ליקוטי חבר בן חיים ו· רבי חזקי' פייבל פלויט
ו · דרוש לז' אדר פ' תצוה תרמ"ד פה שוראן
ובו הספד על הגאון מוה' יקותיאל יהודא אב"ד בקהל סיגעט ועל הגאון מוה' אברהם יהודא כ"צ אב"ד בקהל מאדע:
בתנחומא פ' זו ע"פ ואתה תצוה זש"ה הנך יפה רעיתי עיניך יונים א"ר א"ל הקב"ה דוגמא שלך דומה ליונה כיצד כשהיה נח בתיבה כ' שם וישלח את העורב ואח"כ וישלח את היונה מה היונה הביאה אורה לעולם אף אתם שנמשלתם כיונה הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר שנ' ואתה תצוה וגו' כ' רש"י פ' נח ע"פ עשה לך תיבת עצי גומר והלא הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו ונ' כוונתו מאחר שכ' כל מקום שאתה מוצא ערוה אנדרלמוסיא באה לעולם והגם שכ' והורגת טובים ורעים מ"מ לא יבצר מה' ית' להגן על נח וביתו והטרחת תיבה זו למה ונ' דהנה כ' ע"פ קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס אעפ"י שהיה שם גם ע"א וגילוי עריות מ"מ לא נחתם גז"ד אלא על הגזל ונ' לבאר הענין הנה רש"י כ' בפ"ק דחולין דמומר לחלל שבתות גרע ממומר לע"ז דחמירא שבת מע"ז וכ' המג"א סי' ש"ן דדייק לי' רש"י מדאמרינן פ' כל כתבי כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו ומ"מ צריך ביאור ונ' הענין ע"ד שפירשתי במקום אחר מ"ש רש"י בפ' ואתחנן ע"פ אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים החליקו בדברים הכוונה אחרי שלא יוכלו האומות להכיר האמת כי אשר ברא העולם התחתון הזה הוא מנהיגו היה להם ליפול ברשת האומות או ככת שאמרו העולם קדמון או ככת שאמרו ע"י מקרה נתהוה העולם כאשר המינות הזאת בעו"ה פרחה בזמנינו עד למרבה והם קוראים עצמם מאטריאליסטען ואומרים לית דין ולית דיין ופרי שורשם הוא הארכאניסמוס בזמנינו אשר רציחה וגזילה וגניבה היתר גמור בעיניהם ועלי' נאמר ותעש אדם כדגי הים שא' בולע את חבריו ולזה החליקן הש"י בדברים שיאמינו כי הש"י אשר ברא עולם העליון והתחתון מסר העולם השפל ביד כוכבים ומזלות ועכ"פ היה עליו מורא מהכוכב והמזל שפחדו אותו במצרים טלה ובפלשתים דגון וכיו"ב והנה המחלל שבת כמו כן סבתו יען לא יאמין במעשה בראשית ועושה כן להראות כי לית דין ולית דיין וממילא הוא חמור מע"ז ועתה בא וראה מ' ישעי' ע"ה כה אמר ה':
שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רעה החל הנביא במשפט וצדקה וסיים בשמירת שבת אמנם הכל הולך אל ענין אחד כי אם האדם רוצה לקרב אליו ישועת ה' וכן עם ב"י בכלל את תשועתם העיקר בזה האמונה להאמין כי הש"י ברא העולם ומנהיגו וגומל לאיש חסד כמפעלו ומשלם לעושה רעה כרשעתו ואמר יהושפט האמינו בה' ותאמנו ואמר הנביא טוב ה' ביום צרה ויודע חוסי בו והנה זאת נכרת בראש אם ישמור אדם עצמו מעשות עול יען ידע כי תועבת ה' כל עושה עול ונוסף על סור מרע ועשה טוב כי יאמין אשר הכין הש"י עניים בעולם הוא לזכות בהם את הבריות וע"ז אמר שמרו משפט דהיינו לא תעשו עול ועשו צדקה וע"י שתים אלו אחרי רואי אמונתכם כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות אמנם גם שני מדות טובות האלו יוכל להיות באדם סבתם סבת המשפט מורא מלכות וסבת הצדקה לב טוב בטבע ואמנם אם העושה משפט וצדקה שומר כמו כן שבת מחללו ומעיד ע"י שמירה זאת עדות על מע"ב אז מבואר כי אמונת שבת הוא שמונעתו מלעשות עול וליתן צדקה והנה זה ג"כ כוונת רז"ל שלא נחתם גז"ד של דור המבול אלא על הגזל הכוונה כי על ע"א ועל ערוה היה די באנדרלמוסיא אבל על הגזל שחטאו לאמור לית דין ולית דיין לא היה די באנדרלמוסיא כי היו תולין הענין בעיפוש האויר ואומרים מקרה הוא שהיה ולא יתקיים נודע ה' משפט עשה אכן שע"י שארובות השמים ומעינות תהום נפתחו עליהם למחותם מן הארץ אזי נודע לכל כי ע"י מעשיהם הרעים ההפך עליהם בלהות נמצא כי טורח המבול לא היה בשביל שיאבדו הרשעים כ"א ללמוד לנח ובניו משפטי ה' למען יאמינו בה' ויבטחו בו ולא יפנו אל עושק וגזל וכזה באת היונה להורות להם ותבא אליו לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה לאמור נוח שיהיו מזונותיו של אדם מרורים כזית ע"י הקב"ה ולא מתוקים כדבש ע"י בו"ד וזה כמ' שהע"ה הטריפיני לחם חקי למען לא אשבע וכחשתי ולא אורש וגנבתי כי אם אודה שמך ואומר ברוך ה' יום יום והנה אנחנו עם ב"י צריכין לאמונת היונה הזאת ביותר כי אחרי שגדר ה' בעדינו למנוע מכל מעשה עול ולשמור שבת קדשו ומקראי קדש מבלי עשות בהם כל חפץ הלא בנקל יפתח היצר לאיש הישראלי ויאמר מאין יבא עזרך אף אתה השב לו יהיו מזונותי מרורים כזית ע"י הקב"ה מבלי עבור רצונו של מקום וז"ש הש"י למרע"ה אחרי שנתתי לפניהם תורתי תצוה את ב"י ויקחו להם שמן זית זך כתית שמן מר הובא ע"י יגיעה כזה למאור להעלות נר תמיד כי אמונה זאת לבד תועיל להעלות נר התורה תמיד וע"ז ביארו רז"ל אמר שהע"ה עיניך יונים מה יונה זו הביאה אורה לעולם ע"י מאמרה זה יהיו מזונותי מרורים כזית אף אתם תביאו שמן זית ותאירו לפני:
ארז"ל במ' מגילה כיון שנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז' אדר מת משה ובז' אדר נולד משה הנה א' מהענינים הסתומים בתוה"ק הוא חטא מרע"ה במי מריבה עד שכ' הרמב"ן כי הענין יתבאר רק ע"ד הקבלה וכן הוא בזהר חקת שם ואמנם אחרי שרבים חקרו לבאר גם ע"ד הנגלה הענין נבא בעקבותם לחתור עד מקום שיחוננו החונן דעת ונקדים תחלה ענין מסה ומריבה בפ' בשלח אשר גם שם התלוננו למה העליתנו ממצרים ואחרי כי ה' ית' הלך לפני' יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש כמ"ש מרע"ה במרגלים אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וגו' והאיך תלו הכל במרע"ה אמנם הענין היה עד"ז הם ידעו והבינו כי אמונתם ומעשי' אינם כדאי לכל המראה הגדול אמנם הבינו ג"כ כי זה משה האיש עליו נאמר ותחסרהו מעט מאלקי' וכל הנסים שנעשו להם תלו רק בזכות משה ואמנם קדושתו הרבה ועמו קדושתו של אהרן ופחיתת אמונת העם הם עניני' המעוררים חמה זע"ז וכמו שאמרה הצרפית לאלי' ז"ל איש האלקי' באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני אשר ע"כ בעת באו בצרה הן בחוסר לחם או חוסר מים התרעמו על מרע"ה לאמור הלא ידעת משפל מצבינו בענין האמונה הזכה וידעת כי אין אנו כדאי לעשות לנו נסים ולמה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת מקני בצמא ולזה כפל הכ' בפ' בשלח וירב העם וילן העם וכמ"ש הרמב"ן בפ' בשלח כי כנוי העם על ההמוניי' זולת הצדיקים ולתכלית זה צוה עליו ה' ית' שם לקראת עמו מזקני ישראל והמה יעידון כי השכינה נגלית שם על הצור ובאמת הצור לא רצה ליתן מים יען לא היו כדאי מחמת תלונתם אבל מרע"ה הכה בצור ויצאו ממנו מים רבים וככה עמד:
להם שפע הבאר עד יום מיתת מרים וז"נ כוונת הכ' על נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבינו אם הש"י עושה להם נס בזכות עצמם ואמרו רז"ל אמר הקב"ה יבא עמלק ויבדוק אתכם ע"י מלחמת עמלק יבורר על איזו אופן הנסים יעשו ומה"ט לא יצא מרע"ה ללחום בעמלק כי אם כאשר ירים משה ידו ותנן במ' ר"ה וכי ידיו של מרע"ה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל משעבדין לבם לאביהם שבשמים היו נוצחים והנה ענין בחינה זאת לישראל ממרע"ה מבואר ממה שאמרו בחטא העגל עשה לנו אלהי' כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו וביאר הרמב"ן כי ע"י שנסתלק מרע"ה מקרבם פחדו שתסתלק גם השכינה מהם והנה במיתת מרים נסתלק לפי שעה הבאר מהם והם לא הבינו כי באמת נסתלק הבאר על שלא הספידו אותה כהלכה כי היא היתה השליח להביא את משה מבית פרעה לחיק אמה והתנבא' עליו טרם לידתו ומשה ואהרן קיימו בעצמם ישב בדד וידום כמו שעשה אהרן במיתת נדב ואביהו אבל כ' וכל בית ישראל יבכו את השריפה וכן מצינו בימי דהע"ה שהיה רעב שלש שנים ה' על שאול ופי' רז"ל על שלא נספד וארז"ל כל המתעצל בהספידו של ת"ח ראוי לקוברו בחייו נ' הכוונה דמי שאינו מרגיש בהעדר הצדיק הסבה גסות הרוח אשר בו לאמור כי אינו צריך לזכותו וכדאי הוא להפקיע עצמו והנה ארז"ל כל שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער כלומר שאינו עומד בתה"מ ורמז' רז"ל כי תכלית המית' הוא ושב העפר על הארץ ואח"כ בזמן תה"מ יקבץ ה' עפרו ויפשוט עקמימות שבו וא"כ זה שי"ל גסות רוח ואינו עומד בתה"מ היה ראוי לקוברו בחייו ואינו מועיל לו ששב אל העפר:
ומעתה י"ל דמה שאמר הש"י למרע"ה בפעם הזאת ודברתם אל הסלע לא היה הכוונ' לדבר אל הסלע כ"א אל פני הסלע וצוה אותו הש"י להקהיל את כל העדה ולבאר להם כי הסתלקות הבאר היה בחטא מניעת ההספד על אחותו הצדקת וכמו שעש' דהע"ה בענין שאול אמנם טרם פתח להם מרע"ה בענין זה בא להראותם כמה גדול הקצף למעלה כי בפעם הראשונה ע"י הכאה א' יצאו מים לא כן עתה ולזה פתח ואמר שמעו נא המורים שמעו כמה חטא הממרות גרם לכם לכו לכם