ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעה"י דרוש לפ' האזינו
בילקוט. ע"פ האזינו משל למלך שמסר בנו לפדגוג אמר אותו הבן כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג עכשו הרני משמרו כדי שיאכל וישתה וישן ואלך אני ואעשה צרכי א"ל אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג כדי שלא יהא מזוזך כך א"ל משה לישראל שמא אתם סבורי' לברוח מעל כנפי השכינה אי לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנ' יגלו שמים עונו ומנין שאף הארץ מודעת שנ' וארץ מתקוממה לו וצריך ביאור גדול אמר ירמי' הנביא ע"ה על בני דורו פרה למוד מדבר באות נפשה שאפס רוח תאנתה מי ישיבנה כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאנה ונדחקו המפ' בקישור הענין בפסוק גם זאת תאנתה בארו יונתן ורש"י שהוא מל' תנים וק' להבין ואמר עוד מנעי רגלך מיחוף וגרונך מצמאה ותאמר נואש לא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך הענין האדם אויבו בין צלעי' כמ' הכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו והוא אורב לאדם להטעותו מני דרך ובכל יום ויום יבא בתחבולה אחרת לעשות עמו מלחמה ולצודו בחרמו והנה בעת נתן לנו ה' ית' תוה"ק הבטיחנו אשר אם נלך בחקיו ותורותיו נשמור כי יצו ה' את ברכתו אתנו הן בעיר הן בשדה הן בחיסס הן בעושר אבל יצרינו הרע הקשה עלינו עול תוה"ק ועוד בימי מרע"ה העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות על פ' עריות שניתן להם וכן בכל דור אבל להשיג הצלח' עוה"ז בחרו לעם לקטר למלכת השמים וכ' הר"ן בדרשותי' כי הש"י שם בטבע כחות אשר אם יעוררו ע"י מעשים שונים ימשכו לפי שעה איזו תועלת לזמן מועט מכחות השמים ונתגלו להם סודות אלו ונפלו ברשת הטעות לאמור כי כוכבי השמים הם אלוה' והעובד אותם בעבודה זאת ישפיעו עליו ולזה אמרו הנשים הארורות לירמי' ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל אלה ויש מהם אשר הלכו אחרי השתדלותם ותחבולתם כאשר נרא' גם בזמנינו כי אשר יתפארו לאמור העמל בשקידה והמרבה בתחבולות יעשיר ואמנם באמת העושר מברכת ה' הוא העושר האמתי כי בעליו יתענגו על רב שלם וישפיעו הן לנפשם הן לאחרים כמ' שהע"ה בס' קהלת איש אשר נתן לו אלקי' עושר ונכסי' וכבוד והשליטו לאכול ממנו ולשמוח בעמלו ולשאת את חלקו ר"ל לצדקה ומעשי' טובי' זה מתת ה' היא וכנגד שני הכתות האלו אמר ישעי' ע"ה סי' ה' הוי האומרי' לרע טוב לעסוק בהבלים שעסקו בדורות ההם שהי' רעים עד מאוד כמ' הכ' גם את בניהם ישרפו באש לאלהיהם לזה אומרים טוב ולטוב לתוה"ק שהיא הטוב האמתי אומרים רע שמים חשך הכשפי' וההבלי' שהם חשך שמים אותם לאור ואור היא תוה"ק שהיא האור האמתי היא לחשך בעיני' ונגד הכת השניה אמר ראו מה שאמר שהע"ה בס' תהלי' שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים אשר רק על חכמתכם ובינתכם והשתדלותכם תבטחו כן יתן לידידו שנא וע"ז אמר ישעי' שמים מר לעמול ולייגע כל היום הוא בעיני' למתוק ומתוק לשמור ד' תוה"ק ולקבל הברכה מיד ה' הוא להם למר והנה בדורם של הנביאים אשר ראו אבותינו אותות ומופתים על ידם ילאה הפה מלספר מלחמת סנחרב בימי ישעי' דבלת תאני' על השחין של חזקי' תחית הילדי' המתים ע"י אלישע ואלי' ז"ל וכל אלו היו עניני' אשר לא בתחבולה יעשו אמר עלי' ישעי' הוי חכמים בעיני' ונגד פניהם נבוני' לולא הי' הנבוני' האמתיי' הנביאי' אשר פי ה' דבר בם ופעל על ידם נגד פניהם אין מן התימא שהיו חכמי' בעיני' אבל מול הנבוני' אשר נגד פניהם לא היה להם להקרא בשם חכמי' ועל כל זה בא ירמי' לבאר מהות אנשי דורו ואמר כל א' מהם אם יבא חכם להתווכח על מעשיו ועל אמונתו החסירה אף הוא יודה לו לאמור כי באמת אמונתו שוא והבל המה ואמנם בין לילה יאחז שוב באמונת הבל אחזת היום ואחז כישוף ולמחר בתחבולה היום יאמין בתורה שבכתב ולא בע"פ ולמחר יכחיש גם שני' ולמחרתו יכחיש מציאות ה' ובכל יום אמונה תסרה אחרת ואמנם סבת כל זה בהפקירא ניחא להו עול תורה קשה עליהם ויבחרו ברע וחשך ומר ורק שלא לקבל עלי' עול תורה ודמה אותם ירמי' לפרה למוד מדבר מקום קוצים ודרדרי' ובכל זאת נפשה חפץ לשאוף רוח במדבר הזה לא מקום זרע ומים אין לשתות והיא מבקשת תואנה לישב במדבר הזה ואין מי שישיב אותה מתואנה והחרב אלי' לא תברח מפניו אבל בבאו בגבולה ידע את מי ילחום וז"ש פרה למוד הרגיל במדבר באות נפשה שאף הרוח מדבר היבש הזה תאנתה זאת מי ישיבנה כל מבקשי' לא ייעפו כי נמצאת להם ולא תברח מפניהם אבל בחדשה כלומר בכח חדש ימצאונה ולא יוכלו לה. ככה היו אנשי דורו אף כי ע"י עזבם תוה"ק היו חסרי' מכל טוב ובכל אשר יד ה' היתה בם לרעה בחרו בהפקירא לשכון במדבר למען באות נפשה שאפה רוח ולא יגזור איש עליו מה לעשות או למנוע ואמר הנביא תאנתה התואנה שהוא נותנת מול תוה"ק מי ישיבנה הן אמת כל מבקשי' המבקש להתווכח עתה לא ייעפו כי מהרה תודה לדברי' ובכל זאת לא תדקדק פתורה כ"א בחדשה ימצאנה מדי יום ביום יבחרו אלהים חדשים וביאר הנביא דבריו ראה כי תוה"ק מבקשת להיטב לך הן בעושר הן בבריאות הגוף כמ' הכ' וברך את לחמך והסרותי מחלה לזאת מנעי רגלך מיחף שלא תרדוף הגיעה אחרך וגרונך מצמאה שלא תחלה והיא אמר אהבתי זרים ואחרי' אלך והנה תוה"ק שהגידה מראשית אחרית ואמר להם מרע"ה ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון העיד בהם את השמים ואת הארץ וענין העדה זו הוא ע"ד שביאר החו"ה משל למלך ששלח שר א' באני' למדינת הים וצוה לאנשי האניה לעשות רצון השר ככל חפצו וצוה על השר לתת להם לחם חקם והשר מנע כזאת מהם ואמרו לו אנשי האני' למה לא תדאג אשר גמלך ישוב בראשך אם אתה תפשע בנו גם אנו נפשע בך ותאבד והנה הש"י צוה לשמים לתת מטר ורוח וקור וחום וקרות ולחות ככל אשר יצטרך האדם ולארץ להוציא צמחה והתנה כי כל זה יהי' אם בחקותי תלכו אם שמוע תשמעו אל מצותיו ואם לאו ח"ו ועצר את השמים כברזל והארץ כנחשה והמה הפדגוג שמסר לנו ה' ית' בידם ואמנם אמרו ישראל שבאותו הדור מה לנו לתורה הזאת בא ונקטר למלכת השמים וכמו כן יביאונו כל טוב וזה ענין ארז"ל במ' הנ"ל אתן לפדגוגי לאכול ולשתות והוא יישן ואני אעשה רצוני אבל בעת עלית חמת ה' בעמו לא הועיל להם כל זאת כ"א היו שלש שני' בלא מטר בימי אחאב ובאו ארבה ילק חסיל גזם בימי יואל וזה יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו וזה שביאר עכשו משה עדות השמים והארץ אשר הקדים בפ' וילך אמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי הנה על השמים להקדים טובה לישראל אבל אח"כ יערוף כמטר שנתתי לכם לקחי תזל כטל אמרי לפי הטל שאתן לכם תזל אמרתי לפי השפע תשמרו תורתי ואמר הרבים יתאמצו לעשות דבר גדול וכל היחיד כפי אשר לאל ידו והיינו כשעירים יערף לקחי עלי דשא שהוא שם הקבוץ מעשבים שונים וכרביבים עלי עשב דהיינו כל יחיד ויחיד:
בילקוט. תהלים ל"ב אשרי נשוי פשע אל תהי קורא ס' אלא ש' מהו נשוי א"ר ברכי' דהוא ענשי חובינן וסולח לעונינו בכל שנה ושנה שנא' והיתה זאת לחקת עולם לכפר על בני ישראל אחת בשנה את מוצא ביוה"כ בא שטן לקטרג את ישראל והוא פורט עונותיהם ואומר רבון העולמים עמך גנבים הם ישראל והקב"ה פורט זכיותיהן של ישראל מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגדן הזכיות וה' שוקלן אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות ולהכריעה מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינים תחת פורפירא שלו והשטן בא ואיננו מוצא שם עון שנא' יבקש את עון ישראל ואיננו כיון שהשטן רואה כן אמר לפני' רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה לכך דוד משבחם לישראל ואומר אשרי נשוי פשע ויל"ד מה עולה ע"ד של שטן לומר עמך ישראל גנבים הם וכי ח"ו רוב ישראל גנבי'.
ובמ' פ' אמור ע"פ ולקחתם לכם משלכם ולא מן הגזול א"ר לוי כל מי שנוטל לולב גזול למה"ד לליסטים שהוא יושב בפרשת דרכים ומקפח עוברי' ושבים חד זמן עבר לגיון וקם עליה וקפחי' כל מה דגבי' בתר יומין אתפסה ההוא לסטאה ואתיהיב בסלקי אתא לגבי' ההוא לגיון א"ל קום הב לי מה דנסב ההוא גברא מנאי ואנא מילף עלך זכות יהב לי' א"ל למחר את נפיק קדם מלכא ואמר לך אית לך בר נפש דמילף עלך זכו ואת אמרת לי' לגיון פלן שלח מלכא קרי לי' מה את מצית מילף זכות אההוא גברא סיפר להם כל האי עובדא התחיל הכל אומרי' אוי לזה שנעשה סנגורו קטיגורו ע"כ בקיצור תוכן ד' המדרש ועו"ש וכי ראשון הוא והלא חמשה עשר הוא אלא ראשון לחשבון עונות ויל"ד למה יו"ט ראשון של חג הוא ראשון לחשבון עונות ולמה נכתב גבי לולב:
ונ' לבאר אחז"ל סוף מכות תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני בא ישעי' והעמידן על שתים כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדק' בא חבקוק והעמידן על אחת ונ' לבאר דהנה עיקר מצות צדקה שצונו בוראינו למען לא נאמין ח"ו כי כוחינו ועוצם ידינו עשה לנו חיל כ"א נאמר כמ' דהע"ה ממך הכל ומידך נתנו לך אבל הנותן צדקה ומבקש כי העני יחזיק לו טובה הוא השוטה המאבד מעותיו ואמנם אמונה זו נכרת במשאו ומתנו של אדם אם כל דרכיו משפט ולא יגזול ולא יאנה את חבירו ולא יסיג גבול אחר זו ראיה כי מאמין אשר הש"י נותן לחם לכל בשר וההשתדלות והחריצות הבל והגזירה אמת ועושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יהיה נבל ולאו דווקא הצדקה היא מקובלת רק מה עשה משפט כ"א כל המצות כמ' ישעי' אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה כי מאחר שאין אתה מאמין כי הכל שלו ומשלחנך אתה רוצה להקריב לי אינו חפץ בקרבנך כמ' אסף כי לי כל עוף הרי' וזיז שדי עמדי וז"ש ויגבה ה' צבאו' במשפט ואח"כ והאל הקדוש נקדש בצדקה ואמנם באמת אם האדם ישא ויתן במשפט לא יקבץ הון בקרב ימים מעטים כמו הגונב והגוזל הזה ומהמעט הזה עוד יפזר צדקה ומה יעשו לביתו ע"ז אמר כה אמר ה' שמרו משפט אל תעשו עול איש לרעהו למען אדע כי אתם מאמינים אשר אנכי המפרנס אתכם ואח"כ ועשו צדקה ואל תאמר מתי נעשה לביתינו כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות וביאר הנביא ואמר מאחר שתכלית המשפט למען תאמין כי לה' הארץ ומלאה א"כ גם ביום שבת עליך לנוח כי כן צוית וז"ש אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בהמשפט וצדקה אבל שומר שבת מחללו הוא בתחלת כל כי הוא האמונה אשר הש"י ברא שמים וארץ ויעמידם לעד לעולם ואח"כ ושומר ידו מעשות כל רע ואמנם אחרי כי מדת המשפט היא היסוד משום שהוא מופת על אמונת האדם בה' בא חבקוק והעמידן על א' וצדיק באמונתו יחי' והנה ביוה"כ אנו שבים לפני' ית' איש כמדת ידו ובין יוה"כ וסכות כל איש אחרי בצעו והזהירנו בוראינו ית' בבאינו ביו"ט של סכות להתחנן לפני' בד' מינין שיהי' בצדק וביושר ולא יהי' בהם פרוטה של גזל כי אם הלולב גזול לא די שאין לולב זה סניגור כ"א קטיגור לאמור האיש הזה יגזול ויחמוס ומדמי גזילתו יביא לולב על מזבח ואין זאת כ"א גזל בעולה ולזאת בבאינו ביו"ט ראשון של סכות לפני יוצרינו בד' מיני' יבאו למעלה לחשוב מאין לקחנו לולב זה אם משלנו אם בגזל וזה ענין ראשון לחשבון עונות דאגבה לכם הזכיר בלולב כי הלכם הוא הוא הראשון לחשבון עונות והנה השטן מגמתו להכחיד רוב זכיותיהן של ישראל ומה הם הצדקה והחסד שעושין והמצות שעושין ואומר לפני' רבש"ע עמך ישראל גגבי' הם כלומר עושי' עושר שלא במשפט ואין צדקתן צדקה ואין לולבן לולב והקב"ה אינו משגיח בדבריו ואומר לו הבא ראיה שעשו עושר שלא במשפט והוא הולך להביא וכל מה שמביא כבר גלוי לפני הקב"ה שנגלו לפניו כל תעלומות ואמנם העושי' עושר שלא במשפט המה ב' מיני' הא' מהם הגוזל והגונב ביד רמה אותן המה מעוטי' אבל ע"י עול ורמיה וחילול שבת ויו"ט ודברי' כאלו לא לפי המעשה נידון כ"א לפי המחשבה אם היה במחשבה לעשות עול ורמיה ואם במזיד חילל שבת ויו"ט שמא בשוגג אירע לו כן או מחסרון ידיעה ודבר זה רק לפני המקום היודע רזי עולם והחנון המרבה לסלוח עושה מזדונות שגגות וזה שהש"י נוטל עונות ומטמינם תחת פורפורא שלו כי אם הוא עון או חטאת זה אינו יודע רק הש"י לבדו והשטן כשרואה אומר זה שכ' ע"י דהע"ה נשאת אתה נושא עון עמך ע"י מה כסית כל חטאתם סלה אתה מכסה עלי' כי כל היה רק חטאת ולא עון וזה שאמר דוד אשרי נשוי פשע שהש"י עושה עצמו כאלו שכח שהיה מחשבתו לפשע ומכסה מעשיו בחטאה והיינו כסוי חטאה וז"נ כוונת המדרש במיכה ע"פ מי אל כמוך רב הונא בשם ר' אבא אמר הקב"ה אין לפניו שכחה ובשביל ישראל נעשה שכחן מ"ט נשוי עון נשא כתיב וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה ומפ' המ' ג"כ פסוק מי אל נושא עון ועובר על פשע לשארי' נחלתו הש"י עושה עצמו שכחן אם היה החוטא מזיד או מורד ואמר שמא שוגג היה ואמר אחר שנעשו מהעונות שגגות ישוב ירחמינו פעם שנית ויכבוש עונותינו לאחר שכבש עונותינו נו ונטלו מהם שגגות ותשליך במצולת ים כל חטאתם של אותן עונות הכוונה כי הש"י מלמד זכות אחרי רוב הטרדות והדאגות העולמיו' אין מן התימה אם יבא שגגה על ידם והיינו ותשליך במצולת ים כל חטאתם אמן כיה"ר.
בעה"י דרוש לכל נדרי תרל"ח פה שוראן ובו הספד על הגאון מוה' ליב ליטש דיין בפ"ב והרב מוה' איסר פרוסטיץ תושב פ"ב והרב מוה' יוסף משה אב"ד בקהל דינע:
אחז"ל נסמכה מי"צ ליוה"כ לומר לך מה יוה"כ מכפר כך מי"צ מכפר הכוונה דר' ורבנן נחלקו אי יוה"כ מכפר בלא תשובה גם ר' מודה דאינו מכפר אלא על המאמיני' בכפרת יוה"כ וכן מי"צ למ"ד יוה"כ בעי תשובה גם מי"צ בעי תשובה ולמ"ד דסגי במאמינים גם מי"צ למאמיני' בצדיקי' דווקא.
ונ'. דבזה נחלקו ראב"ע ור"ע ראב"ע דס"ל דבעי' תשובה וא"כ אין יוה"כ מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו כיון שלא עשה תשובה ור"ע ס"ל כשם שמקוה מטהר אף שהטובל לא עשה מעשה שיוציאנו מטומאתו כ"א מגזיה"כ כך הקב"ה מטהר את ישראל מפי' מי שלא שב עדן ופי' הטעם כי ברבות הימי' יקרבנו כאמור וזרקתי עליכם מים טהורים והביא המג"א בשם הזהר המצטער על מיתת בני אהרן מובטח שלא ימותו בני' בחייו ויש לבאר מ"ט בני אהרן דווקא כי הנה הכ' שקראם כאן בני אהרן רמז לד' רז"ל כי בחטא העגל נגזר על אהרן כלוי בני' אלא שתפל' משה עשאה מחצה וע"כ לא מתו כ"א על שהיו בני אהרן ורמז הכ' לזה כי בקרבתם לפני ה' וימותו ואם הם היו קרובי' אל ה' ומ"מ מתו ע"כ כי בחטא אביהם מתו והנה הכ' העיד על אהרן כי עשה העגל לש"ש כדכ' במלאכי בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו' ובכל זאת היה לפי הנראה חילול השם וגרם שנפקדו לו שני בנים ומה יעשם איש כמוני והמשים כזה אל לבו בוודאי ישוב מחטאתיו ולא ימותו בני' בחייו ואמר הכ' דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וד' רז"ל אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא הענין כי אהרן שמע מפי מרים כשדברה במשה והענין בירר הש"י במה שדבר ה' פתאום אל משה והי' צועקי' מים וע"כ היה העונש ואל יבא בכל עת וזה העונש הקל בא עליו משום שהיה אחיו של משה וכמו שאמר אהרן אל משה אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו וז"ש דבר אל אהרן אחיך ואל יבא אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא.