ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
שאלות ותשובות · בע"ה יום א' כ"ז סיון תר"י לפ"ק.
לכבוד. אדומו"ר הרב הגאון אמתי כקש"ת מהו' אברהם שמואל בנימן סופר נ"י אב"ד ור"מ בק"ק פ"ב המעטיר' יע"א:
אחר דרישת שלום אדומ"ו כי טוב באתי לדון לפני מ"ק כתלמיד לפני הרב בנידון שמתחדש עכשיו מעושי חדשות התולי' בוקי סריקי בדתי המדינה אשר לא מהם ולא בהם ובאמת בדת המדינה אשר תחת ידי לא אמצא בהם תפל:
וזה שבוע העברה הי' פה נשואין ובקשו נאמני הקהלה לכתוב המכתבים כאשר נכתבו עד עתה מנוסח הקדמונים ויבא א' מן המכחשי' בתוך הקרואים ומיחה לכתוב על דרך הסלול עפ"י דת תוה"ק ויבא להם מכתב מנאמן קהל דאטוס והם לא שאלו את פי בענין זה וכתבו אותו המכתב ואמנם ביום אחר הנשואין הובא המכתב הלזה לידי בל' וכ' אשכנז וזה תוכן ענינו כולו עול ורמי' הנה על החתן לפרוע תוספות שליש כנהוג מימי קדם ומתקנת שו"ם לא נזכר בו ולזה יגרע עוד מבראשונה וגם לא יובטח לו יותר משטר ח"ז וגם זה בלי סך קצוב כלל וכלל ואמנם הותנה בו בפירוש שאין הבעל יורש אשתו כלל וכלל לאמור כי כך דתי המדינה ולדעתי גם בזה הוות ידברו יען דתי המדינה בענין ירושת הבעל לא נתנו על דרך אם התנה כן בתחלת הנשואין אשר הנדוני' ניתן לו לחלוטין ע"ד שהתחייב עצמו לתת לה בגרושתה או באלמנותה תוס' שליש והב' דרך מקח וממכר וכגון זה צריך רק פטומי מילי בעלמא בתוך התנאים אם יהיו נכתבים בל' וכ' אשכנז ואמנם הרמאי' האלו יהפכו על החתן הקלקול אילך ואילך כי לא זה שיתנו עמ"ש בתורה להפקיע ירושת הבעל ותקנת שו"ם אחרי כי יאמרו כי דתי המדינה גורמי' וכי יאמרו דתי המדינה לתת תוס' שליש ואמנם האחרון הכביד לפמ"ש תוס' יו"ט דכל עיקר דתוס' שליש לא מקרי אגר נטר הוא משום דדמי למו"מ כמו שהסביר ההפלאה בקו"א ד' התיו"ט והיינו משום ירושת הבעל ומאחר כי האנשים האלו יפקיעו ירושת הבעל מכל וכל א"כ הדר הו"ל תוס' שליש אגר נטר ואמנם באמת בהג"א תי' תי' אחר דלא הוי אגר נטר אכן בהפלאה בקו"א דחה לפי תקנת שו"ם תי' זה ואמנם אולי האנשים האלו קלקלתם תקנתם אחר שיעקרו תקנת שו"ם שוב הדר לי' תי' ההג"א למקומו וא"כ יפה לנו להחריש ולהניח להם עול זה אשר גם ישולם התו"כ מלהכשילם באי' רבית כי אם נפרסם דבר זה אשר לפי דעת קדמוני' לא ניתן תו"כ בשנה ראשונה ובשניי' החצי בזה ע"כ יאותו לנו אבל נמצאו חוטאים באי' רבית וכגון דא אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר:
ואני כאשר עסקתי בענין נדוניא אמרתי בזה ענין אחר בעמדי ע"ד רש"י במתני' שם שכ' שליש יותר יקבלם עליו לכתוב בכתובתה לפי שמשתכר בהן דמאי בעי רש"י בזה ולזה אמרתי דד' רש"י כהפוסקי' דתנא דידן תקנה קבועה שנה כאן ופי' לנו רש"י הטעם דהנה אי לאו דתקנו חכמי' כן גם מעצמו הי' החתן מקבל עליו להוסיף לה על נדוניתה סך מה לפי שמשתכר ואמנם אי הי' רבית כיון דאדעתא דהכי עביד לזה עמדו חכמי' והתקינו שיהא לנדוניא תוס' קבוע וממילא שוב אינו מוסיף ולא יעלה ע"ד החתן שנותן שכר המעות כ"א יסבור כי זה שייך לכתובה דאוריית' ולא איכפת לן תו ועד"ז היינו יכולים לקיים תקנת שו"ם ולהציל עשוק מיד עושקו ומ"מ לא יהי' אי' ריבית אמנם לא יעלה על דעתי לסמוך על סברות היוצאות ממעי בענין כזה שעוברים המלוה והלוה והסופר והעדים בלאו ואמנם כשהאב נותן הנדוני' יש עוד למצא היתר אחר דכה"ג לא הוי רבית וראובן נותן לשמעון מנה שיתן ללוי מאתים ואמרתי אולי באמת נקט תנא פסקא להכניס אף דברישא מיירי בפוסק מעות לחתנו והו"ל למתני פסק האב להכניס אא"כ סד"א דאם היא פסקה אסור להוסיף לה קמ"ל דגם כה"ג אין כאן אי' רבית ואו כהג"א או כהתיו"ט ומ"מ לדידן השתא אם אין כאן יתומה אולי נוכל לסמוך ולכתוב תקנת שו"ם וביתומה לא נכתב יען כי בלא"ה רבו הדעות אם גם ביתומ' הואיל ול"ש ותם לריק.
ואמנם אני חוזר עוד על דבר א' אם לא נימא כאן דתנאי' אחרוני' הללו אין קנינם חל עד לאחר נישואין ולאחר נישואין מד"ת בשום אופן לא מהני תנאי' על ירושת הבעל כמבוא' סי' ס"ט וא"כ כל דברי' לבטלה ודמ"ד לדעה"ק ל"ש בזה אף כי מרב מופלג זה קבלתי ימי' מכתב ופשוט לו כי גם בעניני אלו דמ"ד אנכי לא כן עמדי ודברי' כאלו נתנין כעת בעוה"ר רק באמירה ובפרט שעל דד"מ בנקל נוכל להתנות וא"כ למה נתנה על ד"ת ואף כי בעוה"ר בהגיע השעה יקימו אשר התנו א"כ אז יהא גזל בידם ומ"מ עכשיו אולי אין כאן שטר שיש בו רבית וכד' התיו"ט ואמנם נוכל לומר כי בענין רבית הכל הולך אחר הלב ות"ח יוכיחו לזה יורני מ"ק אדומ"ו וכו'.
שנית להגאון הנ"ל: ערר צומא רבא תרט"ו לפ"ק. נפשי בשאלתי אודות יבם ויבמה שבאו לפני לחלוץ ודחיתי' עד לאחר חג הסוכות אחרי אשאל פי קדש אדומ"ו נ"י אודותו הנה עינו אחת טבעו להתעמץ בהבטת השמש ולא שאר מאורות אפי' אור הנר ואבוקה ולא בהבטת שאר דברים אפי' דקה מן הדקה ונסתפקתי בד' הרמב"ם ששינה לשון המשנה בבכורות דתנן סכי שמש והרמב"ם כ' בל' אחר בשעה שרואה אור או בשעה שהוא רוצה להביט בראיי' וראיתי דברי הנוב"י שמיקל בדין קבוע ואמנם מה לי ולצרה הזאת הלא בלתי הרבה בתי דין ת"ל בישראל אך המה נוגשים בי יען אצלי לא יהיו להם הוצאות והיבמה עניי' ומ"מ אם יש נדנוד חומרא בדבר אסוג אחור.