ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
צוואה של אדמו"ר הגאון אמיתי רבץ של כל בני הגולה נשיא אלקים מהרמ"ס זצוק"ל
בעה"י יום ה' ט"ו כסליו זכור אזכרנו עוד לפ"ק
כי לא ידע האדם את עתו עת לעשות לה' הרבו תורתכם לרומם בית אלקינו ולהעמיד חורבותי' אתם בני ובנותי חותני ונכדי ובניהם שמעוני וחיו אל תט לבכם לדבר רע להתעולל עלילות ברשע את אנשים פועלי און החדשים מקרוב באו נתרחקו מאת ה' ותורתו בעו"ה. אל תדורו בשכונתם ולא תתחברו עמהם כלל ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד אז רגלך לא תמעד לעולמי עד. תנ"ך עם פי' רש"י ותורה עם פי' רמב"ן תהגו ותלמדו את בניכם כי הוא ראש אמונת אומן ובו תחכמו מכלכל ודרדע. ואם ח"ו תתנסו בנסיון רעב וצמא ועוני ד' יצילכם עמדו בנסיון הלז. אל תפנו אל האלילים, ואל תפנו אל מדעתכם והבנות יעסקו בספרי אשכנז באופן שלנו המיוסדים על אגדת חכז"ל ולא זולת כלל. ומנעו רגליכם מטרטריאו' חלילה וחלילה אני אוסרכם באיסור גמור. ותזכו לחזות בנועם ד' ובשמחתו את בניו בבי"א. ואם ירום ה' קרנכם ויחוס לחננכם כאשר אקוה בעה"י אל תרומו ראשיכם בגאוה וגודל לב נגד שום אדם כשר ח"ו דעו כי אנחנו בני אברהם תלמידי משה רבינו עבדי מלך דוד אבינו אמר ואנכי עפר ואפר ורבינו משה אמר ונחנו מה מלכינו אמר ואנכי תולעת ולא איש. והמלך המקווה יתגלה בדמיון עני ורוכב על החמור וא"כ גאוה וגודל לב מנין לנו התחזקו ואמצו בשקידה ועיון רב בתורת ה' ועשו קיבוץ וריבוץ ופעלים לתורה ברבים ואם מעט לפניכם מאותן המעט אשר חננכם ד' למדו ברבים בכל מאמצי כח ובאופן שידעתם בתוך לבבכם שהקב"ה יודע מכם שאין תערובות כוונה כ"א לכבוד שמו הגדול לבדו ולפניו לא יבא חנף הזהרו משינוי "שם "לשון "מלבוש ישראל ח"ו וסימן ויבא יעקב של"ם.
ואל תדאגו אם איני מניח לכם הון כי אבי יתומי' יחוס וירחם על יתומים מאב ואם ואל יטוש אתכם ואין מעצור לד' להושיע ברב או במעט. ומחורת ה' אל תעשו עטרה ולא קרדום ח"ו ומכ"ש שחלילה ליסע ממקום למקום לדרוש כדורש דמים או לומר קבלוני כי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך ולא תאמרו נשתנו העתים. כי יש לנו אב זקן ית"ש והוא לא נשתנה ולא ישתנה וכל רע לא יאונה ונתברך מקדם מעונה:
הק' משה סופר מפא"מ
יראת ה' תוסיף ימים ושנים לכם אהוביי כנפשי קהלה מפוארה ק"ק פרעשבורג המעטירה והגבירה ביראת ה' ותורתו יברכם ה' ממקור הברכות אתם החזקתם אותי על התורה על העבודה תלי"ת להעמיד תלמידים לאלפים אלופים ומסובלים בתורה וביראה ומלאו פני תבל תנובה ותבונה. והקהלה מלאה חכמים סופרים גדולים וקטנים פרי קודש הילולים החזקתם ישיבה בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכת מחשבת עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו עול פרנסת והספקת התלמידי' וגדלתם רוב בניכם בתלמוד תורה. הצליחו וגם עשה פרי. יתנם ה' עליון לשם ולתפארת ולא יעלה עליכם שום פורץ גדר לעולם ונא לא יהי' כסא הרבנות פנוי יותר משתי שנים ולא תושיבו כ"א ת"ח מפורסם אשר לא יבוא להשמיע קולו בדרוש:
כ"א אשר בשמו תקראוהו המפורס' בצדקת ויראת ה' ובתורת משה רבינו ורבינא ורב אשי מחתולתו ולא יד לו בספרי מינות ולא ידרוש בלשון לאומי' כי לא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא אלקים כ"א באופן ששמעתם ממני דרשות ואגדות חכז"ל. ולא ישא פנים ולא יקח שוחד דברים וכבוד גאוה כ"א ענותן ושפל ברך מרביץ תורה לרבים וקופת ת"ת וסידור לימודים לא ישתנה ולא יתחלף והרוצה להרוס יהרס והמחזיק יתחזק ויתאמץ ועמוד התפילה וסידרי בתי כנסיות כאשר הי' עד היום הזה כה יהי' וכה יקימו לנצח וחלילה לשום אדם לשנות הן בבנין הן בסידור התפלה ושלוחי צבור ואשר היו וכל המשנה פניו ישונה ולצדיקי' כל און לא יאונה ואתה הרם קרן עמך בכלל ואנשי פ"ב בפרט ובעושר ובנכסים וכבוד ואורך ימים ביראת ה' ותורתו עד כי יבוא שילה אמן:
בנותי וכלותי השמרו לכם חלילה וחלילה לגלות טפח מבשרכם ע"י קיצור מלבוש כנהוג ח"ו לא יהי' כזאת בגידולי ביתי ומכ"ש שתזהרו מרעות נשים רעות שמוציאים אפי' שער א' חוץ וגם אפי' בפאה נכריות אני אוסר עליכם באיסור גמור וה' ימצאכם חן וחסד וחנינה וחמלה וגדלו בניכם וצאצאי צאצאיכם על התורה ועל העבודה כאשר צונו ה' אלקינו יהי' ה' אלקינו עמנו ועם בנינו לעולם:
בני היקרים ותלמידיי החביבים הנמצאים אל תבטלו הישיבה ולימודי יום יום ברבים עכ"פ יב"ח היינו ביום הראוי לומר שיעור וזמן הל"ת ומהטוב אם בני הנחמד מוה' אברהם שמואל בנימין יאמר השיעור ברבים ואתם תשמעון ממנו כמו שהי' עד עתה יהי' רצון מלפניך ד' נותן התורה ית"ש שלא יבוש המעיין ולא יקצץ האילן פרי עץ חיים וקיים אמן:
בעזה"י פתיחה רבתי אשר אמרתי לפני ישיבה הרמה דפה ד' יחיים. כאשר התחלתי ללמוד בישיבה יום אחר שלושים ממיתת אבי אבי רכב שראל ופרשיי' רשכבה"ג זצ"ל הכ"מ:
בפ' השבוע אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וראיתי בחידושי אגדה של אדמו"ר רשכב"ג זצ"ל הכ"מ כי מצות הבן על האב להשיאו אשה וכן עשה אברהם באמת ועשה כל התפעלות להשיא אשה לבנו ולא מצינו שעשה כן עבור בני קטורה. וע"כ כי הם אינם כבנים לאברהם רק יצחק והיינו אלה תולדות יצחק בן אברהם שלא הי' אלא יצחק בן לאברהם דהא אברהם הוליד את יצחק דהיינו הוליד הוא ההיפעל שהוא עשה שיוליד עכ"ד הקדושים:.
במדרש מביא על זה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם לא הי' אברהם ראוי להנצל מכבשן האש רק בזכות יעקב ועיי' מפורשי' שתמהו למה הניח יצחק ותלה בזכות יעקב וגם למה לא הי' אברהם ראוי' להנצל בזכות עצמו גם אפסוק גופא עטרת זקנים בני בנים יש לדקדק כך למה לא אמר עטרת זקני' בנים אבל נ"ל עפ"י מאמר חכז"ל כתיב ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמת' בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. כי אם האב ובנו ובן בנו לומדי' תורה שוב התורה לא ימושו מפיהם לעולם והיינו עטרת זקנים בני בנים דהיינו שאם בני בנים עוסקי' בתורה ג"כ אז הוא עטרה לזקנים כי לא ימוש מזרעו לעולם. וזהו כוונת המדרש לא הי' ראוי' להנצל בזכות עצמו ושל יצחק רק בזכות יעקב שהי' דור שלישי ולא ימוש עוד מפי זרעו לעולם כנ"ל.
ולהבין למה לא הי' ראוי' אברהם באמת להנצל בזכותו ולא הי' זכותו כדאי לבד אומר ע"ד דרושי' דיש להקשות האיך הי' רשאי אברהם למסור נפשו להפיל עצמו לכבשן האש הלא ידוע פלוגתת רמב"ם וראב"ד היכא דהדין דיעבור ואל יהרג אם מותר למסור נפשו ושיטת הרמב"ם דאסור דהוה כמאבד עצמו ובכלל ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגוי ג"כ מצווה שלא לאבד עצמו לדעת ותוס' בסנהדרי' כ' כי גם וחי בהם מצווה עלי' והלא על קידוש השם בע"ז וגילוי עריות ושפיכת דמים לא נצטווה עלי' והוי דברים אלי לגבי' כמו כל התורה חוץ מג' דברים אלו לישראל ולהרמב"ם אסור למסור נפשו עליהם א"כ איך מסר אברהם נפשו והפיל עצמו לכבשן האש וצ"ל דהיה נידן כישראל גמור גם להקל וכבר פלפל והאריך בזה בספר פרשת דרכים אם גם להקל הי' לאברהם דין ישראל ולהנ"ל מוכרח:
ולהסביר הדבר איך הי' לו דין ישראל היינו כיון שיעקב הי' הולך בדרכי אברהם בחיי' אברהם שוב לא ימוש מפי זרעו לעולם ויהי' האמונה נצחי' בזרעו לעולם עד שלבסוף קבלו התורה לכן נידן כישראל והיינו לא היה אברהם ראוי להנצל מכבשן אש דהיינו שעשה עביר' שמסר נפשו במקום שאינו מחויב רק בזכות יעקב דהיינו יען צפה הקב"ה כי יעקב יעשה כדרכיו ושוב לא ימוש מזרעו לעולם לכן בזכו' זה נידן כישראל המחוייב בדבר כנ"ל:
ובגוף הקרא דעטרת זקנים בני בנים נ"ל לפרש עוד פירושי' שונים וענינים ונקדים תחלה מאמר הלל אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן. והמאמר מתמי' כאשר ידוע כי הי' הלל ענותן מאוד והאיך אמר כן על עצמו:
אהוביי ידידיי מה נורא המקום הזה אשר אני עומד עליו עתה אשר עמד עליו קדוש עליון חסידא ופרישא אבינו רבינו הקדוש ולמד עם ישיבתו הרמה מדי יום ביומו שיעורים כסדרן בקדושה ובטהרה בלב בוער לכבוד שמו הגדול ומה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקי' דאין לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד ובאיזה מקום ימצא מקום אשר התאחדו בכל יום למאות תלמידי' לשמוע הלכה זקוקים דנורא יוצאי' מפו' ממלל רברבין רוענו אבינו זצ"ל הכ"מ ובית זה בית אלקי' שהוא ד' אמות של הקב"ה וזה שער השמים כי פה מקום מוקטר מוגש לשמו של שומע תפילת כל פה אשר פה התפלל רבינו הקדוש בכל יום וכל עצמותיו תאמרנה ד' מי כמוכה בכריעה ובהשתחוי' בדמעות שליש ונאספו אלי' כל העדרים עדרי צאן מרעותי אי' מקום אי' בהכ"נ אשר התפלה בכוונה רצויי' כמו כאן וזה שער השמים אשר נתקבצו כל התפלות ועולים השמימה והבית זה אשר אנו עומדים בתוכו מקום קדוש ומקודש בקדושה משולשת וגם כל העדה כולם קדושים כולם אהובי' כולם ברורי' כולם תלמידי' וגידולי' מאבי רשכב"ג זצ"ל הכ"מ. ואני עומד פה במקום קדוש ולפני עדה קדושה ואיך אשא פני אני צעיר לימים לעמוד במקום זקן יושב בישיבה הרמה והנשואים אשר בהם לומדי' מופלגי' אשר שמשו ולמדו מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל הכ"מ יותר ממני ואני הצעיר מהם בימים ובבינה וכל בחורים מופלגי' ראוי' להורות הוראה בישראל ואיך אעמוד אני היום לפניהם לומר שיעור והלו"ת ואיך ישמעו הם לדברי ויטו אוזן לי קטן ערך ושפל ברך:
אבל אמינא איבעית אימא סברא איבעי' אימא גמרא כי אין ראוי' אחד מהעומדי' פה לעמוד לפני העדה קדושה בחורים מופלגי' לאמור השיעור רק אנכי הצעיר והקטן בימים ובבינה.
כתיב רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה':
אפתח במשל פי מלך אחד שהמליכוהו בני מדינה עליהם ובבואו אל המדינה לא היתה המדינה מתוקן בתקנות וחוקי המדינות כאשר ראוי' ולא ידעו דרך התנהגו' המדינה וגם לא הי' בה שרים דיינים קבועי' בין איש לרעהו והמלך כשבא בחכמתו הגדול' איזן וחיקר הרבה דברי' כאשר ראוי' והכל לטובת המדינה ויהי היום והמלך זקן בא בימים לא הי' יכול עוד לצאת ולבוא כאשר רגיל והי' דואג אולי אם יסור השגחתו ישיב הכל לאשר הי' ויהורס הבנין אשר בנה כמה שנים כל זמן שהי' משגיח הי' הכל בטוב ושמעו לציווי' מי יודע מה יהי' אח"כ ומכ"ש אם ימות ישכח הדבר ויתפרד החבילה והתיעץ עם שריו העומדי' לפניו מי ומי יוכל לישב על מקומו כי הגם שאין צריך עוד רב תבונה לנהוג המדינה אחרי אשר כבר עשהו ולא צריך רק השגחה שלא יקולקל הדבר ולא יגרע ולא יזוז מאשר הי':
והראוי' לזה יש בה במדינה שרים גדולים מלומדי' אבל יטיל קנאה בין השרים אם ישב ויגדל כסאו של אחד מהם יתקנאו בו חבריו אשר הי' עמו בחבור' אחת עד הנה ואיך יכרעו וישתחוו לפניו וינהגו בו כבוד מלך כראוי וידברו עמו כעבדי' קמי' מרי' ובשם מלך יכנהו ויקראהו ויהי' גדולה הקנאה ויחרחרו ריב ביניהם ולא יהי' ולא יבוא הדבר למכוון האמיתי. כן אמר המלך בחכמתו והשיבו יועציו האיך יקנאו בו ואיך שייך קנאה בזה. הלא אין מכבדי' אותו ואין הכבוד שלו רק הכבוד שלך יען כי יושב במקומך ואיך יתנשא הוא על זה ואיך יהי' קנאה עליו בין חבירי' ואמר המלך הטבתם אשר דברתם והוא חכמה גדולה והדבר כן בעצמותו אבל יען כי מי שיהי' מהשרי' גדולים הלא הוא גם הוא ראוי' לכבוד מחכמתו דאית כי' למד הרבה ובקי בכמה חכמות והרואי' נהגו כבוד בזה כראוי' למלך ידמו כי הכבוד שנוהגים בו על חכמתו וידיעתו עושים לו כך וממילא יהי' מתקנאי' בו אבל מ"מ דבריכם טובים ואעשה גם אני כדבריכם אבל אברור הקטן משרי המדינה אשר אין בו מהמדות ומעלות אשר המה מאחד מהשרים גדילים וידע ויבין גם אשר לא מאנשי העיר כי השרים הגדולים חכמים ונבונים אין צריכין לנהוג כבוד באיש הלז מחכמתו ותבונתו או מדותיו הישרו' ונכוחי' רק עושים כן לעשות רצון מלכם ולכבודו מכבדים אותו כי יושב על כסאו ובזה יתוקן הכל וכן עשה והי' הכל בשלום אין פוצה פה ומצפצף על הדבר וחזקו הכל לנהג כבוד באיש הלזה כי בו כבדו את המלך אשר אהבו אותו מאוד ונפלאת אהבתם לו
ככל הדברים האלה וככל חזיון הזה אני אומר עלי כי ידוע לכם קודם בא אאמו"ר רשכב"ג זצ"ל הכ"מ לא הי' פה ישיבה רק מאיזהו בחורים והוא התחיל פה לגדל ישיבה עד שבאו כמה מאות לא פסקה ישיבה גדולה מאיזהו מאות ה' יחי' ולמדנו דרך התנהגו' ישיבה ובאיזה אופן תכלית ללמוד עם הישיבה וקבע שיעורים כסדרן והרבה אשר אזן ותיקן לנו בעניני תפלה ואיך מתפללים ואין צריך עתה רק התעוררת תמיד בל ישונה כ"ש ואין צריך חכמה יתירה וצדקות רב לנהל הישיבה.
וזה כשתי שנים אשר מלכינו רועינו אבינו זצ"ל כתב בצוואתו כי אני הצעיר אומר השיעור וישמעו ויאזינו לי ובחכמתו הגדולה חכם עדיף מנביא ראה כי מי מתלמידי' לומדי' מופלגי' אשר יעמוד לומר שיעורי' כסדרן יטיל קנאה בין החברים אם יהי' צריכי' לנהג בו כבוד כתלמיד לרב ולקרותו רבי ומורי ולהיות נכנע לפני' והגם כי הכבוד לאו דילי' רק הוא כבוד אב זקן אבי אבי רכב ישראל ופרשיו מ"מ הרואה יראה ויטעה כי מחכמה יתירה דאית בי' מכבדי' אותו וקוראי' אותו רבי ומורי ויתקנאו בו חבירי' ולכן הפליא לעשות בחכמתו להעמידני על מקומו וכל הרואה שומע יודע ויבין כי לא מחכמתי וצדקתי ובקיאותי מכבדים אותי רק לעשות רצון רבם חפצים ולכבוד שמו הגדול ללמוד תורה בקבוץ רבים כולם אהובי' כולם ברורי' והן הן הדברי' אשר אמרו עדת קרח למרע"ה ולאהרן אחיו רב לכם פי' רש"י הגדולה שלכם דהיינו שאמרו דלכן הגדולה שלכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ולא רצה הקב"ה להטיל קנאה בין ישראל לכן בחר ובירר אתכם ובכם אין אדם מתקנא ומדוע תתנשאו על קהל ה':
וזהו כוונת הלל שהי' עניו מאוד ואמר כשעמד לדרוש ברבים למה ואיך עומד במקום גדולי' וטובי' ממנו ואמר אם אני כאן הכל כאן דהיינו אם אני עומד פה לא יתקנא אדם על שכל העם עומדים ושומעי' כי יובן ונראה לכל כי לא מגדולתי וחכמתי ולכבודי באו רק לכבוד השם לשמוע תורה בקבוץ שלא להיות מסיר אזניהם ולכן הכל כאן ואין לשום אדם נגד כבודו ולא יתפרד החבילה אבל כשאין אני כאן יהי' מי שיהי' מהעם שיעמוד פה כולם גדולים ממני ויהי' קנאה ביניהם מי כאן כי זה פנה לכאן ולא ירצו לשמוע כנ"ל.
איבעית אימא גמרא אמרו חכז"ל בפ"א עשה לך רב וקנה לך חבר ופי' רמב"ם הגם כי אתה יודע כי אינו ראוי' להיות לך לרב שתלמוד ממנו מ"מ עשה לך כמו שהי' ראוי' לך כדי שלא תלמוד ביחידות וקנה לך חבר י"ל עפ"י הנ"ל שתקנה לך הרב בלבך לחבר דבוק ואוהב אותו כשני חברים אבל עשה אתה ותנהג בו כבוד כמו שהוא רבך ואמר הוי דן את כל האדם לכף זכות אין לו שייכות למה שאמר לעיל.
ונקדים מעשה רב בש"ס ברכות פ' תפלת השחר כ"ז ע"ב דאוקמי לר"א ב"ע דאמרונו קמי' לר"א דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא הוא חכם דאי מקשה לי' מפרק לי' והוא עשיר דאי אית לפלוחי בי' קיסר אף הוא אזיל ופלח והוא עשירי לעזרא דאית לי' זכות אבות ולא מצי עניש לי' ע"כ והנה בנדקדק דאמרו דאי מקשי לי' מפרק והלא אמרו תחלה נוקמי' לר' יהושיע בעל מעשה הוא נוקמי לר"ע ל"ל זכות אבות אבל בודאי הוה גדולים בחכמה יותר מר"א ב"ע אלא שלא הי' להם זכות ועשירות ומאי האי שאמרו שהוא חכם אלא באמת משום הני תרי מעשי דלית בהו ואית בי' אין למנות נשיא אם אינו בתורה ג"כ אלא שאמרו כי הוא חכם ג"כ ולא אמרו שהוא ת"ח רק אי מקשי לי' מפרק והיינו שהי' ר"א ב"ע עדיין רך בשנים בן י"ח שנים ולא למד במעט שניו אשר הי' רק שהי' בטוחי' כי נפיש זכותי' דהוא עשירי לעזרא שאם יתמנה לנשיא יעמוד זכות אבותיו ויגדל בתורה עד שיהי' ראוי' לאותו איצטלא להיות נשיא אך אין סומכי' על הנס כי יעשה השם יש מאין אם אינו מוכשר בעצמו ואין לו שכל צח וחריף ויהיב חכמה לחכימא אבל אמרו כי הוא חכם ויודע לאמן ידיו ואי מקשי לי' מפרק והוא כלי מוכשר ויש בטחון כי זכות אבות יסייעוהו ואמרו כי לא בחרו באחרי' אשר הם ראוי' מיד לנשיאות וחכמתם וגדולתם הרבה יותר משום שני מעלות דאי' בי' כי הוא עשיר כי המנהג הציבור צריך שיטיב עם הציבור בכל האפשרות וצריך שימסור נפשו עליהם ולכן צריך שיהי' עשיר שיהי' דברי' נשמעים ומקובלים ומחשש שיקנאו בו חברי' ומכ"ש ר"ג ויחרחרו ריב ומצה עמו אמרו דהוא עשירי לעזרא וזכות זה יעמוד לו כי יהי' הכל שלמים עמו אתו.
וזה אשר הרהבתי בנפשי עוז לעמוד פה כי אקוה שזכות אבותי יסייעני כי אהי' ראוי' בקרב הימים לאותו איצטלא הגם שעדיין אינו ראוי' וזכות אבותי רבו למאוד מוסדי דור ודור אקוה כי זכותם יעמוד לי כי לא יהי' לי שונא בין העומדים האלו תהי' כולכם שלמים אתי ולא לחיבה יותר רק כמים פנים אל פנים כאשר יודע אני כי קשור אני בעבותות האהבה לכל אחד הלא בני איש אחד נחנו אב אחד הי' לכולנו א"כ עצמי ובשרי אתם ואני אוהב אתכם אהבת נפש אהבת אמת כאיש לאחיו ובלתי ספק כן אתם אוהבים אותי וב"ה דברי נשמעי' אצל אנשי קהלתינו וכן במרחקים ואעשה בעזה"י לטובתכם כל האפשרות ואמסור נפשי עליכם כאשר עשה אבינו אב הרחמן זצ"ל הכ"מ וזכותו יעמוד לי כי אוציא מחשבתי אל הפועל.
ונבא לפרש המשנה בפ"א עשה לך רב שתחלה תקבלו עליך הגם שאינו ראוי' ולסוף מרבה ישיבה מרבה חכמה ויהי' ראוי' לך לרב והיינו עשה לך שתעשה אתה אותו לרב שתהי' תלמיד המחכים ויעשה לך ראוי' לרב וקנה לך חבר עד זמן ההוא שיהי' דבוק ואהוב בלבך ואמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר יבחר בין האנשים ונעשה אותו לרב ואמר הוי דן כל אדם לכף זכות דהיינו שתדין בו שזכות אבותיו יסייעוהו ושלא יאמר נבחר ברשע בן צדיק כיון שיש לו זכות אבות ונגד זה אמר ניתאי הארבלי הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע עכ"פ יהי' יראת ה' בלבו ויהי' עינו ולבו אל ד' תמיד.
בש"ס ברכות כ"ח ע"ב ת"ר בכניסתו מה הוא אומר יהי רצון וכו' שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבריי ולא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ואל יכשלו הם ואני אשמח בהם המאמר הזה תמוה שכפל הדבר שלא יארע דבר תקלה ולא אכשל וכו' ולא אומר וכו' הלא היינו שלא יארע דבר תקלה ושלא אכשל וכו' ונ"ל פשוט בשנבין גם הלשון בדבר הלכה ולא בהלכה גם שלא אמר שישמחו בי חבריי על דבר הלכה. ונ"ל כי מלתא מלתא אמר תחלה שלא יארע דבר תקלה היינו על דרך שאמר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות וכו' והיינו שלא יארע דבר תקלה ע"י שלא יהי' לתלמידי' מקום לטעות בדבריו והיינו ע"י גרמא דילי' ושוב אמר שלא אכשל בדבר הלכה דהיינו בפילפול ודיבר הלכה בקו' ופרוקים שלא יטעו בפשט ובכוונת הענין וע"ז אמר וישמחו בי חברי פלפול התורה ברבי' עם חברים תלמידי' אבל שלא אומר על טהור טמא וכו' בהטעות שאינו טועה ברבים רק כשהוא לעצמו לכן לא אמר וישמחו בי חבריי כנ"ל.
אבל עדיין לא יצאנו ידי חובת ביאר המאמר הזה שהתפלל שלא אכשל וישמח בי חברי נראה ח"ו כי לא איכפת לי' טעות בדין רק שלא יתלוצצו עליו חבירי' גם הלשון אינו מדוקדק הו"לל וילעגו עלי חברי או יתלוצצו עלי גם יש לדקדק התפלל שלא יכשלו הם ואני אשמח בהם האיך שייך להתפלל על ד' לא יעשה ככה ולא יתלוצץ עליהם ולבאר כל זה בשנפרש מקרא קודש בתהלים שגיאות מי יבין מנסתרות נקני דהיינו אי אפשר מי שהוא במזג אנושי שלא ישגה פעם ומרע"ה שהי' במדרגה ותחסרהו מעט מאלהים ג"כ הי' טעה ושכח איזה דברים אבל הי' למשה מי המחזירו והזכירהו וכן כל אדם יש אתו לומדים המרגישים בטעות ומפלפלים עמו ונתברר האמת וע"ז התפלל דהע"ה שגיאות מי יבין כי אי אפשר שלא יטעה אדם וקשה להתפלל על זה כי זה מדריגת מלאכים רק שהתפלל מנסתרו' נקני שלא יהי' טעות בנסתר שלא יהי' מי שמחזירו כנ"ל והן הנסיון למדנו כי יש אשר בעת שומעים החידושי' והסברות ובעיניהם לא טוב הדבר מ"מ לפני רב האומר מודים לדברי' ומשמחי' בו כי טוב הוא דבר חידוד וחריף וסברא נכונה וישרה ואח"כ שלא בפניו שוחקי' עליו ומתלוצצי' עליו כי טעה אין בדברי' ממש בטלי' ומבוטלי' ואנשים כאלה שתים רעות יעשו חדא כי אם אמרו פקפוקים להאומר עצמו וראה אחר וויכוחם שהאמת אתם הי' מודה להם והי' בא אל האמת שנית כי אלו טעו הם ואלמלא הי' מפלפלי' עמו הי' מיישב דברי' היטב והי' ישרים בעיניהם והיינו שהתפלל שלא אכשל בדבר הלכה אלא שזה אי אפשר כמעט רק חברי' מחזירי' ומעמידי' על האמת והתפלל שלא אכשל וישמחו בו חבריי דהיינו שיהי' שמחי' בי שמרא' עצמם כמו שהי' שמחי' שהדברי' נכוני' ומכח זה לא אבוא אל האמ' ואמר ואל יכשלו בי הם ואשמח בהם דהיינו שיתן ה' בלב חבריו שלא יהי' קפדנים שלא אהי' צריך לומר להם שדבריהם טובי' במקום שמפקפקי' הם והיינו שלא יכשלו הם ואני אשמח בהם היינו שאהי' צריך לשמוח בהם לא יהי' לבם נכון עמו ויקבלו ממנו וא"ש הכל כנ"ל כן אני אומר היום ח"ו לא תהי' כזאת בינינו לכו נא ונווכחה נפלפל ונעמידנו על האמת ואני אודה ולא אבוש אבל ח"ו שתשמחו בי כאלו הדברי' נכונים ובעיניכם מפוקפקי' וגם אקוה כי תקבלו ממני ולא אהי' צריך לישא פנים לשום אחד ח"ו:
שם בש"ס כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו אמרו לו למדינו אורחת חיים ובהן נזכה לחיי עוה"ב אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבם בין ברכי ת"ח וכשאתם מתפללי' דעו לפני מי אתם עומדים ובזה תזכו לחיי עוה"ב ויש לדקדק במאמר הנ"ל על שבאו לר"א כשחלה למדינו אורחת חיים הלא בודאי למדו ממנו נגלות ונסתרות ואיך באו עתה ואמרו למדינו כאלו לא למדו ממנו גם באמת אמאי לא בקשו ממנו שילמדם בעודו בתקפו והמתינו עד קודם מותו גם מדקדקים ובהן נזכה לחיי עוה"ב ובהן מיותר גם לפרש תשובתו הזהרו בכבוד חבריכם.
ונקדים, מה שנ"ל ע"ד הלצה קצת בפ' השבוע הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמי' את בכורתי לקח ועתה הנה לקח את ברכתי אינו מדוקדק לשון זה הלא בבכורה כבר רימה אותו למה לא הרהר אחרי יעקב עד עתה וכבר כתוב ע"ז בספרים ונ"ל בשנאמר לפרש שאמר עשו למה זה לי בכורה עיי' מדרש שדרש על דאמר למה זה לי וכו' הנה הא"ע והרמב"ן עמדו על המחקר איך מכר עשו הבכורה בעד עדשים ולא חס על חלק בכורתו שהי' לו במיתת אביו ודעת הרמב"ן כי לא הי' קודם מתן תורה דין בכורה רק שהי' קטן הבית נוהג כבוד בבכור ומכר זה בעדשים ע"כ ועדיין אני מפקפק כי בודאי הי' גם מידה זו לעשו שהי' רודף אחר הכבוד ואיך הניח בכבוד בדבר מועט אבל אומר עפ"י דברי רמב"ן כי יעקב שהי' איש תם יושב תמיד ועוסק בתורה עמד על המשמר ערב ובוקר בעבודת השם ועשו הי' היפוך והי' איש יודע ציד והי' הולך בדרך אנשי הארץ האומרי' בשרירות לבי אילך ובעיני עשו לשחוק באשר יעקב יושב תמיד בבית ואינו פונה לשום דבר רק עוסק בלימודו ולא הי' יעקב חשוב בעיניו ובפרט כאשר ראה יעקב עומד ומבשל עדשים אשר לא יאה ולא נאה לאיש אלא לשפחות רק הי' בישל יעקב משום שיש מצוה לבשל סעודת הבראה וכאשר עשו ראה כך הי' בעיניו לשחוק לבזיון חרפה ובוז עומד כאחת השפחות ביזה ומבזה עצמו בעיני כל לכן ביזה עשו את הבכורה לגמרי באותו יום וחישב מה לו בכורה כדי שיהי' קטן ממני נוהג כבוד בי אין כבודי אם זה יכבדני שפל ונבזה יכבדני או לא מה לי ולו לכן מכר בכורה בדבר מועט וזהו שאמר למה זה לי בכורה דייקא דהיינו למה לי בכורה מאיש זה שפל ומבזה שמבזה עצמו ומבשל עדשים ולכן לא עלה בלב עשו לפקפק ולהרהר כלל על שמכר בכורתו בדבר מועט אבל אחר שבירך אותו יצחק בכל הברכות עניני עוה"ז מטל השמים יהי' מושבך ויהי' יעקב עושר גדול מבורך בכל טוב כששמע עשו כן התחיל לפקפק על מכירת בכורה כי יהי' לו לכבוד אם יהי' מבורך בכל מיני ברכה משתחוה לו ויהי' צריך לנהוג בו כבוד והיינו ויעקבני זה פעמים היינו זה עתה למפרע עקבוני פעמים כנ"ל.
ונבא לפרש המאמר כי תלמידי ר"א חשו שלא יהיו מבוזים בעיני הבריות על עסקם בתורה תמיד ויתרחקו מהם ורצו להתאחד עם הבריות ויהיו מכובדי' בעיני כל ובעוד הי' ר"א חי מכבדי' בכבודו של ר"א אבל כשחלה ר"א נכנסו למדינו אורחות חיים דהיינו האיך מנהגים עם הבריו' והאיך מתאחדים עמהם אלא שאין צריך עצת זקנים עם עצת ר"א ועצה היעוצה עצת נערים גם מזה גם מזה אל תנח ידך התחבר עם רשעים פועלי און והדבק עמהם ללמוד ממעשיהם קצת ולמוד חכמתם ובזה נזכה לשתי שלחנות זאת עצה פשוטה רק כתיב אנשי דמים ומרמ' לא יחצו ימיהם אלו יורדי' לבאר שחת בלתי ספק לא יאריכו ימים לא יחרוך רמי' את צידו ולכן אמרו למדנו אתה אורחות חיים ובהן נזכה לחיי עוה"ב ולא לבאר שחת אבל כבר אמרו חכז"ל כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות ועיקר שהחברי' יכבדו זה את זה ומכ"ש קטנים בגדולי' והיינו שאמר הזהרו בכבוד חבריכם ואל תבזו את התורה ח"ו בהתלוצצות אחד על חברו.
והנה הנסיון ילמד המחלוקת בין התלמידי' כי יש מעם אשר מדמי' בלבם ועצתם להיות פונה ונוטה קצת לצד אחרת וממילא אותם אשר יראת ה' בלבם אינם יכולי' להתחבר עמהם ולהיות שלם בלבם עמהם וגם יש מתחסדים יותר מדאי תמיד מתפללין וכדומה בדיקדוקי מצות ובטלי' מן התורה וגם לא זה הוא הדרך הטוב והישר בעיני אלקים ואדם רק צריך להתנהג עם הבריו' בנחת ולא יהי' ח"ו כת"ח שאין בו דעה שידועה מאמר' ז"ל וצריך שיהי' כל מגמתו תורת ה' ועבודתו כי הוא חכמתכ' ובינתכם לעיני העמים וזמן תורה לחוד ותפלה לחוד בזמן תפלה יתפלל עיניו למעלה ולבו למטה אבל רוב היום יהי' בתלמוד תורה ובפלפול אשר בו חדי הקב"ה למעלה והיינו שאמר הזהרו בכבוד חבריכם שלא יהי' ריב ומצה ביניהם ואמר מנעו בניכם מן ההגיון דהיינו חכמת יוונית והושיב' בין ברכי ת"ח וילמדו תמיד תורת ה' וגם וכשאתם מתפללים דהיינו לא שיתפללו תמיד רק באותו שעה שאתם מתפללי' דעו לפני מי אתם עומדי' ובזה תזכו לחיי עוה"ב דהיינו כי יהי' שלום ביניהם וכבר אמרו אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום אם אין שלום אין כלום ואם יהי' שלום תזכו להרבה דברים ותזכו לחיי עוה"ב.
והן אין מן הצורך לומר ואין אני מסופק כלל כי יעלה על דעת אחד לפרוץ פרצה לעשות מכל האמור אשר לא יעשה אשר ידוע כי אאמ"ו זצ"ל הזהיר תמיד על כל הנ"ל וגזר גזירות וחרמות מי פתי יסור הנה לעבור על חד מנייהו ולזוז זוז כ"ש אש אוכל' הוא נקו' ינקם באיש ההוא אשר ירצו להרוס והדברים אך למותר וללא צורך כי כולם אהובי' וברורים ה' יברכם רק אני מזהיר על העתיד כי ב"ה נוכל להתפאר כי אנחנו תלמידי מרע"ה רבן של ישראל ושתינו מבארו באר מים חיים ויהי' לנו לתפארת לעולמי עד אבל ח"ו יתחלל השם אם יודח נידח ואמרו תלמיד שלמד מאיש קדוש מלאך ה' צבאות יעשה מעשים כאלו וכמו שכתב השל"ה וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וכו' כי זה לרעה כי יזכור ה' כי הי' אבות כאלו ואיך יקלקלו בניהם אחריה' כל כך וזהו תפארת זקנים בני בנים דהיינו אם בניהם יאחזו מעשי אבותיהם בידיהם כפשוטו ואז תפארת בנים אבותם דהיינו אז הוא תפארת לבני' שיהי' להם אבות צדיקי' אבל אם אינם אוחזי' מעש' אבותיה' אין להם לתפארת אדרבא בוז יבוזו בם וכנ"ל.
לסיים בטוב בסוף פסוק דמרגלא בפומי' דאאמ"ו זצ"ל הכ"מ כתוב כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרבך ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום הנה אמרו חכז"ל יעקב אבינו לא מת כי הניח בן כמותו והיינו כי כל המעשים טובים אשר עשו בניו אחריו יש לו זכות ממנו וכן תלמידי' ההולכי' בדרך רבם ולומדי' תורת ה' ועובדי' עבודתו תמיד יש לרבם זכות בו בעלמא דקשוט וזה נ"ל פי' הגמרא כל הלומד תורה לאחרי' בעוה"ז זוכה ולומד לעוה"ב היינו כהנ"ל כי זוכה ולומד גם שם אם תלמידיו ילמדו כאלו הוא לומד וכל הזכו' תלוי' בו וחי חיי עד והיינו ראה והתבונן כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו מקרב' דהיינו רשעי' בחיי' קרוי' מתי' בעוד שה בקרב' הם מתי' ואתם הדבקי' בה' אלקיכ' דהיינו אז כשאת' דבקי' בה' אחר אריכת ימים חיים כולכם היום דהיינו שחיים וקיימים לעולם ואמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וילמדו לעשות כן ומכח זה לעולם יחי' ולא יתואר מיתה וזהו עטרת זקנים בני בנים דהיינו אם בניו אחרי' מעמיד תלמידי' הוא לעטרת לכתר ויהי' להם לשמחה לעולם ואמר ותפארת בנים אבותם עפ"י מדרש משלי שלמה בן דוד וכי לא ידענו שהוא בן דוד אלא כל מה שעשה שלמה עשה לשבחו של דוד והוא תמו' ח"ו עשה לכבוד אביו הלא בודאי עשה לכבוד השם רק הענין כך הוא כי בודאי כל מה שעושה אדם לעצמו הן ביראת השם הן בתורת ה' גם אם טועה גם דלא חביב להקב"ה כיון שכל כוונתו לשם שמים אבל מה שעושי' ברבי' צריך שיהי' בטוח הוא שנכון ואין בו מכשול שילמדו רבים ממנו וגם שלא יתבייש מפני המלעיגים עליו והן שלמה עשה ספרי' והי' צעיר בימים אז ואיך עשה כן ובודאי לא בטח בזכותו כי לא יטעה אבל הי' לבו בטוח כי לא ינוח הקב"ה כי יבוא אביו לחרפה ובוז על ידו והוא בטוח בזכותו של אותו זקן והיינו כל מה שעשה שלמה דהיינו שעשה ותיקן לרבי' עשה לשבחו של דוד דהיינו שהי' בטוח שלא יבוא אביו לחרפה על ידו וכהנ"ל והיינו עטרת זקנים בני בנים שבני' אחריו מעמיד תלמידי' שהם כבני בנים אלא כבן תלמיד וקרא בן ואמר ותפארת בני' אבותם דהיינו שתפארת הבנים אשר יבטח בו שלא יטעו ויתביישו הם אבותם כנ"ל וכן אני בטוח בזכו' אותו זקן אבינו רבינו רועינו כי לא יתנוני לחרפה ולא אבוש ולא איכלם ליתן בלבבכם להיות שלם עמי יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמי' ויתוספו תמיד עליכם בחורים גדולים וקטנים אבל ככם כמו שאתם היום כולם אהובים וברורים צאן קדשים אשר רעו אצל רועה קדוש אבל לא יבוא פרץ ויוצא המקדיח תבשילו ברבים ח"ו ובטחנו באותו צדיק זקן כי לא יהי' כן בנו ויברך אתכם כאשר דיבר לכם וסוף הכבוד לבוא עד יבוא מלך הכבוד ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ אמן ואמן.
העתקתי יום וי"ו עש"ק פ' בהר ל"ד למב"י שנת ת"ר לפ"ק.