אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ו ו › דרוש לז' אב פ' דברים תרמ"ג

ליקוטי חבר בן חיים ו· רבי חזקי' פייבל פלויט

ו · דרוש לז' אב פ' דברים תרמ"ג

דרוש לז' אדר ראשון פ' תצוה תרמ"ג

ובו הספד על הגאון מו"ה שמעון סופר ז"ל אב"ד בקראקא והגאון מו"ה שמואל עהרענפעלד אב"ד בקהל מט"ד ועל הרב מו"ה משה הערנפעלד תושב בסערדאהעלי:

ברבה פ' זו ע"פ אלה הדברים זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שנ' ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם מהו אחרי אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי חן ימצא זה משה שנ' וגם מצאת חן בעיני ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים: ארז"ל בפ' אלו מגלחין כי לח נפשי' דר' זירא פתח עלי' ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה הענין כי במקו' שנולד ונתגדל האדם וכל ימי חייו עומדים לנגדם וראו קדושתו מנערותו עד זקנתו אין מן התימא אם תיקר נפש האדם הזה בעיני' אבל בבא אדם מארץ מרחק ואין אהבה לגר כמו לתושב ובכל זאת יגבה נפשו בעיני' הנה זה אות מופת כי ה' שלחו למקום הזה ואמנם כל זמן שהצדיק בחיים והעם יוצאים ונכנסי' על פיו ולא יוודע אם העם מעצמם צדיקים או הוא מעשה ידי הצדיק אבל בעת צאת הצדיק מן העיר וחשך עליו השמש בעוד יומם אזי יוודע כי הוא היה הודה זיווה והדרה וז"ש ארץ שנער הרה את ר' זירא ובכל זאת ארץ צבי גדלה את שעשועי' של ארץ שנער ולאחר פטירתו אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה וכן הצדיק הזה נתגדל במדינותינו ובכל זאת ארץ צבי ארץ פולין גדלה את שעשועי' של מדינתינו ולאחר פטירתו אוי נא לה אמרה רקת שנתרוקנה מן הצדיק כי אבדה כלי חמדתה ונוכל להמליץ על הצדיק הלזה ד' המקונן רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים נלכד בשחיתותם כי הצדיק הזה ישב במסבת שרי ויועצי המדינה שלש שנים בכבוד ויקר כאשר סיפר עליו הפרעזידענט במה שהספיד עליו במסבת היועצים וע"י ישיבתו שם היה לחומת ברזל שלא יבואו פריצים להרוס דת תוה"ק במדינת פולין והנה הצדיק בצדקתו בשעה שהקב"ה יעורר ח"ו אפו על עמו ומסתכל בצדיק הזה יעביר רוח הנחה לפניו כמ"ש רש"י ע"פ ויזכר אלקי' את נח ויעבר אלקים רוח על הארץ רוח הנחה בשביל הארץ וז"ש רוח אפינו רוח ששכך האף העולה בחטאינו משיח ה' פי' רש"י בכמה מקומו' כי ל' משיחה הוא ל' גדולה ות"א רבותא שגדלו ה' אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים נלכד בשחיתותם: אמר הכ' וזרח השמש ובא השמש והק' רז"ל וכי אין אנו יודעי' שזרח השמש ובא השמש אלא עד שלא שקעו שמשו של מרע"ה כבר זרחה שמשו של יהושע: ויש אתנו לפ' ע"ד אחר אמרה דבורה כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו הענין גלה לנו הש"י בריש פ' פנחס אשר אם גם בחטאתינו ח"ו תעלה חמת ה' ותבקש לנקום ממנו בקום צדיק א' כפנחס שקנא קנאת ה' השיב חמת ה' מעל בני ישראל וכן הוא בכל דור ודור כ"ז שיש צדיקים בדור ומקנאים קנאת ה' ומוכיחים ביד רמה לעוברי עבירה יתנחם ה' על מחשבתו הרעה ובאפס תוכחה בעו"ה יגבה ח"ו בע"ח את חובו וכן ארז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא"ז שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וביארו רז"ל מה איל זה כשהוא חלש מחמת שלא מצא מרעה ויצאו בלא כח לפניכם בושה וכלימה הוא לו ונתן ראשו בצד זנבו של חבירו ואמרו כי זה משל על המנהיגים בעת החרבן כלא ידע מומי עצמו ולא היה מעיז פניו להוכיח לאחרים שיאמרו לו טול קורה מבין עיניך ולא די לו טול קורה מבין עיניך וזה ענין ראשו של זה הגביה את חבירו משום מומי עצמו והנה זה כוונת דבורה כן יאבדו כל אויביך ה' שלא ינתן להם רשות להרע לישראל כאשר אוהבי ה' המה כצאת השמש בגבורתו שלא יחוס על יושבי תבל ויתן חומו אף כי הרבה מצטערין עי"ז והנה בשעה שדברי החכם נשמעים אין מן התימ' אשר החכם יוכיח את עמו וכבר המלצנו ע"ז במקום אחר הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונות של ת"ח יין ר"ל הנה שמוע מזבח טוב והמקבל תוכחה מנסך יין ע"ג מזבח ועי"ז יוסיף החכם כ"כ בגרונו ויקיים קרא בגרון אל תחשוך ואמנם אפילו בעת שיראה החכם שאין דבריו נשמעים לא יאמר לריק איגע כ"א ידע כי ע"י תוכחתו וע"י שמבייש עוברי עבירה הוא מסלק החרון אף למעלה והנה השמש זורח בכל עת בערך אחד אלא כי לפעמים עבים יכסוהו ולא יראה אורו ופעמים רוחות צפון הקרים ישביתו חומו אבל השמש לא יזוז ממשמרתו ואם לא יפעל על הארץ מאומה יפיג אורו כלפי מעלה כלומר עשיתי כאשר צוויתני וז"ש שהע"ה וזרח השמש אף כי בא השמש אף שאורו מכוסה בכל זאת זורח ואם לא יפעל על הארץ על מקומו למעלה שואף זורח הוא שם והמשל על הצדיק אפי' בשעה שתאות העוה"ז והבלי' יסורו ויאטמו האזן מלשמוע תוכחה בכל זאת יעשה את שלו ואם לא יפעל למטה יפעל למעלה להשקיט חימה וכעס וכמ"ש והנה התוכחה היתה מדתו של מרע"ה ולא נשא בזה פנים למגדול ועד קטון ויקצף על אלעזר ואיתמר ויקצוף על פקודי החיל:

ויש לכוין בזה מ"ש דהע"ה ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' הנה אהרן אחי מרע"ה היתה מדתו כמו שמפורש בפרקי אבות אוהב את הבריות וע"י אהבתו מקרבן לתורה ואמרו ע"ז באבות דר"נ כשהיה רואה אדם מישראל העוזב ארחות יושר היה מתקרב אצלו למען ישיב אל לבו לעזוב דרכו טרם יוודע לאהרן מה מעשיהו ובאהבתו זאת זכה להיות קדוש ה' כו"ג ומרע"ה היתה מדתו להכות על קדקד החוטאים והרע לישראל אחרי שרואה מדתו של אהרן ורב התועלת למה לא ילך גם היא הצעיר מאהרן בעקבות אחי' הגדול וז"ש ויקנאו למשה חרה להם על משה במחנה אשר שם אהרן קדוש ה' ואמנם משה לא סר ממדתו יען ידע כי ע"י מדתו זאת מעציר אף וחימה וטרם מותו כנס כל ישראל ופרט להם כל חטאת' מאז יצאו ממצרים וכמו שביאר אונקלוס ע"פ אלה הדברים וביאר רש"י טעמו של משה בתוכחתו ואמר מוכיח אדם אחרי אם גם בעיני העם לא ימצא חן בעיני חן ימצא כמ"ש וגם מצאת חן בעיני והיתה תוכחתו ההפך מפעולת בלעם שהחליק להם לשון והפיל כ"ד אלף: בגמ' פ"ק דקידושין אבימי ברי' דר' אבהו א"ל אבהו אשקיין מיא אדאייתי' לי' נמנם גחין קאי עליו עד דאתער אסתייעא מלתא ודרש אבימי מזמור לאסף פי' רש"י מקרא זה לבדו דרש קינה לאסף מבעי ליה ודרש שאמר אסף שירה על שכילה חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי של ישראל שריד וכה"א כלה ה' חמתו ויצ' אש בציון המתבונן בד' רש"י יראה דק' לי' דהרי בפסוק שני מיד כ' נתנו את נבלת עבדיך וגו' ולזה כ' רש"י פסוק זה לבד דרש וסיים דמ"מ הותיר הש"י עי"ז פליטה לישראל:

והנה בימי בחרותי אמרתי לפרש המאמר על דרך משל למלך שמרדה בו מדינתו וביקש ממלך אחר לבא בעזרתו וכן עשה אמנם המלך האחר הזה היה בלבו שונא עצום של המלך המבקש עזר ויהי כבאו הרג תחלה כל העבדים הנאמנים אשר למלך והנה המלך לא היה עם ידו לומר לו מה תעשה כי יאמר אני אמרתי אלו הם שונאיך ואמנם הצורר הזה קם אח"כ ובא ללכוד גם בית המלך ונתגלה מחשבתו ואז המלך תבע ממנו גם נפשות נאמנים אכן הש"י שלח בחטאינו בעד נ"נ ובעד טיטוס ליסר עוברי:

רצונו והם שלחו יד בקדושי עליון ואמנם תשובתם עמם שלא ידעו להבחין בין רע לטוב אבל מאחר ששרפו גם בית ה' ונתגלה קלונם שפיר טען אסף אתה פרע להם גם על מה שנתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים והיינו שירה שאמר אסף:

אמנם לע"ע נ"ל לפ' ע"ד אחר בנפ' תחלה מדרש בפתיחא דאיכה אלו זכיתם הייתם קוראים במסלה נעלה ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים סלה כל אבירי ה' בקרבו הענין כאשר התפלל מרע"ה בעת חטאו המרגלים אמר בתפלתו אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עלי' כוונתו בזה לולא השראת שכינתך היה נ' עין בעין לא היה בזה החילול ה' כ"כ משא"כ עתה אשר בעין נ' כי אתה ה' בקרבם החילול השם עצים שיאמרו מבלתי יכולת ה' והנה ישראל שלחו למלך אדום במסלה נעלה ומאין ידעו שיש בארץ אדום מלבד דרך המלך עוד מסלה כזאת שיעברו עלי' ששים רבוא מלבד נשים וטף אמנם הרי העמוד ענן היה הולך לפני' ומיישר להם כל אדרכתא נמצא כי עיקר סמיכתם על העמוד ענן היה והנה בעת החורבן לולא לא הרג האויב בישראל רק אחר שריפת ביהמ"ק לא הי' חילול השם כ"כ אחרי שכבר נסתלקה השכינה מעליהם אבל באמת רוב ההרוגות הי' בעוד ביהמ"ק קיי' החילול הי' עצום כמ' ירמי' ע"ה למה תהי' כאיש נדהם כגיבור לא יוכל להושיע וזה ענין המדרש אלו זכיתם היה העמוד ענן הולך לפניכם ומיישר הדרכים ואינכם צריכין לדרך המלך כ"א במסלה נעלה ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראי' סלה כל אבירי בעוד הן בקרבי ואמנם אסף ראה ברוה"ק כי עיקר ההריגה לא יהיה כ"א לאחר החורבן אז נהרגו עשרה הרוגי מלכות וכיו"ב הר המלך וכרך ביתר ולא היה חילול ה' כ"כ וע"ז אמר מזמור כי תחלה באו גוים בנחלתיך ואח"כ נתנו את נבלת עבדיך:

במ' איכה כד דמך ר' יוסי ממלחיא סליק ר"י ור"ל לג"ח וסליק עמהון ר"י פסאקא והוה תמן חד סב' בעי מיעל ומפתח עליו ולא שבקינא וא"ל ר"י פסאקא קדם אילין אריותא דאוריית' את פתח פומך א"ל ר"י שבקי' דהוא גברא סב ייעול וישתבח באתרי' עאל ופתח וא' מצינו שסילוקן של צדיקים ק' לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחורבן ביהמ"ק בתוכחה כ' והפלא ה' את מכותך ובחרבן ביהמ"ק כ' ותרד פלאי' אבל בסילוקן של צדיקים כ' לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו אר"י פסאקא יהוי דין גברא בריך פומא א"ל ר"י אלו לא שבקתונא מנן הוינן שמעין דא מרגלותא:

ועדן ק' מ"ט נדחק לפרוש קודם ר"י ור"ל הנה מה שמי"צ מכפרת למדו רז"ל תחלה ממה שנסמכה מי"צ ליוה"כ ושוב למדוה ממה שנסמכה מיתת מרים לפ' פרה והענין דמה שמי"צ מכפרת אמרו רז"ל במ' שאמר אע"ה לפני הש"י אם בני יחטאו מה תהא עלי' אמר הקב"ה יביאו קרבן ויתכפר השיב אע"ה בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה תהא עלי' אמר הקב"ה הרי נוטל צדיק א' ומכפר עליהם נמצא כ"ז שיש צדיקים בדור מיתתן מכפר כביהמ"ק בזמן שהיה קיים ואמנם אם ח"ו צדיקי' כאלו יעברו אזי ח"ו על הכלל יצא והומלצנו ע"ז במקום אחר כי תשא את ראש בני ישראל כשיעדר הצדיק ח"ו ונתנו איש כופר נפשו כ"א יכפר על עצמו וע"ז אמרו רז"ל במ' גדלי' בן אחיקם שלא הניח כמותו בענוה ויראת חטא אשר ע"כ לא קיבל לה"ר על ישמעאל בן נתניה ששקולה מיתתו כשריפת בית אלקינו שאין מי שיכפר על כלל ישראל ע"י מיתתו ואמנם לפעמים יש צדיקים גמורים בדור ומוכיחים אנשי דורם והתוכחה לא תכנס באזניהם ועי"ז תוכחת הצדיק ח"ו עוד יעורר דין על הדור והש"י מסלקו למען לא יהיה מי מוכיח את ישראל וזה מ' ישעי' ע"ה כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ואמנם הנה שמוע מזבח טוב אבל לבו רחק ממני לכן הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וזה הוא הדמיון לפרה אדומה שמטהר טמאים ומטמא טהורים כי סלוק הצדיק הזה מטהר עוברי עברה שלא יאבו לקבל תוכחה אבל מטמא טהורים השואפים לקבל מצדיק זה תורה ומוסר ול"ק מ' זה על מ' רז"ל במ' ר"ה שאמר כי שקולה כשריפת בית ה' והנה ההוא סבא רצה לעורר את ר"י ור"ל שידעו כי פטירת ר"י ממלחיא לא היה ע"ד מיתה המכפרת כ"א ע"ד סילוק כי לא רצו בני עירו לקבל תוכחה ממנו ולזה נדחק ופינ' קדמי' ונ' סיי' בד' הגאון בעל מחצית השקל דהיינו דכל שאלו שלום ירושלים התפללו שיבנה ביהמ"ק ולא יהיו צריכין לצדיקים לכפר וממילא ישליו אוהביך אמן כי"ר:

בע"ה עש"ק פ' חיי שרה כ"ג מרחשון תרמ"ד:

מילי דהספידא על הקצין ה' קלמן שווארטץ בלאפאש גיארמאטה:

ברבה פ' זו ע"פ ואברהם זקן בא בימים זש"ה עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש א"ל רבי התפלל עלינו א' שמא מדבית עלי קאתיתו לכו וטפלו בצדקה שנ' עטרת תפארת שיבה וגו' וכן אתה מוצא באברהם שנ' בו למען אשר יצוה לעשות צדקה וזכה לזקנה שנ' ואברהם זקן:

ענין צדקה ומשפט ביאר ישעי' ע"ה באמרו שמרו משפט ועשו צדקה דהיינו סור מרע ואח"כ עשה טוב כמ"ש נורו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים וביאר ענין המשפט שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע דהיינו נושא ונותן באמונה ואל ישיאכם היצר כי עד"ז אי אפשר לכם לכלכל את ביתכם לא כן כ"א אדרבא בשבת כ' ויברך אלקים את יום השביעי והנושא ונותן באמונה מעשי ידיו מתברכים בכל הין צדק יהיה לך אם יהיה לך הין צדק יהיה לך כמ"ש רש"י שם וכמ' רז"ל ברכות מברכות את בעליהן ובצדקה כ' כי בגלל הדבר הזה יברכך וז"ש כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות והנה באמת הכל ענין אחד כי המשמר שבת מאמין כי הש"י ברא את העולם ומקיימו וכן העושה משפט כי יודע אשר גבוה מעל גבוה שומר וכן העושה צדקה אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך ואמנם עדן יל"ד למה באברהם נאמר להיפך לעשות צדקה ומשפט ולא משפט וצדקה וביאר מרן זצוק"ל כי הכוונה הצדקה צריכה משפט דכשם שמצוה לרחם על הרחמנים כך מצוה להתאכזר על האכזרים והנה העושה צדקה עד"ז הוא שלוחו של הש"י ממש וספרו רז"ל במדרש כי לאיש א' נגלה אלי' ז"ל על פני השדה וא"ל שבע שנים טובות נגזרו עליך אימתי אתה רוצה בהם מיד או לעת זקנותך א"ל לאשתי אשאל והוא יועצתו לבקש עליו מיד וכן היה מצא מטמון והעשיר והאשה פזרה מתן לאביונים באותן ז' שנים וכתבה כל צדקתה בספר ויהי ככלות הז' שנים בא אלי' ז"ל וא"ל דע לך כי הז' שנים שלמו והלך לאשתו ונתנה לו ספרה לאמור ראה מה עשינו במשך השנים הטובות ולמה יבקש הש"י לו גבאי אחר והסכים הש"י עמה ולא נטלה מהם וז"ש ע"י צדקה ומשפט זכה אברהם לזקנה שהיה מבורך עד יום מותו ומבואר הכל מאין בא צדקת אברהם ואמר כי הסבה יען וה' ברך את אברהם בכל הכל חישב לברכת ה' כמ' דהע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה