ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעזה"י ליקוטי פ' ואתחנן
הערות ברמב"ן ד"ה ה' אלקי' רחום בדין ולא השגיח הרני עפר תחת כפות רגלי הרמב"ן אבל לדעתי כוונת רש"י על שכ' השם הויה ית' בנקודת אלקי' וע"ז כ' רש"י רחום בדין ובאמת הוא מדת הדין הרפה ספירת בינה.
שם ד"ה לא תוסיפו מאה ושמונים ובגמ' דידן פ"ק דמגילה הגי' ארבעים ושמונה וכן מנאם שם רש"י ז"ל עיי"ש.
שם ד"ה בכל לבבך ודברו קרוב בפי' כל לבבך כצ"ל.
שם ד"ה והיה כי יביאך ערפי דחזורי כצ"ל ובגמ' דידן פ"ק דחולין קדלי והיא היא:
שם בסו"ד גזירות של דזרי' יהי' אסורות ואפשר דאסורי הנאה בא הרמב' לאשמעי' אף בשל דבריות וקרא דבורות חצובי' אסמכתא.
הערות ברמב"ן ד"ה לא תנסו בסוה"ד טוב וישר כצ"ל.
שם דיה וידעת סוד ברשע וטוב לו נ' דעת הרמב"ן בכמה מקומות כי מה שאמרו רשע בן צדיק טוב לו הכוונה בגלגול ראשון היה צדיק והיינו אל פניו ר"ל שהיה כבר.
רש"י ואתחנן אין מבקשי' מתנות חנם הכוונה כי הצדיק אינו עולה על דעתו שיש לו לקוות שכר מהש"י אחרי כי הוא יודע כמה הוא חייב להש"י על טובותי' ולזה אינו מבקש אלא מתנות חנם משא"כ אלו היה יודע שיש לו שכר למה זה יבקש מתנת חנם.
אתה החלות במ' אתה התרת לו שבועה במדין ביאר מרן זצוק"ל ע"ד שארז"ל במ' כתובות ריב"ל קפץ לג"ע ונשבע שלא יזוז משם ופסקו בב"ד של מעלה אם לא התיר לו שבועה מעולם גם זו לא יתירו לו וכן אמר משה אחרי כי התרת לו שבועה במדין אתשל ג"כ אשבועה זאת.
והלבנון ביאר ת"א ובית מקדשא ע"ש שמלבין עונותיהם הם של ישראל.
רש"י רב לך רב טוב הצפון לך כבר כ' בפ' פנחס ממרן זצוק"ל כי כ"ז שלא היה משה מצטער על הגזירה לא היה לו כפרת עון ועכשו שנצטער אמר לו הש"י רב טוב הצפון לך.
כי לא תעבור נ' לפ' דארז"ל ע"פ וזרעתיה לי בארץ לא גלו ישראל לבין אומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים ואמנם הגלות נתאוה ע"י שלא קיימו אבותינו לא תחיה כל נשמה משא"כ אלו נכנס משה לארץ היה מקיים מצוה זאת כמ"ש בסיחון ועוג החרם כל עיר מתים והיה העולם נשאר תהו ובהו וז"ש ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה לארבע רוחות העולם אשר לא ידעו את ה' ואם אתה תעבור את הירדן ולא יגלו ישראל מעל אדמתם יהיה העולם שומם וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה אתה מעצמך תראה כי לטובה הוא ולתיקון העולם אם לא תעבור.
לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו לשמור וצריך ביאור מה הוא לשמור ונ' הכוונה ע"ד שכ' העקדה בפ' קדושי' ע"ד אשר בימיו באו מזקני הדור אליו לאמר אחרי כי הדור פרוץ בזנות אם לא היה מצוה להקים בית וועד לזנות להצילם מאי' נדה החמור והשיב להם העקדה הפרוצים יעשו מה שלבם חפץ ולא יבטלו אות א' ע"י ב"ד מן התורה וז"ש ולא תגרעו לשמור אפי' לשמור כי מה שאתם גורעי' יהי' למען לשמור.
ומרן זצוק"ל ביאר עם הסמוך עיניכם הרואות ומה ראה חידוש אמנם הכוונה כי ישראל נתפתו אחרי בעל פעור יותר מכל ע"א שבעולם אחרי כי עבודתו רי' דרך בזיון לפעור בית הרעי (ורגיל אני לפ' בזה בנכליהם אשר נכלו לכם ע"ד פעור כי לכך בחרו להם ע"א זאת כי ידעו אשר ע"י שעבודתם של ע"א זאת היא דרך בזיון) וז"ש ולא תגרעו אפי' לשמור שתעבוד ע"א דרך בזיון לבזות אותה וע"ז אמר עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור אפי' מי שהיה מתכוין לבזות הע"א בכל זאת השמידו ה' אלקיך מקרבך:
פי' אחר ממרן זצוק"ל ע"פ זה כי באמת רשע מאריך ברעתו כדכ' בסוף הפרשה ומשלם לשונאיו אל פניו וביאר אונקלס הכוונה שמשלם לרשע שכר מעשיו הטובים בעוה"ז ואמנם כל זה אם הרשע איננו מחטיא אחרים אבל אם הוא מחטיא אחרי' לא יאריך לו הש"י וז"ש אל תבטחו כי יש רשע מאריך ברעתו עיניכם הרואות כי בבעל פעור לא היה כן כי כל האיש אשר הלך השמידו והטעם יען ע"י השמדה זאת החיים כלם היום הדבקים בה' חלקיכם.
פי' שלישי ממרן זצוק"ל בפסוק זה בנדקדק למה כ' את אשר עשה ה' מדת הרחמים אמנם מבואר ברבה פ' וישלח כי האהבה בג' מדרגות הפחותה שבכולם דביקות ולמעלה ממנה חשק ולמעלה חפץ וביאר מרן כי האהב' הגמורה היא עשה רצונו כרצונך לא לתקות שכר ולא לתועלת כ"א רק מאהבה עזה וזה נקרא חפץ ולמטה ממנה חשק הדבק במצות ה' בכל עז אבל יען שיפה בעיניו שעה א' של קרת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז ומ"מ עובד לקבל פרס והנה הרמב"ן ביאר כי מלת חשק שורשו מן מחשקים כסף כשם שחבית שהיא מחושק אפי' יגלגלו אותו כמה לא יסורו החשוקים ממנו כך אשר הוא במדרגת חשק אם יתן איש כל הון ביתו בז יבוזו אבל כשם שניכר בחבית בין החשק להחבית כך ניכר בעובד ע"מ לקבל פרס כי לתועלת עצמו והמדרג' של מטה מזה האיש אשר יאהב הנאת הגוף בכל ענין אמנם אהבת הנפש אצלו שיהי' לו שארית לאחר מיתה ואמנם כ"ז שלא יבא לידי נסיון שניהם יעלו בידו אבל בבאו לידי נסיון יגבר תאות הגוף על אהבת הנפש כמו שהאריך בזה החובת הלבבו' וזה נקרא דבק והוא כפתי' ע"ג כלי אם אינו צמיד כ"ז שלא יזוזו הכלי יונח במקומו וכמעט שיזוזו הכלי יפול וזה היה מדרגת אבותינו במדבר אשר ע"כ לא עמדו בנסיון בעון פעור וזה ג"כ הכוונה ביהושע שאמר פנחס לבני ראובן וגד המעט לנו עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה וכי היכן מצינו יותר שהיו עובדים לפעור אבל כיון לעון כלומר אהבת העולם הזה שהביא לעון פעור וז"ש מדת מלך בשר ודם אם יראה כי אנשי הצבא בגדו בו מעניש אף מי שלא ידע אם בגד והש"י הבוחן לב וידע כי גם אותן שלא הלכו אחרי בעל פעור לא הי' כ"א דבקים במדרגה ואעפי"כ לא העניש כי אם מי שהלך ממש ולזה הזכיר מדת הרחמים כי מפאת מדת הדין אינו כן:
כי הוא חכמתכם ביאור אלו הפסוקים כי לא תאמרו ע"י החקים שצויתי אתכם תחשבו לסכלים בעיני העמים לא כן כי הוא חכמתכם ואמר שני טעמים האחת כי העמים יראו אם בחוקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכל הברכות יגיעו אתכם וז"ש כי מי גוי גדול אשר לו אלקי' קרובים כה' אלקינו בכל קראינו וזאת שנית כי החילוק בין תוה"ק לשאר דתות כי הדתות יחלקו לשתים האחת כוללת רק חקים ולא יראה מהחקים האלה רוח חכמה ובינה והשנית היא דתי חכמי יון הקדמונים בין איש לרעהו בנוים על יסודי החכמה האנושית ולא ימצא בה שום חק אבל תוה"ק כוללת אצל החוקים משפטים צדיקים ואם יטעון המכחיש כי הוא המצאת חכם ונבון האיך יעלה ע"ד נבון לגזור שלא לחבר צמר ופשתים בשר וחלב וכיו"ב נמצא ע"י המשפטים ניכר רוח חיים של תוה"ק וע"י החקים נודע כי הוא מהש"י כי חכם בבני אדם לא יגזור חקים כאלה וזה שסיים כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקי' ככל התורה הזאת.
אשר חלק ה' אלקיך אות כ' רש"י בפי' השני החליקן מן העולם נשאלתי במרחץ פראנצענסבאד כוונת רש"י בזה ובארתי במ"ש רש"י בפ"ק דחולין במ"ש שם כי מומר לחלל שבתות ומומר לע"א המה מומרים לכל התורה כולה וכ' רש"י שבת חמירא מע"א וכ' המג"א סי' ש"ו כי נפקא לי' לרש"י זה ממ"ש פ' כל כתבי המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"א כדור אנוש מוחלין לו ש"מ שבת חמירא מע"א וצריך ביאור עכ"פ אמנם הענין כי העובד ע"א כיון שיש לו אלה ומפחד ממנו נשמר מגזל וחמס וכיו"ב משא"כ המחלל שבת הוא האומר כי העולם קדמון ולא נברא ואין שבט אלוה עליו והנה אחרי שראה הש"י כי או"ה רחוקים מלקבל האמת ולמען לא יהיו כדגי הים שא' בולע חבירו החליקן לעבוד לצבא המרום שיהיה להם ממי לפחד מיהת. וה' התאנף לבלתי עברי ולבלתי בא הכוונה כמ"ש רש"י ע"פ אינני עובר אפי' עצמותי אינם עוברים וכן אמר כאן לבלתי עברי ולבלתי בא אפי' עצמותי לא יבאו וביאר בזה ע"כ עונש זה בגללם כמ"ש ב"מ דמשו"ה נקבר מרע"ה במדבר ויתא ראשי עם שיחיו מתי מדבר בזכותו וז"ש וה' התאנף בי בגללכם והראי' דאפי' עצמותי אתם עוברים.
ועבדתם שם ע' רש"י ומרן זצוק"ל ביאר כי כמה נימוסים שהם רק לע"א ונשרשו בינינו דוק ותשכח.
וידעת היום פסוק זה כבר כפול למעלה אתה הראית לדעת אמנם הענין דבמעשה דהר הכרמל אמרו ישראל שני פעמים ה' הוא האלקים הכוונה כי תיבות אלו יש להם ב' פירושים הפי' הא' כמ"ש העין יעקב במ' ברכות בשם הרשב"א כי מת שאמר אלי' זכור לטוב אם ה' הוא האלקים ר"ל כי העובדי ע"ז אמרו עזב ה' את הארץ והניח ההשגחה ביד צבא מרום וכיו"ב וא"ל אלי' אם אתם מאמינים כי ה' הוא המנהיג העולם לכו אחריו ובעל זה למה לכם ואם תאמינו כי הבעל הוא האלהי' בארץ לכו אחריו וביאר הרשב"א כי אלי' בא להראות להם טעותם כי אחרי שגדולים צדיקים יותר ממה"ש למה זה יעזב הש"י הארץ ואמר ויקח שנים עשר אבנים למספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אלי' ישראל יהי' שמך אמר להם הלא שם אביכם היה יעקב ומדוע אתם נקראים ישראל משום שאביכם ישר אל מלאך ויוכל והנכם רואים כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת אמנם יש עוד בחינה ופי' לתיבות אלו ע"ד שפי' הזהר הפ' וידעת היום כי היו מינים שהיו אומרים שתי רשויות הן כי איך יתכן שהפועל כל טוב בעולם יהיה ג"כ נוקם ונוטר אמנם באמת הרעה באה מאילי' לעושי רע והמשל להשמש בעת אשר תפעול כל טוב אם יעמוד אדם תחתיה בלא כסוי הראש בנקל ימות והוא דמו בנפשו וכן האדם הישר מרחם על הראוי לרחם עליו ואח"כ יבא רשע ויתאכזר עליו כדכ' ורחמי רשעים אכזרי וז"ש וידעת היום היינו השמש הפועל רע וטוב בב"א והשבות אל לבביך שני יצריך לרחם על הרחמנים ולהתאכזר על האכזרים ותדע כי ה' המדת הרחמים הוא המדת הדין הוא האלקי'.
ולזה אמרו עוד הפעם ה' הוא האלקים והנה תראה אמתות פי' הזהר בזה דכ' בכ' לעיל מזה להוריש גוים הוא מדת פורעניות להביאך לתת לך את ארצם נחלה הוא מדת הטובה וע"ז קאמר וידעת וכו' אמנם למעלה אמר על האותות והמופתים במצרים המורים על השגחת ה' בארץ ולזה אמר כי אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקי' אין עוד מלבדו
היום הזה ראינו לא שהי' מסתפקים באמתת הנבואה ח"ו כי אם אחרי כי שאר הנביאים בבא דבר ה' אליהם נפלו גם יחד ורק החוש עמד בהם משא"כ במשה אלקי' ידבר והוא יענה בקול וזה היה מגמת מתן תוה"ק בפומבי וגם בך יאמינו לעול' שלא יהא להם ספק באמתת נבואתך וזה שאמרו ראינו כי ידבר אלקים את האדם דקאי אגוף האדם כמ"ש התו"ח במס' ע"א ע"ד תוס' שכ' האדם קאי אכל בני האדם ראינו כי ידבר את הגוף וחי.
היטיבו אשר דברו במ' תרין מ"ד ח"א הטבה כהטבת נרות וח"א כהטבת קטרת נ' לבאר הק' הרמב"ן ר"פ בהעלותך על ד' רש"י שהקב"ה ניחם את אהרן בהדלקת נרות למה לא נחמו בקטורת שהוא ג"כ חביב והנה באמת צריך ביאור אשר תוה"ק מזכיר בין בבקר בין בערב הנרות עם הקטורת ביחד ותלי זה בזה ונ' דמעלת הקטורת שהוא מרמז על אחדות בישראל כמ"ש רז"ל על חלבנה בהדי בוסמין כל ת"צ שחין בו מפושעי ישראל אינו תענית ואמנם מעלה זו לח חשובה כ"א כ"ז אשר החלבנ' דהיינו שאין הפושעי' מונעים הצדיקים לעבוד ה' כאו"נ וזה על שני פנים או שהם בטלים במיעוטם ואז יוכלו הצדיקי' להרבות גדרי' וסייגי' ולהרים קרן התורה או אף שהם רבים בכל זאת אם גם שאז אי אפשר לצדיקים להוסיף אומץ בכל זאת יוכלו להקים. על תלם קבלת אבותינו והנה בעת אשר הצדיקי' רבים על הרשעים יקרח בקר כי אז נר מצוה ותורה אור ובעת גם הרשעי' השיגו איז' חשיבות היום נוטה להעריב וז"ש הכ' בבקר בבקר בעת שיהי' בקר לתוה"ק אזי בהיטיבו את הנרות כי אז יוכל הכהן העומד לשרת להיטיב נר התורה אזי יקטירנה לקטורת וע"ז נאמר חלבנה בהדי בוסמין ואמנם גם אם היום נוטה להעריב מפאת תגבורת הרשעי' ול"ש בהיטיבו את הנרות כ"א ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים כ"ז שיוכל אהרן רק להעלו' הנרות ג"כ יקטירנה ומעתה מיושב קו' הרמב"ן למה לא נחמו בקטורת אחרי כי בלתי הנרות אין לקטורת שום מעלה וכמ"ש והנה הטבת הקטורת הייני למען יהי' האחדות אחדות אמתי כי כ"ז שאין הבשמי' כתושי' הדק היטב לא יתערבו יפה. ועתה נבא לבאר המ' הנ"ל הנה למרע"ה הרע אשר בקשו ישראל קרב אתה ושמע כמ"ש רש"י שם אינו דומה שומע מפי רב לשומע מפי תלמיד אבל להש"י היטיב הדבר וי"ל מב' פנים הא' כי לולא נסבב הענין שיהי' לבית ישראל מורה בו"ד א"כ לא הי' ביכולת שום ב"ד לעשות גדרי' וסייגים וז"ש האי מ"ד הטבה כהטבת נרות כי עי"ז שאמרו ישראל קרב אתה שייך הטבת נרות ואמנם הפן האחר כי לולא הי' הענין כמו מבראשונה א"כ לא היו אפשר לרשעי ישראל להדבק בקרב עם ישראל כי עונותי' הבדילו ביני' משא"כ לע"ע כי מורה בו"ד ניתן להם לו הרשות להוכיח במוסר השכל גם לפושעי ישראל ואדרבה לא כאלישע שדחפו לגחזי ועי"ז כל ישראל יחד יתאחדו וז"ש אידך מ"ד הטבה כהטבת קטורת
ימין ושמאל י"ל ע"ד שהמליץ מרן זצוק"ל בחרוזי' החסיד מימין מחלל כי מי שאינו מתנהג בחסידות כמהו הוא נבזה בעיני' והאפקורס משמאל זורק ומולל והחכם בתוך ידום ויחולל וכן הוא ימין נקרא בל תוסיף ושמאל נקרא בל תגרע
רש"י ע"פ שמע ישראל מעולם תמהתי למה בחר רש"י בדרשה זאת והוציא מקרא עיקר קבלת מלכות שמים כמבואר פ"ק דברכות דאמלכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות וצ"ע:
את ה' חלקיך תירא דרשו רז"ל במ' חמורה מכאן אזהרה למוציא שם שמים לבטלה והיינו דסיים אם אתה נזהר מלהוציא שם שמים לבטלה אז ובשמו תשבע אתה ראוי להשבע בשמו ואמנם יש שאינו מזהירו מפאת חסרון אמונה ולזה קאמר ואותו תעבוד:
כי ישאלך בנך כבר בארתי בפי' על ההגדה כי עיקר שאלת החכם אחרי כי ע"י הנסים והנפלאות שעשה הש"י נתפרס' שמו בעולם היה לו לבקש מכל אנשי העולם שיקבלו התורה ולזה אומר אתכם מדוע צוה רק אתכם עם ב"י וע"ז צוה תוה"ק להשיב לו כי אנחנו שהיינו עבדים לפרעה קבלו ברצון תוה"ק ולא תאמר כי שמירת תוה"ק היא עבודת עבד לתועלת הרב לא כן כ"א תוה"ק היא לטוב לנו לחיותינו כהיום הזה ולא תאמר כי אחרי העוה"ז אין שכר יותר לעושי מצות לא כן כ"א וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלקינו כי נשמור לעשות את כל החקים האלה.
לא יאחר לשונאו פי' מרן זצוק"ל בשם הגאון מו"ה דוד דייטש בעהמ"ח ס' אהל דוד כי הכ' בא לבאר היאך ישלם הש"י לרשע שכר מצות בעוה"ז הלא יפה שעה ח' של קרת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז אמנם לזה ארז"ל נקמה א' מששים בעוה"ב ואמרו על הרשע שרואה בשונאיו שנ' כל צורריו יפיח בהם וע"י נקמות הרבה משלם לו הש"י עוה"ב מעין העוה"ז וז"ש אם תאמר האיך משלם הש"י לשונאיו בעוה"ז מה שיש להם לתבוע בעוה"ב תשובתך לא יאחר לשונאו של שונאיו אל פניו של הרשע ישלם לשונאו וע"י נקמה זאת נוטל חייו מן העוה"ב.
פה פישטיאן ואתה הדבקי' וגו' הענין אמר דהע"ה רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו הכוונה מי שאינו מאמין בה' אם יבאו יסורין עליו מיד יבא בספק ובנקל ישחית נפשו ובטובה לא ישבע כי יש לו מנה מבקש מאתים נמצא שהן ברעה הן בטובה רבים מכאובים לרשע ולהיפך אמר הכ' כל ארחות ה' חסד ואמת לנצרי בריתו ועדותיו ופי' החו"ה דאם ייטב ה' עמו הוא לו לחסד וכי יבקש העני אם יתנו לו מנה שיתנו לו בחסד חנם מאתים ממילא ישמח בחלקו ואם יבאו עלי' יסורין הם אמת לכפרת עונותי' והאמת זה חסד הוא מהש"י כמ' הכ' רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם וביארו רז"ל בפ"ק דע"א משל לא' שהיה לו חוב אצל אוהבו נפרע ממנו מעט מעט וז"ש והבוטח בה' חסד יסבבנו וזה כוונת הכ' ואתם הדבקי' בה' אלקיכם שאתם מאמינים כי הן הטוב הן הרע יכול מיד ה' עליכם על כל פנים חיים כלכם היום בעוה"ז כי רק הבוטח בה' חסד יסבבנו.
אמנם יש עוד ענין אחר בכ' הזה ע"ד שביאר רבינו יונה בס' היראה מ' רז"ל נאמר בע"א בעיר הנדחת בליעל ונאמר בצדקה פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ללמדך שכל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"א וביאר רבי' יונה כי המאמין אשר כל טוב אשר אתו מתת אלקי' הוא הלא ישאל לנפשו מדוע זכיתי אני שיהי' טרף כמה שנים בביתי ומאות עניים חסרי לחם והתי' ע"ז כמ' רז"ל ברבה פ' משפטים אמר דוד לפני הקב"ה ישב עולם לפני אלקי' שיתפרנסו כלם על ידך א"ל חסד ואמת מן ינצרוהו נמצא כי לזכו' את העשיר נתן לו העשירות אבל המעלים עיניו מן הצדקה הוא האומר כחי ועוצם ידי עשה לי חיל לא ישפות מטובו לאחרים ולא נמצא זה בכלל עובד ע"א כמ' חבקוק על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו וז"ש המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"א ונמצא זה פי' הכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם המאמינים כי כל טובה שתבא לידכם מה' הוא לכם חיים כלכם אפי' עניים שבכם חיים היום כי המאמין אשר טובתו מתת ה' הוא לא יעלים עיניו מאחיו האביון.