אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה שאלות ותשובות › להגאון הנ"ל

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

שאלות ותשובות · להגאון הנ"ל

להגאון הנ"ל

נפשי בשאלתי אודות זוג כשר בגבולי שאירע להם מכשול ר"ל אשר האשה יען היתה מינקת וסמכה על שהיא מסולקת דמים ולא בדקה עצמה ואמנם בקומה בבקר ומצאה עצמה טמאה בדקה המלבושי' שהפשיטה קודם שכבה ומצאתן מלאי' דם אם הזוג הזה מחויבי' לקבל עליה' התשוב' שכ' רמ"א יו"ד סי' קפ"ה או דלמא הרי מינקת אין לך שלא בשעת ווסתה גדולה מזו וכאנוסי' חשיבי.

והנה על גוף החילוק שיצאו הראשונים לחלק כבר נתקשה בנוב"י . מה"ת יו"ד סי' כ"ו שם בשם גאון א' ואם הגאון נוב"י יישב שם דבריו מ"מ יש לחלק בין נידון דידן בתרי אנפי חדא דאם נניח דהא דשלא בשעת ווסתה מקרי אונס היינו משום דלא נתנו לה חכמי' רשות לבדוק משום לבו נוקפו וצ"ל דאפי' שלא בפני בעלה קאמר למאן דס"ל הכי ומטעם דשמא תשכח ותבדוק בפני בעלה היינו דווקא בדיקת עד שהוא אורחא בשעת או זמן הרגש ויסבור בעלה שהרגישה ולא יסמוך שוב על בדיקתה משא"כ כאן דאם היתה רק משגיח בהעברה בעלמא על בגדי' קודם תשמיש היתה רואה ג"כ ולמה לא נידון בה דין שאר שוגג ומאי ל' אונס שייך וה"ז דומה לגמרי לכאורה לנשאת עפ"י עדים שהק' המק' בנוב"י שם:.

וזאת שנית דבאמת הקו' מנשאת עפ"י עדים ק' טובא והי' נ' דבאמת הראשוני' לא מיירי כ"א בנטמאה בשעת תשמיש כמבואר בל' הרא"ש בתשובה שם שמצאה עצמה טמאה בשחרי' וה"ה אם פרסה בשעת תשמיש דאז הענין הוא כך אם הי' בשעת ווסתה בוודאי אם היתה בודקת עצמה קודם תשמיש היתה מוצאת דם בפרוזדור א"כ דיו אם נקרא לה שם שוגג ולא פושע משא"כ שלא בשעת ווסתה מאן לימא לן כיון דמקרה הוא דקרה לה דאם גם היתה בודקת לפני תשמיש שכבר היתה רואה דלמא אדרבא ע"י הכנסת שמש אירע לה מקרה זה פעם זו וכיוצא ומהי"ת נימא דאילו הוה דייקא הוה נודעה שהיא טמאה ואין לזה דומה לנשאת עפ"י עד א' דוודאי היתה נודעת שבעלה חי כשם שעכשיו נודעת ואמנם בנידון דידן אשר באמת מלבושי' מודיעי' שכבר היתה טמאה קודם תשמיש הרי זה דומה לנתכוין לבשר טלה והי' חזיר דצריך סליחה וה"ז דומה להיתה לפניו חתיכה א' של חלב ואכלו שהיה סבור שהוא שומן דלענין אשם תלוי פליגי רבנן ולא לענין חטאת אשר ע"כ הוריתי לפי שעה שהבעל יען אינו גברא דאמיד והיא אומן יתענה מ' יום יום א' מדי שבוע לא ב' ימי' וגם האשה יען היא חלושה ולא תוכל להתענו' תפדה לה מדי שבוע התעני' ומ"מ תנהוג קצת עינוי ביום התעני' של הבעל מבשר ויין ויתוודו כל ימי חיי' יום יום ביום שאומרי' תחנון:

ובתשוב' מרן ח"ס זצוק"ל חיו"ד סי' קנ"ה כ' שיפרשו לצדקה כשיעור שעיר לחטאת ב"ס הוא טעות הדפוס דשעיר מאי עבידתיה וצ"ל כשבה או שעירה בת שנתה דהיינו בת ח' ימים וכן מורה ל' הש"ס שיעור חטאת דנקא והיינו משום דבבת ח' ימים סגי ואולי תספיק ח"י פגים לזה:

ומ"מ אמרתי כי הוראתי רק לפי שעה ע"ד שוב יום א' ובכל עת יהיו בגדיך לבני' עד שאשאל פי א' מגדולי דורינו הי"ו ובכן יואל נא הדר"ג להשיבני דעתו הקדושה וטרם אסיים אעורר עוד ע"ד תשוב' הרא"ש שם כלל כ"ט שסיים ועוד אשה זו לאחר תשמיש ראתה הרי דבשעת תשמיש לא פסיקא לי' כ"כ ומכ"ש נידון דידן שהוא לפני תשמיש והדר"ג ישיבני במוקדם האפשרי דעתו הקדושה.

ואם יש לצדד ולהקל משום שלא הי' הרגשה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש עד לאחר איזו שעות ביום וא"כ הי' רק כתמי' דרבנן וק' לסמוך ע"ז בנידון מינקת דאולי הרגישה ולאו אדעתא דסמכה על שהיא מסולקת דמים וכגון דא צריך אנא לברורי שכבר כלו ימי טוהר ימי' הרבה ואין זה ענין לד' הנוב"י מה"ק שם.

להגאון מו"ה משה שיק אב"ד בק"ק חוסט יצ"ו

אודות הנישואין בעירי אשר להחתן אח נעלם בעיר ראאב זה כמה שנים ואחרי החקירות והדרישות לא נודע מאתו מאומה ועלי לסדר קידושין על תנאי כד' מרן בח"ס ח' אה"ע עפ"י הנוסח שסידר שמה אבל יש לי לשאול שני דברים הא' כי הפעם הרביעי דהיינו בעת הזיווג כ' בנב"י מה"ק כי צריכין העדי' להעיד אשר התנה אחרי ששכבו הזוג כבר במטה אחת ובתשו' מרן שם לא נזכר מזה וצע"ג בימינו זה אם צ"ל כד' הנב"י ובפרט כי החתן ע"ה.

וזאת שנית מה לעשות עם ברכת אירוסין הנה בחדר אשר דעתי לסדר שמה קודם שיכנסו לחופה הקידושין על תנאי לא ניחא לי שיהיו שמה עשרה ולכתחלה בעי' עשרה אם לא יהא מוטב לברך ברכת אירוסין אחר האירוסין בתוך החופה ועכ"פ רצוני לברך ברכת אירוסין שמה בלי שם כמבואר בשו"ע:

והנה בעו"ה נחלה הגאון בעת שאלתי ממנו וסמכתי בענין פלוגתת הנב"י ע"ד מרן זלל"הה בח"ס ובענין ברכת אירוסין קבצתי להאירוסין עשרה באותו חדר וברכתי הברכה קודם הקידושין ע"ת ואמנם פרסמתי בפני ההמון מאחר שיש לחתן אח נעלם צריך תיקון לענין זה קודם החופה שלא יתמהו מה אנו עוסקין ובחופה ברכתי בהבלעה ברכת אירוסין בלא שם ואמרתי לבדי הרי את מקודשת על תנאי כדת משה וישראל ולא ניתן לה אז מאומה וביום לאחר הנשואין השבתי בד"צ וגביתי מהעדים בפני החתן והכלה עדות שלימה בדרישה וחקירה ומסרתי לאבי הכלה הגב"ע עם קיום ב"ד:

אח"כ הגיעני תשובת הגאון והסכים עמי בכל מכל כל והנה דעתו נוטה כי עובדא של הנוב"י הי' בת"ח והי' אפשר לו לייחד עדים אחר שעלו על המטה ובע"ה גם הנוב"י מודה וכ' לי שכבר הורה כן פ"א:

להרב המופלג מוה' נתן הערצפעלד בערלויא יע"א

ע"ד מה שהק' ע"ד מרן הגאון זצוק"ל שהשיב ע"ד הטו"ז סי' תרפ"א שכ' דבנ"ח שמברך להדליק לא שייך אפוקי יומא מאחרי' לי' הרי כ' הרמב' בברכות גבי נר ומזון דגם בברכת נר שייך אפוק' יומא עדיף ומ"ש מברכ' נר חנוכה דלהדליק מברכין י"ל בדוחק דלכאורה יל"ד על הטו"ז למה נקט ברכת להדליק ולא נקט ההדלקה עצמה וצ"ל דמ"מ אם המבדיל אינו מדליק בעצמו יק' דמי יצא תחלה על ברכת חבירו אלא א"כ הרי גם בברכת מאורי האש מבואר דנפק שבת דאין מברכין אלא על נר שהודלק בהיתר ואי מברכה לית לן בה גם בברכת נר חנוכה לית לן בה:

להרב המאור הגדול חריף ובקי הנגיד המפורסם מופת דורינו לו יד ושם כק"ש מוה' עקיבא קליין נ"י בעיר נייטרא יע"א:

ע"ד שנשאל לפני פרו"מ אודות שהסכימו בני ח"ק זה ימים ונכתבה הסכמה זאת בפנקס החברא לעשות חדר לקבר הגאון אב"ד המנוח מהר"ש ז"ל וכעת נתעוררו הני צורבי מרבנן בקהל קדושים אם יש לעשות כן ולא לחוש לחקת העמים בזה ויצא פרו"מ לידון בזה אם יש ביכולת בני הח"ק לחזור מהסכמתם ואין בזה מחשש כבר קנה מיתנא או מחשש נדר מצוה ומזה יצא רופ"מ לעיין בסוגי' דהזמנה פ' נגמר הדין ובאמת תמיהני על רופ"מ מאי ענין הזמנה שייך בזה והרי עדן לא גבו לצורך זה וא"נ גבו ג"כ תליא בפלוגתא דת"ק ור"מ ור"נ ואיכא תקנתא אליבא דת"ק אי הדרי בזה בני החברא מחמת חשש איסור לתתו ליורשי המנוח דוודאי קיי"ל כת"ק והשתא דלא גבו מאי קנין שייך ואפי' אביי מודה ואמנם הואיל ואתיא האי ענינא לידי אימר מלתא:

והנה הסברא שיצא פרו"מ לחדש שיש חילוק בין פרסא אמיתנא דקניא מיתנא והו"ל קה"ג ובין הזמנה בעלמא והביא ראי' מעגלה ערופה סברא חריפא היא וראויה למי שאומרה אבל לדעתי אינה מסכמת להלכה דא"כ האיך קאמר ת"ק דגבו מעות לצורך המת לרבא דמותר הגבוי ליורשין כיון דאין כאן קדושת הגוף במאי קנו יורשין נהי דחל עליי' אי' הנאה לקדושת דמים אבל יורשין במאי קנו דבמאי דבזו לי' למיתנא בהאי בזיונא אקנייא לי' המתנדבין המעות ויורשין והרי דאין חילוק בין הזמנ' למעשה ותו ק' לי על דברי פרו"מ לישנא דרבא דאמר שאני עגלה ערופה שהיא גופה קדושה ש"מ דס"ל דחל קדושה על עגלה ערופה והיינו משום דכ' בה כפרה והך תוספתא דמייתי פרו"מ לדעתי מיירי קודם ירידתה לנחל איתן אוסרתה.

וכן מה שכ' פרו"מ לתרץ סתירת המחבר דיש חילוק בין גבו מעות לדבר שבקדושה לס"ת עצמה סברא נכונה אבל פרו"מ כתב ג"כ או שבנו ביהכ"נ ועדן לא התפללו בתוכה והא לדידי צ"ע דקיי"ל הזמנה לגוף הקדושה מלתא ואם בנו לצורך ביהכ"נ נ' דאסור מטעם דהזמנה לגוף הקדושה ואנו צריכין בזה לחידוש פרו"מ דאף אם הזמנה מלתא אין כאן כ"א קדושת דמי' וזה צריך ראי'.

יצאנו מדבר הלכה ונבא לעיין אם דבר הסכמה לנדר דמיא או לא והנה אם באתי לומר דהוי זה בכלל נדר ע"כ היינו נדרי מצוה ומצאנו כיו"ב בה' תענית דנודר ללכת על קברי צדיקים דיש חילוק בין אם נדר להוציא עליו הוצאות דאז אינו יוצא כ"א הוציא ולא אגב אורחא בין אם נדר סתם ללכת והי' ראי' לדמות והנה נחזי אנן התם מצאנו בכלב שהלך להשתטח על קברי אבות ובוודאי אם היה מנהג ארצינו לעשות לכל קברי צדיקים גדר סביב היה זה מכלל נדרי מצוה אבל לא ראיתי מעול' גדר על קבר צדיק לא בעיר פ"ב אשר שם ינוחו מכמה מאות שנה גאוני עולם ולא בפראג בבית הקברו' הישנה ולא בעיר מולדתי ששם ינוחו ג"כ הג' אור חדש ושאר גאוני' רק שהג' אב"ד מו"ה ר"י בנעטה צוה לעשות לו כן אבל מטעם ידוע ואין בזה כבוד להמנוח מהר"ש ואדרבא פחיתות כבוד ח"ו להגאוני' הקודמי' לזאת לא ידעתי ענין נדר בזה אבל אם יש בדבר זה חקת העמי' כמו כן לא אוכל להסכים דאם נדון בזה משום חקע"ה גם על קבר הגאון מוה' ר"י בנעטה הי' להם למנוע מזה ואמנם למען לא תהי' ההסכמה לריק יעשו בני הח"ק גדר בנין אבנים על הקבר כעשוי בקהלות קדושות לכל גאוני ארץ למען לא ידרסו עליו וכיו"ב ובזה בשר הגאון מהר"ש ישכון לבטח ונפשו תאיר באור החיים ומחיי חיים חי חי יזכור ולשנה טובה ומבורכת יכתב מר אהובי עם הנלוים אליו ביום הכסא הבעל"ט:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה