אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה שאלות ותשובות › וזאת אשר השבתי ע"ד אלו.

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

שאלות ותשובות · וזאת אשר השבתי ע"ד אלו.

וזאת תשובתו אלי:

יקרת קדשו הגיעני בזו השעה ותיכף צויתי לתקן בבית המקוה כאשר צוה מ"ק אף כי לא כ' מ"ק אדומ"ו אפי' סברא קלה לדחות דברי ומה שפקפק אדומ"ו אם המסמרו' קבועי' וכי איך לא יהיו קבועי' אם יכולי' להחזיק תיבה כבדה מלאה מים ומ"ש אדומ"ו כי גם אם המסמרו' קבועי' צריך עיונא טובא אי מקרי קבוע לבטל הכלי לענין מקוה לא זכיתי להבין כלל הלא מתורת כלי התיבה בטלה ע"י הנקב הסתום בצרורו' אלא דבעי' מחובר לקרקע וכיון שהוא מחובר לקרקע מה לי ע"י מסמרו' מה לי ע"י ד"א זה דעתי הקצרה ולא מצאתי מפורש בשום ס' לאיסור ואמנם אשרי הדור שקטנים נשמעי' לגדולי' ובכל זאת אי לאו דסמיכנא דכה"ג מקרי מחובר פסלתי' לגמרי כד' הנוב"י אמנם זה עיקר סמיכתי ואך לפי מה שאומר לי בעל המקוה לדעה"ק יהא תיקונו יתר על קלקולו העבר כי ע"ע לא היתה הברזא מהודקת כלל והמים נכנסים ויוצאי' בה ברווח אלא שלא הי' מצ"א חלל כשפו"ה ואמנם עכשיו אחרי שצריכי' להסירה תמיד יצטרך להדקה ביותר אמנם כללא כיילו רז"ל לא תסור מכל אשר יורוך והנה אח"ז עיינתי עוד בד' המחבר שכ' אא"כ קבעו בקרקע או יבננו בבנין ול' קבעו בקרקע וודאי מ' אסי' במסמרו' כמ"ד ויקבעהו במסמרו' ושוב מצאתי ראיי' ברורה לדברי מתשוב' הרשב"א שהביא הב"י במ"ש הטור דאם הסלונו' של מתכות מחוברי' לקרקע שוב לא מקבלי טומאה דבטלי מתורת כלי וכ' הרשב"א דכל שהן מחוברי' אפי' לדבר המחובר לקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מקבל טומאה:

וזה שהשבני הגאון מוה' יוסף שאול נ"ז סג"ל מלבוב בנידון דלמעלה:

מכתבו הגיעני תמול לע"ע ואני שאול כאז לתלמידיי והיום בבקר השכם אמרתי לעיין בזה ומה' אשאל עזר שלא אומר דבר שלא כרצונו והנה שאלתו היא במה שאקרו"ט בעירו בנו מקוה חדשה ובקשו ממעל' להיות שהעצים יקרות מאוד במקומו וגם הנשים חלשות ויש לחוש אם לא תהי' חמה כל הצורך יהי' הפסד גם לגוף גם לנפש וד"ל ע"כ לא יבנה המקוה שתהי' פתוחה למעין ומה גם כי המקוה בנויי' במקום מים רבים ואם תהי' פתוחה יציפו המים עלי' בעת תגבורת המים השכיחי פה ורצו לעשות בשלשלאות ולא הניח מעל' וע"כ צוה מעל' לבנות קורות בארץ ולקבוע שם המקוה במסמרו' כי א"א לבנות שמה כי המים יעלו בכל עת על פני' ע"כ צוה לקובעה במסמרו' כי דינא בקביעות או בבנין כמבואר בסי' ר"א ס"ז ולא תהי' הברזא אשר בגיגית אדוקה כ"א נשאר בה חלל ככונס משקה ואפילו רפש נכנס שם דרך החלל ומלבד נקב הברזא יש נקב אחר כשפו"ה סתום בצרור וסיד וע"ז כ' רב א' אליו בלי טעם וראי' לפתוח הברזא בכל עת הטבילה ומעל' ביקש ממני שלא אשיב על הרב הנ"ל כי אחרי שהוא כפוף תחתיו מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו אבל למען ידעו ההמון כי צדק מעלתו בדבריו אשיב את אשר נלפע"ד:.

אמנם לפע"ד נידון דידן אינו ענין לשם דשם מיירי שע"י הברזא סתום לגמרי הכלי וע"כ חשש הנוב"י דזה מבטלו מתורת שבר כלי אבל כאן כיון שאף לאחר הסתימה אינה אדוקה כ"כ ונשאר חלל ככונס משקה ואפי' רפש נכנס שם ואף שאינו נקב המטהרו וצריך כשפו"ה או כמוציא רמון עכ"פ לענין שלא נחשב סתימה ע"י הברזא ככלי שלם בזה בוודאי סגי אף בכונס משקה וכ"ש כשיכול רפש לכנס שם דבטל מתורת כלי ול"ח הברזא סתימ' וכבר נתבטל מתורת כלי ומה גם שמלבד זה הרי יש נקב כשפו"ה ואף שסתום בצרור וסיד הלא זה לא חשיב סתימה כמבוא' בתוספתא וכן קיי"ל בטוש"ע ס"ז שם ועיי' בנוב"י סי' קמ"ב שם באורך ועכ"פ כל שנקבו כשפו"ה וגם הברזא שבו נקב גדול ורק שהברזא סותמו ואף לאחר הסתימ' עדיין נשאר ככונס משקה וגם רפש יכול לכנס בו איני רואה בזה שום פסול וכתורה עשה ולא יפה עושים המערערי' עליו ואם יבאו ד' הרב הנ"ל אולי יש אתו טעם אחר אשיב אראה ברצות השם אבל כעת אני רואה כי הדברי' פשוטים וברורים ע"כ דברי מעטים ולפע"ד דברי מעל' נכונים:

והנה שלחתי מכתב זה להרב הגאון בפ"ב והשבני דברים ולא אאריך בהעתקתם כ"א אעתיק פה מה שהשבתי לו ע"ד וממילא יובן מה שכ' לי בקוצר:

הנה ממכתב קדשו אני רואה אשר לפי ד' הנוב"י מה"ת חי"ד סי' קמ"ב כוונתי כהלכה ת"ל וכ"כ שם בהדי' דלענין זה דבנין מועיל קיי"ל כהרמב"ם ואמנם ד' מע"ק דלא כהנב"י לזה אבקש ממע"ק לבאר לי ביותר הנה ד' הנוב"י אשר לד' הרמב"ם הכל בבנין תלוי מלתא לא חידש הנוב"י בהם מאומה כי המה מבוארי' בד' הב"י שהעתיק הש"ך ס"ז שכ"כ הש"ך בהדי' מד' הב"י שם דהכל תלי' אם יש הוכחה שהיא דבר של בנין הי' בטל מתורת כלי והוכחה זו או בקביעות בארץ או בבנין בתוך הכלי ונ' לי ג"כ כי הרמב"ם הכריח דינו מל' התוספתא שממנה מקור דין זה שלא כ' שם סיד וצרורות כמו שפי' הר"ש והרא"ש ד' התוספת' כ"א בסיד ובבנין וכן העתיקו המחבר והרמב"ם ול' בנין וודאי מ' אפי' בנין חזק כמה וע"כ אין הטעם כד' הר"ש והרא"ש.

והנה גם מ"ק רפי' בידי' אם ד' הרמב"ם כן וממילא להרמב"ם וודאי לבינה וצרור דין א' להם כי בלבינה הוה בנין כמו בצרור ואם יש לחלק היינו דווקא בחתיכות לבינה קטנות ודקות דיש לקרא להם חרסית ולומר דהוה כסיד וגפסית אבל בחתיכה גדולה של לבינה עשוי מעשה אומן וודאי מקרי לד' הרמב"ם בנין גמור והנה המחבר סתם ס"ז כל דבריו עפ"י ד' הרמב"ם וכמו שביארן הש"ך ואפי' לחומרא ג"כ דהיינו אפי' הנקב פתוח בעי' קבוע בארץ ולזה כ' בתחלה נקב המטהרו וקבעו בארץ וכן העתיק בס' חכמת אדם בפי' לדינא ולא כמו שכ' מ"ק כי הרמב"ם יחידאה בדבר זה דבעי' קבוע בארץ ג"כ וזה הי' טעם הגאון בית אפרים בח"ס סי' ר"ו אשר אף שצוה לפתוח הנקב של הברזא צוה לבנות ג"כ בתוך המקוה בצרור ובסיד דכיון שהנקב פתוח ל"מ לד' הרמב"ם בלא הוכחת בנין ובאמת לא אבין ד' מע"ק מרן זלל"הה שם שלא פסל המקוה בפיזינג כ"א ע"י שלא פתחו הברזא בכל עת והתם כיון דלא הי' בה שום בנין כמבואר שם היתה פסולה לד' המחבר בלא"ה ואמנם מה שהעתיק המחבר שיטת הר"ש והרא"ש סעיף מ' ורמי עלי' הש"ך היינו לקולא כמו שביאר הנוב"י שם באותה תשובה משום דד' המחבר דכולו שאוב פסול דרבנן ולכך הכשיר שם בלא הושיבו על הארץ ואמנם אנא שפיר חששנא גם לד' הרא"ש מיהת ולזה כ' דמאחר דאף לאחר הסתימה נקבה ככונס משקה והרי ד' הרא"ש בב"י שם מבואר דאפי' במוציא משקה סגי וגם הגאון בית אפרים שהצריך תרתי הי' מטעם זה לפע"ד כי ס' בית אפרים אינו ת"י.

ואמנם הגאון הכותב לדעתי שפיר קאמר דאם הברזא אינו מגין שלא יכנס שום דבר מיהת כלומר ואפי' רפש למה זה יקרא לה שם ברזא הרי היא כאלו הי' מונח כסוי שם במקום הנקב ומע"ק לטעמי' אזיל שכ' דלא חידש הנוב"י כ"א דאפי' פתיחת הברזא לא מהני ובמחילת כ"ק לא כן הדבר כ"א כולא מלתא דסתימת הברזא הוה כסיד וגפסית הוא שחידש והגאון בית אפרים שרצה לחלוק כבוד להנוב"י צוה לפתוח הברזא וא"כ הבו מיהת דלא לוסיף עלה ואם אינה סותמת אפי' בפני טיט ורפש לא שמה ברזא ומע"ק באמת כ' מתוך זכרונו ולא הי' לו פנאי לעיין בפנים בס' הנוב"י והגאון כ' לי כי בס' מגן גבורים דחה כל ד' הנוב"י בלא"ה. הדרן לדידן כי עכ"פ אחרי שעשיתי בנין בתוך הכלי יצאתי ידי הרמב"ם ובמה שנשאר ככונס משקה ד' הרח"ש לפי מה שהבין הב"י לכה"פ לענין דלא תהא פסולה בדיעבד והנה המסמרו' שעשיתי היו רק משום מראי' העין למי שאינו יודע שיש בו נקבי' יאמר כי היא מחוברת בארץ והנה מרן זלל"הה בסי' ר"ו שם ג"כ לא פסל כ"א בשלשלאות כדמ' בדבריו שם דהוה כעומד באויר ולא כדידן אשר כל בא אלי' ידמה כי היא בנוי' ממש ואמנם מה שפקפק מע"ק דמסמרו' לא מקרו בנין לענין קבלת טומאה הרי העתקתי ל' תשובת הרשב"א גבי סילונות דאפי' טבעת שבדלת בטל מתורת כלי וטבעת שבדלת וודאי אינו קבוע כ"א במסמר.

ומ"ש. עוד מע"ק כי אין לדמות שבת לטומאה דאלו בשבת חמיר לא ידעתי מאי חומרא שייך לענין הבאת חולין בעזרה והנני אביא ראי' דשבת קיל מטומאה דתנן במס' כלים הנגר שבדלת אינו מקבל טומאה ופי' הר"ב שם פי' א' דהוא מוט ברזל שנותנין אותו מכותל לכותל כדי שיסגור הדלת ואלו בכל תפוצות ישראל יושבי כפרים סוגרי' הדלת בליל שבת עד"ז ואין מוחה ועכ"פ אני רואה מד' קדשו אשר אם אין אבן תמורת לבינה גם מע"ק תנוח דעתו ואם כהבנתו יעשה עמי חסד להודיעני דעתו בזה כי ע"י שנקח סולם הירידה ממקומו והגיגית בלא"ה אינה ארוכה ורחבה לא יוכלו הנשים לפשוט קומתן בעת הטבילה כראוי ויש לחוש לקמטים ח"ו כמבואר בסי' קצ"ח ואל יאמר מע"ק כי יוסיפו המים בגובה כי זה יהי' כמעט סכנה יען פה תגבורת המים במקום המקוה עד"ז אשר גם מעט שצוה מע"ק לפתוח כמעט צפו המים על שיה והנשים במדינה זו חלשות כמעט רובם ומהם חלושי הנפש ג"כ ואני לא ארצה לזוז מהוראת מע"ק לזאת אקוה כי עוד הפעם ישיבני דבר ולא יאמר התלמיד כמה סרבן.

והנה אחרי שלא הגיעני תשו' מהרב שלחתי הכל אשר לכל ללבוב להרב הנז' וזה שהשבני.

מכתבו הגיעני תמול לעת ערב ובלילה אנא שאילנא לתלמידיי והנה באשמורת הבוקר קמתי ועיינתי בדבריו ובד' הרב נ"י אשר העתיק לי משמו ואת שמו לא הודיעני וכראובן ושמעון יהיו לי ואשר השיב על דבריו וביקש לכתוב שנית חוות דעתי ואם אמנם מלתא מני אזדא וכבר היו ענינים עיוני' אחרים ובכ"ז אמרתי לעבור על דברי הרב נ"י והנה אם אמנם אין לי מה להשיב כי רואה אנכי כי הרב עודו מסתולל להחזיק בדבריו אשר כבר יצאו מפיו אך לדבר הזה יסלח כי אף שנראה שרוצה לגבב חומרות ולהחמיר אומר אני כדרך שכ' הרא"ש פ' תינוקת או' ג' על הרמב"ם אם גם שרוצה להחמיר על עצמו ואינו רוצה לסמוך על עצמו לעשות מעשה ינהג מדת פרישות לעצמו אבל לא ניתן לכתוב לרבים ע"ש ומכ"ש בזמנינו כי יש לחוש למכשול חלילה בנפש וע"י החומרות יקילו לגמרי בעווה"ר וד"ל וע' שבת קנ"ג ע"ב אותו היום גדשו ומחקו ע"ש ברש"י ומה גם כי לא צדקו דבריו כלל.

והנה. מה שהאריך דסתימת לבנה ע"י מעשה אומן מכוון לנקב מקרי סתימה מעלייתא ול"מ רק לשיטת הרמב"ם והרמב' יחיד בדבר הנה יפה השיב מעל' דלדעת הרמב' וודאי חשוב כקבעו בבנין ואני תמה על הרב הנ"ל דאחר שהביא שכ"כ הגאון ב"א למה לא הביא שכ"כ שם בפירוש דלדעת הרמב' מועיל ואף שהוא כ' בל' אפשר אני אומר דממנ"פ אם נחשבו לסתימ' מעליתא כיון שהוא מעשה אומן מכוון לנקב א"כ הו"ל בנין מעליתא ולשיטת הרמב"ם די כל שיש הוכחה שהוא דבר של בנין וכאן מעשה אומן אין לך הוכחה גדולה מזו ובאמת לפע"ד לענין סתימ' לא נהירא לי ד' הב"א הנ"ל דל"ח סמימ' כיון שאינו מענין הכלי ודווקא בסתום בסיד וגפסית דאז מחבר הכלי בעצמו זע"ז ע"י הסיד וגפסית חשיב סתימ' מעליתא שהנקב והסדק מתחבר ע"י הסיד וגפסי' שמחבר שבר הכלי להיות כשלם ע"י אבל מה שמשים לבנה בנתיים זה ענין אחר שאינו מהכלי והכלי ל"ח שלם עי"ז וז"ב לע"ד ועכ"פ לד' הרמב"ם דמצריך רק שיהי' הוכחה שיהי' בנין בוודאי חשוב בנין גמור אמנם עיקר סמיכתי הי' על אשר נקב הברזא מלבד דהברזא ל"ח סתימ' כמ"ש בב"א שם דלא כנוב"י וגם הגאון בח"ס הסכי' לד' הב"א וכ"כ בס' מ"ג סי' קנ"ט אף גם שאף לד' הנב"י ע"כ לא ס' הנב"י רק שע"י הברזא מהודקת היטב לגמרי אבל כל שגם לאחר סתימת הברזא עדיין תוכל לכנוס בה מים ורפש לא יאמר אדם שזה מקרי סתימה והרי כבר נתבטל מתורת כלי שנקבה ואח"כ כשחוזר וסותם בברזא ומ"מ המים יבאו בה ככ"מ וגם רפש הלזה יקרא סתימ':

והנה ראיתי בד' הרב שכ' שמ"ש שהנוב"י מודה בזה אינו כן כי הנוב"י מחמיר אפי' כשהיא פתוחה לגמרי בהסרת הברזא מאד תמהני איש מורה הוראה ותלמיד הגאון בעל ח"ס יאמר כן גם אני ידעתי מהנב"י ועליו אני דן וע"כ ל"ק הנוב"י היכא שמשהיתה הברזא סתומה היתה מהודקת לגמרי כ' הנוב"י דזה מקרי סתימ' ואף בהסרת הברזא פסול כיון שהי' דעתו לסותמו בברזא והנה כ"ז לד' הנוב"י אבל כל האחרוני' לא חשו לדבריו אמנם גם הנוב"י לא החמיר רק אם היתה הברזא מהודקת היטב אבל כל שהברזא אינו סתום ואף לאחר סתימתה מ"מ נשאר כ"מ הלזה יקרא סתימ' והלא היא פתוחה בכ"מ ורפש והדברים פשוטים וברורים כי עביד אינש להחזיק דיבורו וק' עליו לשנות ולחזור מדבריו אמנם כבר אמרו כל הכותב בהעלמה איש בשם טוב ואני אומר ברור אם הרב הוא מתלמידיו של הגאון הצדיק מוהר"מ תופר ומתהלל בזה ב"ס יודה לדבריו כי הגאון הצדיק כן למד דעת את העם ותלמידיו שיודו לדברי אמת:

ומ"ש הרב הנ"ל בקביעות דמסמרו' לא חשיב קביעות והביא ד' הרמב"ם פכ"ו מכלים שכ' וקבעו במסמרו' ובנה עליו דטהור וע"ז כ' דמשם ראי' להיפך דמסמרו' אינו נקרא קביעות רק שם דבנה עליו לכך חשיב קביעות והנה אף שאין נ"מ בזה דלא צריך כלל לקביעו' המסמרו' כאן וכמ"ש מעל' שלא עשה כ"א מפני מ"ע אמנם באמת תמהתי מדוע לא הזכיר הרב דברי התיו"ט שכ' בפרק כ' במשנה דכותש שקבעו בנדבך ע"ד הכ"מ דאדרבא ע"י קביעות המסמרו' הוא דמקרי קביעות וע"ש ועיין בשו"ת זקני המהר"ם פדוואה סי' ל"ה שם ביאר ג"כ דע"י מסמרו' וודאי חשיב קביעות ועיין סדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק ס"ג:

ומצאתי בס' חזון נחום הספרדי על טהרות שכ' ג"כ דבקביעו' מסמרו' חשוב קביעות ואף דלא בנה בתוך הכותל בבנין רק שקבעו במסמרו' אפי' שלא בבנין בכותל אפ"ה כל שבנה עלי' . טהור ע"ש:

כ' לי הרב איזו חידוש ע"ד הנוב"י שאינו נוגע לענינינו רק בתוך דבריו העתיק ד' מהר"ם פדוואה וד' הסדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק מ"ג דמים צפים ע"ג הוה כבנין וסוף דבריו ועכ"פ לענין מקוה שלו נלפע"ד דהמקוה כשרה בלי שום פקפוק ונכון לבי בטוח כי כאשר יעתיק דברי להרב הנ"ל גם הוא יודה ויאמר אשור ולדבר הזה יסלח הרב כי יצא מפי איזו דברים אשר לא כרצונו כי לא מלבי רק למען לא יזלזלו ההמון בהוראת מעל' ולש"ש כוונתי כי בעו"ה הדור פרוץ וד' ירחם ע"ע וע"ת וירם קרן ישראל וקרן התורה.

בקיץ תרי"ט נתקענו שוב תיבה חדשה בעהי"ת וצויתי לתקן הברזא בתחלה בענין שיהא בנקל להוציאו בשעת טבילה משום שראיתי בשו"ת אמרי אש להגאון מהר"ם אב"ד באונגוואר ז"ל שפקפק ג"כ אם אין הברזא פתוחה משום טבילה בכיפין והיינו ג"כ משום שלא רציתי לסמוך על קביעת המסמרו' אחרי רואי פקפוק הגאב"ד בפ"ב בדבר וגם לא להניח הברזא שלא בשעת טבילה אינה סתימה לגמרי כמבראשונה משום שהמים זבין ממנה ונפתחה משיעורה ואמנם נקב הברזא שיערתי בשפו"ה מרווח כב"פ כך לא יותר ואמנם פחתתי בו עוד כמוציא רמון משום ד' האחרונים דבעי' כמוציא רמון וסתמתי הנקב בב' צרורות וסיד לצאת ידי הגאב"ד בפ"ב שפקפק על צרור א' לכתחלה מיהא חשתי לדעתו.

ואמנם שאלתי את פי הגאב"ד בק"ק יארמוט והגאון מוה' יוסף שאול הנ"ל שיעור מוציא רמון ולא השיבו לי דבר ברור ושערתי בנקב ששה צאלל שהוא לכה"פ ט' אגודלי' מרובעי' (ואמנם צויתי לתת איזו ימים תחלה תפוחי אדמה בתוך התיבה שתהא מיוחד לד"א מטעם שכ' אדמ"ו הגאון מהרמ"ס בח"ס ע"ש) ומהני ממילא דאולי במדינתנו דלא שכיחי רמוני' די בכך וכ"כ לי הגאון מוה' יוסף שאול:

אמנם לדעתי מה שלא הזכירו הראשוני' הא דמוציא רמון משום דבאמת כל כלי שמיחדין אותו למקוה צריך להחזיק יותר ממ' סאה וכה"ג לאו בר קבולי טומאה הוא אלא דלענין מקוה מקרי כלי וכיון דפוסלו בשפו"ה שוב גם לענין מקוה לאו כלי הוא ויש ראי' לדבר ממקואו' פ"ה השידה והתיבה שבים דדי בשפו"ה ומסתמא הם של עץ דכיון דאינן עשויין כספינה האיך מצי קיימי בים אם הם של חרס וכ"כ הברטנורה שם כלים גדולי' של עץ נ' ג"כ כוונתו בכלים גדולים למ"ש:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה