשיו מבוררין וחכמתו של רבו אין מתקיימת ובזה נ' לפרש מאמר תמוה פ' חלק כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר אפכא כל ימי עני רעים אלו בעלי משנה שנ' מסיע אבנים יעצב בם וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי תלמוד שנ' ובוקע עצים יסכל הענין רבא מוקי לקרא ברב עם התלמידים דמאחר שגדולה שימושה של תורה יותר מלמודה:
וארז"ל. הני תנאי מבלי עולם שמורין הלכה מתוך:
משנתן וכ' התוי"ט דבכלל זה ג"כ המורה הלכה מתוך השו"ע ומעולם לא ירד לעומקה של הלכה וזה ענין דלרבא כל ימי עני רעים אלו בעלי משנה אשר תלמידי' אין בהם שום הבנה בחדרי תורה ונמשלו לאבן וע"ז אמר שהע"ה מסיע מבית מדרשו אבנים יעצב בם כי תלמידיו יהיו בכלל תלמיד שלא הגיע להוראה מורה וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי תלמוד המשיגי' לתלמידיהם תהלוכות הלימוד ועומקה של תורה שנמשל לעץ כמ"ש רז"ל במ' תענית למה נמשלו ד"ת לעץ מה עץ א' מדליק את חבירו אף ת"ח קטנים מחדדי' הגדולים וא"ר יוסי הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכלם וע"ז אמר שהע"ה ובוקע עצים יסכן בם כי הוא לומד מתלמידיו יותר מרבותיו והנה ארז"ל במ' סוטה מ"ד כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הכוונה דתנן במ' אבות חרב באה לעולם על המורים בתורה שלא כהלכה וזה רבים חללים הפילה וחרב ר"ל כי שונאי ישראל מתגברים וזה כוונת ד' רש"י כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן כי כ"ז שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ואמנם ארז"ל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה אצל מזבח במקום הצדיק שמה הרשע:
ונציע לפנינו ד' תוס' חגיגה ט"ז ע"א ד"ה שובו בנים בירושלמי מפ' למה אירע לו כך וסוף ד' הירושלמי שא"ל אחר לר"מ מהו טוב אחרית דבר מראשיתו והשיב לו ר"מ וא"ל אחר ר"ע רבך לא כך דרש אלא טוב אחרית דבר שהוא טוב מראשיתו ובי הי' המעשה אבי אבי הוה מגדולי ירושלים וביום שבא למהולי קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר"א ולר' יהושע במקום אחר מן דאכלין ושתין שרין מטפחין ומרקדין אמרי עד דאילין עסקין בדידהו נעסוק בדידן ישבו ונתעסקו בד"ת ירדה אש מן השמים והקיפה אותם אמר לין אבויה אבא גברין מה באתם לשרוף ביתי אמרו לו ח"ו אלא יושבין היינו וחוזרין ד"ת מתורה לנביאים ומנביאים לכתובי' והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני לא באש נתנו אמר הואיל וכך כחה של תורה אם יתקיים הבן הזה לתורה אני מפרישו ולפי שלא היה כוונתו לשמים לפיכך לא נתקיימה בו ע"כ ומה יעשה באותם התלמידים אשר האבות לא יסתפקו במה שהבטיחה תורתינו ולמדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם והמה יעברו ע"ז ר' צדוק במ' אבות א' חל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך הי' הלל אומר ודאשתמש בתגא חלף בא וראה שכר לימוד בניו לש"ש בעת יצקתי מים ע"י מורי בעיר פ"ב סיפר לי הרב הגדול קדוש ישראל מוה' מרדכי פישל סופר זצ"ל כי כהיום ההוא שאל אותו רופא יהודי א' אם הדבר אמת שיש לו ארבעה בנים וכלם עוסקים בתלמוד תורה והשיב לו הן וא"ל הרופא ומה יהיה תכלית הבנים האלה והשבתי לו הקב"ה צוה עלינו להניח בכל יום תפילין כ"כ וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם ובאותו ציוי נאמר ולמדתם אותם את בניכם כשם שאיני חוקר מה יהיה תכלית הנחת תפלין ודי לי לעשות צווי ה' ית' כך לא אחקור על תכלית ולמדתם אותם ועלינו להתבונן מה זכה הצדיק הזה באמונתו זאת שלשלת בניו המה מאורי הדור והבכור אשר נאסף בחצי ימיו לא הניח כמותו כמעט בתלמידי מרן הגאון ח"ס כי היתה תורת רבו שגורה בפיו:
סיומא לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו יך ויחבשינו אמר הכ' וישב מצרף ומטהר את בני ישראל כזהב וככסף הכוונה צירוף זהב וכסף הוא להסר הסגים וכן הבטיח הנביא ישעי' ואצרוף כבור סגיך ואסורה כל בדיליך ואמר וברותי מכם וגו' והפושעים בי ואמר מהרסיך ומחריביך ממך יצאו הן המה הקטני אמנה אשר תוה"ק עליהם למשא ולא זו שהם פורצים גדרה של תורה משתדלים בכל עוז להמית תמימים וישרי לב עמהם כמ"ש שהע"ה חמד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים יתן וכללו של דבר שהם סרסורי שונאי התורה ומשתדלים להפוך הקערה ר"ל על פיה וכבר ראה כ"ז יעקב אבינו ע"ה ולזה ספרה לנו תוה"ק ממנו ויחץ את הילדים לשני מחנות ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה ראה יעקב אשר יבא עת אשר ישאר לו זרע אמת אין תקוה כ"א להחצות לכלל ישראל לשתי מחנות למען אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו שיסורו למשמעתו לכה"פ לא יהי' באגודה א' למען לא ישחיתו את הכל והיה המחנה הנשאר לפליטה וז"ש לכו מאתנו אתם המכחישים אמתה של תורה ומיד ונשובה אל ה' כי הוא טרף חלק מאתנו שהיינו לשני מחנות וע"ש וירפאינו ואם מהלאה עוד יך ויחבשינו:
ואמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ברבות פ' וירא ע"פ ויהי ביום השלישי ז"ש הכ' יחיינו מיומים ביום השלישי יקימינו ונחיה לפניו נ' לבאר דהרגישו רז"ל במדרשות מאחר דאברהם הי' דר בחברון שמתה שם שרה ומחברון להר המוריה מהלך חצי יום האיך הלך אברהם מהלך זה בשלשה ימים והאריכו בזה במדרשים כי השטן עמד לשטנו והובא ג"כ בפ' חלק שא"ל זכר נא מי הוא נקי אבד ואמנם אברהם עמד נגד השטן ולא השגיח לדבריו ובזמנינו בעוה"ר המה בני פריצי עמינו העומדים לשטן לנו ובזכות שנצח אברהם את השטן יבער ה' שוטנינו מקרבינו והיינו על מה שאמר כי הוא טרף וירפאינו אמר יחיינו מיומים משני ימים שהי' לאברהם מלחמה עם השטן ואמנם ביום השלישי שהי' העקידה ונשבע הש"י לאברהם והתברכו בזרעך כל גויי הארץ ובחטאינו לא נתקיים עד עתה ואמנם לע"ל כאשר יתקיים ומל ה' אלקיך את לבבך יתקיים כמו כן והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' בית אלקי יעקב כי מציון תצא תורה וז"ש ביום השלישי בזכות מה שנעשה ביום השלישי יקימינו ונחיה לפניו ר"ל לעשות רצונו כיה"ר בב"א:
בע"ה מילי דהספידא:
על הרב מו"ה חיים זאנענקלאר מורה הוראה בנ"ה יום ב' פ' יתרו י"ז שבט תרמ"ה:
בפ' יתרו רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרץ בהם ה' הנה ראינו במקר' הזה מ' שהע"ה ואל תת חכם יותר למה תשומם וכ' החו"ה בשער היחוד תכלית שנדעהו אשר נדע שלא נדעהו והנה במות אדם צדיק בעודנו באבו טרם כלות לו שלשים שנה בנקל ח"ו נבא להרהר אחר משפט הש"י שכ' בתוה"ק ל"ו כריתות ועינינו יחזו כי עברייני' שעוברים על כל הל"ו כריתות עתקו גם גברו חיל ותמים כזה אשר לפנינו פה בעודו באבו נקטף וצריכין אנו כמו כן לאזהרת הש"י רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות אמר מרע"ה במזמו' השבת מאוד עמקו מחשבותיך ורז"ל הביאו לנו ע"ז ענין יודע בעל התאנה אימתי הגיע זמן ללקט תאינתו ואמרו בירושלמי על ר' בון שמת בן שבע עשרה שנה מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל גע ר' בון בי"ז שנים מה שלא ייגע אחר בשבעים שנה וסיים הכ' והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון פי' על בעל שמועות אשר גם אחרי מותו ע"י שאומרים דבר שמועה מפיו יתקיים בו דובב שפתי ישינים והכוונה כי הת"ח המיועד להניח שמועות אחריו הוא שיאריך ימים אף כי גם בנערותיו יגע לעצמו ואמנם בכל זאת עלינו לחפש דרכינו אולי בחטאינו נאסף הצדיק אולי בחטא המון עם ששמעו מפיו דברי תורה והשליכום אחרי גיוום ואחרים שבאו לבית התפלה ואחרי התפלה הלכו לדרכם ועברו על מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה וגם הלומדי תורה אשר ילמדו בביתם בד בבד ולא התחברו עם הצדיק ללמוד בחבורתו פשעו בנפשם כי אחד שעוסק בתורה הקב"ה קובע לו שכר אבל שנים שעוסקים שכינה שרויה ביני' ומכ"ש חמשה או עשרה וכ' ההפלא"ה לעול' יעסוק אדם בתור' אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה הכוונה כי העוסק בתורה לא יאמר שכבר הגיע אל השלימות ועי"ז לא יעשה לו רב ולא יקנה לו חבר כ"א יהי' בעיני' כעוסק שלא לשמה ועי"ז יבא לשמה וז"ש וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו יחתרו אחרי קדושה ולא יאמרו כבר הגענו לשלימות פן יפרץ בהם ד':
בגמ' מ"ק א' ר"א לבר אבין וב"ק ההוא יומא מאי אמרת ח"א בכו לאובדים ולא לאבידה וכעס עליו ר"א אבידה קרית לי' והכוונה כי לא זה שאין הצדיק נאבד כ"א נשמתו צרורה בצרור החיים כ"א גם לדורו גדולים צדיקים במותן יותר מבחייהם ואידך אמר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק וכעס ר"א ושלהבת וחכה בצדיקים מי איכא הענין אמר הכ' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו יש לפ' דארז"ל במ' מו"ק דתמר היינו הצדיק העושה פירות הלומד עם תלמידים משא"כ בארז והנה עיקר אהבת הש"י לאאע"ה הי' למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו כי זה העיקר אצל הש"י אבל הצדיק הדבק באהבת התורה לפעמים קשה בעיניו לבלות זמן עם תלמידי' כדי שיגיע מהר יותר אל שלימותיו והמליץ על זה מרן זצוק"ל ואהבת לרעך כמוך ר"ע אומר זה כלל גדול בתורה כי בלימוד התורה היא כלל לחסר משלימות עצמו ולהשפיע לאחרים ואם אמנם הצדיק מונע בר ע"כ ישבו תלמידים קטנים בראש וז"ש אם הצדיק אשר ראוי לו להיות עושה פירות ויפרח כתמר אמנם הוא כארז בלבנון ישגה שאינו משתדל כ"א לשלימות:
עצמו עי"ז שתולים בבית ה' בחצרות אלקי' אותן התלמידים שעדן לא הגיע זמנן ע"כ יפריחו וז"ש הספדן אם הצדיק מחמת שרצה להיות כארז ושלהבת אהבת התורה הביאתו לידי כך ובכל זאת פגעה בו מדה"ד מה יעשו אוזובי הקיר בני אדם מליאי חסרונות והנה ארז"ל בזמן שביהמ"ק קיים הקב"ה משחק עם לויתן ובזמן החורבן מלמד תורה עם תינוקת של בית רבן הנה לויתן הרג הקב"ה בימי בראשית בת זוגו כמ"ש רש"י ע"פ ויברא אלק' את התנינים והוא יחיד בין כל הברואי' וכל הקדוש ה' בד קדש ילבש ימשיך עצמו מחברת העולם למען יעלה מעלה בקדש ומדמה עצמו בזה ללויתן והקב"ה שש וישמח בו וזה משחק עם לויתן וז"ש הספדן לויתן בחכה הועלה שפי' מדביקות הש"י ועי"ז פגעה בו מה"ד מה יעשו דגי רקק שאין להם נחת רוח כ"א ממה שנכנס לתוך פיהם ואמנם ר"א שהעמיד תלמידיו לאלפי' ואף שהי' אתו תורה וגדולה לא עסק כ"א בתורה אמר שלהבת וחכה בצדיקים מי איכא ובזמן החורבן אמר הכ' מלכה ושריה בגוים אין תורה כי האבות תמור אשר להם להשתדל שיגדלו בניהם בתורה כמצווה עלי' ושננתם לבניך ולמדתם את בניכם הם חושבים להקנות להם חיי העוה"ז ואין להקב"ה מהם כ"א בני עניים שמהם תצא תורה וזה הוא כי הש"י פקח בעינים פקוחות שיהי' מעט מזעיר תינוקת של בית רבן והיינו יושב ומלמד תורה עם תינוקת של בית רבן נותן להם חכמה ומדע וכח לעשות חיל וזה הוא עוד תקותינו שיתקיים וזרח השמש ובא השמש יום שמת ר"ע נולד רבי' הקדוש כיה"ר א"ס: בע"ה דרוש לז' אדר פ' תצוה:
והספד על הגאון מו"ה אברהם יצחק וו"ב אב"ד בקליין ווארדיין תרמ"ה: במו"ק כי נח נפשי' דרבינא ספדו עליו תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר הצדיקים שעושין פירות ונמשלו לתמר המה יספדו על צדיק כתמר שנעדר נשים לילות כימים על מי שעשה לילות כימים כי הצדיק ע"י אהבת התורה שישים בלב עמו משים להם לילות כימים כמ' דהע"ה לולי תורתך שעשועי וגו':
ברבות פ' זו ע"פ ואתה הקרב אליך הה"ד לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך הרע לו תורה שלי היתה ונתתי לך שאלולי היא אבדתי עולמי תמן תנינן שמעון הצדיק הי' אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמי"ח:
אמר שהמע"ה בסיף ספר קהלת את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כוונתו בזה אחרי כי השי"ת ברא את האדם מן העליונים דהיינו נשמתו ומן התחתונים היינו הגוף צריכין שניהם לעבדו ועבודת הנשמה ביראת ה' ועבודת הגוף במעשי המצות והיינו כי זה כל אדם הגוף והנשמה ואמנם הדרך ליראה את ה' היא רק בתוה"ק כי זולתה אי אפשר לדעת את ה' כמו שאמר הכ' אתה הראתה לדעת כי ה' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו כי ביצי"מ ובמתן תורה הראנו ה' את גדלו וטובו ונודע לנו בזה כי לא אשר יראה האדם שהוא טוב הוא טוב וכן לא אשר יראה האדם רע הוא רע כי קושי השעבוד במצרים היה לטובתינו והצלחת המצרים הי' לרעתם ועפ"י התורה לא יבעט האדם בעת תופיע לו משמש ההצלחה ולא יבא להתרעם בעת הנסיון וז"נ פי' הפסוק אם לא בריתי אם לא התורה יומם ולילה חקות שמים וארץ אשר פעם יומם ופעם לילה כאשר בארנו ההצלחה והנסיון לא שמתי התורה היא העומדת לנו לבל ימעדו אשורינו ואמנם העבודה היא המכנעת הגוף וכל מאודינו לעבוד בו לד' לבדו ואלמלא העבודה אשר הגוף ומאודו יעבדון את ה' לא נתן יומו שמים וארץ ר"ל הגוף שהוא חומריי עם הנשמה שהוא שמימי ואמנם אחרי כי האדם קצר ההשגה וכחו תהו לא יעלה האדם הפרטיי בידו די לעבוד למלך הכבוד ואמנם בהשתתפות בני האדם איש עם רעהו וזה לזה יעזורו הן אל כביר לא ימאס ונפש ישראל אחת והן הן ד' שמעון הצדיק כי על ג' דברים העולם עומד והנה משה נקרא איש אלקים וארז"ל מחציו למטה איש ומחציו למעלה אלקים כוונתם בזה דמלבד שהי' איש אלהי' נביא וקדוש נוסף ע"ז הי' מבחר הגופים כי כל המדות טובות סמוכות למדת הענוה ומפאת זה השתוקק לעבוד עבודת ה' במשכן ה' ולחבר ע"י תורה ועבודה את האוהל להיות אחד ומפני זה הרע למשה כשאמר לו השי"ת ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך כלומר התורה מנת חלקך והעבודה מנת אהרן וזרעו וא"ל הש"י בדעתו הי' להורות בעצמו:
תורתו לעמו לולי פתחו הם ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה והיינו ונתת יהלך נמצא הכהן המבקש לעבוד עבודה על פיך יצא ועל פיך יבא וע"ז אמר משה לולי תורתך שעשועי אחרי שמסרת העבודה לאהרן אז אבדתי בעניי: סיומא כי מרדכי היהודי וגו' עו"ש על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור וצריך ביאור מה ענין נס עשה לנו הפיר הזה בגמ' מגלה רבא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי שנ' והעיר שושן צהלה ושמחה ובמשול רשע יאנח עם זה המן שנ' והעיר שושן נבוכה אמר דהע"ה לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקי' הענין כל מושל על בני אדם צריך להאמין כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהי' עליהם כי אז יבין כי עתיד ליתן דין וחשבון וימשול בעמו לטובתם וז"ש מושל באדם צדיק אזי מושל יראת אלקים וזה כוונת שהע"ה באמרו ברבות צדיקים ולא אמר במשול צדיקי' כי הצדיקים יש להם רב' דהיינו גדולה כי המלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואמר שמואל לשאול הלא אם קטן אתה בעינך אבל ראש שבטי ישראל אתה ואין לך למחול על כבודך אבל ממשלה אין להם כי לא יעשו מאומה כ"א עפ"י התורה כמ"ש וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה ולזה אמר אצל הצדיקים ברבות ולא במשול וברשעים במשול כי הרשעי' אשר אין פחד אלקים לנגד עיניהם המה מושלים וזה ג"כ הענין בצדיקים אמר לרבים ברבות צדיקים משום שהצדיקים לא יעשו דבר כ"א מסוד חכמים ונבונים לא כן הרשעים שהולכים אחרי לבם אמר עליהם ובמשול רשע ל' יחיד והנה המן הרע הזה הראה לכל גודל רשעתו כי טרם עוד דבר למלך אשר בלבו לעשות הפיל פור תחלה וביום שעלה לו הגורל קבע הזמן והנה ענין הפור הזה הי' נודע לכל כי מאחר שכ' האגרות בי"ג ניסן וכבר יצא אז פתגם המלך למה זה יאחר עת נקמתו עד י"ג אדר ועי"ז נתפרסם כי עפ"י הגורל נבחר יום זה והענין הזה הוקשה לכל העולם אם היהודים נתחייבו ראשם למלך למה יענה את דינם ונודע מזה כי אין ליהודים משפט מות המן משנאתו יעשה כן ומאחר שאין נקמה אחר המות אף גם זאת יעשה לנקום מהם בחייהם ע"י שהיו חייהם תלוים להם מנגד והנה בעשרים ומאה ושבע מדינות היו אומות שונות ואם היום או למחר יבא שנאה בלב המן על אומה אחרת גם עליה תעבור כוס וזה סמיכות הפסוקים הרצים יצאו דחופים בדבר המלך כאילו הזמן דוחק והדת ניתנה בשושן הבירה וידעו הכל כי עוד חזון י"א ירחים למועד ואין זה אלא נקמת אויב ומתנקם וזה הי' ענין והמלך והמן ישבו לשתית כוס של נקמה ועי"ז והעיר שושן נבוכה כל העיר וז"ש רבא במשול רשע כי הרשע מושל ועי"ז יאנח עם והנה ענין הגורל הזה הי' כ"כ מפורסם עד שגם האומות משיצאו אגרות המן קראן אותו פורים לאמור כי אין ליהודים חטא משפט מות רק המן הטיל גורל עליהם ובחר לו יום א' בשנה אשר ממנו יקוה שתתקיים מחשבתו ועי"ז הכשרים שבאומות חרה להם כל הענין ואויבי היהודים החשו על היום שנפל עלי' הגורל וכן הוא אומר ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ואמנם כ"ז מעשה המן שחישב להתנקם אבל מרדכי אחרי שראה כי אין פוצה פה ומצפצף מטעמים שכתבנו המתין עם אגרותיו שבעים יום שלא יראה גם הוא כמתנקם ולא זכר שם אומה באגרותיו כ"א אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם להרוג כל חיל עם ומדינה הצרים אותם והנה בהגיע היום לא נמצא בשושן הבירה קרית מלך רב כ"א שמונ' מאות שונאי ישראל ורוב העיר היו מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם אמר הכ' והעיר שושן רוב' צהלה ושמחה אמנם ליהודים היתה אורה ושמחה וגו' וזה כוונת הכתובים כי המן בן המדתא חשב על היהודים לאבדם ובזה הי' לבו נכון ובטוח שישיג זה מאת המלך אמנם הפיל פור הוא הגורל להמם בחייהם להתנקם מהם ובסוף לאבדם ובבאה אסתר לפני המלך אמר עם הספר שנכתב בי"ג בניסן על י"ג באדר הבא נראה לכל כי אין ליהודים חטא כ"א המן הרע יבקש להתנקם מהם אמר עם הספר ישוב מחשבתו על ראשו על כן אחרי שגרם הפור כל כך טובות כמו שבארנו כי עי"ז נצולו עד בא הזמן מיד אויביהם קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע עליהם כי ראו על ככה שניצולו ביום הזמן והגיע אליהם הגאולה והנה פקודה זאת שמר מרדכי כל זמן היותו משנה למלך הי' גדול ליהודים כי ע"י גדולתו מנשאים את היהודים ורצוי לרב אחיו המבינים חכמתו ולא לכל אחיו המיעוט שהיו מבקשים להתנקם משונאי' בכל עת אבל מגמת מרדכי הי' דורש טוב לעמו ועי"ז שלא התנקם מעולם היו מטיבים ליהודים ודובר שלום לכל זרעו שלא הניח שונא אחריו ונתקיים בו ויכחשו אויביך לך: