ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין וורידין חולין פ"ב
כ' הר"ן במתני' אד' רבינו משולם והראב"ד דראי' אינה מכרעת נ' כוונתו דמ"מ נפיק כל דמא אלא דבקדשים דכל כמה דקליש עדיף דנקפ"פ פסול לזריק' ואי שחיט ב' סימני' מקלח יותר בשופי וקליש טפי ולעולם בכ"ג נפיק כל דמא:
הק' הד"מ אמ"ש ב"י דהרא"ש שכ' ס' כנגד החוטין פליג אר"ן שכ' ס' נגד דם החוטין הרי מ"מ צריך לשער נגד החוטין ונ' דנ"מ דינו של מה"רי מולין ד' הראש החוטין בכלל האי' וצריך במליחה קליפה ולהר"ן החוטין אינם בכלל האי' וא"צ קליפה דהחוטין כנגד הקליפה:
גמ' מאחר שלא הוזכרו וורידין ע' תו"ח ונ' דגם המק' ידע דטעמ' דר"י משום דם אלא דס"ל דר"י משו"ה מצריך שחיטה דעד"ז יתקיים תק"ח משא"כ אם יוכל לסלק ידיו קודם שוב לא זקוק לזה כלל:
אתי' דם דחייב ורבנן נ' טעמיי' דמ"מ סגי ברגע לאחר שחיטה ג"כ א"נ י"ל דטעמיי' דרבנן אי מנקב להו עכ"פ קודם צליי' שוב נורא משאב שאיב ליה וכקו' הרשב"א בתו"ה. וע' עוד לפנינו:
ולסיים שיעורי החורף בדבר אגדה נ' לפ' הא דריב"ל בברכות דא"ל לבני' אשלימו פרשיות' עם הצבור שני' מקרא וא' תרגו' והזהרו בוורידין כר"י והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו בענין שני' מקרא וא' תרגו' יל"פ עד"ז דהנה התרגום הוא פשיטו של מקרא אבל הת"ח המבין יותר בתורה צריך להבין כי מלבד הפי' הפשוט יש עוד בתורה פנימיות רמזי' על תלי' תלי' הל' ושאר ענינים כמו שהאריך הרמב"ן בהקדמה לפי' על התורה ואמנם מ"מ צריך להשלים פרשיותיו עם הצבור שאינם מבינים אלא פשוטן של מקרא לומר דאין מקרא יוצא מידי פשוטו והיינו אשלימו פרשיותיכי אף שאתם מבינים שני' מקרא עם הציבור ואמנ' א"כ שירצה להשלים עם הציבור א"כ לא יוכל להתחכם כ"כ בכל שנה ולזה ארז"ל דתמור זה מאריכין לו ימיו ושנותיו ומה שלא יבין היום יבין לשנה הבאה וזה ג"כ אמרם אפי' עטרות ודיבון אפי' בשמות כיוצא באלו יאמין שיש שני' מקר' וא' תרגו' ומכ"ש ראובן ושמעון שנקראו בנבואה כך וע' ברמב"ן הנ"ל בענין זה והנה פלות' ר"י ורבנן י"ל דרבנן ילפי' שחיטה לעוף מבר קפרא וא"כ אין רמז כלל לוורידין משא"כ ר"י יליף כר' מאשר צויתיך וק' אדרב' התם בקר וצאן כ' אלא ש"מ הענין היא כך הזביחה מצוה בפ"ע וזה לא ניתן בעוף ואמנם ל' וזבחת דרשי' במקום שזב חטהו ר"ל דטעם לשחיטה ג"כ משום דדרך שם זב הדם ומה"ט גם בעוף שייך שחיטה וא"ש תרווייהו דמצות שחיטה עיקרה בבהמה ומ"מ משום דם הוא בעוף ג"כ מלשון וזבחת וה"ט דר"י כיון דעיקר שחיטת עוף משום דם א"כ מצוה בוורידין ג"כ מה"ט והנך רואה דבקרא כ' בקר וצאן ומל' וזבחת מבואר גם עוף דינא הכי א"כ הרי רואה אתה ענין שני' מקרא והיינו דסמיך לשני' מקרא הזהרו בוורידי' והנה כ' כבוד חכמי' ינחלו ותמימי' ינחלו טוב הענין תמימי' הם בעלי האמונ' המאמיני' בתוה"ק אבל אין ביכולתם לפאר אותה משא"כ החכמי' הדורשי' על כל קוץ קוץ עלי' נאמר סלסלי' ותרוממך והיינו כבוד חכמי' ינחלו ותמימי' ינחלו טוב לעוה"ב אבל כבוד בעוה"ז לא יאתה להם והנה יש ת"ח אשר בבחרותם הי' לאל ידם לפאר התורה בחריפותם אבל מחמת דאגת פרנסה וכיו"ב אין לבם עמם ואמנם אחרי בהיות לאל ידם כבדו התורה ודרשו בה יאה להם הכבוד והיינו הזהרו בזקן ששכח תלמודו שהי' רגיל בו מחמת אונסו והבי' ראי' משברי לוחות משום שמתחלה הי' מעשה אלקי' גם כאחרי' הונחו בארון וכמו כן הזקן שהראה מתחלה כי התורה מעשה אלקי' ואיננה ח"ו כשיחה בטילה גם בזקנותו ראוי לנהוג בו כבוד וא"כ גם זה שייך לשני' מקרא וכמ"ש והנה בכלל ישלים פרשיותיו עם הציבור הוא כמו כן הלימוד עם התלמידים כי צריך הרב לקצר בעיון כדי שגם התלמידי' יהיה להם תועלת וזה ענין מ' ר' יוסי ומחבירי יותר מרבותי כי הרב לפעמי' יסבור כי התלמידי' יבינו דבריו ובאמת לא יוכלו להבין ואמנם ע"י דבוק חבירי' יבינ' זה לזה אמר ומתלמידי יותר מכלם כי לולא התלמידים הי' הרב מקצר בתיר' ולא הי' מגיני למרי חטי' ובאמת הכל צריכין למרי חטי' והיינו מתלמידי יותר מכלם כי ע"י התלמידי' הלך גם הוא מעלה בבקיאות והנה ארז"ל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כ"צ רבו מחלוקת בישראל והנה איזה תלמיד יוכל להאריך כ"כ אצל רבו עד שיהא בכלל משמש כ"צ נמצא רובם אינם משמשים כ"צ אמנם אם גם התלמידים ילמדו עם תלמידי' מה שחסרו אצל רבם ילמדו עכשיו אצל תלמידי' והיינו דכ' קרא וראה בנים לבניך כאשר תראה אשר תלמידיך גם הם יעמדו תלמידי' אז תבטח שיהיה שלום על ישראל אמן כיה"ר:
בע"ה בסוגי' דמחצה על מחצה חולין כ"ח ע"ב
מחצה ע"מ כרוב יל"ד מאחר דרב גופי' קאמר מע"מ כרוב למה להש"ס תו לפ' טעמי' דרב הכי א"ל רחמנא וכו' ונ' דקשי' לי' להש"ס ל' דרב מע"מ כרוב ואם אתה אומר כל מע"מ כרוב הוא א"כ מאי חזית דאזלת בתר מחצה השחוט לקרותו רוב זיל בתר מחצה שאינו שחוט ולהכי קאמר הש"ס דטעמי' דרב הכי א"ל רחמנא למשה לא תשייר רובא וכיון שלא שייר רובא הרי קיים מצות שחיטה ותו לא אצטריך אא"כ ק' איפכא כיון דה"ט דרב דא"ר לא תשייר רובא מה זה הל' דקאמר מע"מ כרוב הרי לא דמי' לרוב כלל ונ' לכאורה ליישב דה"ק כשם שאם הוה רוב שחוט האי מיעוט שאינו שחוט הי' כמאן דליתי' ה"נ במע"מ האי מחצה השחוט הוה כתוב ואידך שאינו שחוט כמאן דליתי'.
ואמנם נ' ליישב בנבאר תחלה ענין פלוגת' רב ור"כ אי הכי אגמרי' רחמנא או לא דע"כ לא היתה קבלה כן בידם דהרי למסקנא לא קיימ' מלתא ולזה נ' דרב ס"ל דאפי' בידי אדם א"א לצמצם ומה"ט ק' לי' הא דילפינן מקרא והבדלתם בין הבהמה הטהורה ואמרי' בתו"כ הביאו הר"ן והרשב"א דר"ל בין נשחט רובו לחציו וכמה בין רובו לחציו חוט השערה הרי א"א לצמצם א"וו דקאמר גם מע"מ ורק דבעי' רוב מדרבנן וכ"ת גם במחצה נימ' א"א לצמצם לא היא התם איכא תרי ספיקי וכמ"ש הר"ש מיינבילא בתוס' וא"כ כל עיקר' דמילת' דקאמר רב מע"מ כרוב הוא משום דס"ל דא"ר לא תשייר רובא ואיכא במחצה תרי ספיקא משא"כ רב כהנא דס"ל שחוט רובא ה"ט דס"ל דבידי אדם אפשר לצמצם ולק"מ מתו"כ הנ"ל ומעתה אף דלמסקנא דהכא ליתא לפלוגת' דרב ור"כ מ"מ גם ר"פ ור"ה ברי' דר"י בהא פליגי דכ"ע מודה דעומד מרובה אפי' כ"ש סגי ומה"ט ס"ל לר"פ דע"כ גם פרוץ כעומד מותר דס"ל א"א לצמצם ור"ה ס"ל אפשר לצמצם ופרוץ כעומד אסור והיינו דפריך הש"ס לגי' רש"י אר"ה והא אפשר לצמצם דמאן דס"ל א"א לצמצם ע"כ ס"ל פרוץ כעומד אסור וא"כ אין ראי' גם לגי' רש"י דאנן קיי"לן אפשר לצמצם דלר"ה לטעמי' הוא דפריך הש"ס הכי אבל אנן אדרבא מדקיי"ל כר"פ ע"כ א"א לצמצם ס"ל.
ובדברינו מיושב קו' עצומה דלכאורה ל"ל להש"ס לשנוי' אדרב ממתני' מדרבנן לישני משום דא"א לצמצם ורב לא קאמר כ"א דדינא הכי ואם יבוא אלי' ויאמר וע"ד שכ' תו' אקו' דיתום אמנם למ"ש אדרבא כיון דמע"מ כשר ממילא מותר מטעם ס"ס והי' ראי' מזה לשיטת הר"ש מיינבילא:
וכן יש לתרץ דלמה לא פריך ארב מהא דאמרי' גבי תנור א"א לצמצם והכי א"ר מדאורייתא מיהת מע"מ כשר א"וו דהכא דווקא משום דאיכא ס"ס משא"כ בתנור דל"ש ס"ס כיון דעל תרווייהו אנו דנין.
ומ"מ אין ראי' מקו' זו לד' הר"ש דדילמא ידע הש"ס משנויא דבכורות שאני כלי חרס וכו' ואולי יש ליישב גם קו' תוס' עד"ז דהא דלא קיי"לן הכא דמע"מ מותר משום דבהמה בחזקת אי' עומדת ובמקום חזקה לא מהני ס"ס אמנם התם בעירובין דלכאורה ל"ש חזקת אי' דמתחילה הי' הך בקעה כרמלי' והי' לו קולא וחומר' ועכשיו רה"י יש ג"כ קולא וחומרא וא"כ שפיר קיי"ל כר"פ שמתיר מטעם ס"ס וכד' הר"ש כ"ז לפי פשט ד' הש"ס אמנם מד' רש"י נ' דבא ג"כ ליישב ל' דרב דקאמר הרי הוא כרוב וכ' רש"י הסימן השחוט כלומר דרב לא מיירי אלא מסי' השחו' ועלי' קאמר הרי הוא כרוב ומאינו שחוט לא מיירי.
ואמנם מה שהאריך רש"י אא"כ במ"ש לא תשייר רובא נ' דרש"י גילה לן טעמו בפלוגתת רב ורב כהנא דק' לי' לרב כיון דבכל התורה רובו ככולא לאיזו ענין קאמר רבי נצטווה משה על רוב א' ורוב שני' הו"ל א' ושני' ואנן ידעי' דרובו ככולו אלא ש"מ דר"ל לא תשייר רובא ואמנם ר"כ ס"ל רוב שני' בבהמה מצוה ולא יותר ע"ד שאמר לעיל דלא לשווי' גיסטרא וכפי' הראבי' שלא יחתוך בתוך המפרקת וא"כ לכתחלה עדיף רוב דממילא לא יגיע למפרקת כלל וצ"ע לר"כ דדיעבד דמתני' אא' בעוף קאי ורב ס"ל דארובו של א' כמוהו קאי וכ"ת למסקנא דקיי"ל כרב וקיי"ל דארובו של א' ג"כ קאי אמאי באמת נקט רוב בבריית' י"ל דמאחר דגם בעוף מצוה לכתחלה בשני' ומעתה בשלמא השתא ע"כ דיעבד דווקא קאמר דהרי רוב ג"כ דיעבד דווקא וא"כ נימא דגם א' דיעבד דווקא ולכתחלה בעי' שניי' משא"כ אי הוה נקט א' בעוף ושני' בבהמה ע"כ לכתחלה ס"ד דאי' בעוף ג"כ לכתחלה.
ומ"מ. מבואר לד' רש"י במ"פ רב ור"כ ולאיזו ענין קאמר הש"ס דטעמא דרב משום לא תשייר רובא:
תוס' ד"ה מע"מ לכאור' אי קו' תו' הי' כמ"ש רש"א למה לא פריך הש"ס דרב אדרב יל"ד למה ציינו תו' כאן קו' ולא לקמן כדמק' הש"ס אלא נ' דלקמן לא היה קשה לתו' דמרוב עוביה לא רצה הש"ס להקש' דאדרב' רב שיער ברוב עובי' ורוב עובי' עדן אינו חצי קנה ושפיר הכשיר משא"כ מחצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש דמ' שהי' פגום במקום שהוסיף וזה ע"כ במקום חללה שפיר פריך אמנם קו' תוס' הי' דמ' דאילו הי' רובה מטריף וק' למה במע"מ לא הטריף וע"ז תי' מה שתי'.
אמנם מ"ש תו' ובמסקנא ניחא טפי צריך ביאור דהרי במסקנ' לק"מ והי' נ' דד' תו' דגם למסקנא בעי' בשחיטה רוב הנ' לעיני' כד' המרדכי ואמנם הטעם כד' הפ"ח משום דלמא לא אתי למעבד רוב' והק' הפמ"ג א"כ בטריפות אפי' במע"מ יטרף דלמא יהא רוב מצומצם ויסבור שאינו רוב וזה שהק' להם במסקנא ג"כ דמל' שיערה בדקה ברוב עובי' מ' דרוב מצומצם הי' משער וק' להו מ"ט ומ"מ כ' דניחא טפי והטעם נ' דשחיטה לכל מסור והוצרכו לגזור טריפות לת"ח מסור כדאמרי' אי זהו ת"ח הרוא' טריפה וכו' לא גזרו.
ומ"מ ק' לי למה זה האריכו כ"כ וכ' ובמסקנא דקאמר דכ"ע וכו' הו"לל בקיצור ובמסקנ' ניחא טפי ונ' דק' להו דר"כ אמר לרב למדתנו ברוב חללה דלמא אדרבה משום דברוב חללה מדינא טריפה ורב לא רצה לסמוך על רוב מצומצם ובדק ברוב עובי' ואם גם רוב עובי' לא יהי' פשיטא דכשר אמנם כ"ז אם במסקנא קיימ' הך דבעי' רוב הנ' לעיני' אבל באמת יש לדקדק דקאמר הש"ס אלא דכ"ע וכו' לימא הכי אלא כי אתמר דרב ודר"כ וכו' אלא ש"מ דמשו"ה מאריך הש"ס למימר דכולא שקלא וטרי' בשבושא אתמר ולא נקטי' מנה מידי לדינא וכד' הרשב"א והר"ן והיינו דכ' ובמסקנ' דקאמר דכ"ע וכו' ניחא טפי כלומר הך סוגי' דרב דהתם.
והנה הרשב"א הק' מ"ט לא פריך הש"ס מרובו של א' דרישא ותי' דדלמא התם קאי ארוב הנשאר והק' בראש יוסף א"כ רובו דרישא אינו דומה לרובו דסיפא וד' תמוהי' דלבתר דמסקי' דמדרבנן מודה רב א"כ גם ברישא רובו קאי ארוב השחוט והרשב"א לא הק' כ"א המק' מ"ט לא פריך מרישא אבל לבתר דמתרץ לק"מ וגם בענין קו' הרשב"א עוררני תלמיד א' דלמא מאי רובו חציו וכמ"ש תו':
גמ' ואי אמרת וכו' הנה כל האי לישנא שפת יתר הוא דהרי בהדיא תנן דחצי טריפה וא"כ תיובתא דרב ונ' דלכאור' הי' אפשר לומר דרב מדינא קאמר ואם יבא אלי' ויאמר ומ"מ מטעם א"א לצמצם טריפה הוה אא"כ מה זה דקאמר רב מע"מ כרוב הרי רוב לכל אדם כשר ומע"מ רק אם יבוא אלי' אע"כ דגם לכ"א קאמר רב וז"ש ואי אמרת מע"מ כרוב ר"ל דמ' דמהני לכ"א אמאי תנן שחיטתו פסולה וע"ז משני מדרבנן וא"כ רב ה"ק מדאוריית' מע"מ כרוב ובמתני' תנן דרבנן גזרו ובזה מיושבים ד' רש התמוהים שכ' אבל מדאוריית' כשר וק' פשיטא ועוד כ' ונ"מ לענין טומאה וק' הרי נ"מ לענין או"ב ולענין כסוי דם וכיו"ב ואמנם רש"י ה"ק אבל מדאוריית' כשר ושפיר קאמר רב מע"מ כרוב מדאוריית' ותי' דהרי אהני לי' שחיטתו מיהת דלא מטמאה בנבילה משא"כ אי הוה משני משום דא"א לצמצם י"ל דגם בנבילה מטמא וכמ"ד לעיל הכי גבי לא בדק בסימני'
ויע"ל, דר"שי בא לומר דנ"מ בין אם היה משני דמשום א"א לצמצם שחיטתו פסולה בין למאי דמשני מדרבנן לענין נבילה דמשום ס' דאוריית' מטמא בנבילה ואמנם לענין או"ב גם אם היה ס' דאוריי' צריך להחמיר וכן לענין כי"ה:
משום שא"א לצמצם הא דלא טהור מטעם ס"ס לד' הר"ש דגם מע"מ רק מטעם ס"ס י"ל דברה"י מיירי דאפי' ס"ס לא מהני כדאמרי' כל שאתה יכול לרבות ספיקות וס"ס ברה"י ספיקן טמא תו' ד"ה זיל ויש להמשיך קצת ע"ד אחר דאדרבא הא דדחיק רב וקאמר דלא משייר רובא הוא מטעם דס"ל מע"מ כרוב וזה עיקר יסוד ד' רב וא"כ שפיר מק'.
מאי לאו בבהמה נ' דמשום דק' לי' אי בעוף מאי כדי שחיטה אחרת הרי בעוף שיעור שהייה משהו וכ"ה ד' קצת פוסקים והתרצן דחה דנהי דבעוף חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש כשר מ"מ שיעור שהיי' בשחיטת רוב סי' א' ומ"מ ל"ק על הפוסקי' דס"ל הכי לדינא דשיעור שהיי' בעוף במשהו דהא דמשני דיחו בעלמא הוה דהרי למסקנ' לא קיי"לן הכי.
ממ"נ וכו' ע' בח"ר פי' ד' הש"ס ויע"ל דהש"ס ידע מהא דפסוקת הגרגרת ברובא אלא דמס' אי חצי' היינו רובו וכמ"ש תוס' או דלמא רובו ממש ובקנה דעוף באמת קאמר רב מע"מ כרוב כ"א או בבהמה ומשום דשחט גם הוושט או בוושט בעוף וע"ז קאמר ממ"נ אי מע"מ כרוב בפסיקת הגרגרת וכו'.
ויל"ד לשיט' רש"י דשהיי' במיעוט בתרא איבעי' ולא איפשט' לקמן והאיך קאמר כאן בפשיטות הרי עביד לי' רובא הרי מ"מ שה' במיעוט בתרא די"ל מאחר דבמסקנא לא קיימא הכי אכתי איכא למיבעי' האי דינא.
חצי קנה כ' רש"י בעוף נ' דל' גמ' ק' לי' ואי בשלמא בעוף קאי שפיר ר"ל דבהאי כ"ש גמרו לשחיטה משא"כ בבהמה האי וגמרו ל"ל.
בעי' רוב הנ' לעיני' יל"ד מנין לי' לרב לומר כן כיון דמע"מ כרוב ונ' דהנה הל' טריפות הל"מ והל"מ דחצי קנה פגום עדן כשר וא"כ בטריפות הל' היא דבעי' רוב גמור וכ"ת א"כ מאי מקשה אביי כ"ש הוא הרי אין דנין ק"ו מהל' לא היא כיון דבאמת גם בשחיט' הל"מ דנצטווה משה על הרוב אלא דרב דחיק ומוקי לא תשייר רובא וכיון שמצינו דטריפות דמע"מ אינו כרוב למה לא נ' גם בשחיטה שחוט רובא:
ומ"מ מדברינו מבואר דרבא לא בא אלא לשנויי קו' אדרב ודיו בזה למימר דבטריפו' מודה רב ומהי"ת נימא עוד דבטריפו' בעי' רובא דמנכר א"וו מ' כד' הרשב"א והר"ן דר"ל לאפוקי רוב מדומה כמע"מ וכ' הרשב"א וגם מד' רש"י נ' כן והאחרוני' דקדקו עלי' ולי נ' דשפיר כ' הרשב"א דלמה אכפל רש"י וכ' רוב גמור שהוא ניכר ברוב ניכר לחוד הוי סגי אלא ש"מ כוונת רש"י כד' הרשב"א דברוב גמור ר"ל לאפוקי מע"מ וביאר אח"כ דברי' וקאמר שהיא ניכר ול"ק מהא דאמרינן בברכות רובא דמינכרא דמינכרא היינו דמינכר מעצמו וניכר היינו שיוכל להתברר ומ"מ ד' המרדכי דרוב הנ' לעיני' דקאמר ר"ל רוב שאינו מצומצם ועדן ק' ל"ל לרבא לשנויי הכי ונ' דאדרב' הק' רבא וודאי היכא דסגי ברוב מצומצם מע"מ ג"כ כרוב משא"כ בטריפות הל"מ דבעי' רוב הנ' לעיני' וא"כ לא סגי במע"מ:
ומ"מ ק' הרי למסקנא נדחי' ד' רבא ומנ"ל להמרדכי לומר דבעי' בשחיטה רוב הנ' לעיני' מה שאפי' רבא לא קאמר ונ' דכ"כ לעיל דרב דייק למלתא דמע"מ כרוב דבשלמא אי רחמנ' אגמרי' לא תשייר רובא שפיר הוצרך משה להצטוות על הרוב משא"כ אי בעי' רוב בשחיטה אטו לא ידעינן דרובו ככולו וכ"כ לעיל דא"כ למסקנ' וק' זה דהו"לל על א' בעוף ושני' בבהמה ורובו ככולו ממילא ידענא וקו' זה דחקו להמרדכי וסייעתו ולהכי מפ' דבאמת למסקנ' בעי' בשחיטה רוב שאינו מצומצם והיינו דנצטווה משה על ה' שחיטה.
אלא שיל"ד לפי"ז למה הוצרך הש"ס גבי פסח לקמן לפ' טעמי דרב הרי בלא"ה א"ש דבשחיטה לחוד הוא דמע"מ אינו כרוב לא זולת ומ"מ לד' המרדכי לפי מה שביארנו כאן מיושב שפיר ק' תוס' דהכא מסקי ומע"מ אינו כרוב ובעירובין קיי"ל פרוץ כעומד מותר וקו' זו אפשר שהביאו למרדכי לחלק כמו שאמרנו ואמנם יש ליישב עוד באופן אחד בנדקדק מה שכבר כ' למעלה דל' דכ"ע מע"מ אינו כרוב הוא שפת יתר ולא הו"ל לש"ס למימר כ"א כי אתמר דרב ודר"כ לענין פסח איתמר לא זולת ונ' דהש"ס בא ליישב בזה קו' תוס' ובא לחלק בזה בין מע"מ לפרוץ כעומד דהנה מע"מ שייך בשני דברים ממש שהם לפנינו והא' הגון והב' אינו הגון או שני' הגוני' כבתנור וא"כ מסקי' כאן כיון דשני' כאן לפנינו ואין הא' רבה על חבירו לא אמרי' מע"מ כרוב משא"כ בפרוץ כעומד דהעומד הוא באמת לפנינו אבל הפרוץ הוא אין מקום מחוסר מחיצה ובשלמא אם הוא מרובה על העומד בכמות שפיר מבטל לי' משא"כ אם הוא שוה בשוה מאחר כי העומד חשוב ממנו כי יש החשוב מאין שפיר הוה כרוב והיינו דקאמר הש"ס דכ"ע מע"מ אינו כרוב ר"ל דווקא במע"מ אמרינן כן לא במק"א דלא דמי לזה:
וכ"ת א"כ מאי פריך הש"ס מסככה בשפודין על ר"ה ברי' דר"י הרי התם הוי מע"מ התם מכח כ"ש פריך דאם בפרוץ קאמר ר"ה דפרוץ כעומד אסור במע"מ לא כ"ש ולד' לא מצי למפרך וא"כ למסקנא גם ר"פ מודה לתי' הש"ס וכד' הרמב"ם וסייעתו שהביא תי' הש"ס ולא כהרי"ף:
ויש עלינו עוד לבאר דבר א' מאחר דהרמב"ם פסק בה' רוצח גבי ע"ע כרבנן דאף בידי אדם א"א לצמצם האיך פסק דחצי קנה פגום כשר ועכצ"ל כד' הלח"מ דהרמב"ם כהר"ש מיינבילא ס"ל וא"כ גם בחצי קנה פגו' רק מטעם ס"ס כשר לא מטעם אחר ואמנם כ"ז לענין טריפה אבל דשחיטה מועיל בחצי קנה פגום הרי איכא חזקת איסור וא"כ מוכח מזה דלהרמב"ם אפי' במקום חזקת איסור מהני ס"ס אי אמרי' דתנא דהך ברייתא ס"ל כרבנן דריה"ג דא"א לצמצם א"ש דנקט והן שוין דלכאורה בחלקו לשנים לחוד סגי אמנם נקט למימר אפי' ידוע שהן שוין כלומר שאין בהם בליטות ושוין מל' שוה וישר מ"מ א"א לצמצם והיינו דלא כריה"ג:
רש"י,לא עשה כלום מעשה טריפה י"ל דרש"י בא ליישב הממ"נ דה"ק הש"ס אפי' נימא דבטריפות לא קאמר רב במע"מ כרוב מ"מ כיון דלא עביד מעשה טריפה ג"כ שחיטתו כשרה והנה בפסחים נתקשו תוס' בל"ב דר"כ דס"ל טמאים אין עושין פסח כלל טעמא מאי י"ל דר"כ ס"ל מאיש לא ילפי' כ"א דאין צבור עושין פסח שני אבל י"ל דאין עושין כלל ואמנם דציבור עושין פסח ראשון בטומאה ילפי' מבמועדו אפי' בטומאה והתם מכל ישראל מיירי אלא דרוב ככל אבל מע"מ אינו כרוב. תרי רובא בחד מנא ליכא יש להסביר קצת דבשלמא אי חשבת לתרוויי' למיעוט תרי מיעוטי לא סתרי אהדדי דיוכל להיות דתרווייהו מיעוטי נינהו דאם חסר מא' מהם שני' מיעוטי' משא"כ תרי רובא בחד מנא לא משכחת כלל: