אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה ליקוטי פ' ראה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

ליקוטי פ' ראה

בע"ה ליקוטי פ' עקב

ראה אנכי ל' ראה מורה על דבר נפלא ופי' הגאון כתב סופר זי"ע כי כבר כ' הר"ן ס"פ שבועת העדות אשר יש ג' עניני' ברכה קללה לא ברכה ולא קללה וכן הוא באמת אצל כל אנשי העולם אבל בנו אומה ישראלית לא ימצא כן כ"א אם אנחנו עושים רצונו של מקום אנחנו עליון על כל גויי הארץ ואם נעזוב ח"ו דרך ה' אנחנו נבזים ושפלים בעיני כל העמים וזה מטעם שאמר הכ' בנים אתם לה' ואם ייטיבו דרכינו לפניו אזי אנחנו מסובין על שלחן המלך ואם ח"ו לא אזי אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם כי מי ירחם על בן מלך שהגלה אותו אביו נמצא כי גם שפלותינו בעו"ה עדות על ייחוסינו וז"ש הנביא במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם במקום שפלותינו יאמר להם בני אל חי כי הם בנים לה' וז"ש ראה דבר תימא אצל כל האומות פעמים ברכה ופעמים קללה ופעמים לא ברכה ולא קללה אבל לפניכם אנכי נותן היום רק ברכה וקללה לא זולת ע"כ דפח"ח:

ולדעתי יש עוד לפ' ע"ד שאמר הכ' טוב כעס משחוק וד' רז"ל טוב כעס שכעס הש"י על הצדיקי' בעוה"ז משחוק שמשחק עם הרשעי' כי השחוק הזה לרעת הרשע והכעס לצדיק הוא לטובתו נמצא דביד הצדיקים גם הייסורי' נחשבי' לברכה וביד הרשעי' גם העושר יחשב לקללה וזה אמרו ראה דבר נפלא אנכי נותן לפניכם היום בידכם הוא הברכה והקללה וביאר הענין אם לא תשמעו יחשב הכל לקללה ואם תשמעו יחשב הכל ברכה.

השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתיך ביאר מרן זצוק"ל כי בס' יחזקאל מבואר אשר לע"ל גם שבט לוי יקח נחלה וזה הלע"ל תלוי בנו כי אם נוסיף מעשים טובים יתקיים בנו כי ירחיב ה' אלקי' את גבולך ואז תתקיים נבואת יחזקאל ועל זה רמז הכ' השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתיך אשר מעשיך יגרמו שלא יהי' ללוי נחלה בפ"ע. ונתן לך רחמים ביאר מרן זצוק"ל הכוונה שלא תאמר אם נחרם עיר כלה הלא ידבק בנו מדת האכזרית לזה אמר הכי אדרבא ורחמי רשעים אכזרי המרחם על האכזרי' סופו להיות אכזר על הרחמנים ושאול המלך יוכיח וזה שאמר אל תדאג שתאבד מדת רחמנותך כי הש"י יתן לך רחמים ורחמך והרבך וביאר בזה במקום אחר יעזב רשע דרכו וגו' דהנה הרשע מתפאר כי הולך בדרכי ה' כי הוא רב חסד ומרבה לסלוח ואמנם עבד המורד במלכות וילבש בגדי עבדו המלך עוד יגדל פשעו ורשע זה המקציף אדונו עליו ויגש למולו בדרכי אדונו יגדל קצפו עליו וז"ש יעזב רשע דרכו ר"ל דרך ה' אל יתפאר כי הולך בדרכי ה' ואיש און יעזב מחשבות ה' וישוב אל ה' וירחמיהו ר"ל יתן לו רחמים ואל אלקינו ישוב כי ירבה לסלוח כאשר ירצה להיות מרבה לסלוח.

עשר תעשר דרשו רז"ל בשביל שתתעשר ואמרו חוץ מזו שנ' ובחנוני נא בזאת ביאר מרן זצוק"ל כי כל המצות שאדם עושה סתמן לשמן כי לולא לעשות רצון קונו למה יניח תפילין וכיו"ב אבל צדקה שהוא ממדת הרחמנות והוא תפארת בעיני הבריות רוב עושין כן מבלי להזכיר שם ה' ואמנם המאמין כי בגלל הדבר זה יברכך ומעשר בשביל שיתעשר ע"כ יכוין בצדקה זאת לשם שמים.

למען תלמד ליראה ביאר מרן זצוק"ל כי ארז"ל בשמאלה עושר וכבוד העוסק בה שלא לשמה זוכר לעושר וכבוד ואמנם אחרי שאמרה תורה כדי שתתעשר א"כ תוכל ללמוד לשמה ומ"מ תזכה לעושר וז"ש למען תלמוד ליראה:

נתן תתן לו וגו' ביאר הגאון מו"ה צבי העללער זצ"ל כי באמת עיקר השכר בנתינת הצדקה הוא רח על הטוב לב בעת הנתינה יאמין כי הוא רק שליח ה' בארץ ואמנם הרע לב יאמין כי מכיסו ישפיע וזה הפסידו מרובה משכרו ואמנם אחרי כי עיני האדם לא תשבענה חשב ה' מחשבות להסיר רוע לב בעת נתינתו וצוה להפריש מעשר ובעת הפרשה עדן אין כאן רוע לב וגם אחר שכבר הפריש וקרא עליו שם מעשר אין כאן רוע לב וז"ש נתן לצד אחר ואח"כ תתן לו ועי"ז ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה שלא ירע לבבך יברכך ה' אלקיך

כי לא יחדל אביון על כן אנכי מצוך לאמור ביאר מרן זצוק"ל כי ד' מוני המצות כי מצוה שהיתה רק לזמן ונתבטלה כמו בכתף ישאו אין למנותה במנין תרי"ג ונ"מ כי מצוה שנצטו' לעולמי' אם לפי שעה אין לה מקום כמו קרבנות בזמן הזה וכלפי שאמר הכ' אפס כי לא יהיה בך אביון לא תאמר כי המצוה רק לזמן ניתנה חוזר ואמר כי לא יחדל אביון אמר על כן אנכי מצוך אפי' בעת לא יהי' בך אביון לאמור לפחות פתוח ] תפתח את ידך.

והיית אך שמח כ' רש"י לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה דאף דבכל התורה אך מיעוט הוא והכא ה"פ אמר הכ' ואחרית שמחה תוגה ועל כן כאשר יבא סמוך לאחרית השמחה יתקיים גם בשחוק יכאב לב אבל השמח לשם שמים והשמחה בעיניו כשאר מצות אין חילוק בעיניו בין יום ראשון לשביעי וז"ש שבעת ימים תחג לה' אלקיך לשם שמים ועי"כ והיית אך שמח ופי' רז"ל אפי' ביום אחרון תשמח כי לא יתקיים בך גם בשחק יכאב לב.

ברמב"ן, ד"ה השמר לך שיכבד וירבץ כצ"ל.

ד"ה ונתן אליך וגזרת מן אתא כצ"ל

ד"ה בני' ולא ישא אלקי' כצ"ל:

ד"ה וטעם אשר תזבח שנעלה זו לרגל צ"ע.

בע"ה ליקוטי פ' שופטים

ברמב"ן, ד"ה וטעם לשבטיך לב' שבטים כירושלים כצ"ל:

ד"ה על פי שנים שטעה הגאון נ' כוונת הגאון דמאחר דאין מטין בדיני נפשים עפ"י א' לחובה ואם א' אומר איני יודע כלא יחשב ובעשרים ושלשה לא מצינו נטיי' פחות מג' לחובה עשרה מזכין וי"ג מחייבין דוק ותמצא שכן הוא. ומרן זצוק"ל פי' ד' הגאון דמעל פי ממעטי' ולא ע"י מתורגמן אמנם דיו אם שלשה דיינים מהעשרים ושלשה מבינים מה שהעדי' אומרים וש"י:

שם ד"ה ימין ושמאל כענין ר' יהושע וצ"ע א"כ למה הוצרך ר' יהושע.

שם לדרשה אחרת ואולי משום דהתם לאו בלשכת הגזית הי' מעשה

שם ד"ה לבלתי נרמז בכאן בתורה כצ"ל.

שם ד"ה וכי תאמר ופי' זה איננו נכון כצ"ל.

שם ד"ה כי יכרית ללמדינו השגגה כצ"ל.

ד"ה. כי ירחיב אחרי כן כל הימים הכל דבור אחד.

ד"ה כי האדם ע"ד רבותינו מותר נ' שכיון לד' הספרי שפי' רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל אלו אילני סרק וע' בזה.

ד"ה. אל נחל איתן בסוה"ד כדרך ואכלת ר"ל כי שם נאמר ג"כ ובכורו' בקרך וישראל אסור בהן.

שופטים ושוטרים תתן לך וגו' הכוונה במ"ש תוס' בפ"ק דשבת על מ"ש כל דיין שדן דין אמת לאמתו וכ'

תוס' דר"ל לאפוקי דין מרומה שהוא דין אמת אבל לא לאמתו ואמנם אם אין דיין בכל עיר ועיר המכיר את יושבי העיר מאין ידע אם הוא דין מרומה וע"ז אמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ועי"ז ושפטו את העם משפט צדק שלא יהא דין מרומה אבל ע"י שהדיין מכיר ביושבי העיר יכול לבא להכרת פנים ולזה סמך לו לא תטה משפט ולא תכיר כלומר ע"י הכרת פנים.

לא תזבח וגו' כל דבר רע לפי פשוטו רמז בזה על חלה שהוכיחם מלאכי הנביא.

על פי שנים עדים או שלשה עדים כ' הרמב"ן בשם רב סעדיא גאון שלשה שמקבלין העדות ותמה עליו הרמב"ן הרי דיני נפשות בעשרים ושלשה וביאר מרן זצוק"ל דדרשי' בש"ס על פי שנים עדים שלא ישמעו מפי המתורגמן אמנם אם שלשה מן הכ"ג מבינים הלשון סגי והיינו שלשה שמקבלין העדות דקאמר רב סעדיא.

ולי נ' כוונת הגאון דמאחר דקיי"ל דיני נפשות מטין ע"פ שנים לחובה ומאחר דדנין דיני נפשות בכ"ג ואם א' אומר איני יודע יוסיפו לא משכחת אחרי רבים להטות בדי"נ לחומרא כ"א עשרה וי"ג והיינו על פי משלשה שהכריעו לרובה יומת המת.

ועשית עפ"י הדבר אשר יורוך כ' הרמב' בפי' המשניות לאבות מפסוק זה מבואר כי הכופר בתורה שבע"פ הוא כופר ג"כ בתורה שבכתב דהרי התורה שבכתב צותה עלינו ועשית עפ"י הדבר אשר יורוך.

והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו פי' מרן זצוק"ל הכוונה בתוה"ק נמצא עצה ותושיה על כל מה שיארע לאדם משך ימי חייו וזה מתועליות ספורי התורה וזה וקרא בו כל ימי חייו כל מה שישיגוהו בימי חייו יקרא בתורה הזאת.

ולמען סור מן המצוה ימין ושמאל פי' מרן זצוק"ל כאן מרומז מה שארז"ל במ' סוטה המתגא' כאלו עובד ע"א כי מצוה מ' מימין וה' משמאל אותיות מ"ה שהוא מדת ענוה ואם המלך ירום לבבו יסיר מן המצוה ימין ושמאל וישאר צו וארז"ל אין צו אלא ע"ז שנ' צו לצו והיינו המתגאה כאלו עובד ע"ז.

והוא לא שונא לו כלומר השונא אינו גולה אף אם הוא שוגג והטעם דגלות הרוצח הוא לכפרה וכפרה לא שייך בלא חרטה ובשונא ירדה תורה לסוף דעתו שאינו מתחרט כ"א מתנצל וכי מה עשיתי ע"כ נח לו יותר לישב בביתו ויפחד תמיד כל היום מפני גואל הדם אבל מה שאמרה תורה דרך עליי' אינו גולה משום דבשלמא דרך ירידה הו"ל כעין פשיעה שלא הסתכל אנה ואנה שלא יענש אדם על ידו אבל דרך עלייה מהי"ת יעלה על דעתו שיש אדם באילן למעלה שיהא נזהר ומלהמיתו והו"ל כאונס ואונס לא חייבה תורה גלות.

ועשיתם לו כאשר זמם ע' רמב"ן ומהר"ל מפראג בס' באר הגולה אמר כי לפ' ענין זה אמר שהע"ה בס' קהלת וגולל אבן אלי' תשוב ר"ל המשליך אבן על חומה חלקה ולא ימצא האבן מקום בחומה לנוח ממילא יחזור לאחריו ויפול אל פני המשליך אבל אם יהא חור בחומה ינוח האבן שם וכן הענין אם היה מקום לבצע העדות שנהרג זה שהעידו אינו בדין שיחזור הדין עליהם אבל אם הוזמו תחלה ולא חל עדותן אז וגולל אבן אלי' תשוב.

ואכלת את שלל אויביך מכאן סמכו לד' הש"ס פ"ק דחולין דבז' שכבשו אפי' קדלי דחזירי היו מותרים להם ומ"מ ק' דהאי קרא לאו בשבעה אומות מיירי כדכ' בהדיא והי' נ' קצת ראי' מזה לד' הרמב"ם דבמלחמה תליא מלתא לא זולת וצ"ע.

רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הק' בס' מעין חכמה מזה על הרמב"ם שפסק ס' דאוריי' מה"ת לקולא למה בעי' אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אשר לא תדע כי עץ מאכל הוא הול"ל ונ' דבמעין חכמה שם הביא ל' הספרי ע"פ זה עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל זה אילן סרק ונ' דהספרי ס"ל כהרמב"ם וק' לי' קו' המעין חכמה ולזה ביאר כי עץ אשר תדע ר"ל שיודע בבירור שיש אילני מאכל מאותו מין אם הוא מקרה או נתיבש ולא ישאו נמצא דעכ"פ אקבע ואתחזק איסורא ולזה בעי' אשר תדע כי לא עץ מאכל יען כה"ג ס' דאוריי' אף מה"ת לחומרא.

כפר לעמך ישראל אשר פדית מכאן דרשו בספרי ראוי כפרה זאת לכפר על יוצאי מצרים אשר פדית וכ' הפוסקי' בה' יוה"כ מפסוק וספרי זה סמכו לינדור נדבות בעד המתים ביוה"כ. ואתה תבער הדם הנקי כי תעשה הישר הכוונה ע"י עשית הישר יגלה להם הש"י הרוצח שלא יחשדו אותם חנם וז"ש ואתה תבער הדם הנקי ע"י ועשית הישר והטוב

בעה"י דרוש לפ' שופטים ער"ח אלול תרכ"ד

בתנחומא פ' זו ושפטו את העם משפט צדק אר"י ברבי שלם שיהו מטין ומלמדין עלי' זכות לפני הב"ה ממי אתה למד מגדעון בן יואש שבימיו היו ישראל בצרה והי' הב"ה מבקש אדם שילמד זכות עלי' ולא הי' מוצא שהי' הדור דל במצות ובמעשים כיון שנמצא זכות בגדעון שלמד עלי' זכות מיד נגלה אליו המלאך שנ' ויבא אליו מלאך וגו' בכחך זה בכח זכות שלמדת על בני הוי ושפטו את העם משפט צדק שיהי' מלמדין זכות על הדור:

הנה בוידוי הגדול של רבי' נסים דיו"כ קטן יש לדקדק מאחרי שכבר התודנו ואמרנו את אשר התרת אסרתי וכן אשר טהר' טמאתי וכו' למה זה אנו אומרי' עוד את אשר אהבת ואת אשר הקלת ואת אשר קרבת וכו' ונ' לבאר עפ"י מדרש תנחומא פ' אמור ע"פ שור או כשב א"ר שמואל בג' מקומות בא הב"ה להתווכח עם ישראל והי' או"ה שמחי' באותו שעה שאמר לכו נא ונוכחה שמחין ואמרין עכשיו הוא מכלה אותן כיון שראה הקב"ה שהיו שמחין הפכה להם למוטב א"ל אם יהיו חטאי' כשני' וגו' כששמעו או"ה תמהו ואמרו זו הוא תוכחה לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהו בשני' כשאמר כי ריב לה' עם עמו שמחו וכו' הפכן להם למוטב ואמר עמי זכר נא מה יעץ בלק וגו' והשלישי כשאמר וריב לה' עם יהודה שמחו וכו' הפכו להם למוטב ואמר בבטן עקב וכו' כדלעיל ועיי"ש משל נאה לענין זה ומ"מ הכתובי' מוקשי' מאוד זו היא תוכחה ונ' דעם ב"י בכלל נחלקו לג' כתות צדיקי' בינוני' ורשעי' ועל כלם יש להש"י וויכוח ליום הדין וכמו שנבאר הנה חטאת הבינוני' בעו"ה היא אשר יחליפו עולם עומד בעולם עובר וכל היום יעמלו להביא טרף לביתם ואמנם ע"י מה הגיעו לידי מדה זו נחפשה דרכי' ונחקורה אז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב הענין הוא כך יסוד האיש הישראלי הוא כי הש"י אשר ברא את העולם הוא הזן ומפרנס לכל חי בסבה ובלתי סבה אך רצונו גזר עלי' לעסוק באיזו סבה כמ"ש בכל אשר תעשה אבל בכל זאת הכל תלוי בגזירת הבורא וגלל זה טרם נסדר תפלתינו בבקר על מחיתינו ופרנסתינו עלינו להקדים תהלה לדוד דכ' בי' פותח את ידיך ולאחר שהתפללנו לפניו טרם נפנה על עסקי פרנסתינו שוב עלינו לחזור ולומר תהלה לדוד לומר כי אף אשר אנחנו עוסקי' במו"מ נאמין כי הכל תלוי בפותח את ידיך ולעת ערב אחרי שהתעסקנו כל היום במו"מ שוב נודה ונאמר כי כל אשר השגנו היום העבר הכל הי' מאתו הפותח את ידו וכל הקובע אמונה זו ג"פ בכל יום לא יכבד עלי' לשאת ולתת באמונה ולשמור שוי"ט אחרי כי הוא מאמין כי הוא רק כפועל העוסק במלאכת אדון הכל ומה לו לזוז מאשר צוהו אדוני' והנה זה מגמת כל ס' קהלת שלא יאמין האדם כי הכל תלוי בהשתדלו' וחריצות ולזה החל ספרו ואמר מה יתרון לאדם בכל עמלו הכוונה במלת עמל היגיעה היתירה המראה כי זו כחו לאלוהו ולתכלית זה אמר ג"כ לא לחכמי' לחם וגו' ואמנם בס' תהילי' הובא משהע"ה תמצית ס' קהלת בקיצור אמר ש"ה לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו ולא זו בלבד אלא אפי' מה שכבר אסף האדם אל חפני' אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר ואמר אחרי כי כן שוא כלומר הבל הוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבי' ואמר עוד מי אשר כן ר"ל אמת מלכני' אתם בלבו כן זה יתן לידידו האוהב הכן שנא רק הכן לבד יתן שנא לאדם ומעתה אם יבטח ישראל בעושיו ולא ירגיל עצמו לעמול כל היום עלי טרף אזי לא בלבד שיקל עליו לשמור תורתו כ"א ירויח זמן לעסוק בתורה ומצות ומע"ט ויסוד זה נ' שגלה לנו הש"י בעת צאת יעקב ועשו לאור העולם כי מדת או"ה לא כמדת אומה ישראלי' או"ה שנבראו לזיין את העולם ונצטוו יומם ולילה לא ישבותו המגרע שעה א' מלעסוק ביישוב העולם לעצל יחשב וכל המרבה לעמול ה"ז משובח ומדתינו בהיפך כמ"ש וז"ש וידו אוחזת בעקב עשו מה שעשו דש בעקביו כלומר מבזה ר"ל המיעוט בעסק העולם בזק יד יעקב אוחזת זה יחשב ליעקב לעיקר וזה ענין תוכחת הושע לישראל התחיל ואמר וריב לה' עם יהודה ולפקוד על יעקב כדרכי' כמעללי' וישיב לו אמר כי יעקב ע"י חסרון בטחונו באלקי' נתקיים בו ארור הגבר אשר שם בשר זרועו ומה' יסור ועי"ז צריך באמת לעמול כל היום עד אשר ישיג לחמו וע"ד שאמרו בשמות רבה ע"פ אהי' מה' אהי' אשר אהי' כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך הכוונה לפי מדת בטחונינו יתקיים בנו והי' ה' מבטחו ויש רמז בזה כי תיבת אהי' הוא אתה הוא ה' אלקי' וכן אני הוא ה' אלקי' ואם אנו אומרי' אתה הוא ה' כביכול אומר אני הוא ה' ואמר ראה גם ראה הלא בבטן עקב את אחיו מיד בעת לידתו אחז במה שאחיו דש ומבזה בעקביו דהיינו במיעוט התעסקות בענייני העולם והוסיף ואמר ובאונו ר"ל בעת צרתו שלא הי' לאל ידו מל' בן אוני שרה את אלקי' וישר אל מלאך וגו' ואמר הלא הבטחתיך בתורתי זה זכרי לדור דור ופי' הרמב"ן דקאי על אלקי יעקב עיי"ש בפ' שמות וז"ש וה' אלקי הצבאות הנקרא אלקי הצבאות ה' זכרי הוא ה' אלקי יעקב ואתה באלקי' תשוב ורק חסד ומשפט שמור ואז וקוה אל אלקי' תמיד אבל בעו"ה לא כן מדתינו כ"א ויתערבו בגוי' וילמדו מעשי' כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב ועי"ז ויאמר אפרי' אך עשרתי מצאתי און לי כלומר הלא אין עול בכפי כ"א אשר מצאתי און לי כי אני חרוץ במעשי וכל יגעי לבד לא ימצאו לי עון אשר חטא כי בזה שאני מייגע אין בו חטא נמצא כי שפיר נתווכח כביכול עם ישראל אבל העון תלוי באו"ה ומה להם לשמוח ואמנם עם הרשעי' יש להש"י משפט אחר כי כולם כל ימי' מלאי' חרטות ואין א' מהם אשר לא יתנחם על רעתו ובכל זאת לא יעזבו אורחותם כי יצרם אשר פרש רשת לרגלם יאמר להם מ' דורו של יחזקאל הנה עונותינו אתנו ובהם אנחנו נמקי' ואיך נחי' עוד ר"ל לעוה"ב אבל הש"י הציב לעינינו שני ספורי' הא' חטא העגל אשר לא יגדל ממנו וכמ' שהע"ה עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו ובכל זאת אחרי שהתאבלו העם ולא שתו איש עדיו עליו לא זה שנסלח להם כ"א הבטיח עוד למרע"ה נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו וגו' וראה כמה גדול כחו של תשובה וכן בדהע"ה אחרי שובו מחטא בת שבע כרת לו ברית מלך עולם ואמר לדוד עבדי נשיא להם לעולם ומה יש עוד לספק בכוחו של תשובה או מה יענו רשעי ישראל ליום הדין וז"ש ישעי' אחרי שהוכיחם על פני' אמר רחצו הזכו וגו' ואמר אחרי כי קראתי בעצמי לכם רחצו הזכו א"כ לכו נא ונוכח' יאמר ה' ליום הדין מדוע לא שבתם עדי הלא אם שבתם כבר נתקיי' בכם אם יהי' חטאיכם כשני' וגו'.

ואמנם ביאור מקרא זה הוא עד"ז כי יש כת רשעי' אשר אך ע"י חברי' רעי' נלכדו ברשת היצר ואותם אם יתחברו לחכמי' וצדיקי' מיד יאירו בתומתם כי אין מינות בקרבם אבל אותם אשר כבר פרחה צרעת המינות בקרבם לפי רוב מעש' התשוב' יתעורר רוח הקדוש' בקרבם והנה השני הוא הצבוע מצבע התולעת והיא המשל לאותן שחטאו מחמת פיתוי אחרי' משא"כ האנשי' אשר בקרבם שמץ מינות המה התולע בעצמו וז"ש אם יהיו חטאי' כשני' שע"י אחרי' הרביתם לחטוא חם רק תזורו אחור מחברת החטאי' כשלג הזה שהוא לבן מעצמו בלא שום כיבוס משא"כ אם יאדימו כתולע שיש בכם צרעת מינות אזי כצמר יהי' כצמר הזה אשר לפי רוב הכיבוס יוסיף להתלבן ככה לפי רוב טרחכם במעשה התשוב' יתלבנו זכיותיכם ועכ"פ גם בתוכחה זו אין להם לשמוח כי יראו מתוכה אהבת ה' לישראל ואמנם עם הצדיקי' יתווכח כי אם אמנם יראת ה' שנאת רע לא ניחא לקוב"ה אשר הצדיקי' בעצמן יעמדו לקטרג על בני דורם ואמר הכ' לא תשנא את אחיך בלבבך כ"א הוכח תוכיח את עמיתך אם יחטא אבל ולא תשא עליו חטא ר"ל שלא תגביה עלי' משא החטא כ"א בכל עת תשתדל ללמד על בני דורך זכות וכמו שמצינו במרע"ה אחר חטא העגל שלמד זכות לאמר אלהי זהב ואמרו במ' אתה גרמת שהשפעת להם זהב כל כך וכבר המלצנו ע"ז במק"א מה שהספיד הש"י על מרע"ה מי יקום לי וגו' והנה עיקר מגמת בלק ובלעם לא הי' כ"א להזכיר עון ועי"ז יוכל לעורר דין עלי' ולקללם כי זולת זה הלא קללת חנם לא תבא אמנם הש"י הפך פיו וע"כ סיפר בשבחן של ישראל ולא בגנותן וז"ש ויהפך ה' לך את הקללה כי' אהבך ואינו רוצה לשמוע גנותך והנה בלעם הזה הציג בישראל וראה כי הם חלושים ונוחי' להתפתות וגלל כן נתן העצת זמה לבלק ובעו"ה קם עצתו ועכ"פ אנו רואין אשר ישראל הי' במעמד לא טוב ואעפי"כ לא רצה ה' לשמוע גנותן של ישראל ומזה ילמדו כל צדיקי ישראל וז"ש מיכה שמעו הרי' את ריב ה' והאיתני' מוסדי ארץ ר"ל הצדיקי' ג"כ ישמעו את ריב ה' ואמר כי ריב לה' עם עמו אף כי יריב ה' הבינוני' בכל זאת גם עם ישראל הם החשובי' כמ"ש הרמב"ן ר"פ בשלח יתוכח ואמר מול הבינוני' בקיצור דברי' מדוע יכבד עליכם תורתי עמי כמה טובות עשיתי לך ובכל זאת מה הלאותיך ענה בי וגו' ומול הצדיקי' אמר עמי זכר נא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם וזכר בעת ההיא באיזו מעמד היית והיינו מן השמים מה שעשית בשטים וזה הי' עד הגלגל שאמר יהושע היום גלותי חרפת מצרי' כי ע"י שנמולו סר מהם תאות מצרי' השטופי' בזמה ואעפי"כ לא שמעתי גנותך למען דעת גם הצדיקי' את צדקות ה' ויל"פ בזה על מרע"ה צדקת ה' עשה וגו' וממילא מה להם לשמור לאו"ה עוד בזהב ראיתם אהבת ה' את ישראל והנה מול ג' כתות אלו אנו אומרי' מול הבינוני' את אשר אהבת לישב בבית ה' ולקבוע עתי' לתורה ועבודה שנאתי ואשר שנאת לעמול כל היום לטרף אהבתי ומול הרשעי' את אשר הקלת דהיינו לשוב בתשובה החמרתי ואמרתי איך נשוב הלא הרבינו לחטוא ואשר החמרת כל עבירות שבתורה הקלתי ומול הצדיקי' אמר את אשר קרבת אפי' החוטאי' למולך רחקתי והיו לי לומר נלינה בכפרי' נלינה בכופרי' כי עכ"פ חשובי' פושעי ישראל אפי' מנביאי או"ה אמנם לא כן עשיתי כ"א את אשר רחקת קרבתו דרשתי זכות על או"ה והחשבתי' יותר מישראל והנה הלימוד זכות בצדיקי' הוא תלוי' אם הצדיק דר בתוך עמו וטוב שכן קרוב ומחמת אהבה ילמד עלי' זכות ולא כן אם הצדיק דר רחוק מן החוטאי' וז"ש שופטי' ושוטרי' תתן לך בכל שעריך למען ידורו בינך ועי"ז ושפטו את העם משפט צדק שילמדו עלי' זכות וכמ"ש:

סיומא שילהי איכה רבתי ע"פ השיבינו אמרה כ"י לפני הקב"ה רבש"ע שלך הוא השיבינו אמר להם שלכם הוא שנא' שובו אלי ואשובה אליכם נאום ה' אמרה לפני' רבש"ע שלך הוא שנא' שובינו אלקי ישעינו לכך נא' השיבינו וגו' כקדם כאדם הראשון כמה דאת אמר ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן וצריך ביאור מה הוא הוויכוח ומכ"ש הסיום שאנן מבקשים כקדם על ויגרש וגו' אתמהה.

ונ'. דהנה באמת הבטיחנו צורינו בתוה"ק אשר יבא יום ויסיר מאתנו יצרינו הרע וכמ"ש ומל ה' אלקי' את לבבך וא"כ שפיר אנו מבקשי' רבש"ע שלך היא שהרי הבטחתנו בתוה"ק אמנם באמת הקדים הכ' שם לאמור ושבת עד ה' אלקי' כי אין הדבר תלוי אלא בתשובה ואך למען לא נוסיף עוד לחטוא הבטיחנו יוצרינו ומל ה' אלקיך וגו' וח"כ שפיר השיב לנו הש"י שלכם היא שנא' שובו אלי ואח"כ ואשובה אליכ' ואמנם באמת אין בקשתינו על הסרת היצר מכל וכל כ"א אחרי כי עיקר מניעת סור מרע ועשות טוב הוא ע"ד שפי' במק"א מאמר ר' ינאי במ' אבות אין בידינו לא משלות הרשעי' וייסורי הצדיקי' אין ביד הצדיקי' להעמיד הדת על תלה וע"כ אנו מתפללי' שובינו אלקי ישעינו והפר כעסך עמנו וזה שאנו אומרי' שלך הוא שנא' שובינו אלקי ישעינו והמקונן פי' הדבר תשיבינו ה' אליך ואז ונשובה ואמר חדש ימינו כקדם וזה והפר כעסך עמנו והנה יל"ד בקרא בויגרש מה ענין הכרובי' ללהט החרב הרי ענין הכרובי' בכ"מ רמז אהבה וחיבה כמ' רז"ל יחזקאל ביקש רחמי' והפך פניו לכרוב א"וו הפי' הוא בהיפך כי אדם אחר שנתגרש ראה השכר שהי' מגיע לו טרם חטאו והעונש המגיע לו בחטאו ועי"ז שב בתשובה שלימה והיינו וישכן מקדם בתחלה קודם שחטא השכין לגן עדן את הכרובי' ואח"כ את להט החרב וע"ז אנו מתפללי' שנ' בעיני' פקוחות צדיק וטוב לו רשע ורע לו והיינו כקדם של אדם הראשון וזה ענין סיפ' דהאי מזמור שובינו אלקי' ישעינו אמת מארץ האמת אשר לעת עתה מושלך לארץ יום מארץ מעמדה תצמח אזי וצדק משמי' נשקף ואז גם ה' יתן הטוב וגו' בכל זאת לא יהי' וישמן ישורין ויבעט כ"א גם ה' יתן אף כי ה' יתן הטוב בכל זאת צדק לפני' יהלך הצדק יוסיף אומץ וישם לדרך פעמי' כיה"ר בב"א

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה