ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
שאלות ותשובות · שנית להנ"ל לק"ק סערדאהעלי יצ"ו.
מ"ש לתרץ קו' האלי' רבה מנ"ל לרבא למילף מלא תבשל דרך בישול אסרה תורה דלמא לא תבשל ביותר מס' אמר קרא וכ' חדא למ"ש דהיכא דמשהו אסור גם שלא כד"א ואס"ד בב"ח במשהו ל"ל לא תבשל הא מלא תאכל כ"ת ידעי' מאי אמרת דס"ד דבעי' דרך אכילתן כ' רחמנא לא תבשל לאסור שלא כדרך אכילתן הא בב"ח במשהו ואני אומר וודאי אי כ' קרא לא תאכל לחוד הו"א לאו במשהו ודרך אכילתן דווקא אבל השתא דגלי קרא לא תבשל לשלא כד"א אמרי' גם במשהו אסור ומ"ש עוד דאצטריך למאן דאי' לי' גבי זג וחרצן לוקין על לאו שבכללות לענ"ד ליכא למ"ד לוקין על לאו שבכללות גמור כגון לא תאכלו על הדם וכן לא תאכל כל תועבה וכי פליגי כגון בזג וחרצן דלא מייחד לאוי כלאו דחסימה:
להרב הגאון מו"ה חיים סופר נ"י אב"ד במונקאטש יע"א:
ראיתי בס' מחנה חיים ח"ב סי' ד' שהק' ע"ד תוס' שבת פ' הבונה שכ' דלראב"י מתני' מני דהרי בגט שהעביר עליו קולמוס לשמה גם רבנן מודו והק' הדר"ג לפי ד' מהרי"ט ח"א סי' ס"ט דכל מקום דאי נימא דלא מהני מעשיו יהא ניצול מאי' דיעבד התם קאמר רבא אי עביד לא מהני וא"כ גם לראב"י הכא שהמעבי' קולמוס בשבת לשמה אי נימא דלא מהני מעשיו שפיר פטור א"כ וודאי אמרי' הכי כי היכי דלינצל מאי' שבת ושפיר תנן פטור עכ"ד ותמי' לי למה לא הק' גם אר"ח קו' דלמא לעולם מתני' ר"י והכא אמרי' דלא אהני מעשיו מה שכיון לשם אזכרה דמה לי לשם ס"ת מה לי לשם גירושין ונ' דעתי' דאר"ח ל"ק דלמא באמת כאביי ס"ל דאי עביד מהני ואמנם מנ"ל לתוס' להק' אראב"י דלמא ראב"י כרבא ס"ל ואם זה כוונתו הדרא קו' מהרי"ט שם סי' הנ"ל לדוכת' דכל פלפולו שם עם שכנגדו למה לא נקט הש"ס בתמורה לא"ב בין אביי לרבא דבר הנעשה באי' ואף אנו נאמר לימא הש"ס גט שכ' בע"ש שלא לשמה והעביר עליו בשבת קולמוס לשמה לר"ח אליבא דר"י ולראב"י אליבא דרבנן א"ב ואמנם מ"מ קו' עצומה ולחומר הקו' עיינתי במהרי"ט שם וכל הראיות שהביא דהיינו משוחט פסח על החמץ מוציא תפילין דשוחט בשבת לא מייתי שם מאומה הכל בענין שעושה במזיד דשם מסתבר למימר להצילו ממעוות שלא יוכל לתקון מוטב למימר בל' עביד משא"כ אי עביד בשוגג דמייתי קרבן ומתכפר לי' ואף דיש שוגגי' דל"מ בהו קרבן, מ"מ שוגג הוה מיהת ומדלא חייבה תורה קרבן בשוגג כי האי ש"מ דאין עונשו בשוגג חמיר כ"כ וא"כ פטורא דשבת דמיירי בין במזיד למיתה ובין בשוגג לקרבן ואדרבא למיתה תני איסי בן יהודא אינו חייב על א' מהם ולא פי' ואולי הוא כותב א"כ שפיר קאמר ר"ח דפטורא דשוגג דלא כר"י וכן התוס' הקשו שפיר לראב"י גם הדג"מ שרמז עליו הדר"ג לא הק' כ"א ממזיד ע"ש
ומה שהק' הדר"ג מד' רש"א בתוס' שם פ' הבונה ע"ד מרן הגאון ח"ס זי"ע אמת כי מד' הראשוני' בגיטין שם ג"כ מבואר כי זה אלי ואנוהו אינו פוסל מדאוריי' שהקשו על ר"ח למה קאמרי רבנן אין השם מן המובחר אבל ד' רש"א הנ"ל אינם מובנים לי כי לדעתי פי' ד' תוס' כך הנה כשם דכחא דהיתירא עדיף משום ס' אי' לחומרא כפי' רש"י בריש ביצה ה"נ כחא דחיובא עדיף משום דס' בין למיתה בין לקרבן לפטורא והיינו דק' לי' לר"ח אי מתני' ר"י לאשמועי' רבותא טפי דמשכחת כ' ע"ג כתב דחייב כגון בס"ת וגט וה"נ ק' לתו' לראב"י לאשמעי' גט ואליבא דרבנן ול"ק כלל קו' רש"א ובלא"ה דבריו אינם מבוארי' לפ"ד.
וכלפי שכ' הדר"ג דפסיקא לי' בדיו ע"ג סיקרא דהוה כ' במטותא מני' לבאר לי כוונתו ואולי הדפיס הדר"ג בס' מחנה חיים חלק ראשון אבל לא זכיתי לו ואיננו ת"י ולי ד' הרמב' בה' שבת תמוהי' שפסק דיו ע"ג סיקרא חייב והרי ר"י אמר וכי מפני שאנו מדמין ויעיי' פירש"י דר"ל גם. לענין שבת לא נעשה מעשה ולא ראיתי ע"ע מי מנושאי כלי הרמב' שהרגיש בזה.
ואסיים בסנסן קטן מה שאמרתי בלימוד התלמידי' ה' עלי' יחיו בפי' ד' ר"י דר"י נסתפק בפלוגתא דר"ח וראב"י ומה דפשיטא לבתראי אסתפק לקמאי דאי כר"א א"כ מתני' דשבת כרבנן ולא משכחת כתב ע"ג כ' דחייב וע"כ גם דיו ע"ג סקרא פטור דאלת"ה לתני דיו ע"ג סקרא חייב ואמנם אי כראב"י א"כ מתני' לא איירי היכי דמתקן מידי א"כ י"ל לעולם דגם דיו ע"ג סקרא חייב ומתני' לאו בכ"ע קאמר וכמ"ש תוס' וכ"ת אכתי לינקוט הש"ס דאיכא בין אביי לרבא אם במזיד העביר קולמוס י"ל כל דאי לא בעי למנקט ובזה א"ש ג"כ דהתוס' פ' המביא תניין ד"ה בכתובת קעקע הכריחו דגט שנכתב באי' דאוריי' כשר מדכ' על אי' הנאה כשר וק' באמת אמאי לרבא לפי כללא דכייל מהרי"ט למה כשר יפסול ולא יהנה וצ"ל דמיירי בשוגג וק' אכתי לימא הש"ס דמזיד א"ב א"וו דאי לא קתני וצ"ע על הרמב"ם שכ' כותבין על אי' הנאה ובלימוד התלמידי' הי"ו הארכתי.
להרב המאוה"ג מו"ה ברוך ע"פ נ"י אב"ד בקהל טשוס יע"א.
ע"ד הקו' דשדר לן מר ע"ד הפלתי סי' פ"ב שכ' דבחלב שקדי' ל"ש מראי' העין הואיל ואינו חלב כלל והק' מ' א"כ למה תנן פ"ט מכלאי' דגזרו בשיראי' וכלך משום צמר ופשתן הלא התם ג"כ לא הוה צמר כלל לענ"ד אדרבא משם ראי' לד' הפלתי דכ' הר"ב שם דלא גזרו כ"א באתרא דלא שכיחי דאתי לאחלופי בצמר ופשתי' וביאר התוי"ט בשם הרמב"ם משום שדומין קצת כלומר לאינו רגיל בהם א"כ התם לאו משום מראי' העין הוה אלא משום גזרה דאתי לאחלופי אבל בחלב שקדי' בתוך אוכל מטעם שאינו חלב כלל שפיר כ' הפלתי דכה"ג ל"ש מראי' העין דתקנתא משום סכלי לא עבדי' וא"כ אדרבא מדבאתרא דשכיחי שיראי' וכלך לא גזרו אף דגם באתרא דשכיחי עינינו רואות שאין כל אדם מכיר בהם מ"מ כה"ג הוה תקנתא לסכלי ומשום מראי' העין כה"ג לא גזרו: