ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעה"י ליקוטי מגלת איכה
ודמעתה על לחיה אין לה מנחם כי כל זמן שמשתתפי' אחרי' בצערו של אדם מתנחם ופוסק לבכות אבל ע"י שאין לנו מנחם ודמעתה על לחיה:
כל רעיה בגדו בה ולא תאמר כי זה מחמת פחד מנבוכדנצר וסיעתו היה די שלא להטיב עמנו אבל הי' לה לאויבים. גלתה יהודה מעוני לא תאמר מחמת מורך לב נפלנו ביד שונא לא כן נבוכדנצר תלת שנים ומחצה טיטוס תלת שני' ומעוני של רעבון ומרוב עבודה במצור גלתה.
כי ה' הוגה במ' יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' נ' דק' לי' למ' למה כ' ה' הוגה שהוא מדת הרחמים ואמנם כבר כ' רש"י כי הרשעי' מהפכי' מדת הרחמים לדין וז"ש המ' כי ה' הוגה אפי' מה"ר הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' עד שהפכו מה"ר למה"ד.
ובס' משנת חכמים למהר"ם חגיז פתר מקרא ומ' זה על דרך הלצה על הרבני' שקונים הרבנות ברצי כסף וכששואלי' אותם למה יעשו כן יאמרו הלא כבר הראה הש"י לאדם דור ומנהיגי' ולולא נכתבתי בספרו של אה"ר למנהיג פה כל כסף וזהב לא מועיל לי ומה עול עשיתי ובאמת הענין הש"י הכין לכל דור לפי מה שיהי' מנהיגים ולולא היתה הקהלה הזאת כך גרועה ליקח כסף בעד הרבנות לא היה זה מנהיגה והנה רבני' כאלו לבסוף יצירו לעדתם כמ' הכ' על רועי אליל כאלה וז"ש הי' צריה לראש ואויביה אלו שלו כי ה' הוגה מן השמים שמו אותם למנהיגים וכנ"ל וע"ז אמרו יכול נתמנו אלו למנהיגי' על מגן ת"ל על רוב פשעי'.
חטא חטאה ירושלים הכוונה בתחלה חטאו חטאים אשר גם אצל האומות נחשבו לחטאים גילוי עריות שפיכת דמים על כן לנדה לשקוץ היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה ואמנם אח"כ שבו מעבירות כאלו ובכל זאת לא שמרו שבת וכיו"ב עבירות אשר אצל האומות אינם נחשבים לחטא ונתקיים ויבא אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומדוע מארצו יצאו וז"ש אח"כ היתה טומאתה רק בשולי' ולא ניכר לכל ע"כ לא זכרה אחריתה ותרד פלאים כי האומות לא הבינו מדוע ירדה:
וסיים ואמר ראה ה' כי הגדיל אויב ויאמר ידינו רמה ולא ה' פעל. והגאון ר' חיים דייטשמאו אב"ד בעיר מולדתי זצ"ל ביאר פסוקי' האלו ע"ד שארז"ל במ' יומא ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אחרוני' שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם והנה נדה דאוריי' כיון שהפסיקה בז' בטהרה טובלת לערב נמצא קצה ידוע וז"ש חטא גלוי חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה שנתגלה קצה כנדה משא"כ בבית שני שהיתה טומאתה בשוליה שלא נתגלה עונה לא נתגלה קצה לא זכרה אחריתה.
ממרום שלח הכוונה כי הנפלא אחרי כי בעוונותינו כבר עברו עלינו קרוב לאלפים שנה מאז נפלה עטרת ראשינו ונזרינו כבמזרה בכל זאת אימתינו ופחדינו על שונאינו לאמר לולא הי' יד ליהודים לא היתה תקומה בפניהם וזה ע"י אשר כתוב אתם לאמור כמה גדול היו כחינו וגבורתינו בעת נאספו צרינו עלינו אבל באמת הכח והגבורה הלז לא משלנו היה כ"א למען יתקיים בנו ישבה בגוים לא מצאה מנוח שיתיראו מאתנו ולא יתנו לנו מנוח וזה שכ' האש הגבורה שהיה בנו ממרום שלח אש זה בעצמותו כי עי"ז פרש רשת לרגלי ומה הוא הרשת כאשר השיבני אחור ונתננו שוממה כל היום אני דוה וע"ד שבארנו בידי לא אוכל קום לולא הי' הכשדים שנפלנו בידם טובים ממנו היינו מיישרים אורחותינו ובאנו קוממיות לארצינו אבל המה היו עוד רעים ממנו ונתקיים בנו ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם והיינו בידי לא אוכל קום.
על אלה אני בוכיה שמעתי מפי הרב הגדול מוה' גרשון טעמעסוואר זצ"ל בהיותי בפ"ב פי' הכ' ע"ד שארז"ל כי הוה משכח רבנן דעסקי בי' פי' במשיח א"ל במטותא מנייכו לא תעכבוני' דאמר מר אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת וז"ש על אלה אני בוכי' משום שעיני יורדה מים כי עי"ז רחק ממנו מנחם ודפח"ח ונ' דמטעם זה קבעו רבותי' מעולם להתפלל על הגאולה בליל עש"ק משום דקי"ל אין אלי' בא בע"ש.
והפך לבי בקרבי כי מרו מריתי אם יארע מקרה רע לאדם והוא לא פשע מתנחם כי מה' בא לו אבל הממרה את אדוני' ואדוני' ייסרנו יהפך לבו בקרבו.
כל אויבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית שמעתי מחבירי הב' יעקב ל"ש מדאנציג ז"ל בפ"ב פי' הכ' כי ע"י ששמחו לאידי נתקיים בהם והשיב מעליו אפו וז"ש כי אתה עשית יען עי"ז הבאת יום קראת ויהי' כמוני.
השליך משמים ארץ כ' הגאון בס' יבין שמועה כי זה שקרה לנו לא כמקרה שאר האומות שעולים ויורדים כדרך הארץ אבל אנחנו היינו עליון על כל גויי הארץ ועתה נבזים ושפלים בעיני כל העמים זה לעדות כי יד ה' ענה בנו וזה הכוונה השליך משמיה ארץ הוא תפארת ישראל.
והגאון כתב סופר זצוק"ל ביאר עד"ז במקום שיאמר להם לא עמי אתם שאתם נבזי' שם יאמר להם שהם בני אל חי ומלך שהגלה את בנו מי יאספנו אל ביתו וביאר בזה הכ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה כי בשאר האומות יש ברכה וקללה ולא ברכה ולא קללה כמ"ש הר"ן ס"פ שבועת העדות אבל באומה ישראלי' ראה כי אין ביני' או קללה אם תשחיתון או ברכה אם תלכו בדרך טובה.
מבצרי בת יהודה הגיע לארץ כי על הרוב אם השונא יפיל חומת המבצר יפרוץ בה פרץ אבל לא ישפילנה עד לארץ אבל מבצרי בת יהודה הגיע לארץ וביאר אח"כ כוונתו אמר שאר ממלכות אם גם פסקה הממלכה בכל זאת שרים וסגנים נשתיירו למען ידעון שהי' ממלכה אבל באומתינו חלל ממלכה ושריה
איה דגן ויין בא להורות הרכים והענוגים בנו כי דגן ויין היה אצלם מחסור שוה.
חשך ולא אור ר"ל שאר הנביאים ג"כ ראו צרות הבאים על דורם אבל זכו לראות הנחמה אחרי כן לא כן ירמי' שראה צרת החורבן שהיה רק חשך ולא אור:
השביעני במרומים במ' בלילי פסח הרוני לענה בליל ט"ב פי' מרן זצוק"ל כי המרור שאנו אוכלין בלילי פסח צריך להיות מרור אשר תחלתו רך וסופו קשה להראות כי הגלות במצרים היה כמו כן תחלתו רך ואכלו את חלב הארץ וסופו קשה ומטעם זה כשהי' ירמי' מתנבא פתאום יבא השודד עלינו הי' מלעיגים עליו לאמור כי גלות שניי' וודאי יהא כגלות ראשונה וז"ש הכ' הייתי שחוק לכל עמי מנגינתם כל היום ומה היה מנגינתם השביעני במרורים דווקא שתחלתו רך בלילי פסח וזה אומר הרוני לענה בלילי תשעה באב אבל באמת הענין בהיפך ארז"ל ראוי היה יעקב אע"ה לירד בשלשלאות של ברזל למצרים אלא שזכותו הגין עליו.
זכר עניי וגו' ביאר לי בימי בחרותי הפסוקי' האלו עמיתי המנוח המאור הגדול מוה' יוסף בער לאק שהיה אב"ד בקהל מעגייער ע"ד שביאר מרן זצוק"ל מ"ש חז"ל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ולא אמרו זוכה לראות כי דבר שאין לו תקומה אי אפשר לאדם להתאבל עליו כמ"ש נשכחתי כמת מלב וכן יותר שאנו בוכין על חרבן ביהמ"ק אנו רואי' בעינינו כי יש תקוה לאחריתינו וזה מ' המקונן ואומר אבד נצחי וגו' אבל זכר עניי ומרודי וגו' זכר תזכר ותשוח עלי נפשי זאת אשר תשוחז עלי נפשי אשיב אל לבי שלא אפסוק מהתאבל על כן אוחיל
ובפ' ר"ח בשם הגאון מו"ה יוסף יעבץ ביאר כי בקום האדם בבקר והיצ"ה מפתיהו כי עוד עת לקום וכיו"ב ישיב אמריו ראה החסד שעשה הש"י בלילה הזאת פקח והתיר מאסרי גופי וזקף קומתי וכיו"ב והאיך לא אעמוד בזריזות להודות לשמו הגדול אבל זה רק נגד היצ"ה אבל אח"כ בבא האיש הישראלי להניח תפילין וכיו"ב יאמר הלא מאחרי שנפשי חלק אלוקי א"כ מעשיו כמעש' צבא מרום להודות שמו הגדול וז"ש זאת אשיב כלומר ליצרי חשיב אשר על כן אוחיל יען חסדי ה' כי לא תמנו וחדשי' לבקרים רבה אמונתיך אבל נפשי אומרת יען ה' חלקי על כן אוחיל לו יתן בעפר פיהו במס' חגיגה רבי כי מטי להאי קרא יתן בעפר פיהו בכי ואמר כולו האי ואולי נ' הכוונה ארז"ל במ' ברכות אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ימשכהו לביהמ"ד ואי לא אזיל לקרי ק"ש ואי לא אזיל יזכור לו יום המיתה נמצא דזכירת יום המיתה היא הסגולה האחרונה לגבור לנגד היצה"ר ועליו אמר המקונן יתן בעפר פיהו יזכור כי האדם יסודו מעפר וסופו לעפר אולי יש תקוה וע"ז בכה רבי כולו האי ואולי אם גם סגולה זאת לא תועיל מאי יועיל.
ישבע בחרפה מפ' בשם האר"י הקדוש כי האדם ישמח אם בא נבל וביישו כי בבושה אחת יתכפרו לו לאדם עונותיו יותר מבמאה תעניות וז"ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה ע"י חרפה זאת לא יצטרך להתענות כי כבר נתכפרו לו עונותיו
כי לא ענה קיצור תוכן ד' רש"י בפסוקי' האלו שופט בו"ד לפעמי' יעשה עול לאשר תחתיו להראות לו כי הוא אדוני' אבל לאסור בבית הבור א"צ לזה וז"ש כי לא ענה מלבו ויגה בני איש לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ כי האדם בארץ כאסור בבית הבור וזאת שנית שופט בו"ד לוקח שוחד ומטה משפט ואצל כביכול לא שייך זה וזה להטות משפט גבר הוא נגד פני עליון וזאת שלישית שופט בו"ד לפעמים מחסרון הבנה יעשה עול ואצלו ית' לא שייך זה וזה לעות אדם בריבו ה' לא ראה ומה ישיאך עוד יצרך כי הצורר הצר אותך מדעתו יעשה כזאת מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אתמהה דוק בד' רש"י ותמצא דברי אלה.
והרמב"ם בח' פרקים ביאר אחרי כי אדם בעל בחירה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אם האדם יהא רע או טוב א"כ מה יתאונן אדם חי כאשר יגמלו לו כמפעלו הלא הוא גבר כלומר אדון על חטאי' ואין מי שיכריחנו:
תשתפכנה אבני קדש במ' איכה כד הוה נפיק חד מרבנן לקרייתא (לשווקים) קרי עלי' תשתפכנה אבני קדש וגו' הכוונה ת"ח אשר בנערותם היו מופלגים וע"י שעשו אח"כ מלאכתם עיקר ותורתם ארעי זה וזה לא נתקיימה בידם וז"ש איכה יועם זהב ישנא איכה ישנא הכתם הטוב הת"ח שהיתה תורתו נחמדת מזהב ומכחם והשיב ע"ז יען תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות ולא כל המרבה בסחורה מחכים.
מעשה ידי יוצר כ' הגאון בס' יבין שמועה כי מדרך הטבע אם זהב יוזל יבא לבחינת ולערך כסף אבל זהב יהא ככלי חרש זה הוא למעלה מן הטבע ובלתי מה' לבדו וז"ש בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש זה ע"כ מעשה ידי יוצר הכל.
ובשם הרבני מו"ה וואלף ליב עיר חדש שמעתי הלצה ע"פ זה בימים הראשונים מי שהיתה לו בתו יפת תואר ומושלמת היה משיאה לת"ח ובזמנינו כל שיכול להשיא בתו לע"ה אינו משיאה לת"ח והמשל ע"ז העשיר יקנה כלי זהב וכסף ככל אשר ימצא לו לכבוד ולתפארת אבל לא יקנה כלי חרס כ"א ככל אשר יצטרך וז"ש בני ציון המה הת"ח המצויינים בהלכה המסולאים בפז שהיו חשובי' לקנותם כאשר יקנה אדם תכשיטי פז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר שלא יקנה אותם אדם כי אם הצורך יביאנו לזה
יתומים היינו ואין אב הכוונה כתבת בתורתיך כי אתה אבי יתומים ודיין אלמנות ואנחנו יתומים ואין אב לא תרחם עלינו להיות אבי יתומים אמותינו כאלמנות אבל לא אלמנות ממש שאין אתה להם דין אלמנות.
אבותינו. חטאו פי' מרן זצוק"ל בשם ההפלאה בדורות הראשוני' אפי' חטא אדם מישראל בשוגג לא היה נחשב לכלום ובזמנינו אפי' עון מזיד אם יעבור איש בכל זאת בתוך חשובים יתיצב וזה אבותינו חטאו ושוב אינם ואנחנו עונותי' מה שהיה אצלם עון ג"כ סבלנו:
אוי נא לנו הכוונה בזמן שביהמ"ק היה קיים אדם חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו אבל עתה אם חטאנו אוי לנו על זה היה דוה לבינו ר"ל על כל מה שסיפר עד עכשיו אבל על אלה שיספר חשכו עינינו הכוונה דאר"ע בסוף מלקות כשראה שועל יוצא מבית קדשי הקדשים עכשו שנתקיימה נבואת אוריה ציון שדה תחרש והר הבית לבמות יער יודע אני שגם נבואתו של זכריה מתקיימת וראה ירמי' ברוה"ק כי יעברו הרבה מאלף שנים אחרי שיצא שועל מבית קה"ק ועדן לא נתקיימה נבואת זכריה ולזה אמר על אלה חשכו עינינו ומה היא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ועדן לא נתקיימה נבואת זכריה.
בעה"י הערות וליקוטי פ' דברים
רמב"ן ד"ה וידועים לשבטיכם בסוה"ד כאלו הי' ידועים כצ"ל
ד"ה גם בי התאנף אחרי ה' כחבירו כצ"ל
ד"ה האמים סבור שהיא ארץ הרפאים כצ"ל.
ממרן זצוק"ל הבו לכם אנשים חכמים ולבסוף כ' ואקח ולא שהם בחרו גם יל"ד מה ענין תוכחה בפרשה זאת ורש"י מיישב קצת גם מלת לעשות יתירה טוב הדבר אשר דברת גם ק' ממ"ש רש"י ואשמם בראשיכם כי אשמת העם בראש הדיינים א"כ בראשם הו"ל למכתב ונ' דמאחר דאשמת העם בדיינים א"כ הממנה דיין שאינו הגון האשם תלוי' בראשו ומה"ט לא רצה משה למנות הדייני' שהיה מתיירא שמא יתקלקלו ויהא האשם בראש הממנה וגלה דבר זה לישראל ואמר להם הבו לכם אנשים יען ואשמם אם לא יהי' הגונים בראשיכם ואמנם ישראל היו חפצים שיהי' דייני' שיוכלו להטות לבבם לא רצו לבררם כ"א אמרו למשה טוב הדבר אשר דברת לעשות אתה בעצמך ומשה שהבין כוונתם אמר ואקח את ראשי שבטיכם למען יהיו הגונים וזה הן התוכחה שהוכיחם.
עוד סנסן ממרן זצוק"ל רב לכם סב את ההר וגו' אמר כלפי עושי מצוה שמסבבים רק את היצה"ר הנקרא הר ושונא הנחבא מפני שונאו ופעם ינצח הוא או השונא ינצחנו ואין זה כדאי כ"א הסירו רוע לבבכם דהיינו פנו לכם פנו והדרו מחשבותי' הצפוני'.
עוד ממרן זצוק"ל אוהב שוחד ורודף שלמוני' ע"ד הלצה יל"פ ל' שלמויי' שמשלמים חובותם ויש לפ' שהם בעלי שלם ולדיינים אוהבים שחד שניהם לא יישרו ורודפים אותם והיינו ע"י אוהב שוחד רודף שלמונים.
עוד ממרן זצוק"ל שמעו שמים המה החשובים ועי"כ והאזינו ארץ גם הע"ה יאזינו:
בנים גדלתי אמר ע"י שגדלתים כ"כ ואם
אנקם מהם יהי' חילול השם כמו שהתפלל מרע"ה במרגלים אשר עין בעין נראה אתה ה' וגו' ועל זה סמכו ופשעו בי:
דרוש לפ' דברים תר"ס ובו הספד על הרב המאור הגדול מוה' יוסף בער אב"ד בק"ק ג' מעדיער והרב המאור הגדול מו"ה דוד אב"ד בקהל פישטיאן והרבני מו"ה יוזעף סופר ביישוב נ' שור הי"ד.
ברבה ריש פ' ז' זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון אמר הכ' טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת הענין שלשה אוהבין יש הא' שאינו יכול להסתיר אהבתו בלבו וכל מה שיראה טוב בעינו אהובו מיד ישבחנו על פניו וזה הוא הכת שנקראו חנפים ואמר עלי' שהע"ה בפה חנף ישחית רעהו ואמר פה חנף יעשה מדחה וארז"ל מיום שחרב ביהמ"ק גברה אגריפה של חנופה והענין ארז"ל לעולם יראה אדם עצמו וכל העולם כלו חציו זכאי וחציו חייב למען ישתדל כל האדם להרבות טובה והחונף הזה ע"י חנופתו יגרום אשר האיש אשר יחניף לו ידמה בלבו הלא אני כבר שלם במעשים ולמה זה עוד אטיב מעשי וזה כוונת הכ' הנ"ל בפ' חנף ישחית רעהו כי לולא חנופתו כבר היטיב הנחנף דרכו וע"י החנופה עמד בעיניו והעמידה כבר הוא ההשחתה כי האדם הוא מהלך תמיד לאשר לא ישלם יותר ב"ס יגרע לזה כוונת הכ' הנ"ל בזה חנף יעשה מדחה כי האיש הזה היה מהלך לשלימתו והחונף הזה דחאו משלימתו ועוד בא וראה כי הכל הולך אחר הכוונה ואם העשיר ירבה צדקה וחסד שלא לשם שמים עליו הכ' אומר רשע עושה פעולת שקר וכי החונף הזה יודע מה בלבו של עושה צדקה בא וראה ארז"ל ההוא ספדנא דנחית קמי' ר"נ אמר ההוא צנוע באורחותיו הוה א"ל ר"נ כלום עיילת בתריה לבית הכסא דאמר מר אין קורין צנוע אלא למי שהוא צנוע בבית הכסא ועוד גם זאת ארז"ל על בתו של נקדימן בן גוריון שהיתה מלקטת שעורי' מתחת בהמתן של ערביי' אמרו לה ממון של אביך להיכן הלך אמרה להם מלח ממון חסר פי' רש"י הרוצה למלוא ממונו יחסר ממנו לצדקה והק' רז"ל וכי נקדימן בן גוריון לאו צדקה עביד ומשני אפ"ה כדבעי לי' למעבד לא עבד ואנן בדור יתמא מה נעני בתרי' ואפי' לאחר מיתה בשעת הספד ארז"ל כשם שנפרעין מן הספדנים שמרבי' בשבח כך נפרעי' מן הנספדין אם הספדן אומר עלי' דברי' שלא הי' בהם מעורר דין עליהם ואמנם כוונת רז"ל במה שאמרו גברה אגריפה של חנופה היא היא דאמרן דל' אגרף מל' באגרוף או באבן דמאחר שהאמת בעו"ה נעדרת מצאו החנפים יד ובחנופתם בעוו"ה יכו לבני אדם כמו המכה באגרוף והכת השניי' אשר כח בהם לרסתר אהבתם אבל בכל זאת האהבה המוסתרת ימנע אותם שלא יוכיחו איש את רעהו וע"ז ארז"ל לא חרב ביהמ"ק אלא על שלא הוכיחו זה את זה שנ' היו שריה כאיל' לא מצאו מרעה מה איל ר"ל שלא ימצא מרעה ראשו של זה בצד זנבו של זה כך ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה והענין כי על כל פשעים תכסה אהבה ואם ארז"ל הוה דן את כל האדם לכף זכות כבר ביאר הרמב"ן שם באבות ענין זה דלא נאמר כי אם על אדם בינוני העושה מעשה סתום ונוכל לדונו לחוב ולזכות בשוה מצוה לדונו לזכות אבל לא על המחלל שם שמים בפרהסיא ובלי בושה מחלל שבת ויו"ט ועובר עבירות חמורות אבל השרי' האלו אמרו כי העניות מעביר העם על דעת קונו ודיו אותם כאילים לא מצאו מרעה וילכו בלא כח לפני היצר הרע שהוא הרודף ואמנם האיש אשר טובת עמו ישראל נוגע אל לבו אף כי יאהב כל א' מישראל כבנו אהבתו זאת תביאהו לשחרו מוסר כמ"ש חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר ואמנם אפי' בעת ילמדנו מוסר יתראה אהבתו מתוכחתו וזה ע"ד שאומרים בשם המגיד מדובנא על מה תקנו רז"ל לומר בכל יום מלך מהולל בתשבחות עפ"י משל לשר וריע למלך שקיבץ מכל בני המדינה שבחיו למלך להראות לו ולשמרו ביום לידתו וחכם א' כ' חסרון שהמלך יישן עד ג' שעות ביום ושאלו אותו למה כ' כן אמר המספר בשבח המלך יוכל להיות כי יותר משבח זה אין בו והוא מלא חסרונות ואני כ' כי מלכינו אין בו כ"א חסרון אחד ויותר מזה כלו משובח אבל אצל הש"י שאין בו חסרון ע"כ צריך להללו בתשבחות ע"כ דפח"ח והנה המוכיח הזה כשידבר בנגעי אנשי דורו ישמע מזה כי זולת חסרונות אלו יש בהם כל המעלות והמבין את זה יבין כי זה יותר טוב מהחונף ומחליק לשון שיעשה מדחה בחנופתו וז"ש הנה מרע"ה הוכיח בפסוק זה לישראל על כל מה שחטאו ששים רבוא משפחות בארבעים שנה ואם יוכל איש לספור החטאים של ששים רבוא משפחות מארבעי' שנה אין לך שבח גדול מזה וז"ש מוכיח אדם אחרי עד"ז שישמע השבח מתוך הגנות חן ימצא יותר ממחליק לשון.
בפתיחתא למ' איכה כשאתם זוכים אתם קוראים וקראתם בעצם היום (כ' בפ' אמור בחג השבועות) ועכשיו כשאי אתם זוכים אתם קוראי' קראתי למאהבי המה רמוני כבר נתקשה הרמב"ן בפ' אמור למה דווקא בשבועות כ' וקראתם בעצם היום הזה ונ' לבאר דכבר נתקשה המג"א סי' ת"צ מאחר דקיי"ל כר' יוסי דבו' בסיון ניתנה תורה האיך אנו אומרים ביום א' דשבועות זמן מתן תורתינו הרי לא ניתנה תורה בו ביום.
ונ' לבאר דהנה דרשו רז"ל פ' ר"ע מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי זה יום ששי. בסיון ודרשו ע"ש ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה בתחלה יראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה ומשקבלוה שקטה והנה ארז"ל דאפי' לר' יוסי הוסיף משה יום א' מדעתו ונ' הכוונה כי ארז"ל דכ"ע מיהת בשבת ניתנה תורה לישראל והענין דארז"ל פ' כל כתבי ע"פ שבת וינפש דבשבת ניתנה נשמה יתירה לישראל נמצא דע"י שהיה יום מתן תורה בשבת היו מוכנים לקבל השגה יתירה מימות החול ואחרי כי לר' יוסי ששי בסיון היה בע"ש ומשה כבר ידע מסוד נשמה יתירה בשבת השתדל מדעתו זאת שתהיה מתן תורה בשבת ואמנם כשהגיע יום הששי וישראל היו מוכנים לקבל התורה אלא שהוסיף משה יום א' כבר נתבסם העולם ונתקיים הארץ שקטה נמצא דיום ששי בסיון לכ"ע עיקר יום בריאת העולם כי נגד עצם היום היה העולם מתמוטט וביום זה נתבסם משום שהיה הזמן לתת תורתינו כי אנחנו היינו מוכנים לקבל אלא שמשה הוסיף יום א' וז"ש הכ' אף כי באמת ביום הזה לא נעשה שום מעשה כי התורה לא ניתנה עד יום שלאחריו אבל מאחר כי מששת ימי בראשית היה יום זה מוכן להתבסם בו העולם כדכ' יום הששי בחר הש"י להיות יום זה מקרא קודש ולולא היינו אומרים יום מתן תורתינו הי' ק' קו' המג"א אבל אנו אומרים זמן מתן תורתינו כלומר הזמן המיועד מששת ימי בראשית והנה בכל שנה כשמגיע יום זה אנו משבחים ואומרים נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי ע"י שקבלתי היום התורה תכנתי עמודיה סלה ואמנם כ"ז היה מליץ בעדינו כל עת שקיימנו התורה חבל אחרי כי חטאינו גרמו אשר חרב בית מקדשינו ארז"ל בפתיחתא שם כי אברהם אבינו ע"ה בא לבית המקדש ואמר להש"י מי מעיד בהם בישראל שלא קיימו התורה ובאתה התורה ועשרים ושתים אותיות להעיד בהם בישראל שעברו על התורה אלא שגער בהם אברהם וזה כוונת המ' עכשיו שאי אתם זוכים אתה קורין קראתי למאהבי המה התורה וכ"ב אותיות המה רמוני.
בגמ' סוף מכות וכבר היה ר"ג ור"ע מהלכין וראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכים ור"ע משחק א"ל מפני מה אתה משחק א"ל כ' ואעידה לי עדים נאמני' את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו אורי' בבית ראשון וזכרי' בבית שני אלא מה אמר אורי' ציון שדה תחרש ומה אמר זכרי' עוד ישבו זקני' כ"ז שלא נתקיימה נבואת אורי' אני מתיירא שלא תתקיים נבואת זכרי' עכשו שנתקיימה נבואת אורי' יודע אני שמתקיים נבואת זכרי' א"ל עקיבא נחמתנו.
והנה מאז אמר ר"ע נחמה זאת כבר חלפו עלינו כשמונה עשרה מאות שנה ולא נתקיימה עדן נבואתו של זכרי' והנה הכ' הזה בישעי' שם ק' ג"כ עד מאוד אמר ויאמר ה' אלי קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז וע"ז אמר ואעידה לי עדים נאמנים את אוריהו הכהן ואת זכריהו וגו' ונ' לבאר כי באמת עיקר הקץ כ' בתוה"ק כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר ישעי' הנה ימים באים והיה רעב בארץ לא רעב ללחם כ"א לשמוע דבר ה' ולא ימצאו וארז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל ואמנם ישעי' נשתומם האיך יתכן שעתידה תור' שנא' בה לא ימושו מפיך שתשכח והראה לו הש"י על איזו דרך יבא הענין כ"ז שאבותינו גידלו בני' לתורה לשם שמים לקיים ולמדתם אותם את בניכם ונתקיים בנו טוב אחרית דבר מראשיתו כמו שהביאו תוס' ריש חגיגה שהפי' כשהוא טוב מראשיתו וזכינו להעמיד אילנות טובות בישראל אבל מעת אשר גם האבות אשר יגדלו בני' לתורה כוונתם שיתפרנסו בני' מתורתם ותהא להם התורה קרדום לחפר בה גם הבנים העוסקי' בתורה לא יצליחו אמנם בכל זאת אם נקרא נקראו תלמידים כאלו אצל רב צדיק וישר והורה להם הדרך האמת נתקיים בהם מתוך שלא לשמה בא לשמה ואמנם השטן העומד לימין התורה לשטנו מה עשה גירה בנו את הדב ופתה לב השרים היועצים לדעתם לטובה להקים בית חנוך מקום אשר לא לבד כי התלמידים ילמדו שלא לשמה כ"א ג"כ לא לבד שלא יבחרו צדיק וחסיד לרב כ"א גם יקימו שמה מוריה אשר יפקחו עיני התלמידים בעץ הדעת טוב ורע ואין בלב התלמידים שום חילוק בין חכמת הפוזיק ושאר חכמות שיהגו שמה לחכמת התורה וגורל אחד תפיל בתוכם ואדרבא אחרי כי אשר יהגו בשאר החכמות על הכל יעמדו נסיון ובתורה האמונה בראש כל החכמו' יקרים ואמתיי' בלבותם יותר מן התורה ולבם בוער כמו תנור מרוב הספיקות באמתיות התורה ומעט אשר ילמדו גם אותו המעט תמית אותם במיתה אמתיי' מן האמונה שלימה כמו שד' רז"ל נמשלה תורה לסם זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות וכן אמר שר אחד בפומבי דאס סעמינאר איסט דאס שטערבעבעטט פיר דען יודעאוסמוס וע"י החכמות שונות שלומדי' שם אשר כל הולך ללמוד שמה אם יצא משם יוכל לפנות על כמה דרכי' להתפרנס בשאר החכמות זולתי התורה ומה יעשה מהקהלות שיקימו אנשים אינם מאמינים כאלו בראש והנה תוה"ק ארוכה מארץ מדה ואם יהי' ימי שנותינו אלפים שנה לא נבא עד קצה כמו שאמר דהע"ה לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד ואמנם אלו מניחין כל התורה כאשר הוא ואוחזין בגליון ספר תורתינו דברים המגיעים אותם למטרת חפצם והן הן הדברים שאמר הש"י לישעי' אנכי אבינך האיך תשתכח תורה מישראל קח לך גליון גדול שולי יריעות הספר וכתוב עליו בחרט אנוש לא באצבע אלקי' כ"א בחרט אנוש שכותבין בו כל החכמות ותכתב למהר שלל חש בז כל כוונתיך תהיה למהר שלל על איז' דרך שיצליח בידך וכשיגיע למדן כזה אז תתקיים נבואת אורי' שאמר ציון שדה תחרש השערים המצויינים בהלכה נהפכו לשדה אשר עובד אדמתו ישבע לחם והר הבית לבמות יער כי אותן העומדים על ההר בבית ה' המה הזאיבי ערב אשר ישחיתו בדעותם הנפסדות את שארית ישראל וע"ז אמר ואעידה לי עדים נאמנים את אוריהו הכהן שאמר ציון שדה תחרש ואת זכרי' שאמר עוד ישבו זקני' וזקנות:
והנה כל מה שראה ישעי' ראה ירמי' ואמר על כל אשר השיגינו בימי הגלות היה דוה לבינו אבל על אלה חשכו עינינו ומה הוא על הר ציון המצויין בהל' ששמם ואין תורה ולא די כי אין תורה כ"א חכמים בערמה יודעים לפתוח צפור מן קנה הנקראי' שועלי' הלכו בו ואמנם ידעתי כי צדק משפטיך כבר כ' בתורתך כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד אמנם ראה ירמי' כי גם נבואה זאת נתקיימה ועדן לא בא והתחיל בוכה ואומר אחרי כי כבר נתקיימה נבואה זאת למה עדן לנצח תשכחינו תעזבינו עוד ח"ו לאורך ימים השיבינו ה' אליך ונשובה וגו'.