שאתם מורים נוציא מן הסלע לכם מים אבל ע"י שבייש את ישראל ולא האמין במה שאמר לו הש"י אם יעוררם לתשוב' ויראה להם כמה מיתת צדיק א' גורם אף הם יחזרו בתשוב' שלימה ומיד ע"י דברו בלי שום הכאה יוציא הסלע מים וידעו ויבינו חשיבות הצדיקים וגודל החטא ממי שמתעצל בהספד וכמה גדול כחה של תשובה ובזאת היה עליו קצף מאת ה' כמ"ש דהע"ה כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו וכיון שקראם מורים שוב לא היה אפשר להוכיח בטוב טעם ודעת וה' נתן להם מים בלי החזרת תשובה ואמר למרע"ה ולאהרן שלא היה בכעס ושתק לד' מרע"ה יען לא האמנתם בי להקדישיני לא האמנתם כי בני ישראל עוד ישימו דבריכם על לב ויעשו תשובה לכן לא תביאו כי אם המנהיג יגמור בדעתו. כי עדתו בני קשי ערף וערלי לב אי אפשר לו להחזירם למוטב וזה ענין שכפל מרע"ה בפ' ואתחנן ויתעבר ה' בי למענכ' גם בי התאנף ה' בגללכ' כלו' ע"י שבזיתי אתכם נענשתי ואמנם העונש היה רק לא תביא אבל לא מת משה רגע אחת קודם זמנו הקצוב לו כמ"ש היום מלאו ימי ושנותי לפי דרשת רז"ל ואפשר לולי קנס זה הניחם מלך אדום או מלך מואב לעבור ואחרי כי חביב על הש"י חיי הצדיק כמ"ש יקר בעיני ה' המותה לחסידיו הכביד הש"י לב מלך אדום ומלך מואב למען יתאחר ביאתם לארץ עד הגיע יום מיתתו של מרע"ה והנה המן הרשע היה סבור כי מת מרע"ה בחדש אדר קודם זמנו הקצוב לו וע"כ כי בחדש הזה מדה"ד מתוחה על ישראל אבל לא ידע אותו רשע כי טעם מיתתו של מרע"ה בחדש אדר משום שנולד באדר ותדע שמת ביום לידתו כי בז' אדר מת ובז' אדר נולד:
סיומא ברבות אסתר ר"ע היה יושב ודורש ונתנמנמו התלמידים בעא לערערא יתהון אמר מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא כך אמר הקב"ה תבא אסתר בת' של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות ובגמ' פ"ק דמגיל' מהודו ועד כוש רב ושמואל ח"א הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם וח"א הודו וכוש גבי הדדי הוה קיימי וכשם שמלך מהודו ועד כוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו ויל"ד מאי נ"מ בפלוגתא זאת ותו בשלמא למ"ד גבי הדדי הוה קיימי אצטריך למכתב שבע ועשרים ומאה מדינה דלא נימא רק אהודו וכוש מלך אלא למ"ד הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם שבע ועשרים ומאה מדינה ל"ל ועו"ש שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור א"ל אמרו אתם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ שבשושן יהרוגו של כל העולם לא יהרוגו אלא: מפני שהשתחוו לצלם וכי משוא פנים יש בדבר הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים שנ' כי לא ענה מלבו וגו' ויל"ד ולדידהו מי ניחא אם נתחייבו על אכילת טריפות וכיו"ב כליה וכי משוא פנים יש בדבר ותו הכי שפיר קאמר רשב"י ומ"מ כל המדרשים מחליטין כי על אותה סעודה נחתם גז"ד וכן מורין כמה פסוקי' במגילה עי' ביוסף לקח ותו למה המתין הש"י בחטא של צלם עד היום ונ' דארז"ל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו והנה בפ' חלק שאלו על חמו"ע אחרי שקדשו השם להיכן הלכו שלא נמצא מהם בכתוב ואמרו ברוק שרקו או"ה על פני ישראל על שבגדו בה' ולא עשו כחמו"ע טבעו ורגיל אני לפ' הענין הרי דניאל ושאר צדיקים מה עשו אלא דאמרו שם כי יחזקאל הנביא אמר להם חבי כמעט רגע וחמו"ע דווקא בקשו שיתקדש השם על ידם ובזה מתורץ ק' תוס' פ' מקום שנהגו על מה שאמרו מה ראו חמו"ע להפיל עצמן לתוך כבשן האש ה"פ מפני מה לא החביאו עצמם כמו שאר הצדיקים ועכ"פ ע"י שנתביישו על ידם כל ישראל פגע בהם מה"ד והיינו ברוק טבעו וכפר עליהם בושה זאת והנה בעת אכלו וישבו בשושן על שלחן המלך אף כי המלך צוה על כל רב ביתו אין אונס וכמו שמבואר ביוסף לקח ונשמע החילול ה' בכל ישראל היה המצוה עליהם לפרסם התקפצם על אנשי שושן וכמו שעשו כל ישראל בפלגש בגבעה ומדשתקו ש"מ ניח' להו לומר אילו הם היו בשושן כמו כן היו אוכלין נתעורר עליהם חטא הצלם של נ"נ וזה ענין החידוש של רשב"י וודאי החטא היה אכילתן בשושן ומה שאתם סוברי' כי ע"י שתיקת הדור הוה כאלו נתנו הסכמתם בשביל זה לבד ועדן לא נתחייבו הריגה אלא שהיה אתם גם כן חטא הצלם אשר אם גם לפי שעה הבושה כפרה עליהם לא נמחל להם לגמרי והנה לד' רשב"י מעולם לא נתחייבו אלא לפנים וא"צ לד' ר"ע שזכותה של שרה ע"ה שחיתה קכ"ז שנה עמדה לאסתר אמנם לפי סברת התלמידים באמת נתחייבו על מעשה האכילה אלא שזכותה של שרה עמדה להם וז"נ פלוגתת רב ושמואל ח"א הודו וכוש גבי הדדי לא אייתר הך מאה ועשרים ושבע מדינה וכמ"ש אמנם מ"ד הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם מאה ועשרים ושבע מדינה מה ראתה אסתר להודיע לן בזה א"וו לדרשא דר"ע אתא בזכותה של שרה עמדה ויש להסמיך זה על הכ' שכ' ויהי חיי שרה ואח"כ ותמת שרה ואח"כ ויבא אברהם לספוד לשרה דמ' כי על ויהיו חיי שרה הוה ההספד ואמנם בברית בין הבתרים גילה הש"י לאברהם ד' מלכיות וראה אברהם בנבואה כי ימי חיי שרה יגיעו על מדינות שיגלו בני' של שרה שם ואמנם דאג כי יהיו יותר מקכ"ז מדינות ובכה על שלא חיתה יותר וזכותה של אמנו שרה ע"ה יעמוד גם לנו להשבית מעלינו כל מסטין ויקוים בנו ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך אכי"ר:
בע"ה דרוש לפ' ואתחנן ז' אב תרמ"ד:
ובו הספד על הגאון מוה' דוד יהודא זילבערשטיין אב"ד בקהל יראי' ווייצען בעהמ"ח ס' שבילי דוד על ארבע שו"ע:
ואתחנן אל ה' בעת ההיא ואין אנו יודעין באיזה עת עד ויתעבר ה' בי למענכם וגו' וברבה פ' זו זש"ה בתוכחות על עון יסרת איש ע"י עון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך ואמר שמעו נא המורים יסרת אותו והוכחת אותו ואין איש אלא משה שנ' והאיש משה עניו מאוד וחמס חמודו כל חמדה שנתאוה משה ליכנס לארץ המסת אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן ואין חמודו אלא א"י כענין שנ' ואתן לך ארץ חמדה אם כך הגיע למשה הצדיק עאכ"ו שאר כל הבריות שהם מתוקנים להבל אך הבל כל אדם:
טרם נבאר מ' הנ"ל עלינו לעורר על העדר הצדיק הנ"ל ונאמר כי עליו רמז יעקב אבינו ע"ה גור אריה יהודה מטרף בני עלית ופי' רש"י שנתנבא על דהע"ה כי בימי שאול היה רק גור המוציא והמביא את ישראל וכאשר מלך נעשה אריה ככה הצדיק הלז בימי עלומיו ישב בקהל סענטע ולמד תורה ומצות לקהל יראים שמה ואף כי היתה פרנסתו שמה בשופי עזב את מקומו והלך לארצינו הקדושה למען יתגדלו בניו שם על ברכי התורה וזה מטרף בני עלית אף כי היה לך טרף די והותר עלית משם ובמשך איזו שנים העיר ה' את רוחו ושב אל ארץ מולדתו ונתקבל לאב"ד בקהל יראים בווייצען ושמה היה אריה על מצפה ויומם ולילה לא היה לו דומיה מלהשקיף בכרם ה' צבאות ופרנסת ביתו היתה טפילה בעיניו כמ' מטרף בני עלית ונאה לו שקרא ספרו שבילי דוד כי באמת בשבילי דהע"ה היה בכל עת דרכו בקדושה: והנה צוה עלינו בוראינו ית' לא תשנא את אחיך:
בלבבך הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא הנה אם ארז"ל ע"פ כפלח הרמון רקתך אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ומה גם הבינוני' שבנו כל א' מישראל יש בו מדות תרומיות וע"ז אמר בלעם מי מנה עפר יעקב אפי' המשולי' לעפר אי אתה יכול למנות כי כל א' שוקל בפ"ע זה בגמי"ח וזה בצדקה וזה בשמירת שבת וכיו"ב אשר על כן אם נראה כי א' מאתנו יעשה מעשה אשר בעינינו הוה עון גדול לא נשנא אותו מחמת מעשה העון כ"א נתבונן במדותיו הטובות ונמצא כי הוא מלא מצות כרמון ואדרבא נאמר כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ומתוך כך בא לידי חטא זה וז"ש הנה כל אדם יש לו יצה"ר ויצ"ט כארז"ל בינונים זה וזה שופטן ולכך נקרא הלב לבב משא"כ במלאכי' וכן דרשו במתני' ר"פ הרואה בכל לבבך בשני יצריך ומעתה שמא תאמר הלא גם אני כי יש לי מלחמה מידי יום יום עם היצה"ר ותמיד עיני פקוחות שלא יפרש רשת לרגלי ומדוע אתה אחי מסור ביד יצרך לא תשנא את אחיך בלבבך בשני יצריך כ"א תסתכל בו כי הוא עמיתך דהיינו עם שאתך בתורה ובמצות ובבאך להוכיחו תאמר לו עמיתי ידעתי מאין באת לידי עבירה זאת יען שאתה עם בתורה ובמצות וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו והיינו הוכח תוכיח את עמיתך ועד"ז ולא תשא עליו חטא כ"א תאמר כי מחמת גודל מעלתו נתגברה בו היצה"ר:
ועד"ז נבא לפ' מ' רז"ל במ' שבת לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זה את זה שנ' היו שריה כאילים מה איל זה ר"ל כי שאין לו כח לרוץ ראשו של זה בצד זנבו של זה כך ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע כי שרי ישראל היה כל א' מחשיב את חבירו לצדיק ממנו ואת עצמו אחרי כי ידעו חסרונותיהם לא חשבו לכלום ועי"ז נמנעו מלהוכיח זה את זה וזה ענין כבשו פנים בקרקע כלומר שהיה נפשם כעפר בעיני' והנה האיל כ"ז שהוא בכחו יגבר על חבירו וירוץ לפניו אבל בעת תש כחו אדרבא ימתין כל א' על חבירו שירוץ לפניו אולי עי"ז יגבר עז והיינו ראשו של זה בצד זנבו של זה כלומר הראה אתה גבורתיך ולבסוף נופלים שני' ביד רודף כך היו מנהג שר ישראל כ"א היה ממתין שיבא חבירו ויוכיחנו על חסרונותי' ובין זה לזה לא הגיעו אל השלימות:
והנה ד' הרמב' כי כל חטאו של מרע"ה היה יען התקף על אבותיו בעת שלא היה קצף למעלה כי למעלה לא הרעו ע"ד אשר שאלו מים אחרי כי דבק לשון יונק אל חכו בצמא והרמב"ן דחה דבריו כי עכ"פ לא היה להם להתלונן ולהתרגז כ"א להתפלל אל ה' שירחם עליהם ואמנם ד' המ' הנ"ל מורה לפום רהיטא כד' הרמב' דזה היה חטאו של מרע"ה על שאמר שמעו נא המורים והאיך העלים הרמב' עין מד' המאמר הזה ונ' דפי' הכתובי' לד' המ' ע"ד אחר דאחרי שאמר ה' למשה ולאהרן הקהילו את כל העדה אל פני הסלע ודברתם אל הסלע ונתן מימיו לא היה לו למרע"ה כ"א לעשות שליחותו אכן יען חרה לו תלונתם אמר להם שמעו נא המורים אחרי שאין אתם מאמינים בהשגחת ה' אין אתם כדאי שיתן הסלע לכם מים כמ' הכ' האמינו בה' ותאמנו ועי"ז באמת נתעורר מה"ד עליהם ולא רצה הסלע לתת מים ומשה בראותו כי ה' ימנע טובו ע"י שהזכיר עון ישראל הכה הסלע פעמים ע"ד שאמר רפב"י לגינאי נהרא חלוק לי מימך ואחרי כי גזר משה בהכאתו פעמים על הסלע שיתן מים ע"כ נתן מים נמצא כי ראו ישראל אשר צדיק גוזר גזירה והקב"ה מקיימו אבל התברר לעיני כל כי לולי גזירת משה כבר מתו בצמא כל העדה ובאמת היו מים מוכנים להם בתוך הסלע לולא שגירה מרע"ה מה"ד עלי' ואם בעת צרה שעמדו כל העדה בחפר מים לא עצר משה את רוחו לעורר דין עליהם מה יעשה אם יבאו אל ארץ הצבי ויהיו בתיהם מלאים כל טוב ויעזבו ארחות יושר הלא אז יקללם באפו ויחרפם בחמתו וימנע מהם כל טוב וז"ש הש"י יען לא האמנתם בי להקדישיני לעיני בני ישראל שידעו בי אף בעת חטאם אני משפיע להם טובתי ואתם לא כן עשיתם כ"א מנעתם טובתי מהם לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם וזה ענין המ' ע"י שאמר מרע"ה שמעו נא המורים ניטל ממנו חמודו שלא זכה ליכנס לא"י והנה בשעת מעשה הצדיק מרע"ה הדין על עצמו ולא התפלל לבטל הגזירה ואמנם אחר שכבש ארץ סיחון ועוג והנהיג את ישראל בשלוה ולא אירע דבר חשב משה כי עתה תועיל תפלתו וז"ש בעת ההיא כפי' רש"י אחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג ואמר אחרי אשר החלות להראות את עבדך גדלך וידך החזקה העברה נא ואראה גם את הארץ הטובה ועל ידי לא ימנע טוב מבני ישראל ואמר ויתעבר ה' בי למענכם אחרי כי ידע הש"י כי בבאכם אל ארץ טובה תבעטון בטובה ולא שמע אלי למענכם ובמו שבארנו:
סיומא ברבה פ' אחרי א"ר אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פ' מיתת מרים לאפר פרה אלא מלמד כשם שאפר פרה מכפרת כך מיתת הצדיקים מכפרת א"ר יוד' מפני מה נסמכה מיתתו של אהרן לשביר' הלחות בפ' עקב אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשביר' הלחות א"ר חייא בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת ומנין שיום הכפורים מכפר שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת דכ' ויקברו את עצמות שאול ואת עצמות בניו ויעתר אלקי' לארץ: ונ' לבאר דמיתת מרים ע"י שלא הספידוה כראוי גרם להם אשר לא היה להם מים לשתות ולולי באו למרע"ה ושאלו לו מה זאת למה חסרנו מים היה משה אומר להם המים הי' בזכות אחותי הצדקת ולולא ספדתם אותה כראוי לה כבר היה לכם מים ואמנם הם באו בתלונה וחרה למשה ואמר להם המן הסלע הזה נוציא אני ואהרן לכם מים היתה כוונתו כי מרים אשר בזכותה היה להם המים מתה ורצה להראות להם זה והכה הסלע ולא נתן מים ואלמלא לא הכהו פעם שנית כבר היה נודע להם מה לעשות דהיינו להספיד כראוי למרים הצדקת והמים היו באים בזכותה כי גדולים צדיקים במיתתן ואמנם ע"י שהכה את הסלע פעמים נתן הסלע בגבורתו של משה מים אבל לא היה קידוש השם כל כך כאשר היה אם לא נתן הסלע מים שהיו יודעים כמה גדול זכותן של צדיקים וז"ש יען לא האמנתם בי להקדישיני נמצא דעכ"פ ע"י מיתתה של מרים ניטל המה"ד מעל ישראל ונתנה על ראש משה ואהרן וזה היא המשל בפרה אדומה שמטהר טמאים ומטמא טהורים ואמנם ענין שביר' הלחות להורות כמה החטא גורם כי זה אחת מדברים וקשי הבנה האיך יגרום חטא גשמי לחלל נפש רוחני ואמנם גם הלחות מעשה אלקי' היו ולא היו ראוים להשתבר וחטא העגל גרם שפרחו האותיות מהם וברגע נשתברו ועי"ז עשו ישראל תשובה שלימה על חטא העגל ואמנם גם במיתתו של אהרן כ' ויבכו אותו כל בית ישראל כי אמרו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר ועשו כמו כן תשובה שלימה נמצא דמיתת אהרן ושביר' הלחות ענין א' הם ואמנם ענין יום הכפירים קיי"ל דעצומו של יום מכפר דהיינו שמענה עצמו והנה גם במיתת בני אהרן כ' וכל בית ישראל יבכו את השריפה הענין ע"י שהיו ישראל מקרבי' עצמם למקום הקדש ולא יכלו לסבול אשר המקדש קדושתו מסכנת לקרובי' אליו וכמו שמצינו להם בפ' קרח שאמרו כל הקרב קרב אל משכן ימות האם תמנו לגוע ולזה אמר הש"י למשה ונקדש בכבודי על ידי יקרב א' ממכובדי במקום שאינו רשאי ולכשימות יבינו אח"כ קדושת המשכן ולזה אמר משה הוא אשר דבר ה' לאמור אם בקרובי אקדש שיראו עונשן של צדיקים ואז כל העם יסוגו אחור והיינו ועל פני כל העם אכבד ולזה אמר הש"י לאהרן ראשיכם אל תפרעו כי אין לכם חלק במיתת הצדיקים כ"א וכל בית ישראל יבכו את השריפה נמצא דהצער שנצטערו על מיתת הצדיקים כיפר להם כמו יום הכפורים וע"ז מק' המדרש מאחר דבפ' עבודת יוה"כ כ' מנ"ל דהתענית לבדו מכפר ומייתי מקרא דביום הזה וכמ"ש הרמב' בה' תשובה בזה"ז שאין שעיר המשתלח עצומו של יום מכפר והדר מק' דלמא וכל בית ישראל יבכו היינו למצוה מנין שמכפר ומייתי אחר שספדו לשאול כ' ויעתר ה' לארץ וכן יתקיים בנו ויעתר ה' לארץ אכי"ר: