ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין שחיטה לעוף מה"ת
רש"י לחייבו בב' סימני' מבוא' מדבריו דאף דהך ברייתא דר' חייא לא ילפינן מנה שחיטה מן הגרון מ"מ דשחיטה בסימני' שפיר ילפינן דאל"ה לא קרי' ליה הותז..
רש"י ד"ה כתיבה אסיפ' במקום שחיטה נ' להסביר דל' אסיפ' משתמע לתרי אנפי ל' קיבוץ ול' מיתה כמו ויאסוף אל עמיו וא"כ דבר הלמד מענינו היכא דכתיבא במקום שחיטה כוונתו ל' מית' ואי בעי שחיטה למה כתב קרא ל' אסיפה א"וו לא בעי שחיטה משא"כ היכא דלא כ' במקום שחיטה אמרי' שהוא ל' קיבוץ ואין כאן דיוק כלל.
ועד"ז נ' כוונת ר"ס גאון דס"ל ל' אסיפה הו"ל ל' מיתה וא"כ צריך לעשות מעשה מיתה ממש ואמנם השולה דג חי מן הים דחייב בשבת משום שוחט היינו מיתתו ומעתה אם שולה אותו חי מן המי' מודה ר"ס גאון דעביד אסיפה אבל מתו בתוך הים דלא עביד מעשה כלל התם הוא דפליגי ומעתה ל"ק אלא מתוספתא שהביא הכ"מ דהתם מתים קתני ויוכל להיות שמתו לאחר צידה וכה"ג מיקרי אסיפה ואמנם מ"ש הכ"מ דהרמ"בם דייק דדגים מותרי' בין חיים בין מתים דמדאין טעינין שחיטה אין בהם לא משו' נבילה ולא משום אמה"ח יש לתמוה עליו דהרי אפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת שייך נבילה גבי עוף וכן ב"נ אע"ג דלא נצטווה על השחיטה אסור באבר מה"ח אבל הענין כמ"ש אח"כ והכוונה דד' הרמב"ם אסיפה הוא רק ל' קיבוץ וא"כ לא נזכר מעשה מיתה כלל בקרא:
עובר גלילאה נ' דר"ל אדם מגליל שהיה עובר בבבל ונ' נ"מ בין הנך תרתי לישני דריב"ב דלל"ק ס"ל דאין המים נבראו וא"כ אין להם שחיטה כלל מה"ת ולל"ב ס"ל דמן הרקק נבראו ויש להם שחיטה מה"ת:
תוס' בד"ה בשפיכה נ' כוונתם דוודאי משום זה לחוד לא היה משני קרא למכתב ושפך תחת ושחט א"וו דבאמת עוף בשפיכה ור"מ היכי יליף מדכתב רחמנא חיה ג"כ גבי ושפך אע"ג דבעי שחיטה:
ל"א. אחי' כ' רשב"א דהמקש' ק' לי' ל' נוחרו דהו"ל ל' זכר ומ' דקאי אעוף ונ' דאמק' קמא לא ק' ליה דס"ד דמתני' בין בחיה בין בעוף מיירי אבל בתר דשני ליה לא בחיה כ' אמאי הדר מק':
ומ"מ בדברי רשב"א אלו יש ליישב קו' רש"א על רש"י שכ' מאן תנא דנוחרו או עוקרו כוונת רש"י דלמסקנא מסתבר טפו דדווקא קתני ל' זכר
תו' בד"ה ר' היא הו"מ למימר ב"ק נ' דב"ק ג"כ בברייתא קתני לה ולא עדיפא ברייתא דידי' מברייתא דמלק בסכין אמנם הו"מ למימר ר"א דברייתא דלעיל לאו האי ר"א הוא ר"א בן הורקנוס לק"מ דשמותא היא ולא מוקמי' כוותיה
כ' הרמב"ם אם שחט בלא ברכה בין במזיד בין בשוגג כ"כ לאפוקי מה' א"י בשוגג לאפוקי מראבי' במזיד וע' בכ"מ שהאריך ומ"מ לא יישב מדוע לא הביא הרמב"ם הך ד' כדאיית' לה הרי"ף :
בע"ה בענין או וושט או קנה ובר אווזא רפ"ב דחולין השוחט ב' חצאי יל"ד מדוע לר"א ב"א לא נקט רבותא יותר א' וחצי דהיינו קנה וחצי וושט ג"כ פסול וצ"ל משום דבעי למימר ואצ"ל בבהמה ואי הוה נקט א' וחצי לא היה יכול למיכללינהו בחדא מחתא דבבהמה אפי' הל הוושט וחצי קנה ובעוף דווקא קנה וחצי וושט להכי נקט טפי ב' חצאי':
ואמנם תנא דמתני' דנקט חצי א' ולא נקט ב' חצאי' נ' לדיוק' דחצי א' הוא דפסול אבל רוב א' כשר ואי מרישא כ"כ דס"ד דלא קאי כ"א אבהמה דהו"א דבעי' כ' סי' סגי ברוב משא"כ בעוף בעי' א' ממש ואי מסיפא צריכא כדאמר הש"ס לקמן רש"י ד"ה מאי הוי עלה רמז לן אדברי הרשב"א דתיובתא לא הוה כ"א במליקה וס"ד דמ"ש שחיטה או מליקה וזה דחה הש"ס והתימא על הב"י סי' כ"א שדחה מהך תיובתא ד' הכלבו שהביא פוסקי' כרב אדא ב"א ומהכא אין ראי' כ"א ממסקנת הש"ס הו"ל לאתויי:
ממסמס קועא' הנה לד' רש"י דאנקב אנו דני' צ"ל שהיה נקרע צווארו ג"כ ואמנם עיקר חסר מן הספר דלמה לא נקט כ"א ממסמס דהיינו מלוכלך בדם משא"כ לד' תוס' א"ש טפי דלא דייני כלל אנקב כ"א אדרוסה ולא הי' כ"א ממסמס דמא:
ואמנם ל' במקום נקב קשחיט משמ' יותר כד' רש"י דלד' תו' נקב מאן דכר שמיה.
ובישוב ק' תוס' על רש"י ע' ברשב"א ור"ן ובישוב קו' תוס' הרי תלי' בקניא ע' ברא"ש ורשב"א דחה ד' הרא"ש ויישב באופן אחר וע' רש"א שהק' על הר"ר אלחנן לר"מ כיון דחייש למיעוט' למה לא יחוש גם לספק דרוסה וי"ל דהרי היה יכול לאכול בשר מוולד שכלו לו חדשיו מיד כשיצא לאויר העולם ואפי' המתין ח' ימי' ג"כ בקל יכול לשומרו שלא יודרס אמנם לד' הטו"ז שהביא הראש יוסף כאן דאם נדרסה אמו היא וולדה נדרסו לק"מ ושפיר הק' רש"א:
וע' בש"ך סי' ל"ג שהק' לדברי המחבר דאפי' במקום שאינו ידוע דהיינו ממסמס קועא' מהני בדיקה מבפנים למה לא יועיל בקוץ או מחט בחלל הגוף בדיקה מבפני'. וי"ל דבפני' שהוא מלא לכלוך לא עדיף מנקב בעור החיצון דבעי' מקום ידוע דווקא משום דלמא טפת דם סתמה הנקב וה"נ הלכלוך סותם.