אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה עירובין ט"ו ע"ב:

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

עירובין ט"ו ע"ב:

בע"ה בענין וורידין חולין פ"ב

מתני' שיירא שחנתה בבקעה כ' הר' יונתן דבקעה היינו כרמלי' וצ' דזה הביאו לרש"א לעיל ה' ע"ב גבי ס' דברי' לצדד דדלמא ר"פ לא קאמר פרוץ כעומד כ"א בדרבנ' אמנם זה א"א דא"כ היכי פריך הש"ס על ר"פ מכלאי' דהוה דאוריית' ומ"מ ק' דבקעה דנקט תנא למה ונ' דבא לאשמועי' דאפי' בבקעה שהיא כרמלית מ"מ צריך כל דיני מחיצה ואם חסר א' מן התנאי' אסור לטלטל:

פרוץ ע' רש"י שכל היקף עשוי כן נ' כוונתו משום דלא מחלק הש"ס בין אם הפרצה עשר אמות או יותר לזה כ' רש"י דמיירי בשכל ההיקף עשוי כן מקומות מקומות ולא בפרצה א' מיירי כלל.

גמ' הכי אגמר' רחמנא יל"פ דהש"ס בא ליישב מאחר דקיי"ל בכל התורה מע"מ אינו כרוב א"כ מ"ט דר"פ הכא וע"ז קאמר הש"ס דס"ל לר"פ הכי אגמר' וכו' ואהא גופא פליג ר"ה ברי' דר"י ולפנינו אי"ה נבאר וכ"ת א"כ מ"פ הש"ס מסוכה על ר"ה ברי' דר"י הש"ס הק' הנה ר"פ דייק למלתי' ממתני' מדקתני ולא יהו פרצות יתירות וכו' כדדייק הש"ס אמנם ר"ה ברי' דר"י דחיק משום דס"ל כיון דבכל התורה מע"מ אינו כרוב מהי"ת נימא כאן דהוא כרוב אמנם מאחר דגם בסוכה מצינו דמע"מ כרוב למה זה נדחק להוציא מתני' דידן מפשטא וכ"ת אכתי מאי פריך הש"ס אדר"פ מכלאים י"ל ג"כ דהנה מחיצות הל"מ והנה שבת היא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל במרה וכיון דלענין שבת ניתנו מחיצות ונאמר בהן אל תפרוץ שוב השיב כל דיני מחיצות נצטוו עד"ז:

ומ"מ מ' דהא דלר"פ ניחא מסוכה ע"ד בשלמא רק היא אבל לפי האמת כיון דבכל התורה קיי"ל מע"מ אינו כרוב גם לענין סוכה אינו כרוב ומתני' דסוכה גם לר"פ במעדיף או בשתי וערב ול"ק כלל קו' תוס' והרא"ש על רש"י וכי כל הסוגי' שלא אליבא דהל' דבאמת גם ר"פ מודה דלענין סוכה מע"מ אינו כרוב והן הן ד' הרמב"ם בה' סוכה שכ' דאם אינו מעדיף הו"ל פרוץ כעומד בא לומר דלענין סוכה מע"מ אינו כרוב:

ואמנם י"ל דר"פ ור"ה ברי' דר"י בהא פליגי דידוע פלוגתי' הפוסקי' אי בעי' לעני' רה"ר ס' רבוא בוקעי' והנה אם נימא דבעינן ופשיטא דמעיקרא אין נאספין במק"א ס' רבוא ומעתה דרך בני אדם לדור במקום מחיצות נמצא דמקמי דהוה ס' רבוא דאותו מקום של מחיצות ולא הי' שם רה"ר הי' מותר לטלטל מה"ת באותו מקום בין בתוך המחיצות בין בחוץ ואח"כ כשנתאספו שם ס' רבוא אמרה תורה הזהרו שלא יתפרצו המחיצו' דא"כ אי אתם רשאי' שוב לטלטל כלל ואמנם אי לא בעי' ס' רבוא נמצא כל מקום יישוב ד"א כל שהדרך רחב י"ו אמה אסור לטלטל אלא שאמרה תורה גדור מחיצות ואתה תהא רשאי לטלטל נמצא דאמרה תורה גדור רובא נמצא דבהא פליגי ר"פ ס"ל כדעת פוסקי' דידן דבעי' ס' רבוא וקיי"ל כוותי' ור"ה ס"ל כד' החולקי' ולא קיי"ל כוותיה:

קשי' ע' בריטב"א למה לא קאמר תיובתא וי"ל דאי הוה נקט פרצות ס"ד דדווקא אם הפרצות ממילא אתיין משום שאין כלי הבהמה שוין הוא דשרי אבל אם נעשו בכיוון דהיינו שעשויין כבנין בחלונות לא ולהכי פרושי מפ' תנא ואמנם מאחר דמצד הסברא אין לחלק ומהי"ת נטעי בזה קאמר הש"ס קשי':

המקרה סוכתו ע' רש"י סוכה ב' ליישב ל' המקרה שדקדק הרשב"א וכ' ר"ל שעשה כן להיות תקרה לסכך הכשר ונ' לי כי כוונתו בזה לד' הפ"י סוכה שם ואמנם רש"י יישב בזה עוד דקדוק אחר של הרשב"א דל' אם יש ריוח ביניה' כמותן מ' דלא הניח שם סכך כלל ור"ל דיש לו שיעור סוכה לבד מזה ואמנם הוכיח הרשב"א דלא מצי מיירי בכך ע"ש בסוכה ברשב"א ואמנם לד' רש"י כיון דנקט המקרה משום שרוצה להניח הסכך על השפודין ממילא ידעינן דמיירי שהניח סכך כשר:

ואמנם כד דייקת מיושב בזה עיקר קו' תוס' ורא"ש לד' רש"י דמאי משני רב אמי במעדיף אכתי ק' דלמא צמצם וע' בריטב"א מ"ש ואמנם לד' רש"י הנ"ל המק' ורב אמי בהכי פליגו המק' הוה מפ' להמקרה כרשב"א דמשום דהוה סכך פסול קרי לי' המקרה ומ"מ מיירי שעושה כן משום שאין לו סכך כשר כל צרכו ושפיר הק' דלמא צמצם ואמנם רב אמי קאמר דל' המקרה דייק דמתני' במעדיף מיירי שיש לו סכך כשר כל צרכו אלא שעשה כן לחזק ע"י השפודי' הסכך כשר וממילא אדרבא מעדיף הסכך הכשר קצת כדי שיתקיים בנקל וע"ז קאמר רבא דל' המקרה מ' שנותנן שתי והסכך ערב או איפכא:

ואמנם בענין קו' שניי' י"ל דהנה תוס' שם בהך דקאמר הש"ס כשחבטן כ' דבשפודין לא בעי' חבטן משום דמיירי שהסוכה צלתה מרובה בלא השפודי' ולא איפכת לן בשפודין ואמנם זה א"ש לרב אמי דמוקי לה במעדיף י"ל שפיר דמיירי כה"ג משא"כ במצומצם מהי"ת נימא דאי שקל לשפודין ויהא שם אויר יהא צלתה מרובה אדרבא איפכא מסתברא אמנם אם מניח גם על השפודין שתי או ערב סכך כשר שפיר יהא צלתה מרובה נמצא דמ"ש רש"י דמבטל סכך כשר לפסול ר"ל להצל מבטל ור"ל דיהא צלתה מרובה בלא הפסול נמצא דבלא קו' הש"ס בלא"ה ע"כ נחתי' או לדרבא או לדרב אמי דאם כמותן דווקא א"כ אין הסוכה צלתה מרובה מחמת הסכך כשר לחוד וביטול לא שייך בדבר הניכר א"כ פסולה ול"ק דרב אמי ורבא קאי שלא אליבא דהל' ויש לכוון גם זה בד' הרמב"ם דאם יהא פרוץ כעומד יצטרך ביטול משום דאין צלתה מרובה מהכשר לחוד וביטול לא שייך כאן וא"צ לההוא מלעיל כאסתרא מלרע שהביא ה"ה ואמנם מה שהשמיט הרמב"ם ד' רבא למ"ש הק"נ דד' רבא תלויין בהא אי מותר להעמי' בדבר המקבל טומאה גבי סומך סוכתו בכרעי המטה והנה הרמב"ם השמיט שם כל הענין ולא הורה בזה לא לאי' ולא להיתר נ' משום דמס' לי' התם הל' כמאן ומה"ט השמיט ג"כ ד' רבא כאן

ודע דמ"ש הק"נ דהראש פוסק כמ"ד אסור להעמיד צ"ע דאדרבה הרא"ש מן המתירין. והנה כ' תוס' בקו' ד' שהקשו על רש"י והתם ליכא לשנויי כדרבא ומאי בעי בזה נ' דלא תימא לתרץ בקו' ד' קו' השלישי' ולומר דד', ר"א ורבא באמת אבריית' איתמר ולתרץ אליבא דר"פ אלא שהש"ס מיירי דברי' תחלה לתרץ גם לר"ה ברי' דר"י וע"ז כ' דזה אי אפשר דהרי דרבא לא שייכי שם.

ואמנם בעניין קו' האחרונה י"ל דל' כמלוא גמל יש לפרשו ג"כ כגמל במלואו והיינו בנכנס ויוצא ולהכי לא מק' הש"ס מידי. ודע שיש בד' הרשב"א והן חי' ריטב"א על סוכה דברי' צריכין ביאור שכ' להק' למה לכה"פ לא הביא הר"יף תי' קמא דבעי' גם לר"פ נכנס ויוצא ויש להק' ממ"נ אי גריס הרשב"א כר"ח א"כ פשיטא דהו"ל לאתויי מעדיף או שתי וכו' ואי כגי' רש"י מהי"ת בעי' לר"פ נכנס ויוצא ובאמת מבואר בדבריו שם דגריס כרש"י ור"ל דמ"מ לדידן תק' אם גם הש"ס לא מק' וכי אפשר לצמצם לגמרי כה"ג שלא יהא אויר והש"ס באמת הו"מל ולטעמיך וכמ"ש ה"ה:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה