ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
שאלות ותשובות · שלישית להנ"ל
יקרת מע"כ הגיעני ונעתרתי לבקשתו להפנות מכל עמלי לעשות רצון קדשו אבל ידוע ליהוי למר כי לא הגעתי ע"ע בספרו יותר מדף כ"ט ומה אעשה כי רבו טרדותי והלב יודע.
ה' ע"ב בז"א או"ק ז' שאומרי' ויהי נועם וסיים בטור שם וכופלין פסוק האחרון להשלים השם הרי מבואר דאומרי' יושב בסתר:
ח' ע"ב בתשו' מהר"ם שיק זי"ע אסור להניח תפילין לא אדע מ"ט כיון שעדין לא חל אבילות ואנינות אין כאן למה לא יניח הרי טעמא דתפילין כ' רש"י טעמא משום דאבל מעולל בעפר קרנו וזה לא שייך כ"ז שלא התחיל האבלו'.
שם בת"א ברית כרותה לשומרי שבת וצ"ע פ' כל כתבי מעשה שנפלה דליקה וצ"ל התם היה להראות צדקתו של אותו צדיק.
י"ג ע"ב ת"א או"ק י"ז מצאתי בבריי' ע"כ טעות נפל בד' רבי' בחיי כי מבואר בד' הפוסקי' הן בה' ציצית הן בה' טריפות כי האצבע שקבלנו מפי רז"ל שד' מהם טפח הוא האגודל והוא המחזיק ז' שעורים בדוק ותמצא.
י"ד ע"ב בת"א או"ק ח"י שמביא המדרש לא היה להמחבר להעלים עין מד' תוס' פ' ע"פ ק"ה ע"א שר"ת הקפיד מלשתות מים מנחה בשבת והביא מעשה ע"ז ועיי' ברא"ש פ' ע"פ שם
ט"ו ע"א טעם על תפלה בלה"ק הנה תיבת ברוך אין לה תרגום בל"א הן אם יתורגם געלאבט הוא שקר כי ברוך הוא מל' ברכה ואם יתורגם געזעגנעט אין לו מובן ובאמת פירושו הש"י הוא מקור הברכות ושייך שפיר על כל ברכה ואמנם בל' תרגום בריך הוא המובן כמו ברוך הי' יכולי' לתרגמו.
שם ע"ב בת"א אודה ה' אמנם שם כ' אודה יוכל להיות דקאי אד' שצריכין להודות דבעי' עשרה ותרי מניי' רבנן ישרים ועדה ובמ' איכה נמשלה תפלת צבור לים שלעולם פתוח ומי זוטר דארז"ל פ"ק דברכות אימתי עת רצון בעת שהצבור מתפללין.
שם חולק עם הספרי' חיצוני' עיי' תוס' וראש מגילה שם.
ט"ז ע"א בת"א או"ק כ' לרוב קדושת היום אמנם פ"ד דתענית מבואר כי בכל ת"צ שלהם בא"י התפללו תפלת נעילה.
כ' ע"ב תו"א על דבר שאין בו ממש אבל עכ"פ על ענין עומד בפ"ע אפי' ע"ד מליצה כבורא חושך אבל חלל זה לא נברא כ"א האבר נברא.
כ"ד ע"ב ת"א והוא משנה ברורה הכל מד' ב"י ומ"מ ק' דמשנה אחרונה ואינו נאכל עד חצות בפלוגת' דר"ע וראב"ע שנוייה.
כ"ה ע"א ת"א או"ק כ"א כנגד עשרת הדברות וכ"כ רש"ל בתשו' וכ' שם דמה"ט יש לומר עשרת הדברות קודם ברוך שאמר:
כ"ו ע"ב ת"א או"ק כ"ה אין לומר פסוק כי בא והגאון יעב"ץ בסידור עמודי שמים כ' לאומרו להשלים י"ח שמות ולא לכפול ה' ימלוך וכן אני הכותב נוהג אחריו אף שנדפס אצל מג"א דפוס ווארשוי בשם הגאון רא"וו שלא לומר פסוק כי בא כ"א יכפול מסתבר עפ"י נגלה יותר כיעב"ץ.
כ"ז ע"א ת"א או"ק כ"ה אין לומר ובתורתך כ' נ' האומרים כוונתם לד' הספרי ברש"י ואתחנן ה' שהוא עתה אלקינו יהי' לע"ל ב"ב ה' אחד.
להרב המופלג החכם השלם מוה' יוסף גאלדמאנן מורה הוראה בישוב דאברייא במדינת בעהמען.
יקרתו הגעני והנה כבר נודעתי מאז ומקדם משמו ומעשיו המפוארי' יהי ה' עמו ויעלהו על במתי ההצלחה להגדיל תורה ולהאדירה ואמנם מעודי נמנעתי להשיב בדבר הלכה אפי' במקום סמוך לי אם לא מהמקומו' שהם תחת דגלי אך על כבודו אני חס ומה גם כי למעשה אינני נשאל כי כבר נעשה ולאו בכל יום מתרחיש נידון זה ע"כ אבא בקצרה הנה באמת חפשתי ולא מצאתי נידון של ידידי מבואר אמנם נדע ונלמוד סוף דבר מתחלת דבר יום המילה מיום הלידה והנה ביום הלידה מבואר היטב במחבר ביו"ד סי' רס"ב ס"ז אפי' אם כבר התפללו ערבית אם רק נולד קודם צה"כ אין אותו יום ח' ללידתו והנה א"כ אדרבא לו הי' עושה המוהל כן מעצמו למול קודם מנחה אמרתי יישר כחו וחילו כי בוודאי בכל רגע אחר הנץ החמה שייך זריזין מקדימין למצות לגבי מילה משא"כ לגבי תפלת מנחה אדרבא מצותה לאחר עת דמדומי חמה ועוד גם זאת דיש לחוש שעי"כ יתמהמה המילה עד צה"כ או סמוך לה משא"כ בתפלת מנחה אין לחוש כ"כ אם יתמהמה יעיי' מג"א סי' רל"ג ס"ז עיי"ש ואמנם אחרי שהמוהל עשה מעצמו להתפלל מנחה תחלה וכמדומה לי אשר סמוך לעירי היה בשנה שעברה ג"כ בכפר ברית מילה לעת ערב ושמעתי ג"כ שהמוהל ציוה להתפלל מנחה תחלה ואולי הטעם משום דבלא"ה איכא פלוגת' בין הפוסקי' באו"ח סי' קל"א סעי' ד' אם מתפללין מנחה אצל התינוק אם י"ל תחנון או לא עיי' מג"א וטו"ז שם א"כ מוטב להם להתפלל מנחה קודם המילה ואז בוודאי יש למנחה זו דין שחרית ומפקי נפשיי' מפלוגת' ובכל זאת לו שאלו את פי לא הוריתי לעשות כן כ"א הלא יוכלו להתפלל מנחה אח"כ בחדר אחר ולא אצל התינוק ממש ואין כאן פלוגתא לכאורה מ"מ להורות ברבים אשר אין נכון למול אחר מנחה שימנו לו יום ח' מיום שלאחריו ויוכלו לבטל עי"ז מילה בזמנה גם יוכלו למול עי"ז בשבת שלא בזמנה ומה גם ידידי היקר כלל גדול אצלי אמור לחכמה אחותי את אם הל' ברורה לך כאחותך שאסורה לך אמור ואם לאו לא תאמר והנח להם לישראל אם אין נביאים הם בני נביאי' הם:
אמנם מ"ש מ"כ ראי' מיום באו עדים מן המנחה ולמעלה תמה אני על ידידי התם משום שאירע שנתקלקלו הלוים בשיר תקנו כן ומשחרב ביהמ"ק תיקן ריב"ז שיהי' מקבלין עדות החודש כל היום אפי' אחר מנחה וא"כ אדרבא משם יש ראיי' להיפך.
ובענין קו' על ד' רש"י פ' וארא כבר העיר הר"א מזרחי ע"ז בפ' מקץ ע"פ הן כסף אשר מצאנו וכ' כי בתורה ל"ד כי אם ר"ל דתורה שבכתב וגם נביחים בכלל ויעיין מ' במדרש רבה פ' מקץ בסופו שם מנויים כל הי' קו' ומה לי להעתיק ד' המד':
להרבני המופלג מוה' איציק קעניג במעזע טור יע"א לע"ע בירושלים עה"ק תב"א.
יקרתו הגעני והנה בענין עריכת האוהרען בשוי"ט תוכן הדברי' כך הפני' מאירות ח"כ סי' קכ"ב עיקר פלפולו שם אם מותר לטלטל אוהר בשבת כי לפי המבואר באו"ח סי' ש"ח אסור והביא בשם גאוני ארץ שנהגו היתר באוהרען שלנו כי יאמרו כי האוהר בשו"ע היא של חול וכיוצא ואגב אורחא כ' שם כי אינו יודע איסור גם בעריכה ואמנם ח"ו לא כ' כי עשה מעשה ע"ז וגם לענין טלטול סיים שם כי במקום שלא נהגו היתר הו"ל דברי' המותרי' ואחרי' נהגו אי' דא"א רשאי להתיר בפניהם ומאחר דלענין עריכה נהגו כל ישראל אי' מלבד קלי הדעת המחפשי' היתירי' ממילא באיסורי' קאי והנה הפמ"ג במ"ז סי' של"ח ס"ק ב' כ' ואם נאמר דאוהרן שלנו מותרין בטלטול וגם בעריכה מ"מ מה שמשמיע קול וודאי אסור ודעתו ג"כ לאסור אותן אוהרן אפי' בטלטול והנה גם לענין טלטול פקפק הפמ"ג בכל האוהרן וכ' ואם נאמר וכן שמעתי כי הגאון רא"וו אוסר אלא שראיתי אמ"ו הגאון ח"ס זצוק"ל נהג היתר אבל לענין עריכה לא כ' הפמ"ג כ"א ע"ד פלפול ולהחמיר במשמיעי קול ולא להיתר ח"ו ואפי' המפתח אני נוהג להתיר בע"ש כי אולי הוא דבר שמלאכתו לאי' והנה בימי בחרותי היה במסיבתינו אצל הגאון ח"ס זי"ע איש מפולניא בליל שמחת תורה וערך האוהר בליל יו"ט שני ותפסו בו התלמידי' המופלגי' ונתנו אותו בפני הגאון אמ"ו זצוק"ל על השולחן והכו אותו מכות מרורות על אשר העיז להראות היתר בדבר שלא יצא בו הוראה מוחלטות והי' זה שלום שנית להנ"ל:
ע"ד החטין שמורי' משעת קצירה שאכלו העכברים מהם מחצה על מחצה מהו ליקח מהם למצת מצוה הנה אם כוונתו אשר כל החטין נשוכי' העכברים ונאכלי' מחצה אזי גם לד' מג"א סי' תנ"ג ס"ק ה' יש לצדד להחמיר שכ"כ הלכך לא בעי' ששים מ' הא אם כלם נשוכי' אסורי' אף דלכאורה יק' לד' מג"א מ"ט הרי אחז לעיקר טעמא דאין מעט רוק מחמיץ חטה קשה א"כ לכאורה ל"ש כולו מ"מ פשט ל' מג"א ל"מ כן והטעם י"ל כי אחרי שראינו כולו נשוך אמרי' בוודאי הרבה עכברי' היו שם ואזדא לי' הטעם ואמנם אם כוונתו כי חציים נשוך וחציים אינו נשוך מעתה אם דווקא מחצה קאמר הנה כ"כ דמ' מד' מג"א דביטול מיהא צריך ובמחצה ע"מ ל"ש ביטול ואף דכה"ג ל"ש לכאורה סברא שכ' למעל' י"ל מטעם אחר עוד וזה דמ"ש המג"א דמעט רוק אינו מחמיץ חטה קשה י"ל הכוונה דחמץ גמור אינו עושה אבל נוקשה מיהת הוה ע"ד שכ' רש"י גבי חיטי קורדנייתא דמחמת קושייתם אינם נעשים כ"א נוקשה וה"ה כל חיטין ברוק עכברי' וממילא כיון דקיי"ל נוקשה דרבנן יש להחל בפחות מס' אבל מחצה ע"מ אסור ואמנם בלי ס' דמ' גוזמא קאמר וכוונתו דס' לא הויא וא"כ תליא באשלי רברבי לד' הטו"ז תנ"ג ס"ק ב' אסור דכן מ' וכן ביאר הפמ"ג שם ד' הטו"ז דגם בעכברי' בעי' ס' ולד' המג"א שרי ואמנם כיון דכולא מלתא דשימור משעת קצירה חומרא היא לדידן למה ניזול לחומרא דאתי לידי קולא דלד' הטו"ז אסור לגמרי ואולי גם לד' מג"א כה"ג לא מקרי משומר מיהת דשימור מ"מ בעי' ואין תקנה לחטין שמורי' כ"א לתלותן בשק באויר במקום שאין עכברי' מגיעי' שם.
וע"ד מה שנהגו השוחטי' לאכול שליל שהפריס ע"ג קרקע בלי ניקור לא אאמין ח"ו כזאת על שוחטי ישראל הנה בהפריס ע"ג קרקע הל' פסוקה ביו"ד סי' ס"ד דחלבו אסור ובלא הפריס הסכים ג"כ הש"ך כי"א שם דחלבו אסור וכ' כ"ש גידו ודמו אסור לכ"ע כמבואר יו"ד סי' י"ג בש"ך ס"ק ב' ובטו"ז שם וממילא צריכין ניקור כל החוטין האסורי' משום דם וד' הש"ך דגם על חלבו חייב כרת ע"ש סי' ס"ד וכל איש ירא ה' לא יאכל כ"א מהשולחן הערוך לכל ישראל לא זולת: