ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעה"י ליקוטי פ' זאת הברכה
וזאת הברכה לפני מותו פי' רש"י סמוך למיתתו ביאר מרן זצוק"ל בליל מיתתו נגהי כ"ה תשרי ת"ר הכוונה כל ימי חיי משה רבינו ע"ה לא היה קומץ ידיו מכל איש ואיש אשר יבקש ברכה ממנו אבל עתה שהיתה השעה דחוקה בירך את ישראל לשבטיהם וז"ש וזאת הברכה אשר היא לכל שבט ולא לכל יחיד משום שביר' אותם מרע"ה לפני מותו סמוך למיתתו:
ויאמר ה' מסיני בא הכוונה ע"ד שאמר הכ' אתה הראית לדעת כי ה' הוא אלקי' אין עוד מלבדו וז"ש בשעה שבא הש"י מסיני לא צמצם שכינתו על הר סיני לבדו כ"א כל הארץ האירה מכבודו עד שנתקבצו האומות אצל בלעם ואמרו ה' למבול ושב יען נפתחו ארובות השמים ואמר בשעה שבא לסיני הופיע זיו שכינתו גם משעיר ומפארן כלומר עד מקום שהיו יכולין להביט ראו גילוי שכינתו:
תורה צוה לנו משה ביאר מרן זצוק"ל כי הג' כנוים שבאו בב' כתובי' אלו יעקב הוא שם לכל בני עמינו אפי' הפחותים שבנו וישראל המה הצדיקי' ומ"מ צריכין סעד לתומכם וישראל ר"ת ישר אל וישורין המה הישרים דעדיפי מצדיקי' כמ"ש רש"י ספ"ק דתענית ואמר הכ' תורה צוה לנו משה לקהלת יעקב המה ההמוני' היא להם רק למורשה אבל לא יתעסקו בה ובישורין הוא מלך רק על פיה יצאו ויבאו ואמנם בהתאסף ראשי עם ר"ל שני הקצוות יעקב וישורין המה יחד שבטי ישראל:
מורשה נ' הפי' שלא אמר ירושה כי ירושה יכול היורש לעשות בה כחפצו אבל תוה"ק לא תוסיפו ולא תגרעו והיא מורש' שקורין מייאראטהס גוט שאין רשות ליורש לשנו' בה מאומ'
תריבהו על מי מריבה ע' רש"י אהרן מה חטא ונ' כי באמת אהרן לא היה כי אם על שחלק כבוד לרב במקום חילול השם כי משה בא לכלל כעס ככ' כי המרו את רוחו ול' המרו משתמ' לב' לשונו' מל' מר שהיו רוחו מרה עלי' ומל' תמורה עזבו רוח הקדש שאינו שורה בעת הכעס כמ' רז"ל פסחי' בפ' אלו דברי' אם נביא הוא נבואתו מסתלקת אבל אהרן היה לו להזכירו:
ואת בניו לא ידע ובריתך כ' רש"י ששבט לוי לבדו מלו את בניהם במדבר אף לאחר חטא מרגלים שלא היתה רוח צפונית מנשבת ונ' דזה פי' מאמר רשב"ג פ' ר"א דמילה מצוה שקבלו ישראל בשמחה זו מילה שנ' שש אנכי על אמרתיך ונדחק רש"י מנ"ל דאמרתיך זו מילה עיי"ש ונ' דאקרא דהכא קאי כי שמרו אמרתיך ואיזו אמרתיך ובריתך ינצורו נמצא דאמרתיך קאי אמילה.
מחץ מתנים קמיו התפלל משה על האפקורסים החולקי' על התורה שנמסרה לשבט לוי ומזה התקינו ברכת המינים.
וממגד תבואות שמש המה חמשת מיני דגן וממגד גרש ירחים היינו תירוש ויצהר שכל הפירות המלאי' לחות מתמלאים בלילה מן הירח והיינו ברכת יצחק אבינו מטל השמים ורוב דגן תירוש ויצהר.
ורצון שכני סנה הנה הש"י נגלה למרע"ה בסנה כלפי שאמר וכי אוציא את בני ישראל כלומר מה זכות יש להם כפי' רש"י שם וגילה לו הש"י וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון כשם שהשרה שכינתו על הסנה והנה מיוסף יצא ירבעם ואחאב וכיו"ב שהיו מלאים עונות ואעפי"כ היו נוצחים ואחאב מלך בכפה וז"ש ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף הרצון של הקב"ה המשרה שכינתו אפי' על הסנה.
וקרני ראם קרניו ביאר מרן כי ראם ר"ת רבבות אפרים א"ם ר"ת אלפי מנשה וז"ש וקרני ראם קרניו ומי הם הקרני ראם והמה רבבות אפרים והם אלפי מנשה.
ולזבולון אמר בס' כלי יקר דרך התגרין כאשר יבא לביתו ממסעיו והצליח אז ישמח אבל לא בצאתו אבל זבולון זה אשר כל מסחרו היה רק להביא לחם ליששכר בין הצליח בין לא הצליח שכרו אתו כחושב לעשות מצוה ונאנס וז"ש שמח זבולון אפי' בצאתך הואיל ויששכר באוהלך.
עמים הר יקראו אמרו רז"ל במדרשי' כי בים זבולן היו שם חלזון לתכלת היינו שפע ימים ועוד שפוני טמוני חול כפי' רש"י והאומות שחשבו לצוד שלא ברשות זבולון חלזון לא קבלו ממנו התכלת המקוה עד שקנוהו מזבולון בדמי' וז"ש עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו אם רוצים לינק שפע ימים בצדק יינקו אותו ולא בגזל.
צדקת ה' עשה מה שבני גד הלכו בראשי עם כענין שנ' והחלוץ הולך לפני העם שהוא גד וראובן זה למדו מצדקת ה' ההולך לפני ישראל בקרב ומשפטיו מה שמחויב מצד המשפט דהיינו לילך עמהם למלחמה.
ים ודרום ירשה ידוע כי רוח ים קר והוא מתוקן לדגן וכיו"ב ורוח דרום חם והוא מסוגל לתירוש ויצהר ונפתלי זכה לדגן תירוש ויצהר אמר עליו ים ודרום ירשו:
רוכב שמים הענין כי הש"י נקרא שדי על אשר בידו לשדד מערכות השמים כרצונו וז"ש אין כאל ישורון כי רוכב שמים הש"י הרוכב על השמים ומנהיג צבאות בשמים כחפצו הוא בעזרך וזה האל רוכב בגאותו שחקים:.
ומרן זצוק"ל פי' רוכב שמים ע"י עזרך כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בפמליא של מענה וכן יסד מרן זצוק"ל בשיר אל מסתתר שחיבר בעזרתו ובגאותו רוכב שמים.
מעונה אלקי קדם שלא יטעה אדם ח"ו לאמור כי עיקר שכינתו בשמים לזה חמר כי השמים המה מעונה לאלקי קדם כמ"ש ישעי' השמים כסאי חבל בכל זאת ומתחת זרועות עולם על פי' תעמוד ארץ וכל אשר בה ואמנם יפקוד ה' על צבא במרום ואח"כ על מלכי האדמה אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שהפיל שר האומה למעלה והיינו ויגרש למעלה מפניך ואח"כ ויאמר השמד.
וישכון ישראל בטח בדד דרך מלכי האומות לכרות ברית זה עם זה למען אם יבא אויב על א' מהם שיהא לו בעל בריתו למשען אבל אנחנו בימי דוד ושלמה לא כרתנו ברית עם שום מלך וישיבנו בדד לבדינו ג"כ בטח ואמנם לולי היתה ארצינו רזה אין זה מן התימא אבל אל ארץ דגן ותירוש ואעפי"כ לא יוכל לנו אויב
עם נושע מגן עזרך ישועה נקרא כמו בימי יהשפט דכ' ובעת החלותו ברנה ותפלה נתן ה' מהומה באויבים והרגו זה את זה ועזר כבימי דוד שיצא למלחמה וה' היה בעזרו ומגן כבימי חזקי' דכ' וגנותי על העיר הזאת שהפיל הש"י סנחרב ועל סמך זה תקנו אנשי כה"ג מלך עוזר ומושיע ומגן:
ואשר חרב גאותיך פי' מרן זצוק"ל והגחון מו"ה חיים דייטשמאן הכוונה כי אעפ"י שהש"י הפיל שונאינו צוה אותנו ללחום נגדם לכבודינו והיינו אף שאתה נושע בה' ואשר חרב למה לך חרב ואשר חרב הוא לגאותיך והמשיל הגאון ר"ח דייטשמאן משל לתינוק הבא בוכה אצל אביו כי איש אחד הכהו ברחובות ואם יצא האב ויכה לאיש הזה עדן לא ישמח התינוק ואמנם אם יתן בידו שבט ויוליך ידו עם השבט להכות המכה אזי ישמח וכן הענין הנ"ל בישראל. הפי' הפשוט כי מדרך המלכים כשיש להם שר צבא גבור מתגאי' בו ועאכ"ו שיש לנו להתגאות אם הש"י הוא שר צבא שלנו וז"ש חרב גאותיך חרב שיש לך להתגאות בו.
וימת שם משה עבד ה' רמז כאן לד' הרמ"ע כי מה שאמר הש"י למשה ולאהרן שעלו להר וימותו היה עליהם מצות עשה שהלכו למות עפ"י ה' וכשאר מצות וז"ש וימת עבד ה' גם במיתתו היה עבד ה' שמת על פי ה' אשר צוה:
על פי ה' כ' רש"י בנשיק' הענין דרשו רז"ל כי בשע' מית' נגל' הש"י לכל אדם מישראל כדכ' לפני' יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה כ' לא בא' וקרי בו' הכוונה כי יורדי עפר היינו בשעת מיתה וזה אשר נפשו לא חיה מי שימות מתוך חוליו ואמנם הזוכה לזה הוא מאותן שיש להם חלק לעוה"ב והיינו ונפשו לו חיה כלומר נשמתו של זה שראה פני השכינה תחיה לעוה"ב ואמנם בכל זאת מי שנשמתו קשורה בגופו כפיטורא בפי וושט צריך מלאך המות לנתקה אבל הצדיקי' אשר נשמתם בתוך הגוף כבינותה כשערה בחלב שלא יתערב לעולם בראותם פני השכינה תדבק נפשם בשכינה וזו מיתת נשיקה וכמ"ש הראב"ע ולדבקה בו לבסוף.
ולא ידע איש את קבורתו הרמז אף שמשה מת הרי הוא עדן חי בתוכינו וזה ולא ידע כלומר לא הרגיש איש מישראל את קבורתו שהוא נקבר עד היום הזה.
ויתמו ימי בכי אבל משה והיאך יתכן זה לזה אמר ע"י ויהושע בן נון מלא רוח חכמה שראו פני יהושע כפני הלבנה. ויכחשו אויביך אבל להשלים בין האמת והשקר אי אפשר עד יתקיים אז אהפוך אל עמים שפה ברורה.
ולא קם נביא נכתב פסוק זה בסיום תוה"ק שאם יבא נביא ויעש' אותות רבים ועצומים לשנות מאומה מתוה"ק נדע בבירו'
כי הוא נביא שקר כי לא קם נביא עוד כמשה ואין ב"ד יכול לבטל ד' ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו.
ובמדרש ביקש קהלת להיות כמשה וזה שכ' ביקש קהלת למצוא דבר חפץ יצתה בת קול וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד כמשה לא קם עוד כמשה פי' רש"א בפתיחת ספרו ביאור חי' אגדה כי שהע"ה היה סבר כר"ש דהאיך אפשר שמשה כ' וימת משה הלא מחזי כשקר וע"כ יהושע כ' ואמאי כ' ולא קם נביא היה לו לכתוב ולא קם עוד כמשה אלא להודיע בנביאי' אינו קם אבל במלכים קם וביקש להיות כמשה יען נכתב עליו ויחכם מכל האדם וחכם עדיף מנביא אבל באמת הדין עם ר"מ שמשה כ' אבל בדמע פי' האותיות נכתבו יחד ולא נפרדו התיבות עד שבא אחר מיתתו יהושע והפריד התיבות ולא ידע אנוש מה שכ' רק משה לבדו ולזה כ' ולא קם נביא ע"ד מקצת שבחו של אדם בפניו ולעולם נביא לאו דווקא וזה שיצא בת קול וכתוב יושר מה שכתוב באשר שיוכל כל אדם לקרא צריך להיות דברי אמת אבל אלו הכתובי' לא נכתבו ביושר כ"א בדמע ומשה כתבן ולעולם לא קם עוד כמשה דפח"ח וש"י.
לעיני, כל ישראל כ"כ בריש ספרי ליקוטי חבר חלק ראשון סמיכות התורה ממרן זצוק"ל וממני וכעת נ' דארז"ל ישראל עלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם כדכ' קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וזה ענין הסמיכות ישראל בראשית ברא אלקי' ישראל נבראו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ:
עוד חיבור התורה ממרן זצוק"ל בראשית תרי"ג שין עפ"י מ"ש הבע"ט כי שם ה' נקרא ר"ת שין רמז לשין של תפלין ולכך דרשו רז"ל אלו תפלין שבראש אבל באמת בכל המצות שם ה' נקרא וכל המצות הם שין נמצא דישראל נכתרו בתרי"ג שין וזה שסיים אשר עשה משה לעיני כל ישראל שנתן להם התורה ועשה להם בראשית תרי"ג שין ומשו"ה כתיב בראשית לחלוק הב' כי שנים מפי הגבורה ותרי"א מפי משה. בנל"י ולאע"י:.
את אשר הבטחתי בהקדמה לח"ב מס' ליקוטי חבר אשלימה להעתיק פה מכתב משנת ת"ר להראות כי קשה סילוקן של צדיקים במיתתן קרוים חיים:
בעה"י יום ב' פ' וירא ת"ר לפ"ק
ישאו הרים שלום וכ"ט לידיד עליון הב' ח"ת מופלג בתורה ויראה כקש"ת מו"ה איצק פאלאטשעק ני' לנצח!
ידידי היקר כאיש נפל צבי תפארתו ואמו מתנח' עלי בעל נעורי' אותו תנחם כן אנחמנו ונחמה חסר מני לבי תהפך בקרבי נפשי מרה לי אם אמרי אשפחה שיחי אעזבה פני ואבליגה אך למען אמרר בבכי אשע ממני אתבונן מי יתן עיני מים ועפעפי כמקור דמעה יגורו עלי מקור חיים אשר עזבני. אכן זאת אשיב אל לבי אשרינו שזכינו להיות תחת שבטו אשרינו כי רוחו נחה בנו ולא למעצבה נחשבנו לו כי בעזר הצור הלכנו בדרכיו ולא עזבנו אורחותיו ולא פנינו אל שטי כזב ועל דברו היקר עלי אבא לכתוב למעלתו ואתפלש ביגוני לעורר אבלי ואכתוב דבר מה הי' איך נתעלה במלאכי אל וזה דבר היגון כל ימי החג עד שחה"מ הי' ברב חדוה בריא אולם אך את זאת אמר זה כמה שבוע' כי מוצא עצמו חלש ולא ככחו אז כחו כעת ומחמת זה כל דרשותיו בי"נ הי' בנפש מרה עד מאוד אכן במוצאי שבחה"מ ישב בצל סוכתו ופתאום פחד תסובבנהו ובהלה תסמר שערותיו בשמעו קול המולה אשר מהאויר השולט שמה בעלית סוכתו בחזקה נתחזק והי' פליסטן שוס ורעיוניו הבהילוהו לחשוב כי לשרפת אש בוער ההמטה כנודע דרכם פה בזה ומסוכה למפתן ממפתן לסולם העלי' משם לחדר דירתו ברב בהלה ירד לאחוז ולהעיר בניו וב"ב וככה בקש לא להתמהמה כרגע ולנוס החוצה כרדתו במרוצה פגש בו א' משכני ביתו ה' שמואל הויזר שי' וכשאלו את פיו לאין דרכו ונודע מאתו בהלת רעיוניו השיבו לביתו באמרו אליו כי לא כן הוא כ"א קול תרועת האני' דאמפשיף אשר הגיע העירה כעת ועל דברו השיב אחור פעמיו ישב למלונתו אכן פעימת רוחו עדין לא שקטה ולא נח לבו בקרבו ובל"ז בקש מאתנו שלא להטריח עליו בסעודה שלישי' יען חם רוחו עליו ולפי הנאמר הי' מטעם חלום שהי' לו בלינת צהרים בש"ק אכן בליל מ"ש ליל הו"ר לא חשב כל זה והתגבר ברב כח לישב בקבוץ חברי' עד כמו ב' שעות לאחר חצות והשלי' כל התיקון ולאח"ז עלה ושכב על מטתו השלימה אך חולשתו ויסוריו הקשות משנתו העירוהו ועוד לא נח יותר מב' שעות רבתה המהומה בביתו אך באור הבוקר לחם נגד כולם ועלה לבהכ"נ בתוך חליו ביסורים ואמר כי בעי"כ לעת ערב הי' רע לו מעתה ובכל זאת בעלותו לדרוש נתרפא וכן גם עתה קוה אכן לא זאת היתה העצה היעוצה מאתו ית' לא כן חשב עלינו כ"א נפשו חשק לעלוז עמה ולהכניסה תחת כנפיו ולהגיד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם כי על דברתו זה נאסף הצדיק ובאמצע פסוקי דזמרה חליו גבר ומטה כחו מעדו קרסוליו ובנפש מרה עזב בית אלקי' ללכת אל ביתו אשר שמה הרופאי' מיד הלאיצוהו לעלות למטה ומיד היו דבריו אל מיודעיו רעיו מהחתימה הג' השליכוני חוצה ועוד דבר כבכל עת במליצה כן הדרך לבכות ולהתחנן בר"ה ויו"כ יניחו העני אכן לעת השמחה יסגירו הדלת בעדו אך הפצירו והתפללו עלי ולא ארך העת עד בוא כל הרופאי' הנמצאי' וכולם הרעישו וחשבו חליי' למסוכן מאוד כי הגיד האדום שקורין גילדו אדר לקח מקומו בבית השתן והמעיין מזה נסתם כן הראני ה' בשעה ראשונה סתימת מעינותיו אשר חוצה חכמה הפיצו ובתי אלקינו עוד לא נסגרו היטב כי אם בחיל ורעדה נקרעו נער וזקן צעקו מרה ושפכו לשמים מררתם וצעקתם קרע שערי שמים כי נכמרו קצת רחמי אלקינו והרופאי' הוציאו מנהו מי השתן ע"י כלי הרפוא' שקורי' קאטעזר וחליו סר קצת מעליו וגמר תפלתו בביתו בצבור והתחיל לעיין מיד בענין דאין נוטלי' עצים מה"ס שלמדנו על ש"ע אכן לא זאת המנוחה ולא זה המרגוע כ"א למען סתום פיותי' כי שתם תפלתינו כי בבא הרופאי' בערב מצאוהו בעו"ה בעין רע תחת מים דם יצאו ודמנו כמו כן כמים נשפך בקרבנו אוי לאזני' שכך שמעו מפיהם באמרם כי לפי חכמתם אם לא ישתנה החלי אשר הוא רחוק המציאות משך ל"ו שעות אין תקוה לנזר ראשינו בארץ חיינו להתהלך בקרבנו מי לא יחוש זאת עת ערב הי' רפתה השמש לנטות ונטתה לנצח מעליו העת הי' לפתוח משכנו' יעקב לקבל בשמחה פניו אכן אין שמחה ברב איש קול רנה ותפלה בגרון כל איש יהגה ומאז דלתי בתי התפלה שנפתחו מאז לא נסגרו עדי נסגרו עינינו מחשך ולא אור וכמו בזה רבתה המהומה בקרב עם קרובו אשר מפי איש ואש' גם מערלי' נשמע ברוב חדו' נתן ניתנו תחתיו למות וכמו בזה הי' כן נשמע מכל כרך ועיר מקו' השמוע' הרע הגיע המחול לאבל נהפך יצילנה האזני' מהתפלות והפדיוני' הנעשי' בעיר וויען הבירה ופעסט אין שינה בעפעפי' לא יטעם אוכל לחיך אך דמע המים יגרו ואך צעקה ברב כח להאב הרחמן לרחם עמו ולשום בחיים חייתם אכן לא כן היתה עם כבודו אך הוא לא הניח מלשמוח בחג ברב יסורי' אשר יאמרו הרופאי' כי אין כמוהם בכל זאת לא נשמע מנהו קול אנחה ועצבון וברוב חדוה קבל כל איש כאשר תמיד דרכו הי' אך כמה שעו' עשה עצמו ישן ואמר כי עושה כן למען עיין בענין הנ"ל אשר אין לו פנאי מרוב המבקרי' ומקוה אם גם היום בש"ע לא יוכל להג' חידושי' מרוב ייסורי' למחר כן יעשה אכן בזה היום יום המחול נהפך לאבל מחולינו ועוגבינו לקול בוכי' כי חליו לא מש אך פשה בכל עת ומהרופאי' כבר אבדה התקוה אך בה' שמו הישועה כי בעדותם לדרכי הטבע שגבה ולא ראו עיני' ולא שמעה אוזן קול צוחה קול עוללי' קול נפשות מרות מימי' ימימה לבות האבן כמים נמסו נער וזקן טף ונשים לא סגרו פיהם נחר גרונם יומם ולילה לא נתנו דמי מבית אלקינו לארצות החיים חיל אחר חיל יתהלכו שמה למאות ביום שמחו' עלי אפים יפלו עלי קבר מגיעי שמה בנחל ישימו עיניהם בלי יתנו פוגת מי לא יחוש בעמוד הרב מו"ה דניאל פרוסטיץ ני' על הבימה לעשות פי"נ בבהכ"נ ושמה נתוספו כל איש אהבת אלקיו ותורתו בלבו ודבר הוא בדמעות בעני' בקול זקן דעו בעד מי אתם מתפללים בעד איש נודע בשערי' אין כמותו בכל מילי הן בתורה הן ביראה והן בחכמה בכל ארצות אייראפא כל העולם מצפי' לתשובתו מיד ותשאנה כל העדה קולם ויבכו אין איש הולך ללחום לחמו ומאשר הלכו טרם בא האוכל אל פיהם הלך השמש התו' כה' בער פראנק בדמעות שליש לקרות לבה"כ ואח"כ הלכו מתחלפי' לביתם על זמן מעט לאכול קצת מאשר מצאו וגם זה לא הי' עד אשר צוה הרהמ"ג מהרד"פ הנ"ל שלא לחלל לגמרי י"ט ובתוך הרעש הנ"ל צוה בביתו להתפלל וירד מעל המטה לקרות לפניו סיום התורה ואח"כ אמר להנמצאי' עמו איזה מילי דאגדתא שחידש כעת ובקש אח"כ להביע לפניה' קצת מחידושי' שחידש ביו"ט בענין הנ"ל אך המה חסו עליו ויצאו חוצה למען לא הלאותו והרופאי' כאחד שמו יד לפה אין מבין ואין משיג היאך ביסורי' כאלו השכל יעמוד בחשקו. עד אשר בקשו לאמר כי מחמת שכבר גבר האש שקורין בראנד לא עלינו אינו חש ביסורי' אך ה' הובישם מסברם וגילה חרפתם כי לעת ערב נשתנה כל החילי והוציאו שוב ע"י כלי הנ"ל כמו ג' זיידל מי השתן וענו כולם כא' אין באיש הזה מעשה הטבע כלל אך ה' עמו ומעשהו הוא ותקוה שוב לבשה אותם והוא שלח מיד לבהכ"נ להכריז לבריות כי נחם ה' עליו ע"כ יבקש לבל יבטלו אפי' רגע א' מהתפלל כי עוד עת והשמועה מלאה פני העיר שמחה מבית לבית מחדר לחדר אמהו' לבנו' ובני' לאבות יחדיו ירוצו ותהלות ה' יבשרו כי הושיע ה' משיחו אכן לא ארכה השמחה ואך למען יבליגו במר נפש' הי' כי זמן מה אח"כ הגיע פה האדון פראפעסאר שטייער מאסל מוויען הבירה אשר שלחו אחרי' אלופי הקהל מפה וכראותו המים אשר חשבנו ממעיני הישועה פני' הבהילו כי עצמת החולי מהם הכיר והבדיל וגלה בסוד לאלופי הקהל כי לדעתו עד יום השבת יוודע דבר ה' וביום הד' גברו אנחותי' אין חובש מזורי' אין צרי בגלעד אך בגרון נקרא ולא נחשך ואין פונה לעסקי ביתו אך כל כפי' על ירך ספקו וקרי' העליזה הומה ואז צוה. לעשות פדי"נ בבהמ"ד שלנו בביתו למען יוכל להתפלל עמהם בקראם בקול וצוה להפריש מהפדיון לשם ר"מ בעל הנס ולומר אלהא דמאיר ענינא ובאמצע הלכו לשאול פיו מה לומר וצוה ד' מזמורי' שמתחילי' אל תשחת נ"ז נ"ח נ"ט ע"ה וגם היה"ר ורבש"ע הנדפס בתפלה על המקשה לילד בסוף ובכל היום הבהכ"נ הגדולה לא נסגר וכל התינוק' של בית רבן עם מלמדיהם שמה בכח נקראו לעת ערב שוב נקבצו רוב בני הקהלה בבהכ"נ של הקצין מוה' עזריאל בריל נ"ע לעשות שוב פדי"נ וגם עשו אז לו שטר מתנה המוזכר לדעתי בתשו' חכם צבי על עשרי' שנה שהקנינו לו מימי חיינו גם הוליכו לבית הקברו' נר של שעוה לבוש בתכר' וקברוה לא חסרה לא סגולה אלהו' ולא רפואה אנושית אשר לא נעשה בזה בלילה היא החמישית בה רבתה ההומי' בעיר בה הרגיש חולשתו וכ' צוואת העזבון לב"ב ואח"ז הואיל בו הגאון ני' היושב כעת על כסאו לקרא לתלמידיו בבית מדרשו ולבקש ממנו שימחלו לו אם ח"ו בלבנו עליו מה וגם לעשות שלום ביניה' אשר זה לבדו בעו"ה רבתה עצבה בלבו עד אשר אמר אליו בשבת שלפני ר"ה שכתבו לו בתשו' ועושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום בין תלמידיו לכן אני אומר לכם הזהרו לבל יהי' ח"ו פרצה ביניכם אלו דבריו לא נהיתה ולא נשמעה קול בוכי' הזאת בהוועדנו אז יחדו בלבות נשברו' ומה גם בעורר בנו הרב הגאון ני' הנ"ל בקולו אותנו והרב מו"ה פישל סופר ני' מילא אחריו ואמרנו הוידוי ברבי' ואזי הלכנו להתחלק במשמו' כבכל הלילות המרי' האלו מהם לישן עד חצות ורובם הלכו לקרא בקול לאלקינו ואז קודם חצות באו אלופי הקהל יצ"ו אליו ומסרו לו כתב בקשה וזה דברי' כי הם מבקשי' ממנו לסמוך ידו על הגאון ני' ולמסור לו הישיבה וקצת עול רבנות ובזה יבטיחהו שימלא לאחר אריכת ימים מקומו וע"ז הי' חתומי' רוב מפארי הקהלה יצ"ו אין להגיד ואין להביע רוב החדוה אשר מלאה פניו פני אלקי' כהתבשרו בשורה אין טובה ממנה אשר בכל אופן לא ימות בהעמידו בנו על כסאו מי לא יבין בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת בדוד דורי' לא זכה כזה מגאוני הזמן ונשא כפיו לשמי' ונתן תודה בעני' זולגו' לאביו בשמים ואח"ז שלח לקרותו וגלה לו מעט מעט בקשת הקהל ואח"ז תמך ידיו עליו וברכו בקול רם כמו חצי שעה ואין איש מכל אותם שהיו שמה אשר לא יאמין כי רוח הקודש לבשתו בדברו את בנו הגאון ני' הנ"ל בהטיפו ברכתו אליו ומעין דבריו אמר בני אל תערץ ואל תחת כי אני מבטיחך שאתה ראוי לכך וגם זכות אבותיך יעמוד לך מצד אמך הרב הגאון מוה' עקיבא אייגר נ"ע ומצד זקני הגאון מהר"ם ששך נ"ע ואני אהי' תמיד עמך ואח"ז קרא לבניו וב"ב וברכם ולכל משרתיו ולהם קרא ג"כ מיד בהחלותו ושלם להם בעצמו כל משכורתם ביום הו"ר לאחר חצות קרא ה' מר לנו לעת אור הי' ערב לנו לעת צאת השמש באה שמשינו העבים התאספו השמים התקדרו קוינו לאור ואין כי בעוה"ר פרח האש בקרבו וע"ע חסו לשנות שמו שלא לפתח פה לשטן לומר ואם נגזר מיתה ועתה שינו שמו ועשו ג"כ פ"נ להרמב"ן על שמו החדש ואזי נתאספו אליו כל בני הקהלה והראש הקצין כה' משה הרש זינגער שי' הניח כולם א' אחר א' לחזות פניו וכראותם צרת נפשו אזי מיד נצטוה השמש לדפוק על הפתחי' בחצות הלילה לילה נגזרה לבכי' כל הקהל' מעוללי' עד זקני' כולם כא' מלאו פני רחובה מחציתם בבהכ"נ ומחציתם לארצות החיים כל העיר הומה אף ערלים לא יכלו לשכון בטח מרוב הרעש בעיר מהולכי' ברוב בכי וכפי' סופקי', וכל ההיכלי' נקרעו וכתה אחר כתה אמרו א"מ בר מה' כתבנו אין לשער המהומה אשר נהיתה ובכל פעם ששמע בקול מזמור או תפלה התחזק ואמר עמהם מלה במלה ואח"ז בתוך המהומה שכן איזה רגעי' בטח עד אשר חשבו בני החברא כי קרבה הגסיסה והגיעו אליו בנרות שעוה כמנהגם והוא התחזק ואמר להם עוד פנאי לכך עוד אתפלל אי"ם באור היום בצבור והקצין התור' מו"ה קלמן ב"ה הבטיח ששמע מפיו כי בחצי שעה אחר ז' יהי' הזמן כאשר הי' בעו"ה וקרא לב"ד ומסר מודעא לפניהם ולאחר חצות כבר אמרו הרופאי' לא יאריך יותר מב' שעות לכל האורך כי אז שוב לא דפק דפקו כלל ושוב נח משך זמן מה ואזי נתעורר וקרא להנמצאי' ואמר להם ברב כח איזה מילי דאגדתא ובכל פעם כראותו חדשים מקרוב יבואו שוב התחזק ואמר ברב כח וכה עשה ג' פעמי' ואח"כ בקש לאשר לא הי' בזה להודיע לו ואלו דבריו דלכאורה מיותר בפסוק וזאת הברכה מלת לפני מותו אלא דמשה רמז בזה דכ"ז שהי' בחיים לא נס לחה ברך כל ישראל כל א' בפרט משא"כ עתה סמוך למיתתו הוכרח מחולשתו לברכו ברכה כוללת וזה פי' וזאת הברכה ר"ל הכוללת הטעם אשר ברך משה את ב"י לפני מותו ר"ל סמוך למיתתו ולפני מיתתו וכן גם עתה רבותי הי' ראוי עלי לברך אתכם כל א' אכן מפני חולשתי אי אפשר לי ולכם בני תורה א"צ לברך כי בי ירבו ימיך אמרה התורה ואתם בני הקהלה אשר החזקתם בידי מאז וע"ע והחזקתם בני ביתי ברב כח לכן יברכם ה' בכל מעשיכם ויוסיף עליכם ככם אלף פעמי' ואם חחזיקו הישיבה כמו ע"ע ותלכו בדרך אשר הלכתם ע"ע ה' יברך אתכם בתלתא בבני חיי ומזוני ועוד כהנה ואם אך דבריו אלו נשום על לבנו הלא כמו לב אב לבן היחיד כן הי' לבבו עד אחריתו אך עלינו ואם כן איפא איכה נשים על לב להבליג במר נפשנו אח"ז קרינו לאור היום צוה להביא כלי הנ"ל וליטול ממנו מי השתן אכן בני החברא אשר חשבוהו לגוסס מיאנו בזה באמרם אין נוגעין בגוסס וגם הרופאי' חשבו זה לפאנטאזיע מחום האש אשר עלה כבר בקצה האחרון והוא כהרגישו את לחשם קרא להם מהרו עשו כי איננו עוד גוסס כלל ונמצאו שהוציאו ממנו רביעי' מי השתן אשר בזה היקל החום והרחיק הגסיסה ותמיד בקש והתפלל ע"ז שיזכה אך לפנות ולנקות גופו הנקי טרם צאת נשמתו הקדושה וכן זיכהו אלקיו והנה עוד ב' פעמי' נקביו טרם מותו ובכל פעם בקש ממשרתו לזהר לבלתי השפך כל מאום ובל יטנף מאומה בחדרו ובפרט מצעותיו שיהי' נקיים ואח"ז באור היום להתפלל אצלו ועטף טליתו והניח תפלי' ואך אמר לבן גידולו ה' עזרא מס"ה אשר הגיע אז אליו כי בלילה הזאת לא הי' לו מנוחה כלל מרוב מבקרי' אשר סבבוהו וכשאלו אותו אולי זה מקול גדול והומי' בבהמ"ד למטה הושיבו אלו אל יפסיקו מהתפלל אף רגע כי זה לי לנחת רוח והתפלל כל התפלה וקראו לפניו עוד בס"ת ואמר והוא רחו' מלה במלה אך אז התחילה לחה לנוס וכבדה המבטא עליו וכהרגיש זה צוה להסיר ממנו התפלין רש"י ולהניח עליו תפלין של ר"ת וגמר בהם תפלתו ואח"ז לקח קצת רוטב ובירך בקול רם לפני' ולאחרי' ואח"כ בא אליו הרב מק"ק ראקענדאר' מו"ה מנחם פרוסטיץ ונתן לו שלום וחרדה לבשה הרב הזה באחזו ידו אשר כאבן היתה ולא יד אדם להדימה ואך שלום השיב לו והראה הרבה שמחתו עמדו אכן רמז לו כי כבד עליו המבטא ואמר הקצין כה' גרשון לעמבערגער אשר עומד עליו לנחמו כי זה מאשר כבד עליו על החזה ואמר היא בחזקה לא כי כ"א הגסיסה קרבה וכמו ב' רגעי' אח"ז שינה פניו ורוח קדשו חלף ממנו ותאמר ציון שערים המצוייני' עזבוני אדונינו ופעם הראשון עוד אמר עם העדה שמע ישראל והאריך באחד לפי ראות עיניהם עד כלות ואנחנו בבהמ"ד עוד לא חדלנו מהתפלל עד שמענו שמע ישראל אזי קרענו ההיכל וצעקנו בקול מרה סדר הוידוי וכשמענו שנית השלכנו פארינו מעלינו ובקול גדול ספקנו כפינו ודלגנו למקום כבודו ושם אין איש לבל עמו יום בוקה ומבולקה יום מהומה כמה שעות אין מתנחם עלי השבר הנהי' עמי הארץ נשים עוללי' ספקו כפם וקרעו בגדיהם עליהם ואנחנו תלמידי' קרענו כל בגדינו עד גלות לבינו הנקרע עמהם ואח"ז העמידו אלופי הקהל שומרי' ולא הניחו שום ב"ה לבקש מחילה מכבודו עד חתם בחותם ידו כתב הרבנות על בנו הגאון ני' ובראש כולם חתם הראב"ד מוה' דניאל פרוסטיץ ני' כי הוא יקבל עליו לקרותו רבי מורי ולנהג בו כל כבוד שנהג באביו ואח"ז בקשו נטהר אותו בבית מדרשו אך הוא בעצמו חתם שלא יהי' פלוג בין שום גברא לטהר בבית ההקדש והב"ד בכל זאת רצו להתיר זה עבור שהוא סגולה גדולה אך חפרו כל היום ולא מצאו לו קבר בין הרבנים וכאן צפו להספיד וללותו אנשים עד י"ב אלפים מכל הסביבות ולמחרת הי' ע"ש וכל החנות נסגרו עד צאת קדשו מהעיר וזה בע"ש דבר טורח על הציבור וגם יען ביום ע"ש הוא וואכען מארק בפה ולא יוכלו ללותו כראוי' ורצו בהרשאת הב"ד לשאתו לבית ההקדש ולהיות שם עד הבוקר אשר לא לכבודו יהי' והרבה עצבון בלב כל איש אכן מיד בשאתו התחילו עוד לחפור במקום קברי הרבני' ומצאו מיד קרקע בתולה ונודע כי מה' הי' למלאות דברי עצמו וזה דבר הלוי' כל היום המר הלכו ר' בער שמש ור' שמעון פרעגער בכל העיר וצעקו בדמע' אדמ"ו הגאה"ג מת ואח"כ כל המתעסקי' ונושאי המטה ורוב המלוים טבלו ומהשלחן אשר ערך עליו השולחן השיעור לפנינו עשו ארונו ובאזוב אשר הכין לו מאז טהרוהו וכל עפר א"י אשר הי' לו נתנו תחתיו וכל היום הספידו עליו בביתו ח' רבנים מקהלות הסמוכי' ולפני המטה נסע הטאדענוואגען ואחריו הלכנו נ"ב תלמידיו עם נ"ב מחבוריו ואח"ז נשאו המטה וקשרו בה מוטות ולאחר הטהרה הספידו עליו הב"ד ובניו וחותניו עד קרוב לחצות הלילה ואחר הקבורה קבלנו בביתו כל א' אבילות וה' ינחם אותנו בבנותו חומות ירושלים ואז יבולע המות לנצח:
וזה דבר הקבור' בפקוד' הקהל נ"צ הי' עושי' אבוקו' שקורין פאקל לרוב עד אשר לולי הצרה חשכה בעדנו וההמון המתאספי' כחול לרוב אשר אף ביום החשיכו המראה לולי זאת לילה כיום האירה ובתחלה הספיד הרב ראב"ד מהד"פ ני' ושפתי כל הנמצאי' בקשו לישק דבריו הנכוחי' ומדבריו אמר רבותי טרם כל עלינו ליישב אבינו הרחמן ששמע ונענ' לקול נינוה ולקולנו אשר לא יגדל ממנו קול שועת בת עמו לא שמע ולא ענה דעו רבותי כי זה מטעם שהגיע שמשו של בנו שקעה שמשו לכן אני מקבל מרותו עלי ואני אומר בפניכם כי הוא רבי ומורי ומובטחני כי הוא אור גדול לע"ע ואף שהוא עדיין רך בשנים מ"מ יש לו גם כעת כמה וכמה שו"ת מגאוני הזמן וגם אתם תקבלו מרותו עליכם ומיד התחילו כל הנמצאי' וקראו בקול גדול רבינו אתה:
רבינו אתה:
ומהם אמרו יחי רבינו:
ואח"ז קרא המאה"ג מוה' דנ"פ ני' הצוואה ותרגם הכל בלשון אשכנז מלה במלה אחריו הספיד הרה"ג מהו' זלמן ב"ה ני' ואחריו הרה"ג מהו' שמעון אפ"ה ני' לאחריהם עלה על כולם הרב הגאון אב"ד בנו ני' הנ"ל ובהרימו קולו התעורר כל העם וגעו בבכי' מדבריו בעת הצרה הזאת נראה בעין כי אלקיו עמו מתקו מדבש אמריו ובקולו קול נער יעורר יות' מקול הזקני' הנזכרי' ובלב כל העם הנשבר והנעצב לבשה נחמה ושמחה ואבל ונחמה עצבון ושמחה שבר ורפואה בלב כל נמצא מי לא יחוש בנוראו' אלקינו הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם שהקדי' רפואתו למכתו כי בזה נקווה ת"ל כי הקהלה המפוארה באין דומה לה בתורה וביראה וזה למופת בבחרם ברב עוד לע"ע בדור הנשחת אך איש אלוקי מרביץ תורה ונקוה ממנה שתשאר על מתכנותה ואחריו הספיד מר אחיו הרב המופלג מו"ה שמעון ני' ואחריהם גיסם הרב מו"ה דוד צבי והרב מו"ה יוסף ני' ואחר כל הכבוד הזה הוליכוהו לבית קבורתו וכל הנמצאי' ובתוכו כל הרופאי' אשר מבני ישראל המה ומהם על דרך אנשי הזמן לא מש אחד מהם עד תום כל המעשים לאחר שורת האבלים והם גם הם אמרו כי דבר אלקות בזה עד לא ראו עיניהם והרבה מהעם בזה התעוררו ושמו על לב והרבה מהנשים נשי בית יעקב חפו ראשם לכבוד צוואתו ורבים השיב מעון אף במותו בשבת תוך ז' הזכירהו בבתי כנסיות בנוסח אל מלא רחמי' שאומרי' בשעת ההספד וביום א' הספיד עליו בבהמ"ד שוב מוה' דוד צבי ני' והרב מוה' ליב לענוש בבהמ"ד של מוה' מנחם לבול נ"ע והרב מ' יוסף דוקעס לפני בני החבורא שלו והרב מ' נטע וואלף ני' לפני בני החבורא שלו וביום ב' בבית מדרשנו הרב מ' משה קד"ט חה"ר מ' ד"פ ני' והרב מ' איצקא א"ה לבני החבורא שלו ובכל יום חיל יתהלכו לשטוח על קברו ולבקש מנוחת כבודו יום ג' וד' הי' ר"ח ואסור בהספד ביום ה' הוא יום השביעי לאבלינו הלכו כל בני תורה עם בניו וב"ב על קברו ובערב הספי' בבית מדרשינו בנו הרב מ' שמעון נ"י ורוב בני הקהל הי' שם והתעור' בקולו עד מאוד אשר התחלש גופו מרוב המי' לבו וכל ההספד הי' כמים קרים על נפש עיפה וביום א' שעבר התאספו כל בני הקהלה אל בית הקהל והסכימו כא' למסו' מיד לבנו הגאון ני' אגר' רבנו' ושבוע אח"כ ביום ה' לך לך הי' הספד מר בכהכנ"הג בתחלה הספיד הרה"ג מ' דניאל פ' ני' ושם שמעו שבח רבינו זצוק"ל הכ"מ אשר עוד לא ידענו מהם שכל ימיו הפריש מאשר חנו ה' החומש לצדקה ומהם שקרוב לד' פעמי' למד הש"ס בעיון ופעם א' אמר לו בסוד כי אינו יודע בכל גאוני הזמן שהגיע והשיג כ"כ בחכמת הקבלה כמהו ומהם שנמצא באמתחתו אלף שע"ד שו"ת ועתה איך יערב חיים לנו מגנינו אשר בצלו חיינו בגוים לקח בחטאנו ואחרי' בנו הגאון אב"ד נ"י ולא נשמע מאז הספד נעים ומר כזה הלב הנשבר מעצבונינו הרב נטה לצחוק מרוב השמחה וגיל עלי דברי' הנחמדי' בם ראה כל איש כי דברי אבי' מפיו רביעו ולא רוח אנשים בקרבו ומלבד כל יושבי העיר וממקומו' הסמוכי' עם לרוב אשר בזה הי' גם מעיר וויען הבירה קציני' ונגידי' הי' בזה ונפשם עד מאוד חשקה בו עד אשר כולם כא' מבית האבל בעינים זולגים מאבל וגם שמחה ובלב נשבר ונרפא יצאו ויתר נגידי וויען ג"כ ובתוכו האדון לעמל כתבו לו אגר' תנחומי' ושמח בישועתו ובזה נקוה כי מלאכינו הוא רבינו אשר בחיי' אך נפשו מסר בעד עמו ימליץ טוב בעדינו ויושיע ה' ציון הגדולה אם לקה ציון הקטנה ויבנה ערי יהודה ויבא מבשר טוב בימינו ואך טוב נתבשר זה מזה כאות נפשו ונפש ידידו.
הק' פייבל פלויט מקעלין