ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה ליקוטי פ' עקב
והיה עקב תשמעון כ' רש"י מצות שאדם דש בעקביו ודקדק עליו הרמב"ן ומה שייכות למשפטים לענין זה ונ' אדרבא על המשפטים עצמן אינו בדין לקבל שכר אחרי כי השכל מחייבן ואמנם יש בהם מצות שאין השכל מחייבן עד"מ אמר הכ' לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו הכוונה אפי' אם ריעך כיחש ושיקר לך ולבסוף נפל בידך וגם אתה יוכל להכחיש ולשקר לו אינך רשאי וכה"א לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה ונדחק רש"י שם אבל הפי' פשוט כי דרך התגרים לתת הסחורה בזול משאר תגרים למען יקפצו עלי' קוני' ואמנם יונו הקונה במדה במשקל ויאמר מה פעלתי עון הלא אצל שאר תגר ג"כ לא ישיג יותר וע"ז אמר הכ' לא תעשו עול אף שהוא במשפט כגון במדה במשקל והן הן המצות שאדם דש בעקבי' אצל המשפטים וז"ש והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה שתשמעו המצות שאדם דש בעקביו אצל המשפטים אזי ושמר ה' לך.
ברוך תהיה מכל העמים וגו' עד ונתנם בכל שנאיך ביאר מרן זצוק"ל ע"ד שארז"ל במ' יבמות מפני מה היתה רבקה אמותינו עקרה שלא יאמרו מברכתו של אותו רשע לבן אחי' שבירכה היי לאלפי רבבה נתעברה נמצא כי ברכת הרשע נהפך בנקל לקללה ואמנם זה דווקא בזמן שהרשע המברך היא מבורך בכל מילי דמימב אבל אם הרשע הזה יחסר ממנו כל טוב מי פתי יסור הנה ויאמר כי ברכתו מתקיימת והן הן ד' הכ' לפנינו ברוך תהיה מכל העמים כל העמים יברכו אותך ולא תתיירא אשר על כן יהיה בך עקר ועקרה לא כן כי יסיר ה' ממך כל חולי ונתנם בכל שנאיך א"כ ידעו הכל כי מה' ברכתך ולא מהם המלאים כל מחלה.
כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כ' בס' קיצור של"ה בשם האר"י הקדוש כאן גילה לנו הכ' כי כשם שהאוכלין מוסיפין כח בגוף ע"י חומרם כך מחזיקי' הנשמה ע"י כח אלקי השופע עלי' וז"ש כי לא על הלחם לבדו ר"ל בה' הידועה הלחם הנראה לכל כי אם על כל מוצא פי ה' השורה על הלחם ממנו יחיה האדם ג"כ
וידעת עם לבבך אמר לי אלוף נעורי הגאון מו"ה הילל ל"ש ני' אשר כ' בסו"ג כאן הזהיר הכ' על מצות צידוק הדין לעת צרה ר"ל וע"ז אמר וידעת כי היסורין לטובתך כאשר ייסר איש את בנו
ארץ חטה ושעורה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ארץ אשר אבניה ברזל פי' הכתובים כי נוהג שבעולם הטבע המדינות המלאים בר חטה ושעורה ועפרם רך לא ימצא בה ברזל ונחושת ובארץ אשר ימצא בה ברזל ונחשת לא ימצא בה חטה ושעורה ובכל זאת לא במסכנות תאכל לחם כי לא תחסר כל כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחשת.
ועכ"פ. חילק כאן הכ' וכ' בלחם עוד הפעם ארץ ונחלקו הפוסקי' יש למדו מכאן כי רק על לחם ברכת המזון דאוריי' לא זולת ויש אומרים לחם לאו דווקא כ"א אפי' חמשת מיני דגן ועשו מהם מעשה קדירה ומ"מ שאר מיני' דרנ' וי"א כל הז' מיני' דאוריי' וארץ בתרא להורות כי על לחם חייב לברך ג' ברכות ועל שאר המיני' רק ברכה א' מעין ג'.
וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה כ' של"ה כי יש כאן רמז אשר מדרך אנשי' להחניף לעשירים וליחס להם כל המעלות אף אשר אין בהם וע"ז אמר וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ופי' בזה ע"ד הלצה הגאון מו"ה וואלף באסקאוויץ בס' מאמר אסתר כי בזה מובן מאי דתנן באבות איזהו עשיר וכי מה זו שאלה כל שיש לו נכסים הוא עשיר אבל עשיר כזה הרי יש לו כל המעלות ומי הוא שאין בו כ"א מעלת העושר וסי' ואמר השמח בחלקו זה אין בו כ"א מעלת העושר לבד.
ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי וגו' וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל הכוונה אפי' לדעתך אשר כחך ועוצם ידך עשה לך חיל אבל מי נתן לך הכח ועוצם יד הלא השם לבדו ועליך לשמוע בקולו.
שמע ישראל אתה עובר היום במ' הלכה אדם מישראל השותה מים לצמאו מהו מברך ר' טרפון אומר מברך בורא נפשו' רבות ביאר מרן זצוק"ל הכוונה בנבאר תחלה פי' ברכת בורא נפשות דהרב ברטנורא פי'. כי הש"י ברא חסרונותיו של אדם דהיינו לחם וכיו"ב וברא ג"כ בשר ודגים ופירות שהם רק להחיות בהם נפש כל חי ולזה ניתקנה ברכה זאת על דברים שאפשר לחיות בלתם אמנם א"כ השותה מים לצמאו ואלו לא נזדמנו לו מים היה מת בצמא אמאי מברך ברכה זאת לזה ביאר מרן דלר"ט פי' הברכה ע"ד שכ' החו"ה מתוך ההעדר ניכר היתרון עשיר שלא רעה עוני מעולם לא יבין הטובה בעשרו בריא שלא היה חולה מעולם לא יבין טובת ה' בבריאת גופו והנה המים האלו הם חומר פשוט ואם ישתה אדם אותם מבלי צמא לא ישיג מהם טעם אבל השותה מים לצמאו היא יבין טובת ה' בתת לו מים לשתות ופי' הברכה עד"ז בורא נפשות רבות ולאיזו צורך שיברכו שם כבודו אבל לתכלית זה וחסרונם ההעדרים והחסרונות שברא הש"י בעולם הם טובים יותר על הכל כי על ידם יכיר ה' טובת ה' בעולמו ויאמר ברוך חי העולמים והנה תוה"ק ספרה לנו כי נבא אל ארץ אשר עמקים יש בו ומ"מ הש"י ישמידם ויכניעם ושאל השואל ולמה הושיב הש"י בארץ אשר הוא גורלינו מאז ענקים ואמנם לולא כן לא היינו מבינים כי הש"י ישמיד אותם וזה שסמכו זאת במ' הנ"ל לשותה מים לצמאו שמברך בנ"ר וע"ד שבארנו.
ואשב בהר ועמדתי בהר ואתנפל סמכו חכמי האמת לכתובים האלו דתפלה נחלקת לג' חלקי' עד תפלת י"ח תפלת ישיבה שרשאי לישב וע' במחצה"ש בסדר קדושת יוצר מ"ש בשם רמ"ע על המהדר לישב דווקא ותפלת י"ח הוא תפלת עמידה ואח"כ תפלת נפילת אפים:
ובתבערה ובמסה וגו' ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכ' הפסיק הכ' באמצע מעשה העגל והזכיר חטאים אלו וביאר מרן זצוק"ל כי אחרי שארז"ל לא הי' ישראל ראוין לאותו מעשה כ"א להורות תשובה א"כ יאמרו ישראל הלא חטא העגל ה' אנה לידינו לזה הציע להם שאר החטאים אשר מידם היו להם וסיים ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם ואם גם לא הייתם ראוי לחטא העגל בכל זאת ממרים הייתם וטבא לא הוה בישא:
ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כ' רש"י ודבר חשוב הוא זה שכל עצמו של יעקב אבינו לא התפלל כ"א ונתן לי לחם לאכל וזה תשובת ר"א במ' לעקילס הגר אבל עקיליס אמר על תשובה זאת קפדנותו של ר"א ביקש לטורדני מן העולם ור' יושע ביאר לו על בגדי כהונה וזה קיבל עקילס ומ"מ בחר רש"י בד' ר"א ונ' דבאמת תי' של ר"א הוא האמת אלא שעקילס לא הבין הדבר וזה דהחו"ה כ' בשער הפרישות במה שביקש יעקב ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש דלאכול וללבוש הוא שפת יתר כוונתו היה על ד' שהע"ה בסוף ס' משלי ריש ועושר אל תתן לי ולזה ביקש דווקא לאכול ולא עשירות ודווקא ללבוש לא לתפארת ואחז"ל במ"ר פ' משפטים לכל הקב"ה מנסה לעני בעניו ולעשיר בעשרו ואמנם ה' צדיק יבחן וגר זה שסורו רע אין הקב"ה מנסה אותו וז"ש ואוהב גר לתת לחם ושמלה לא פחות ולא יותר וביאר לו ר"א הלא על זה נתחבט אותו זקן ואמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש לא פחות ולא יותר.
רש"י בפסוק ושמתם את דברי אף לאחר שתגלו וכו' וכן הוא הוא אומר הציבי לך ציונים ע' רמב"ן ותו"ד אלו כי מכל יושבי תבל לא בקש הש"י כ"א לקיים שבע מצות ואנן בני פלטרין דילי' עלינו לקיים תרי"ג והאבות שידעו מסוד זה כמו כן קיימו תרי"ג מצות בעת ישבו בא"י ולא בחו"ל אבל אנחנו נקראי' בני א"י ועלינו להיות חמושים במצות כאנשי הצבא אשר אפי' בעת ישבו בביתם עליהם שלא לשכח טכסיסי מלחמה וע"ז אמרו בספרי הציבי לך ציונים אבל ציונים אלו הקב"ה צוה אותם עלינו ויהא הטעם מה שיהיה אין בין מצות תפילין בחו"ל למצות תפילין בא"י וכן בשאר חובת הגוף ולא כלום והשמר ואל תטעה בזה וע' בזה בהקדמה לליקוטי חבר חלק שלישי במכתבי להגאון מוה' הילל ל"ש ני'.
במ"ר פ' עקב ע"פ ראשון כסבור אתה שלרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי לך כ"א לטובתך אתה מענג נפשך בשבת במאכל ומשתה וכסות כדכ' וקראת לשבת עונג ומה כתיב בתרי' אז תתענג על ה' ונתן לך משאלות לבך אמרו ישראל לפני הקב"ה אימתי אתה נותן לנו שכר המצות א"ל כל מה שאתם אוכלים בעוה"ז הוא רק מפירותי' של מצות אבל השכר שמור לכם לעוה"ב מניין שנ' והיה עקב תשמעון.
כ'. סו"פ ואתחנן כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחקים והמשפטי' וגו' וסיים ואמרת לבנך עבדי' היינו ויצוינו ה' לעשות את כל החקים וגו' וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל החקים וגו' פתח הכ' בעדות משפטים וחקים וסיים בחקי' לבד הענין אמר דהע"ה נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב הכוונה הנה העדות כלם מצד עצמן המה לנו לששון ושמחת לב כי אותן מצות המעידות על יציאת מצרים הן המה גדולתינו ותפארתינו כמ' הכ' הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי והעדות על מעשה בראשית כמו שבת הלא המה העומדים לנו בכל הנסיונות בימי חיינו ועלי' אמר דהע"ה אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי הכוונה על הנסיונות אשר יתנסה האדם בהם במשך ימי חייו עד אשר לא ידע לנטות לרוחה לימין או לשמאל אמנם אם יתיצב אז מעשה בראשית לנגד עיניו אשר יוצר כל היצורים יצר וברא שמים וארץ מאפס ותהו הלא ותנח' וז"ש אם אומר מאין יבא עזרי אזי אשיב אל לבי עזרי מעם ה' עושה שמים ומה דלא הוה הוה מה דהוה לא כ"ש נמצא כי העדות המה לנו לשמחת לב וא"צ שכר עליהם ולמה נקוה ואם נבקש להשתדל בעד אחריתינו צריכים אנו להשתדל בחקים וז"ש נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה ע"ד שבארנו וא"כ לא אקוה עלי' שכר ע"כ נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב למען יהי' לי איזה שכר בעקב לעולם והנה כדין העדות דין המשפטים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כי אין תענוג גדול מכבוד אב ואם והאיש אשר יפשוט ידע בשל אחרים חיי' אינן חיים כי יודע כאשר עשה יעשה לו ולזאת אמר הכ' הן אמת כאשר שאלת אתה בני כי הש"י צוה לנו עדות חקים ומשפטים אבל על העדות והמשפטים דיו לנו שמירתן לבד כי המה לנו למשיבת נפש אבל עיקר השכר אשר נקוה הוא על החקים ולזאת אמר ויצוינו ה' לעשות את כל החקים לטוב לנו וצדקה תהיה כי נשמור לעשות את כל החקים וכלפי זה פתח הכ' ואמר אל תאמר בלבבך כי באמת לא יהיה לך שכר על המשפטים לא כן כ"א והיה עקב תשמעון את כל המשפטים האלה ושמר ה' לך את הברית וגו' והביא המדרש ראי' על זאת ממצות שבת שהמענגו יקבל עוד שכר על תענוגו כדכ' והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וע"ז סיים מה שאתה נהנה מהמצות בעוה"ז הוא רק הפירות אבל השכר עצמו שמור לך לעוה"ב:
בהפטרה לפ' עקב שמעו אלי רודפי צדק וגו' וסיים כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה ופסוקי' אלו רחוקים כמזרח ומערב ונ' דאמרי' בפ' חלק א"ל ההוא מינאה לר' אבהו אמריתו דמיתי חיי הא הוו עפרא א"ל דלא הוה הוה שהאדם נוצר מטפה סרוחה דהוה לא כ"ש והנה כשאנו רואי' בעו"ה בית קדשינו לשריפת אש ציון מדבר היתה ירושלים שממה קשה לצייר בעינינו אשר הארץ הנשמה הזאת עוד פרוח תפרח כחבצלת אבל אם נתבונן הנה אבותינו הראשונים אברהם ושרה היו עקרים ולא הי' ראוים להוליד ולא די אשר הש"י נתן להם זרע עוד הרבה זרעים כככבי השמים ואם מה דלא הוה הוה ירושלים שהיתה כלילת יופי משוש. לכל הארץ עאכ"ו אשר יהי' מדברה כעדן וערבתה כגן ה' וז"ש שמעו אלי רדפי לצדק אנשים המאמיני' מבקשי ה' אמנם יפלא בעיניה הישועה העתידה הנני אומר לכם הביטו אל צור חצבתה ואל מקבת בר נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחללכם כי אחד קראתיו כל א' משניהם היה ראוי להיות רק אחד ולא להוליד ולא די שהולידו כי אם ואברכהו וארביהו ועי"ז תדע אם מה דלא הוה הוה מה דהוה לא כ"ש ותדע כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותי' וישם מדברה כעדן וגו'.
ברמב"ן ד"ה בעת ההיא שייך לדבור שלפניו.
בעה"י דרוש לפ' ראה ער"ח אלול תר"ם מרחץ פישטיאן
במ"ר ע"פ ראה אנכי זש"ה שמעו והאזינו ואל תגביהו כי ה' דבר א"ר תנחומא אמר הקב"ה שמעו לד' תורה ואל תדברו גבוה כי ה' דבר והיכן דבר תועבת ה' כל גבה לב ד"א שמעו לד"ת ואל תגביהו את אזנך משמוע ד"ת כי ה' דבר והיכן דבר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה
ד"א שמעו לד"ת והאזינו לד"ת מהו ואל תגביהו אל תגביהו את הטוב' מלבא בעולם כי ה' דבר והיכן דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו אמר שהע"ה אוהב מוסר אוהב דעת ושונא תוכחת בער הענין החוטאים ג' מינים רוב החוטאי' המה מבלי דעת כמ"ש רז"ל ולבית יעקב חטאתם שזדונות נעשו להם כשגגות והכת השני הם המורים להם היתר לעבור על ד"ת ופי' בזה אלוף נעורי הגאון מוה' הילל ל"ש לקרוא לעוברי דרך המישרים אורחותם המינות מפתה אותן שעוברים על דרכה של תורה ומישרים אורחותם והכת השלישית האומרים לית דין ולית דיין ובבא אחד העם להורות מוסר הכת הראשונה ישתו בצמא את דבריו כי המה מבקשים לדעת דרך לעבוד ה' והכת השניי' לא יצמאו למוסר אבל לא ישנאו ג"כ המורה אכן יאמרו מה ידעת ולא נדע אבל לא כדעתך דעתינו אבל הכת השלישית המורה מוסר הוא כסכל וכפתי יאמין לכל דבר בעיני' ועלי' אמר הכ' שנאו בשער מוכיח.
והנה הבער הוא האומר לית דין ולית דיין כמ"ש דהע"ה בינו בוערים בעם הנוטע אזן הלא ישמע היוצר עין הלא יביט הרי כי הבוערים יכחשו כל זה ומאין באו לידי מדה זו אמר במזמור שלפני מזמור זה ראיתי רשע וטוב לו ולא יבין כי זה להשמדם עדי עד ככ' בתוה"ק ומשלם לשונאיו אל פניו וע"ז אמר איש בער לא ידע בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד וזה פי' הכ' אוהב מוסר הצמא לשמוע מוסר הוא אוהב דעת יען כל מה שחטא הוא רק מבלי דעת ויש שאינו אוהב דעת ובכל זאת אם גם לא יאהב מוסר לא ישנא המוסר ואמנם ושונא תוכחת הוא הבער האומר לית דין ולית דיין:.
ואמנם יש מבני אדם הנמנעים מלשמוע מוסר יען מחזיקים עצמן לשלומי המעלות ויאמרו כאשר לא יכסוף הבריא וחזק לרופא הגוף ככה לא יבקש בריא המדות לרופא הנפש ובאו לידי מדה זאת ע"י ברכת ה' עליהם העשיר יתהלל לולא הייתי נרצה לפניו ית' לא נתן לי עושר החכם יתהלל לולא הייתי נרצה לפניו לא נתן לי חכמה יתירה והגבור כמו כן בגבורתו אבל זה דעה נכזבה כי באמת העושר והחכמה והגבורה ברא הש"י להנהג בהם עולמו בענין העושר פי' רז"ל ברבה פ' משפטים אמר דוד לפני הש"י ישב עולם לפני אלקי' יהי' הכל ניזונין בשוה מתחת ידך כמו שעשית לאבותינו במדבר א"ל הש"י חסד ואמת מן ינצרוהו נמצא העושר היא שליח ה' לעשות צדקה בארץ אבל זאת לדעת כי חסד לא יעשה העשיר כי כל חסד היא לפנים משור' הדין ואחרי כי העשיר נברא לתמוך עני בעניו צדקה יחשוב בנפשו הנגזר מן צדק ולא חסד אבל החכם נברא לעשות חסד בעולם כמ' שהע"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה הענין בעת שהחכם יביע חכמתו לרבים לא יהיה ח"ו כוונתו להראות עוצם בינתו כ"א לצרף הבריות לעשות אותם אנשי חסד לקיום העולם וז"ש פיה פתחה בחכמה אבל ותורת חסד על לשונה והגבור לעשות משפט בארץ וז"ש ירמי' אל יתהלל עשיר בעשרו לאמור כי זכה לעשירות ע"י שלימות מדותיו ואל יתהלל חכם עד"ז בחכמתו ולא גבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל אשר זכה החכם והעשיר והגבור להיות שליח ה' בארץ לעשות חסד משפט וצדקה וגם לזה לא זכה כי אם וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו כדאי וזה כי באלה חפצתי להיות עשירים חכמים וגבורים נמצא כל גבהות שיש באדם הוא תועבת ה' כי כל גאה יחשוב כי השיג שלימות לפניו ית' ואמר הכ' כי לא יצדק לפניך כל חי וזה מ' המדרש אל תדברו גבוה כי תועבת ה' כל גבה לב:
והנה בין אדם לחבירו הלוה מחבירו סך ממון הלא יקבע לו זמן ואופן הפרעון וכן האדם המבקש שהש"י יתן לו משאלות לבו בריאות הגוף ועושר ופרנסה וחן ושכל טוב הלא צריך לדעת על איזו אופן יפרע את החוב העצום שמבקש שילוה לו הש"י וזה האופן לא יוודע אלא מתוה"ק איך לשמור שבת ויו"ט ואיך לעסוק במו"מ באמונה ואיך יניח תפילין וכיו"ב ואמנם מסיר אזנו משמוע תורה ואם מתפלל כל מגמתו להשביע תאותו בעוה"ז וא"כ גם תפלתו תועבה.
והנה ארז"ל בשעה שהחכם יושב ודורש וכל העם שומעי' באותו שעה אומר הקב"ה אני מוחל עונותי' של ישראל הענין ארז"ל לא חרבה ירושלים עד שביזו ת"ח שבתוכה שנ' ויהיו מלעיבי' במלאכי אלקי' עד עלות חמת ה' בעמו וזה ע"ד שאמר ישעי' הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע שמים אור לחשך וחשך לאור כ"ז שהמון ב"י מאמיני' אשר תורת חכם מקור חיים וכל אשר ידרוש להם הוא מפיהו אף כי לעת עתה לא יגברו על יצרם ולא יקבלו עלי' לשמור ולעשות בכל זאת עדן יש תקוה בין היום בין למחר ישיב אל לבו אבל השמי' אור לחשך ומבזים דברי חכמי' אזי אפס תקוה ולזה ארז"ל כשהחכם יושב ודורש וכל העם שומעים מוחל הקב"ה עונותי' של ישראל כי די בזה אשר לפי שעה יבושו ויכלמו ויכירו וידעו כי לא זה הדרך הנכון אשר ילכו בו וע"ז אמר הכ' אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו וזה כוונת המ' אל תגביהו טובה מן העולם ע"י אשר לא תשמעו ומעתה זה כוונת הכ' א"ל משה לישראל בשעה שהוכיחם ראה אנכי נותן לפניכם היום ע"י תוכחתי ברכה וקללה וביאר להם הברכה אשר תשמעו על השמוע' לתוכחה לבד תשיגו ברכה.
סיומא במ' ה' אורי וישעי אורי בר"ה וישעי ביוה"כ מכאן ואילך בקרוב אלי מרעי' וגו' כ' לכו ונשובה ויל"ד מה ענין לכו כי הוא טרף וירפאינו יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפני' ארז"ל במ' ב"ב על כן יאמרו המשלים באו חשבון על כן יאמרו המשלים ביצרם בואו ונחשוב חשבונו של עולם ובארנו במקום אחר כי כשם אשר הסוחר שלא יחשוב אם הרויח או הפסיד במרכלתו יבא לידי כליון כן האדם אשר ירדוף העולם בהעלמה ולא יחשוב עם נפשו יאבד עולמו ואין לך מדה טובה להשיג שלימות כ"א לחשוב עם נפשו בכל לילה מה הרויח באותו יום שעבר ובכל ע"ש מה הרויח בשבוע זאת ובכל ער"ח מה הרויח בחודש זה ובכל ער"ה מה הרויח בשנה העברה ואמנם חשבון לא שייך כי אם במי שיודע בנפשו כי כל אשר לו הן חייו הן בריאות גופו הן פרנסתו הכל מתנת חנם מה' הוא ועלי' לשלם כדי חובתו אבל הגאה אשר כל עולם ומלואו אינו כדאי לו וכמעט יאמר כי ח"ו הש"י מקפח משלו למה זה יחשוב לזה אמר הכ' ע"י גאותינו אבד חשבון ואמנם הש"י המשפיל גאים וכל גבה עינים אותו לא אוכל מדכא הגאה בייסורין למען יכיר את עצמו ואז יחשוב עם נפשו על טובות ה' אשר עליו וז"ש אבד חשבון עד דיבון עד יבא דאבון על הגאה ורם ואמנם יש גאה אשר יכפור בעיקר וישכח חשבונו עד מפח נפש וז"ש ונשים יש מי שנשה החשבון עד נפח ע"ד מפח נפש אשר עד מידבא שיהי' לו לדאבון עדי עד ואמנם ה' החפץ בטובת עמו ישראל ולא יחפוץ להביא עליהם ייסורין גלה להם סוד דתו אשר בכסא ליום חגינו משפט לאלקי יעקב ולזאת כ' בתוה"ק בא' לחדש השביעי יום תרועה יהיה וביאר טעם תרועה זאת כד' הרמב"ן באמרו אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא להראות אהבתו לעמו כי לא יבא במשפט פתאום את עבדיו כי אם הזכירם עשרה ימים לפנים למען יעשו חשבון עם נפשם וישיבו איש מעונו ובכל זאת לא גלה זה בפירוש בתוה"ק למען יהא דבר זה רק לטובת עמו וע"ז אמר דהע"ה מגיד דבריו ליעקב הש"י הגיד ליעקב משאו ומתנו בשמים ממעל חקיו ומשפטיו לישראל נתן להם חק בתוה"ק וביאר להם משפטיו של כל השנה בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם עוברי' לפניו ולא עשה כן לכל גוי כ"א גם ידעון מהחקים אבל ומשפטים של מעלה בל ידעום וכן אמר כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב והנה המבין ענין שופר בר"ה ועושה ביום זה חשבון עם נפשו כבר הסכימה דעתו לדעת המקום אשר לתכלית זה גלה סוד זה וביום עברה לא יירא כי באור פני מלך חיים וז"ש אשרי העם יודעי תרועה המרגישים התרועה בנפשם כי האנשים האלו ה' באור פניך יהלכון והנה קבע הש"י לדין זה ג' ימים ר"ה ויוה"כ והו"ר ואמנם מי שיצא זכאי בר"ה ויוה"כ יצא זכאי בהו"ר ואמנם מי שעברו עליו ימים אלו בלא רושם ובלא חשבון והש"י חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח יתקיים בו מקרא שכ' רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותי' ולפי גודל העון יהא גודל הפקודה ובבחינה זאת התקינו לנו בנשמת וה' לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים הכוונה כי בבא האדם ח"ו לידי נסיון יחשוב כאלו הש"י כבש עינו ממנו ועשה עצמו כביכול ישן ככ' בעת צרה עורה למה תישן ואם הנסיון מעט ידמה לתנומ' ואם הנסיון עצום ידמה לשינה אבל בחמת לא כן הדבר כ"א וה' לא ינום ולא ישן אבל הכל לפי מעשינו אם אנחנו ישינים מיראת ה' ועבודתו עושה עצמן ישן לעורר ישינים ואם אנחנו רק נרדמים עושה עצמו כמתנמנם וז"ש מעורר ישינים והמקיץ נרדמים והנה האדם הרוצה לחשוב עם נפשו צריך שידע כי הוא עדן מחוסר השלימות ולהיות מהלך מעלה בקדש ולזה אמר לכו אל תעמדו במקום א' ואז ונשובה אל ה' כי הוא טרף מאתנו על עונותינו אבל בחבורתו נרפא לנו יך אותנו על חטאתינו ויחבשינו אמנם מהיום והלאה אשר נחשוב חשבונינו יחיינו חיי נפש מיומים מר"ה ויוה"כ ביום השלישי הוא הו"ר יקימינו ונחיה לפניו וכלפי זה אמר אורי בר"ה אם היום ר"ה לנו לאור לדעת לשוב אל ה' אזי וישעי ביוה"כ אזי בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונתלו כן יה"ר א"ס:.