ליקוטי חבר בן חיים ו· רבי חזקי' פייבל פלויט
ו · דרוש לער"ח אלול פ' ראה תרמ"ג מרחץ איינאטשקא
במדרש רבות ר"פ זו הל' אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריאות הרבה כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם ילמדינו רבותינו למה אין מפסיקין בקללות וכו' א"ר יושע דסכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה אני כתבתי על כבודי עמו אנכי בצרה אין שורת הדין שיה' בני מתקללין ואני מתברך כיצד אם יקראו את התוכחות קריות הרבה אין קרוי וקרוי שאינו מתברך שני פעמים לפניה ולאחריה אלא א' קורא את כולם רבנן אמרי אמר הקב"ה לא לרעתכם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מנין ממה שקרינו בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום וצריך ביאור הברכות האיך ס"ד שיהיו לרעתינו הענין הנה באמת הכ' ראה אנכי נותן צריך ביאור מה ענין לו' ראה במ' ראה דבר תמוה ומה תמוה יש כאן ואמנם באמת הכתובים נ' כסותרים זה את זה סיים הכ' בפ' ואתחנן ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו:
ות"א ומשלם לשנאוהי טביין דאינון עבדין הרי רשע וטוב לו וכ' והיה עקב תשמעון ושמר ה' וכו' הרי צדיק וטוב לו נאמר כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' מייסריך הרי צדיק ורע לו ואמר כי אז יעשן אף ה' באיש ההוא הרי רשע ורע לו ואמנם הענין הוא עד"ז שארז"ל במ' רשע שאינו גמור דהיינו עם רשעתו יש בידו מע"ט שעושה אותן לש"ש וע"ז נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו ואמנם הרשע גמור אשר אם גם יעשה טוב אין כוונתו לשמים ואין תביעה על הש"י לשלם לו ע"ז נאמר אז יעשן והוא רע לו ואמנם כמו כן צדיקי' הנלחמי' עוד עם יצרם והש"י מביא לעתיד עליהם יסורים למען לא יפלו ביד יצרם הן הנה שנ' עליו כאשר ייסר איש את בנו אמנם הצדיקים אשר דרך ה' סלולה לפניהם ולא ידעו דרך אחר כמ' הכ' אשרי אדם עוז לו בך הוא דבק כ"כ בך עד אשר מסלות בלבבם אין צריכין להדרכת אחרים וזה החילוק שבין נח שהי' צריך סעד לתומכו לאברהם שהתהלך לפני ה' מאליו וצדיק כזה הוא צדיק וטוב לו ומעין זה היה אאע"ה שנ' עליו וה' ברך את אברהם בכל ועל כיו"ב תנן הנוי והכח והעושר והכבוד נאה לצדיקים ונאה לעולם ע"ד בי יכתירו צדיקים ר"ל יסבבוני צדיקים כמ' כתרו את בני בנימין כי תגמול עלי ואמר הכ' ויאמר אדם אך פרי לצדיק אם יאכל רק פירות מעשיו אוכל בעוה"ז כמו שאמר ישעי' אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם לא יצטער הצדיק ע"ז שאוכל פירות מעשיו בעוה"ז כי ע"י שאוכל פרי מעלליו יאמר האדם אך יש אלקים שופטים בארץ בעוה"ז לא לעוה"ב לבד וזה מענין ברכות בפ' כי תבא וראו כל עמי הארץ בעוה"ז כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמנם לפי המבואר נמצאו שני המדות הן שלוה הן יסורין בין בצדיקים בין ברשעים ואם יתראו ייסורין ברשעים ויבאו חכמים להביא מוסר לבני אדם עי"ז ישיבו הרי גם בצדיקים ימצאו יסורים ואם יראה שלוה בצדיקים ויבאו חכמים להורות ראו גורל צדיק ישיבו להם הרי גם רשעים בשלוה וזה ענין מ' ר' ינאי במ' אבות אין בידינו ר"ל אין ביד חכמים לתקן העולם משני צדדים כי שלות הצדיקי' לא יועיל מפני שלות הרשעים ויסורי הרשעים לא יועיל מפני יסורי הצדיקי' וזה בכלל מה שנ' עמו אנכי בצרה כי כן יסורי הצדיקי' המה כדמות חלול כבודו ית' וכמו שאמר יחזקאל ע"ה ויבא אל הגוים ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו וז"ש אחרי כי היסורין אצל הרשעים לא יועילו למוסר מפני יסורי הצדיקי' אין ראוי לברך עליו יען עלי' נאמר עמו אנכי בצרה ואמנם עד"ז גם מהברכות שניתנו לצדיקי' אין תועלת לאחרים מפני שלות הרשעים ג"כ והיה נח לצדיקים שלא יאכלו פירותיהם בעוה"ז אבל באמת הענין ענין אחר תכלית הברכות והקללות הוא עד"ז התורה העידה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וכיו"ב והעידה והיה אם לא תשמע יבאו ח"ו הקללות ואם מאיזה סבה יצאו מלפניו ית' אשר צדיק רע לו ורשע טוב לו אבל הדרך מבואר בתוה"ק איזו דרך יבחר ראה זה דרך הטוב וההולך בו ישיג אורחות חיים כמו רופא נאמן שאומר למקשיבים לקולו עד"ז תתנהג ותעמוד בבריאות ואם גם לפעמים ע"י איזה סבה לא יבאו דברי הרופא לא מפני זאת עצתו איננה נכונה וזה ענין המאמר לא לרעתך אחרי שאמר הכ' ראה דבר תמוה אנכי נותן לפניכם ומה הדבר תמוה וביאר המדרש שלא תאמר לרעתכם אני נותן לכם ברכות וקללות כי הברכות שיחולו על רשעים והקללות שיגיעו לצדיקים שני רעות הנה לא כן כ"א תכלית הענין למען תדעו איזו דרך החיים וזה ענין הכ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ר"ל בכל יום ויום ברכה וקללה ברכה לצדיקי' ולרשעים וקללה כמו כן ואתה תתמה על זאת אודיעך ביאור הענין תכלית הברכה למען תדעו כי זה דרך החיים והיינו אשר תשמעו אל מצות ה' ואמנם יסורי הצדיקים אינם קללה כ"א אשר יאהב ה' יוכיח אבל פורענות הרשעים אמר עליו ישעי' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו והיינו והקללה הייסורין הם קללה רק אם לא תשמעו ולא שייסורי הצדיקים קללה הם:
סיומא דרשו ה' בהמצאו עד כי ירבה לסלוח תקנו לנו רז"ל בנשמת כל חי לומר לפניו ית' וה' לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים הענין ע"ד שכ' רש"י בשיר השירים אני ישינה ישינה מן המצות ולבי זה הקב"ה שנ' עליו חלקי וצור לבבי ער שומר לראשינו ופותח לנו דרך למען נשוב אליו וגם כן קול דודי דופק הש"י דופק על פתחינו ואמר שובו אלי ואשובה אליכם ואמר שראשי נמלא טל אם תשובו אלי אהיה כטל לישראל מלא רצון וברכה ואם לא תשובו ח"ו וקווצותי רסיסי לילה אייסר אתכם ח"ו בייסורין ואמנם אם הישן נרדם בשינה צריך דפיקה חזקה והנה בעת יסתר ה' ח"ו פניו מאתנו נקרא כביכול שינה לפניו כ"כ עורה למה:
תישן ואמנם אם דיו דפיקה מועטת נקראת תנומה וזה שאנו אומרים וה' לא ינום ולא יישן אין רצונו להסתיר פנים מאתנו כלל וכלל אבל אם מתנמנם הוא לעורר אותנו שאנחנו ישנים ואם יישן הוא מפני שאנחנו נרדמים וזה ג"כ ענין אמרינו בערבית אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים והנה ל' מעריב ערבים צריך ביאור מעריב יום היה לו לומר אבל הענין ע"ד שארז"ל משחרב ביהמ"ק אין יום שאין קללתו מרובה משל חברו וביאר זה המגיד מדובנא במשל לאדם שהיה לו חולי שינה שקורין[שלאפזוכט]וצוה הרופא שימעטו כר אחד מראשותיו ואמנם לאחר זמן מועט לא הועילה תחבולה זאת כי היה רגיל לשכוב על שני כרים והסירו עוד כר אחד מראשותיו עד שהשכיבוהו על הארץ וכן אנחנו בעו"ה בעת חרב בית קדשינו קרינו בקול גדול נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו אבל אחר שהורגלנו בלא בית המקדש לא עשה זה רושם בנו ובא אחר זה חרבן ביתר ועשרה הרוגי מלכות ואח"כ נתפזרנו בארבע כנפות הארץ וזה אמרינו אשר בדברו מעריב ערבים אף שכבר הוא ערב מעריב הש"י עוד אותו ע"ד וימש חושך שביאר רש"י יאמש חושך שיהא חושך כפול ומגמת ענין זה לעורר אותנו לתשובה וזה בחכמה פותח שערים ובמה הוא ענין פתיחת השערים הלא כמו שראינו בעו"ה זה שנתים אחרי אשר היינו לחן ולחסד נתגברו בנו שונאינו והיינו בתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים וזה שאנו אומרים בסיום הברכה אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד וצריך ביאור הרי בעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה אבל הענין א' ע"ד שכ' רש"י סוף פ' שלח לך אני ה' אלקיכם שנית למה נאמר שלא תאמרו אין אנו עושין ואין אנו מקבלין שכר ת"ל אני ה' אלקיכם על כרחכם וכן הוא אומר אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם וזה ענין מעריב ערבים וביארו רז"ל זה בחתימת הברכה אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד וזה ענין התגרות שונאינו בנו אבל עד אתה היתה רק תנומה ע"ד שארז"ל במ' רבות דומה דודי לצבי הצבי הזה כשהוא ישן עינו אחת פתוחה וכן היה בשנה הזאת מצד אחד נתקשרו עלינו ומצד שני קמו אנשי צדק להצדיק אותנו ואמנם אם ח"ו לא נשוב מה יהיה בנו וע"ז אמר ישעי' דרשו ה' בהמצאו כ"ז שהוא במצא לנו לעתות בצרה קראוהו בהיותו קרוב טרם יתקיים ח"ו למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה ואמר יעזוב רשע דרכו הענין רשע נקרא כל העובר עבירה שחייבין עליו מלקות וזה אם שב אל ה' ירחמיהו אבל האיש און הוא הרע בין אדם לחבירו שב כזה אין ביד ה' למחול אבל בעת ישוב בכל לבבו יתנהו ה' לחן בעיני האנשים אשר הרע להם ויסלח לו והיינו ואיש און מחשבותיו וישב אל ה' וירחמיהו ר"ל הרשע בין אדם למקום ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ר"ל לאיש און ה' ישיבינו בתשובה שלימה לפניו ויתנינו לחן ולחסד ולרחמים בעיניו ית' ויתקיים בנו ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו אכי"ר (כ"ד שבט תרמ"ג על ברית מילה אצל הילד אהרן יהודא בן הרבני מוה' משה שמואל לוסטיג): בפ' השבוע ועבדתם את ה' אלקיכם עד את מספר ימיך אמלא ובגמ' ב"ק ועבדתם זו ק"ש ותפלה וברך את לחמך ואת מימיך זו פת של שחרית וקיתון של מים מכאן ואילך והסרותי מחלה מקרבך ומפ' כמנין מחלה תלויין מיני חלאים במרה וכולן פת של שחרית וקיתון של מים מבטלתן הענין העובד הש"י למען ישפיע לו עושר ונכסים ואם לפעמים ינסיהו ה' ית' ולא יעשה יקיים והיה כי התקצף אבל המבין ויודע כי אם הש"י יתן לאדם חיות אפי' לא יהיה לו כ"א לחם צר ומים לחץ יודה לה' חסדו וישבח ויפאר על שזכה לעבוד ה' ית' והנה אם האדם יבחר בדרך הסתפקות כזה ולא יתן עיניו באחר וישמח במתת גורלו יסר כעס מלבו וז"ש ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימך שאינו נותן לך כ"א לחם ומים וזה כ' ברכתו עי"ז והסרותי מחלה מקרבך וארז"ל דהיינו אם האדם בימי ילדותו הרגיל עצמו על פת חרבה וקיתון של מים עי"ז יבטל כל החלאים התלוים במרה שלא יהיה מתקצף ע"י אחרים ואמר ראה כמה טובה יגיע ממדה זאת כי השם זהב כסלו אם יהיה לו בנים יפנה אותם אל רהבים ולא ילמדם תוה"ק ויתקיים בו מ' ע"פ ולמדתם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם שכל שאינו מלמד בנו תורה כאלו קוברו ולא די בהגיון תורה משפה ולחוץ כ"א תהיה האמונה שידע להשיב למתעקש כמ' רז"ל הוה שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפקורס ואמר הכ' בענין זה וחכך כיין הטוב כפי' רש"י שם והנה ברבות פ' עקב ע"פ לא יהיה בך עקר דרשו שלא יהיה עקר מתשובה למתעקש ואמנם: השם אמונתו לא כסף וזהב עיקר וידרוך את בניו בתוה"ק עליו נאמר לא תהיה משכלה קוברת בניו מתשובה בארציך והעיקר כי ההתקצפות על חוסר המאווים יקצר חייו של אדם ועל המסתפק נאמר את מספר ימיך אמלא: (מלה זעירא לברית מילה הילד אליעזר בן ה' ישראל חיים צבי בלוהם כ"ז תמוז תרמ"ג):
בגמ' שבת פ' ראד"מ תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה עדן עושין אותה בשמחה ואיזו זו המילה שנ' שש אנכי על אמרתיך פי' רש"י אמירה יחידית ונ' לפ' תחלה הפ' שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי כללא כיילו רז"ל במ' אבות כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו וכלל זה יסודו במ"ש יאר ה' פניו אליך ויחנך כ"ז שהש"י אהובך ומקבלך בסבר פנים יפות יהא לך חן וכן אמר אסף לו עמי שומע לי משנאי ה' יכחשו לו ואמר שהע"ה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וז"ש דהע"ה שרים רדפוני חנם בלא גרמתו וע"כ מדברך שאמרת יאר ה' פניו אליך ויחנך פחד לבי ואמנם באמת שנאת או"ה לישראל היא מפורשת בתורה אמר הכ' ויהי שם לגוי גדול שהיו מצוייני' שם ועי"ז וירעו אותנו ואמנם לא נוכל בשום אופן להתערב בגויי הארצות חתם אותנו הש"י מלידה ומבטן באות ברית קודש וממילא בראותינו שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי נזכרתי בברית המציין אותנו וידעתי כי לא בי העון אשר רדפוני והיינו שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב:
(מילי דאגדה על ברית מילה של הילד ניסן בן מוה' יעקב וועכסלער בוועראביל כ"ב שבט תרמ"ד):
במ' שאל טורנוסרופס הרשע את ר"ע איזו מעשים נאים של הקב"ה או של בו"ד א"ל של בו"ד והביא לו חטין וגלוסקין א"ל מפני מה נימולין א"ל יודע הייתי מה דבלבך לשאול והקדמתי לבאר לך וק' הרי טוב הוה ולמה זה חזר ושאל הנה קהלת חתם ספרו סוף דבר הכל נשמע וגו' ובארנו במקום אחר הכוונה הפילוסופים היו אומרים דיו לאדם באמונת נפשו ויראתו את ה' אף שאינו מקיים כלל מצות מעשיות וא"כ הגוף נברא ב"ת ואמנם להיפך המקיים המצות מעשיות מבלי שיכוין לשם ה' עליו הכ' אומר יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וז"ש את אלקי' ירא בלבב זה עבודת הנפש כמו שביאר החו"ה ואת מצותיו שמור בגוף כי זה כל האדם הן הגוף הן הנפש ואמנם יש בעבודת הגוף עוד דברים בגו כי על כל מצוה מעשיו' אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו והענין כי מאחרי שהגוף נברא לעניני עוה"ז והנפש לעניני עוה"ב נמצא זה מושך אילך וזה מושך אילך והו"ל חמר גמל אבל אם גם הגוף יסייע להשלמת הנפש יתווך השלם בין אלו השני קצוות והנה קו' ראשונה של טורנוסרופס הרשע היה הנפש חלק אלקי והגוף בו"ד ולמה זה אתם משתדלים להשלים הגוף ולא להשלים הנפש והביא לו ר"ע חטין וגלוסקין דע"י מעשה בו"ד נעשה מן החטין גלוסקין וכן ה"נ ע"י מצות מעשיות תזדכך הנפש והשיב אכתי אמאי אתם נימולין אם הערלה מום בגוף למה נבראת והשיב לו ר"ע גם קו' זו מתורצת כי הנה הכח המוליד היא המתנה היותר גדולה שנתן הש"י לאדם אשר אם גם לא יהיה קיים בגוף שיהיה קיים במין ואמנם הכח הזה אם אין האדם משמרו ויהיה מרבה בתשמיש מקצר חייו כמו שכ' הרמב' בה' דעות אמרו הרופאים רוב בני אדם שנפטרי' קודם זמנם הסבה רבוי התשמיש ולזה ברא הש"י הערלה וצוה עלינו לחותכה למען נידע כי מוטל עלינו להשליך ממתנה הגדולה הזאת כל מיני רבוי וה"ז דומה שוב לחטין וגלוסקין וזה ענין שארז"ל על דהע"ה שנצטער שראה עצמו ערום בלא מצוה בבית המרחץ וכשנסתכל במילה נתישבה כי המילה היא מצוה מוסריי' וכמ"ש:
(על הברית מילה של הילד יעקב זאב אייבענשיטץ ט"ז סיון תרמ"ד פ' בהעלותך):
בגמ' חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום בלא מצוה אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה כיון שנסתכל במילה שבבשרו נתישבה דעתו כשיצא אמר למנצח על השמינית על מילה שניתנה בשמיני פי' הגאון מוה' יעב"ץ ז"ל כי ב"נ נצטוו על ז' מצות ומילה היתה מצוה השמינית כ' רש"י ר"פ בהעלותך מה ענין מנורה אצל חנוכת הנשיאים כיון שראה אהרן שהקריבו הנשיאים קרבנם חלשה דעתו א"ל הקב"ה למשה אמור לו שלך גדולה משלהם שאתה מדליק את הנרות ודקדק הרמב"ן מ"ט נחמו בנרות דווקא וכ' עוד רש"י ויעש כן אהרן אל מול פני: המנורה העלה להגיד שבחו של אהרן שלא שינה וצריך ביאור ונ' דענין מה שצוה הש"י אל מול פני המנורה הכוונה כי תורה אור ועיקר המנורה להשפיע שפע תורה ניתנה כמ"ש רז"ל הרוצה להחכים ידרים מנורה בדרום והנה התורה הנקראת תפארת לה שש קצוות חסד גבורה נצח הוד צדק מלכות כמ"ש לך ה' הגדולה וגו' והנה המנהיג אשר משרת התורה על שכמו לא כחפצו בשש מדות אלו כ"א יסתכל בתורה ועל פיה יעשה חסד ומשפט וכיוצא והנה השש נרות המה רומזים לשש קצוות אלו והזהירה תורה את אהרן כי כל מעשיו הטובים על פי התורה יהיו ולא כשאול שלמד ק"ו להחיות עמלק והיינו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות והנה אהרן שהיה אוהב שלום אוהב את הבריות היה הדבר קשה עליו שלא להטות כלפי חסד נגד רצון התורה ובכל זאת כבש את יצרו ועשה כן והיינו להגיד שבחו של אהרן שלא שינה וזה שנחמו הש"י בהדלק' הנרות מול המנורה שלך גדולה משלהם והנה מול ז' הנרות היו קודם מ"ת הז' מצות לב"נ ואמנם אברהם אף שלא זכה לקבלת התורה אהבתו להש"י הביא אותו אשר שם ה' בו ובצאצאיו חותם אות ברית קדש והנה אהבת ה' לא תמוש מלב הצדיקי' אפי' בעת עסקם בתענוג העוה"ז וזה ענין המאמר כיון שנסתכל במילה שבבשרו שזכה לה אברהם קודם קבלת התורה ע"י ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית נתישבה דעתו:
(מלה זעירא על ברית מילה הילד נח יעקב בן מו"ה יוסף סג"ל בפערבעטא כ"א תמוז תרמ"ד):
המנהג בגלילותינו לומר בעת שמכניסין הילד לבית הכנסת פרשה הראשונה דהיינו ג"פ הראשונים בפ' פנחס עד את בריתי שלם ומה ענין פסוקי' אלו להכנסת הברית ואולי סמכו בזה על המ' פנחס הוא אלי' שהוא מלאך הברית אמנם י"ל דבפנחס כ' ויקח רמח בידו וביאר מרן הגאון ח"ס דקאי אק"ש שיש בו רמ"ח תיבות עם הכפל בסוף ומרע"ה קרא אז ק"ש וכמ"ש הת"י ע"פ והמה בוכים וקריין שמע וי"ל ע"ד זה דרש"י פי' ע"פ והיה שמך אברהם כי אברהם בגימ' רמ"ח וע"י שנימול אברהם נתוספו לו בקדושה ה' אברי' ב' עינים ב' אזנים וראש הגויה נמצא דתכלית הברית קדש להיות נקרא אברהם שהוא בגימ' רמ"ח ואמנם מי שהוא חתום בברית קדש והולך אחרי עצת יצרו ה"ז מחרף חותם קדש שבבשרו וזה שהביא לפנחס להתקנאות כשראה שהקריב הרשע את המדינית לפני משה וע"ז נאמר ויקח רמ"ח בידו אות אברהם שהוא רמ"ח והש"י הודה לו ואמר פנחס השיב חמתי בקנאו קנאתי ואמר לו הנני נותן לו את בריתי הדין עמו כי בריתי שחתמתי בזרע אברהם לא יצלח כ"א כשהוא שלם ולא כשהוא חסר שמשחית זרעו וז"ש את בריתי שלם כשהוא שלם ולא כשהוא חסר כמו שד' רז"ל ע"פ זה:
(על הנשואין של מו"ה דוד צבי עה"פ):
בפ' אין עומדי' אר"ח ב"א כל הנביאי' לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה ואר"ח ב"א כל הנביאי' לא נתנבאו אלא למשיא בתו ועושה פרקמטיא לת"ח אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה נ' דהני תרי מילי א' מפ' על חבירו דיל"ד מאי ל' אלקי' זולתך יעשה למחכה לו אמנם ד' רז"ל במ' שבת אל בית עולמו כל צדיק עושין לו מדור לפי כבודו ואמרו כל צדיק נכות חפתו מחפתו של חבירו הכוונה כמו שביאר מרן זי"ע כי אהבת הצדיקי' את ה' יצא בכל צדיק ע"ד אחר אל הפועל לזה בעסק התורה ולזה בעבודה ולזה בגמי"ח וא"כ לא יכלו הנביאי' להתנבאות על העוה"ב כלל וז"ש עין לא ראתה אלקי' זולתך יעשה מה שיעשה הש"י לכל צדיק זולת צדיק חבירו למחכה לו ואמנם כ"ז בת"ח אבל המחזיק ת"ח הרי עושה מצותו ע"ד אחד ועליו אמר שהע"ה בקהלת בצל החכמה בצל הכסף וד' רז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לעומלי מצות אצל עומלי תורה ואמר לפי יתרון דעת החכמה אצל עומלי מצות תחי' את בעלי' יקבל שכרו וז"ש רחב"א אפי' לעוה"ב התנבאו הנביאי' למשיא בתו לת"ח וכו' אבל לת"ח עצמן אצלם שייך זולתך יעשה למחכה לו ועד"ז יל"פ המאמר סוף כתובות ע"פ אינם חיים שנ' טל אורות טל תורה בעי' ואמ' לבסוף מצאתי להם תקנה עץ חיים היא למחזיקי' הנה בזוהר פי' ענין ת"ה לתקן הקלקול כי אין צדיק אשר לא יחטא אמנם זה בת"ח ששגגות נעשין לו זדונות אבל לע"ה שזדונות נעשין להם שגגות ת"ה למה להם אמנם אם מחזיקי' ת"ח כמה פעמים יסיתם היצר להחזיק ת"ח אחד ולא חבירו ויעמדו בת"ה לתקן חטא זה:
(מלה זעירא בליל י"ט מרחשון בעת התאספו בני קהלתינו ה' עלי' יחי' להתייעץ על ענין הקאנגרעס):
כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא אמר הכ' אשריך:
ישראל מי כמוכה וגו' הכוונה החילוק בין ישראל לאו"ה אם עושין חילהם מיחסין זה לעצמם כי המה גבורי' אנשי חיל אנשי עצה וגבורה כמו שמצינו בסנחרי' וכיו"ב לא כן מלכי ישראל החסידי' אשר הי' כל אמונתם בה' לא יחסו מעולם הישועה לזרועם כמו שמצינו בדהע"ה שאמר ה' סלעי ומצודתי ולא זה אם ה' הושיע להם בלתי אשר עשו דבר לישועתם כ"א אף בעת אשר בכל כחם פעלו לא יחסו הישועה כ"א לה' לבדו והנה באמת בזה אין אומה דומה לעם בני ישראל וז"ש אשריך ישראל מי כמוכה עם נושע בה' בכל עת אתה מאמין כי לה' הישוע' ואפי' אם הש"י רק מגן בעדך שלא תבואך רעה או שהוא עזרך ואשר חרב גאותיך אפי' עשית גאות וגדולות בחרבך אתה אומר כי ה' הושיע לך ובזה ויכחשו אויביך לך ובגלל זה ואתה על במותימו תדרוך והנה זה ג"כ כוונת דהע"ה באמרו כוס ישועות אשא אם גם אנכי אשא בכפי כוס ישועות להושיע לעמי ונחלתי לא אאמין בעצמי כי הישועה בידי כ"א ובשם ה' אקרא לאמור הושיעני ואמר מה שאנכי אקח כוס הישועות הוא ע"ד שאמר הכ' בזאת יתהלל המתהלל כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה כלומר תכלית החכמה שניתנה לחכם הוא כדי שיעשה משפט ותכלית הגבורה שניתנה לגבור לעשות חסד ותכלית העושר שניתנ' לעשיר לעשות צדקה וז"ש דהע"ה אם אצא למלחמה נגד שונאי ישראל היא רק כי נדרי מה שאני חייב מצד הממשלה שניתן לי לה' אשלם והם אותם הנדרים שאני מחויב נגדה נא לכל עמו:
(ח"א שאמרתי לפני כל בני קהלתינו והגליל בליל ד' כסלו טרם צאתינו מול המתחדשים תרכ"ט):
בר' פ' בראשית בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם נעשו מ"ה כיתות וחבורות מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים צדק אומר יברא שהיא עושה צדקות שלום אומר אל יברא דכולא קטטה מה עשה הקב"ה נפל אמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה אמרו מ"ה לפני הקב"ה רבון העולמ' מה אתה מבזה תכסיס שלך תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח ע"כ והוא תמוה:
ונ'. לבאר תחילה הסתירה במ' אבות ריש אבות תנן שמעון הצדיק הי' אומר על ג' דברים העולם עומד על התורה וכו' כידוע ובסוף פ"א שם תנן רשב"ג אומר על ג' דברים העולם קיים על הדין וכו' ונ' דהנה מה שהעולם עומד על התורה בנקל ישכיל האדם מעצמו עד"ז אחרי כי יבין האדם כי הוא מורכב מגוף ארציי ונפש משכלת כי הנה הוא רואה אין בהם גם אחת אשר לה כח המשפט והדיבור והשכל וכיו"ב כאשר היא באדם והמושכל הראשון מסכים עם תוה"ק אשר הנפש באדם היא חלק אלוקי ממעל כמ"ש ויפח באפיו וארז"ל המנפח לא משל עצמו הוא מנפח ומאחר שנתברר לנו כי נשמתינו איננה ארציי א"כ כל אשר יהנה בו הגוף של האדם איננו רק מזון לגוף לבדו אבל אין הנפש ניזונת ממנו כלל ומאחר שכן ואנו רואי' כי כל דבר אשר לא יקבל איזו שפע ממנו ישבע למען לא יסוג אחור יפחות משלימות ומה גם שלא יוסיף ישאל לנו מעצמינו היכן ומאין הוא המזון ואחרי כי אנחנו מהות נפשינו לא נדע מאין להכין מזון לה וע"כ כי יש תורה מן השמים מאת אדון כל הנשמות הידע מהותה וטיבה ויודע מה לה להועיל והם המ"ע ומה יזיק לה והם הל"ת נמצא דהעול' עומד על התור' אמנם באמת גם פילוספי' היונים השכילו זה ובכל זאת הלכו דרך עקלתון כי אמרו להשלים הנפש דיו אם ישתדל האדם רוב זמנו רק במושכלות ואין צורך למצות מעשיות ואמנם ד' תוה"ק אינה כן כ"א כ' בהדי' משה ואהרן כן עשו וכ' רש"י אף משה ואהרן שהיו כמעט בבחינת מלאכים מושכלים מ"מ קיימו ג"כ מצות מעשיות והטעם בזה כי צריכין אנו לידע אחרי כי נפשינו זאת חלק אלוק' היא והיא שלימה בעצמותה לאיזו ענין ניתנה צורה בתוך החומר העכור הזה ואמנם טעמו של דבר כי האדם מבחר יצורי הטבע וכל היצורי' באדם נכללי' כי הדומם עולה בצומח והצומח עולה בחי וכלם עולים במדבר וכאשר יקנה האדם שלימות נמצא כל ברואי הטבע הגיעו על ידו לתכליתם ואמנם כל זה אם הגוף הניזון מן הברואים ג"כ קונה שלימות ע"י עשותו רצון קונו משא"כ אם יעסוק האדם רק במדעות נמצא אם ישעבד הנפש את הגוף לעבודת בוראו נשכיל ונבון לאיזו תכלית ניתנה בחומר העכור הלזה למען השלים על ידה כל מעשה תבל משא"כ אם תעסוק הנפש רק במושכלות גלל כן לא הוכרחה לבא בחומר העכור וזה שאמרו העולם עומד על התורה ולא המדרש לבד כ"א ועל העבודה והנה ידוע בהעמדת גופו של אדם אשר אם יחלה א' מאיבריו של אדם ה"ז חסרון בכל גופו ומאחרי כי כל בני האדם בזמן אחד הרי הם:
כגוף אחד הרוצה להשתדל בשלימות עצמו צריך להשתדל בשלימות הכל כי בלי זה ה"ז דומה לאדם שמשלים בריאות מקצת גופו ועל מקצתו האחר לא ישגיח דגם המקצת אשר השגיח עליו הוא חסר מפאת חסרון מקצתו האחרת וכן הדבר הזה נמצא כל מבקש שלימות צריך להשתדל בטובת הכלל והיינו גמי"ח ונתבארו ד' שמעון הצדיק ובגמ' שבת פ' ב"מ הביאו מעשה בנכרי א' שבא להתגייר לפני הלל ע"מ שילמדנ' כל התורה על רגל א' וא"ל דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושו זיל גמור וע' רש"י שם שנדחק ונ' דכוונת הגוי הי' שילמדנו דרך א' או לדרוש במושכלות או דרך המעשה וא"ל הלל בא ואראך הנך מודה כי זולת נפשך לא הי' גופך יודע להנהיג עצמו לא במשא ומתן ולא במאכל ומשתה והרי עתה כי שלימות האדם תלוי בהשלמת נפשו המשכלת ואמנם מכל מה שיהנה הגוף בעוה"ז לא תהנה הנפש מאומה ועל הגוף לחקור שוב מה לעשות לטובת הנפש הגומלת לו טובה בכל עת ואין מקום עמה לידע מה היא טובת הנפש כ"א ע"י התורה וזה שא"ל הלל אם אתה מקיים דעלך סני לחברך לא תעביד ממילא תמצא כי אתה מחויב לשלם שכר טוב לנפשך הגומלת לך טוב ומה הוא הגמול כל התור' העשה והל"ת והיינו ואידך פירושו הוא זיל גמור ומעתה הבין אותנו הלל כי חיוב קבלת התורה עלינו יסודו דעלך סני והיינו דקאמר רשב"ג כי מה שיבין האדם שהעולם עומד על התורה תלוי בדין אם העולם מקיימי' דין איש ברעהו ועיקר מה"ד הוא דעלך סני לחברך לא תעביד ואמנם דין זה תלוי במדת האמת כי כל זמן שאמת בעולם דין בעולם וכ"ז שדין בעולם תודה ועבודה בעולם ואמנם לפעמים אף כי אין דין ואמת בעולם מ"מ תורה ועבודה בעולם דהיינו כ"ז שאהבת השלום בעולם אם גם האמת נעדרת מ"מ יש קיום לתורה ועבודה והיינו דקאמר רשב"ג ועל השלום כי גם השלום הוא דרך לקיום התורה אם עדן יש בכמה בני אדם דין ואמת והשאר שאין בהם דין ואמת מ"מ מפני השלום ומעתה זה הי' הדין בין פמליא של מעלה הנה מדת החסד היא המעוררת האדם על דעלך סני כי אם הוא עושה חסד עם חבירו וחבירו מונע ממנו חסד ירע לנפשו ואחרי כי כל הברואי' צריכי' לחסד ממילא מדת החסד יביאם לקנות התורה אמנם בעו"ה כ"ז שהשקר ואין אמת בעולם לא יועיל זה כי אם אין אמת אין דין וז"ש חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים וממילא יגמול גם לנפשו חסד ואמת אמר אל יברא שכולו שקרים ולא יועיל לו מדת האמת וצדק אמר יברא כי הוא מלא צדקות ואמנם אם גם לפעמים יצדיק בנפשו כי מן הדין ראוי לעשות כך אבל מחמת קטטה שיש לו עם בני ריבו יעשה כנגד שכלו וז"ש צדק אמר יברא אבל שלום אמר אל יברא שכלו קטטות אמנם באמת הוא קיום העולם ואם אין אמת אין כלום ולאחר שתהא האמת נעדרת יפקחו בני אדם עיני' ויראו וז"ש נטל הש"י אמת והשליכו לארץ המתין עד שתשלך אמת ארצה והאמת הוא תכסיסו של הש"י ואם הוא יעדר יעדר קיום העולם והמלאכי' לא הבינו זה לאיזו תועלת יהי' והשיב להם הש"י אמת מארץ תצמח ומעתה פי' הכתובי' לד' המ' עפ"י מה שבארנו הוא כך חסד ואמת נפגשו כלומר למלחמה ע"ד פגש בי וכן צדק ושלום נשקו ל' מלחמה מל' נשק בית הנשק וכן נשקו בר אמנם כאשר אמת מארץ תצמח אזי הצדק משמים יהא נשקף ואז אם גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה לא יהי כמו לעת עתה אשר עי"ז וישמן ישרון ויבעט כ"א אעפ"י שה' יתן הטוב צדק לפניו עצמו יהלך ואין מעכב וישם לדרך פעמי' ר"ל לדרך אשר הכין לו כיה"ר בב"א: