ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לפ' כי תבא תר"ם.
במ"ר ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך וכן בדוד הוא אומר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם נ' לפ' אמר הכ' מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וגו' עד מבקשי פניך יעקב סלה הענין מורגל בפי רוב הבריות לאמור כי ישועת ה' עשתה לו חיל אבל לא די באמירה זו לבדה כ"א מחשבתו זאת צריכה להיות ניכרת מתוך מעשיו הראשון כי הבוטח בה' אין בידו עול ורמיה כ"א ימלא ידו עושק ויאמר בישועת ה' ה"ז דומה למה שארז"ל גנבא אפומא דמחתרתא שמיא קריא בעת יחתיר בחשך בתום יתפלל כי ה' יעמוד לו שלא יתפש בגניבתו ועל כיו"ב אמר הכ' לינבל צור ישועתו כי אם יאמר אשר ישועת ה' עמדה לו לעשוק ולגזול אין זה אלא ניאוץ כלפי מעלה וזאת שנית כי הבוטח בה' אי אפשר לו להיות רחב לבב כמ' הכ' ורחב לבב אותו לא אוכל כי בטחון לא שייך על תאות יתירות כ"א על צרכי ומחסורי האדם שאי אפשר בלעדם והנה הבטחון הוא יסוד התורה והעבודה וזולת הבטחון לא יוכשר האדם להיות מקבל עליו עול תוה"ק ואם יקבל יפרוק וז"ש מי יעלה בהר ה' לעבוד אותו ואם עלה לא ירד ומי יקום במקום קדשו מי הוא זה ואלו הן סימני' נקי כפים תלא יעשה עול ובר לבב הוא מל' הברו החצים שלבו פנוי מתאות העולמיות אשר לא נשא לשוא נפשו שלא יאמר בפיו ישועת ה' עשתה זאת ולבו רחק ממנו כ"א יחשוב כחו ועוצם ידע עשה חיל ולא נשבע למרמה בעת אמרו ה' הושיעה למען אעבוד אותך לא היה זה למרמה למען יעבור עליו הישועה ואח"כ יעשה מה שלבו חפץ ואמנם כל זה איננו שוה כי יש מבני אדם אם היה ה' בעזרו יגבה לבו לאמור צדקתו ויושר לבו פעל לו כל זאת וכבר הזהירה תוה"ק על זאת אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' והנה הרמב"ן פי' ויחשב' לו צדקה אברהם חשב הבטחת ה' רק לצדקה מאת ה' וז"ש ישא ברכה מאת ה' אם ה' ישא לו ברכה יקבל בזה וצדקה מאלקי ישעו ואמר העיקר בצדיקי' כאלו שלא יבקשו מאת ה' יותר מאשר ביקש יעקב אבינו ע"ה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש לא יותר וז"ש זה דור דורשיו מתפלליו מבקשי פניך יעקב סלה תפלתם רק כתפלת יעקב לחם לאכול ובגד ללבוש ועד"ז אמר שהע"ה אל תיגע להעשיר מבינתך חדל ואמר כי עשה יעשה לו כנפים כנשר ועוף השמים הפי' אמר באמת איזהו עשיר השמח בחלקו ואמנם חלק זה אם מעט ואם הרבה ישמח בו ואמנם מי שאינו שמח במעט כ"א מייגע להעשיר לאמור אם אשיג עושר כך וכך אז אהיה שמח בחלקי זה טעות הי אדרבא יש לו מנה אינו מבקש כ"א מאתים יש לו מאתים מבקש ד' מאות וז"ש אל תיגע להעשיר מבינתך חדל כי מה דעתך אם תשיג עשירות תשמח בחלקך לא כן כי עשה יעשה לך תאות העושר כנפים ועוף השמים ותאמר כמו שאמר נבוכדנצר ש"ט אעלה על במתי אב ואמנם הזוכה לעושר בלא יגיעה עליו נאמר ונפש ברכה תדושן ואומר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כ"א ישמח בחלקו וז"ש בפ' זו אם שמע תשמע בקול ה' ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגיך כי הברכות ישיגו אותך כי תהא מבורך ולא יהא נאמר עליך כל ימי עני רעים והנה מדרך העולם עשיר אשר נכסיו בעיר ובשדה אם הוא בעיר דאגתו על אשר לו בשדה ואם הוא בשדה דאגתו על אשר לו בעיר אבל אתה המבורך מפי ה' ברוך אתה בעיר ואין לך דאגה על אשר לך בשדה וברוך אתה בשדה בעת אשר אתה בשדה כי אין לך דאגה על אשר לך בעיר ועי"ז יתקיים בך מ' הלל שהיה בא בדרך ושמע קול ציוחה בעיר ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכ' אומר סמוך לבו לא יירא והן הן הדברים ברוך אתה בבואך בעת בואך לעיר אתה בטוח שאין קול צווחה בביתך וברוך אתה בצאתך כי בלי דאגה על אשר עזבת את ביתך תצא והטעם כמ"ש רז"ל בו"ד נותן מתנה לחבירו אינו יכול לשמרו מן הלסטים אבל הש"י הוא הנותן והוא השומר יברכך ה' וישמרך וז"ש וכן בדוד הוא אומר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם ולכך ברוך אתה בין בצאתך בין בבואך.