ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי פ' כי תבא
ברמב"ן ד"ה וטעם אל הכהן וכשר לך באותן הימים בספרי לפנינו הגי' רק כהן כשר וכן הוא בילקוט וע"ז מביא וכן הוא אומר אל תאמר וכו'.
באו"ד שהם ידרשו וכן הוא בהדיא בירושלמי רפ"ח דתרומות:
שם באו"ד בפ' אחרון של קידושין צ"ל פ"ג.
שם ד"ה וכתבת עליהם שהי' האבנים גדולות וכן אמרו במ' סוטה שהיה כל א' משקל מ' סאה:
שם ד"ה ודע בארצות כשחר העמים כצ"ל.
ממרן הגאון זצוק"ל ארמי אבד אבי כי גאולת מצרים היה משום שהיו אבותינו מצויינים שם כדדרשי' לגוי גדול ר"ל מצויין והיינו שלא שינו את לשונם וזה היה אפשר במצרי' שלשון מצרי' אין לו שותפות עם לה"ק משא"כ בארץ ארם שלשון ארמית ועברית אחיות הנה ברבות הימים לא היו מדברים כ"א ארמית וז"ש ארמי אובד אבי בארץ ארם היה אבי אובד ביני' וירד מצרימה ויהי שם לגוי גדול שהיו ישראל מצוייני' שם.
וירעו אותנו כ' האברבנאל מדלא כ' וירעו לנו ר"ל שחשבו כי אנחנו אנשים רעים ולזה ביאר בעל הגדה וירעו אותנו כמו שנאמר הבה נתחכמה לו ר"ל ונוסף גם הוא על שונאינו.
השקיפה ממעון קדשך דרשו רבותינו כל השקפה במקרא לרעה חוץ מזה שגדול כח מתנות עניים וכ' של"ה הרמז ע"ז השקיפה נוטריקן השק יפה.
היטב כ רש"י בשבעים לשון הביא התוי"ט ה' הוא חמשה ה"י ט"ו ס"ה כ' הי"ט כ"ד ס"ה מ"ד היטב כ"ו ס"ה ע' ם
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול פי' ההפלאה בס' פנים יפות כי ע"י הברכות תשיג לשמוע בקול ה'.
ויראו ממך פי' בס' טל אורות כי יקבלו יראת ה' ממך:
והותירך ה' לטובה פי' מרן זצוק"ל ע"ד שכ' הרמב"ם באגרת לבנו אשרי מי שחתמו שנותיו במהרה כי כל אדם לפי כחו ושכלו הושם לו מהבורח ית' חק עד היכן יקנה שלימות והעצל צריך ע' שנה והזריז ארז"ל בירושלמי ע"פ מתוקה שנת העובד יגע ר' בון בי"ז שנה מה שלא יגע תלמיד אחר בע' שנה ואמנם האריכות ימים שכ' בתוה"ק היינו למי שמדריך בני ביתו בני עירו בני דורו וצריך תש"י למענם להאריך ימיו וז"ש אתה תהיה בנערותך בשלימות וה' יותירך לטובה בפרי בטנך כמו בעבור פרי בטנך ויש לפ' בזה הכ' שתולים בבית ה' עוד ינובין בשיבה להגיד לאחרים כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו:
והית רק למעלה פי' בעל מעשי ה' כי רק מיעוט דבאמת כ' לפני שבר גאון וכל גדולה מסכנת אבל כל זמן שנשאר מעלה אחת שלא השיגה עדן לא יירא והיינו רק למעלה וסיפר לנו מרן זצוק"ל כי הגאון בעל מעשי ה' היה מהשרים הראשוני' למלך מצרים בימיו ונתן לו המלך טבעת יקרה להראות אהבתו ויהי היום יום הלדת המלך הלך בבגדו חופש להביא למלך ברכתו ועל גשר אחד פגע בו א' מהשרים ושאל אותו אם לא שכח הטבעת בביתו והראהו לו על אצבעו והבליעל שלח ידו ורצה להשליכו אל נהר נילוס וכמעט שלא נפל תפשו הגאון באויר ובבאו אל המלך נתכבד בכבוד יותר משאר השרים ובהגיע זמן הסעודה הלך לביתו ולא מצא מנוחה לאמור כי יש שבר מאחריו ולקח אבנים טובות ומרגליות וישב על ספינה קטנה וברח אל הים וכן היה כי בלילה הזאת עפ"י מלשינות השרים שלח המלך לתופשו ולתתו בבית הסהר ואמנם בעברו על הים נשברה האניה ובנס גדול שט על קרש אחד עד חוף קאנסטאנטינאפל ובבאו שם ערום בחסר כל פשפש במעשיו ותלה הכל בביטול תורה וחיפש אחר דירה קטנה ולחם צר לעסוק בתורה ותספחיהו אלמנה אחת אל ביתה והאכילתו מלחמה העוני ויהי יום א' נתנה לפניו הרוטב ושממית אחת ירדה לתוך הקערה ושמח הגאון לאמור ה' ירחמיהו בקרוב וכן היה באותו יום הכריזו מבית המלך אחרי כי מת ריע המלך המשחק בכל יום עם המלך בשחוק שקורין שאך הבקי בחכמה זאת יודיע עצמו והגאון הלך שמה וכראות המלך רוב חכמתו בשחוק זה הלבישו בגדי חופש והלך אליו מדי יום לשחוק איזו שעות והיה מהר למלאות שעות אלו בלילה בעסק התורה ומחמת מניעת השינה בלילה אירע לו פ"א אשר בעת זמם המלך בעצה האיך לשחוק נרדם הגאון מול פני המלך ולא לבר אשר המלך לא קצף עליו כי אם מיד לקח ממטתו כר א' ונתנו תחת ראש הגאון ועזב החדר וכהקיץ הגאון וראה זאת התנחם שוב לאמור אין כאן רק למעלה ועזב את העיר ואח"כ נתקבל לאב"ד בעיר פוזנא ומהגאון. בא המשל ממצרים ועד הנה על ערמה אחת שהערימו עלי' אנשי פוזנא.
אשה תארש כ' כאן בהיפך לרמז דבגלות אי אפשר להמתין משיש' אשה עד שיבנה בית ויטע כרם:
כליון עינים הכוונה על שלא נתגלה הקץ ומחכים בכל יום שיבא כי תוכחה זו על גלות האחרון כמ"ש הרמב"ן וה"ז דומה למה שאמרו דאסור לומר לעבד המתן עד שאבא.
לא עבדת בשמחה כ' האר"י הקדוש בא וראה כמה גדול העונש של העובד בלא שמחה וע' רמב"ם סוף ה' לולב. ובמ"מ שם וש"י. ובס' טל אורות היי' שלא עבד שעבר על מצות ה' בשמחה.