אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

דף נז ע"ב

בע"ה בענין זה מחשב וזה עובד פ' השוחט

רש"י ד"ה ועשו לה קרומי' של קנה וסתמוה בו הנה הי' אפשר לפ' שעשו לה קרומי' ותחבוה לה קנה אבל מאחר שפי' רש"י וחיתה ר"ל המכה חיתה ע"כ הפי' שסתמו' כי עד"ז י"ל כי על הסתימה עלה קרום ועי"ז חיתה המכה משא"כ אם ר"ל שתחבו לה קרומי' דהיינו שפופרת א"כ המכה מהיכן חיתה:

והא דפירש"י וחיתה על המכה לא על הבהמה היינו דא"כ מאי חיתה ע"כ יב"ח ומאי קאמר לי' דבתוך יב"ח הוה אע"כ דראייתו היתה מדחיתה המכה והוה סבר מדחיתה המכה לאו טריפה הוה והשיב לו דבהא לא תליא כ"א העיקר אם תחי' יב"ח ומשו"ה הדר רש"י ופי' כן גבי תוך יב"ח ע' בדבריו כלומר דמהתם מוכח דע"כ חיתה אמכה קאי:

וי"ל דפלוגתיי' דר"י ב"נ הוה סבר כמ"ד טריפה חיה ומה דקראו הכ' טריפה ע"כ משום דהמכה מ"מ לא תרפא ומדחזי' דנרפאה פשיטא לי' דכשרה וריב"ל פשיט לי' דאדרבא סי' לטריפה יב"ח ולא תלי' בנרפאה המכה כלל.

ואכתי יל"ד מה דכ' רש"י ולסוף יב"ח מתה ונ' ד' רש"י כד' רש"ל דאף דטריפה אינה חי' יב"ח מ"מ מיעוט מיהא איכא והא דלא אהדר לי' האי ממיעוטא הוה ע"כ משום דידע דבאמת לבסוף מתה וא"כ אדרבא נתברר שהיתה טריפה.

וכן מ' ממה דאמר לקמן והלא הרבה יש שמתקיימת שתי' וג' וק' אי ג' למה שתים אלא משום דבעי' למימר הרבה כלומר לא תימא דהמתקיימות מ"מ מיעוטא דמיעוט' לא היא כ"א הרבה ר"ל מיעוט המצוי הן ולזה קאמר דבין אותן שמתקיימות ג' אותן שמתקיימות ב' שני' הם הרבה אבל בני ג' לחוד וודאי לא הוי כ"א מיעוטא דמיעוט' ומ"מ מוכח דלא כר' דאמר ל' יום.

והנה להרשב"א צ"ל דמאן דס"ל טריפה אינה חיה לא קיבל עדותן של אלו כלל וכמ"ש הרשב"א שם וזה דוחק ואפשר דמה"ט רצה הרשב"א לבסוף שם לחלק בין יתרת וכו' ע"ש בתשו' ובש"ך נ"ז ואמנם הרשב"א הביא ראי' מאיוב דמשני הש"ס אין, מזכירין מעשה נסים ולא משני דממיעוט חיים הוה וע' בפמ"ג ביו"ד נ"ז שם תי' לד' רש"ל וש"י.

ויעו"ל. דהמק' הכי ק"ל אס"ד דכה"ג טריפה הוה נהי דאיוב ממיעוט' הוה אבל מה לי לקרא לאשתעויי לן מלתא דנפק מני' תקלא א"וו לאו טריפה הוה וע"ז דחה הש"ס דאדרבא משום דפשיטא דהא טריפה הוה סיפר לן הכ' מעשה נסים שנעשו לו שחי' אח"כ עוד מאה ועשר שני' והיינו אין מזכירין מעשה נסים.

ובמ"ש הרשב"א דלא מקבלין עדות על טריפה שחיתה יב"ח לפי סמיכות הקרא לכלב תשליכון אותו אם נדרסה אמנם לא תשא שמע שוא אם יעידו לך שחיתה יב"ח. ואמנם בהא דרב"ל שהביא ראי' משמוטת ירך לקדירת קנה יל"ד דשמוטת ירך טריפה היא וא"כ עכ"פ יכולה המכה להרפא משא"כ קדירת קנה דלכאור' נבילה הוה וכמתה דמי ואיך תחי' המכה ונ' להוכיח מכאן דדווקא פסוקת הגרגרת דברובה הוא דהוה נבילה משא"כ קדירת קנה לא הוה כ"א טריפה כאיסר האיטלקי ולא נבילה

והנה מה שהק' הטו"ז ריש ה' טריפות להרמב"ם למילף טריפה מנבילה נ' דנבילה היינו בידי שמים וטריפה בידי חיה והנה אם ידענו בידי ארי אכתי בידי שמי' י"ל דמותר באכילה משום דהרגו מלך כדאמרי' בשבת פ' ח' שרצי' אך מאחר דמנביל' ידעי' דגם הרגו מלך אסור באכילה לא מסתבר לחלק בטריפה והיינו דאצטריך למילף.

ודלמא. סבר ר"י ע' תוס' מבואר שהי' גי' ישנה יולדת ומשבחת וכ' תוס' דיולדת א"צ כאן ונ' לקיים הגי' ישנה דלכאור' רשב"ח אמאי לא העלה עלי' זכר אם יולדת נדע שהיא כשרה א"וו ידע דר"י ס"ל טריפה יולדת ומיולדת לא יהא ראי' לר"י דאינה טריפה וע"ז קאמר הש"ס דלמא כי היכי דס"ל לר"י לד' רשב"א טריפה יולדת ה"נ ס"ל טריפה משבחת. אלא שהתוס' הק' מר"י דשבורה וסיימו דלמא יש לחלק בין הך טריפה נ' כוונתם משום דקרוב לאם ומשו"ה לא ילדה ואין ראי' לשאר טריפות.

ואמנם בע"א תי' דמקבלה זכר לחוד ויולדת לחוד מ' להו דמ"מ אם מרבעי' על' זכר בע"כ ילדה ונ' דדבר זה תלי' בד' חי' הר"ן שכ' בלי"ב לקמן דהכי לא שייך זוז"ג משום דעיקר וולד מן הזכר נמצא עד"ז י"ל דאף שהיא אינה מתפעלת מ"מ מצי למילד ובזה ילפי' כולה פלוגתא דטריפה יולדת דמאן דס"ל לא ילדה ס"ל כלי"ק לקמן דגם הנקבה מקרי גורם ומסתברא אם היא עומד למות דאינה יכולה לילד ומאן דס"ל יולדת אלא דעיקר הוולד מן הזכר ושפיר מצי למילד ועד"ז יל"פ קו' הש"ס לקמן ולישני לי' בשיחלא קמ' דס"ל יולדת הוא משום דעיקר הוולד מן הזכר וא"כ בספנא מארעא באמת לא מצי למילד והיינו דק' לי' וכ"ת הרי אמימר קאמר דשיחלא בתרא הו"ל זוז"ג וא"כ לא ס"ל עיקר הוולד מן הזכר לא היא אדרבא כי הנה ד' הר"ן בע"ז פ"ג סוגי' דזוז"ג דזוז"ג מטעם ביטול דאי' בטיל בהיתר וק' א"כ בשמעתי' מאי אי' בטיל בהיתר שייך ואמנם אם עיקר הוולד מן הזכר רק שהנקבה עשה פעולה מועטת בעת הגידול שפיר שייך ביטול.

ודע דסברת הר"ן הלז בזוז"ג נ' ג"כ סברת תוס' לקמן ד"ה זוז"ג שכ' לחלק בין חוששין לזרע אב לזוז"ג כוונת דברי' דלית מאן דפליג דיש כאן זרע האב ואמנם מ"מ י"ל דהו"ל זוז"ג ובטלה משא"כ חוששין לזרע האב דפרדות הכוונה אם נאמר דבכל ולד מחצית זרע מן האב ומחצית מן האם דלא ליהוי כלאי' נולדי' מן הסוס עם הנולדים מן החמור והן הן ד' תוס' בסנהדרין פ' הנשרפין אף שכ' שם שינוי בל' תוס' אלא דמ"מ צ"ע אם חוששין לזרע האב הכוונ' מע"מ מאי ביטול שייך שוב ולפנינו אי"ה נדבר בו.

ונ' דבסברת חי' ר"ן הנ"ל תלי' ג"כ פלוגתת הפרישה עם מהרש"ל וב"ח שהביא הפמ"ג סי' נ"ז דלד' הפרישה אינה יולדת ר"ל אינה מתעברת והיינו דס"ל דגם האם מסייע לוולד ומאחר שהיא טריפה אין בה כח ורש"ל והב"ח וכן מבואר ברמב"ם ה' מ"א פ' ט"ז שכ' טענה וילדה דעיקר תלי' בלידה והיינו דס"ל דעיקר וולד מן הזכר אלא שאם היא טריפה אין בה כח לילד.

והנה בבכורות כ' עוד דע"כ טעמא דר"י לאו משום טריפה דהרי בכל שבורה מתיר כוונתם דהרי עיקר טעמא דר"י משום דאינה ראוי' למלאכה וכל שבורה אינה ראוי' למלאכה אפי' למעלה מן הארכובה היכא דאינה עושה טריפה.

סי'. לטריפה כ' רש"י ס' טריפה ועוררני תלמיד א' דבשלמא בס' טריפה שייך ל' סימן משא"כ בטריפה ל"ש ל' סימן והכי הו"ל למימר טריפה שחיה יב"ח כשרה א"וו אס' טריפה קאי וכד' הרשב"א וכדקי"ל דבטריפה וודאי לא מהני.

וי"לד, דמ"מ הו"ל לר"ה למימר סי' לאינה טריפה וכי היכי דדקדקו תוס' דהו"ל למימר אם יולדת ונ' דהכי לא דקדקו תוס' דממנ"פ אם מתה תוך יב"ח מאי אמרת מ"מ הוה ס' טריפה וליהוי נבלה מאי אכפת לן משא"כ בטריפה יולדת אם נימא דאם אינה יולדת הו"ל וודאי טריפה דכן מ' ל' סי' לטריפה אם אינה יולדת א"ש האי לישנא אבל לא מ' למימר דתהוי דינא הכי משום דהרבה בהמות יש שאינן יולדות ודנימא דמשום דאינה יולדת תלי' שהיא טריפה מאחר דאתיילד בה ס' טריפות לא מ' להו וכ"ת א"כ בנתנוונה דקאמר רשב"ג דידוע שהיא טריפה ג"כ נימא הכי י"ל דאינה יולדת שכיחא טובא ממתנוונה:

תוס' ד"ה זוז"ג כבר עוררנו לעיל דיש לעיין מאי ביטול שייך כאן ולכאורה סברת תוס' ע"כ משום ביטול, דמ' לה דהיכי דתרוויי' היתירא היתר בהיתר לא בטיל משא"כ היכא דחד מניי' אי' וכן יק' לסברת הר"ן אשר ע"כ נ' דד' תוס' וכצ"ל לד' הר"ן הנ"ל דא"נ הוולד נתהווה ע"י ב' גורמי' מ"מ האי דאתוסף בתר הכי הן בביצה הן בוולד מני' ובי' קא רבי ולא מגופא דאימא והאי תוספת דהיתירא הוא דמצטרף לבטל הגורם אי' משא"כ היכא דליכא שום גורם אי' דל"ש ביטול.

ומעתה פי' ד' תוס' כך הוה דוודאי אם חוששין לזרע אב דאז באמת מותר למשוך יחד ואמנם אם אין חוששין מ"מ הו"ל למימר דתרוויי' גורמי' בטיל' וזרע האם לבטיל בזרע האב ותוספת דבתר הכי וכן זרע האב וליהוי כל חד מני' לצטרף לבטל חבירו ע"ד הערלה מעלה את הכלאי' וע"ז משני תוס' דהיכא דאין כאן אי' לא מצינו ביטול וע' בזה בר"ן בנדרי' בסוגי' דדשיל"מ שהאריך בענין זה.

ואמנם לולי ד' תוס' יש לתרץ בע"א דהתם כיון דבהדי' ניכר בכל פרד הן זרע האב הן זרע האם הו"ל כשברי עצים היינו גורם הניכר וגורם הניכר לא בטיל.

רש"י ד"ה ושוין ד' הר"ן ורשב"א בחי' דהביאו לרש"י לפ' כן משום דהש"ס קאמר בב' הלשונות בסופו ומודים בביצת טריפה משום דבתר דמפ' לרישא הדר ומפ' לסיפא ואי משום הא לא ארי' דאדרבא לד' תוס' וסייעת' א"ש לפי דלא תימא השתא דאיפלגי ר"א ור"י בזוז"ג הך מתני' דעשאן ר"א היא לא כי כ"א עדן חיימא תי' דלעיל ומתני' אפי' ר' יושע היא ומיירי בספנא ואדרבא לרש"י צריך ביאור טפי מאי בעי הש"ס בהך ומודים ולפנינו אי"ה נדבר בו אמנם מה שהביא רש"י לפ' דהך ושוין ברייתא היא וסיפא דהך דמייתי בתר הכי נ' היא קו' תוס' דלמה שבק מתני' דתמורה ומייתי ברייתא אמנם לד' רש"י לק"מ דמשום דבעי לאתויי בתר הכי רישא ולמפרך מסיפא ארישא וכמו שפי' רש"י א"כ הוצרך לאתויי ברייתא דהיא סיפא דהך ברייתא ולפנינו אי"ה נבאר עוד ע"ד אחר.

וכ' רש"א דלד' רש"י צ"ל דר"א לטעמי' כבר ידע בלי"ק מהך סברא דלי"ב דלקמן דשאני ביצה דכיון דאגוד' בי' כגופא דמיא עיי"ש ואמנם י"ל דאין צורך לכך דהנה הרמב"ן בחומש הביא ב' דעות אם עיקר הזרע מהנקבה אלא שהזכר נותן הצורה כמו שעינינו רואות בביצת תרנגולת ויש חולקין ומ' לכאורה דבתרנגולת כ"ע מודו ומעתה ר"א לטעמי' ס"ל הא דפליגי ר"א ור"י בוולד היינו דר"י ס"ל בוולד שני' גורמי' והו"ל זוז"ג ומותר ור"א ס"ל דהנקבה לבדה גורמת ואסור ואמנם בביצת תרנגולת כ"ע מודו דהיא לבדה הגורמת ולכך אסור אבל אמימר ע"כ לא ס"ל כן דהרי גם בביצה קאמר דשיחלא בתרא מותר מטעם זוז"ג ושפיר הק'.

ולישני. לי' בשיחלא קמא נ' הכוונה דספנא מארעא לא שייך כ"א בביצת תרנגולת ומתני' סתם ביצה קאמר ומוטב לאוקמא בשיחלא קמא דמצי מיירי בכל ביצים ואמנם הרש"א הק' מכאן לרש"י דהרי מרישא מפלוגתא דר"א ור"י דמיירי בזוז"ג ידעי' דשוין דסיפא בחד גורם ונ' דכבר כ' דקו' הש"ס ולישני בשיחל' קמא היי' דאז מיירי בכל ביצים וע"ז משני דמשום דתנא גדלה ולא גמרה והדרא קו' על תנא דברייתא מדוע לא נקט תנא גמרה ובכל ביצי' ובשיחל' קמא אע"כ להורות בא ע"ד תנא סיפ' לגלויי רישא דפלוגתיי' בזוז"ג ובחד גורם הם שוין והיינו קו' הש"ס לשיטת רש"י ואמנם כ"ז לבתר דמוכח מדתנא גדלה ולא גמרה דמיירי בספנא משא"כ אי באמת מצי' לפ' דברייתא מיירי בשיחלא קמא ובכל ביצים א"כ הוה אמרי' דבוולד פליגי בשיחלא בתרא ור"מ מתיר מטעם זוז"ג ור"א אוסר דגזר בקדשי' שיחלא בתרא אטו שיחלא קמא ודווקא לגבוה פליגו ולא להדיוט כלל ואמנם בביצה דהיינו בשיחלא קמא הכל מודי' דאסורא אפי' להדיוט ודנקט ביצה דנדע דלהדיוט פליגי דל"ש ביצה לגבי מזבח נמצא עכשיו דמאחר דידע הש"ס דאתי' דספנא מארעא אתא רב אשי לאקשויי מרישא פריך אד' המתרצן מ"ט באמת לא שני' לי' בשיחלא קמא ולא מק' קו' רב אשי כלל ובתר דשני לי' משום דתנא גדלה א"כ שפיר פריך רב אשי.

ובדברינו מיושב ג"כ קו' רש"א מדוע לא מפ' תוס' ג"כ דעיקר קו' הש"ס הוה אי הכי וכו' לא היא דבשלמא לשיטת רש"י דמדמיירי סיפא בספנא דווקא לאורויי דבחד גורם מודו שפיר פשיטא לרב אשי דא"כ בזוז"ג פליגי ואי הכי נפלגו להדיוט משא"כ לד' תוס' דהך מתני' דשוין בעדיות היא מהיכא פשיטא לרב אשי דבזוז"ג פליגי דלמא בגזרי' לגבוה שיחלא בתרא אטו שיחלא קמא וע"כ הוצרכו תוס' לפ' דעיקר קו' הוה במאי קמיפלגי:

תוס' ד"ה במאי קמיפלגי בסו"ד ויל"ד דעכ"פ דס"ל לר"א בע"א מיהת זוז"ג אסור משנה שלימה היא במס' ע"א והדר ק' מ"ט לא בעי רב אשי לאוקמי פלוגתיי' גם הכא בזוז"ג ונ' דהנה בתמורה שם הכריחו תוס' דאי זוז"ג להדיוט מותר לגבוה לחוד ל"ש זוז"ג נמצא דוודאי ידע רב אשי דאיכא לאוקמי פלוגתיי' בזוז"ג אלא אי בזוז"ג פליגי ע"כ גם להדיוט פליגי ולכך לא בעי לאוקמי פלוגתיי' בזוז"ג אמנם אילו ידע רב אשי הך ברייתא דפסחי' א"כ עכ"פ ק' דהרי ע"כ ר"א גם להדיוט אוסר מטעם זוז"ג:

ועד"ז יש ליישב ל' א"ה שנתקשו בו בתוס' דאי פליגי בעובר ירך אמו שפיר י"ל דדווקא בלגבוה פליגי וע"ד שנפ' בס"ד משא"כ אי פליגי בזוז"ג ע"כ גם להדיוט פליגי וכמ"ש וא"כ אדמיפלגי לגבוה וכו' ובלי"ב יל"פ עד"ז דהנה מאחר דבאמת אפי' להדיוט פליגי א"כ בשלמא אי בזוז"ז פליגי אך דנקט פלוגתיי' בלגבוה מ"מ ידעי' דגם להדיוט אוסר ר"א דאי להדיוט שרי גם לגבוה שרי משא"כ השתא דפליגי בעובר ירך אמו דאיכא למטעי דר"א דווקא לגבוה אוסר ע"כ הו"ל למנקט בהדי' להדיוט.

ועתה נבאר דוודאי בעובר ירך אמו גם רב אשי מודה דאין לחלק בין הדיוט לגבוה אמנם י"ל כ"ע ס"ל עובר לאו ירך אמו והכא מיירי בוולד קדשים שאמו נטרפה ור"א ס"ל דוולדות קדשי' במעי אמן הן קדושין ומסתבר כי היכי דחלה עלי' קדושה מכח אמו גם כשאמו נפסלה פקעה גם קדושת הוולד ור"י ס"ל בהוויי' הן קדושי' ואין שייכות לוולד לגבי אם ואמנם לקמן מסקי' דבעובר ירך אמו ממש פליגי וודאי דלא מסתבר לחלק בין גבוה להדיוט ושפיר פריך ולא פליגי הני לישני כלל בסברות הפוכות

כ' רש"י להודיעך כחו דר"י תי' הוא כלומר דעד כאן אזלא הקו' ומשום דאיכא לפ' דעיקר הקו' הוה וליפלגי להדיוט כ'

רש"י דלא הוא דא"כ הו"ל להש"ס למימר וכ"ת להודיעך כחו דר"י אלא ש"מ תי' הוא.

ויל"ד אהאי מק' וכי לא ידע דכחא דהיתירא עדיף ונ' דהוה סבר דכיון דידעי' דר"י מתיר להדיוט ומהי"ת נטעי ונימא דאוסר לגבוה ג"כ דס"ד דלגבוה מיהת מאיס וכמ"ש הר"ן לקמן בלי"ב וא"כ לא הוה כ"א דרבנן ובדרבנן מפורסם בשם הגאון ר"ע איגר מפי' רש"י ריש ביצה דל"ש כחא דהיתרא אמנם למ"ש בוולד קדשים טריפה יש לומר דמן התורה פסול מטעם שכ' לעיל ושפיר משני דמ"מ כחא דהיתירא עדיף דהיינו דאיכא גוונא דיש לטעות ולומר דדאוריי' פסול:

גמ' ומודים וכו' כבר כ' לעיל דלד' רש"י האי ומודי' מיותר ונ' דה"ק וכ"ת דלמא באמת לא איפלגי להדיוט כלל וע"ז קאמר מדקתני סיפא ומודי' בביצת טריפה וביצה ע"כ להדיוט מיירי וא"כ אי ס"ד דלהדיוט לא איפלגי כלל היכא נקט ומודי' במידי דלא נחלקו כלל:

והא דנקט בלי"ב ומודים וודאי נ' דבלי"ק הא דמוקמי' לה בספנא מארעא משום דתני גדלה אבל באמת אי בעי' למתני גמרה כדתני' בלי"ב א"כ מצי' מוקים לה בשיחלא קמא ולזה לא אמרי' ל' וודאי משא"כ בלי"ב דלא משכחת ביצת טריפה כ"א בשיחלא קמא דטריפה אינה יולדת א"כ שפיר אמרי' ל' וודאי כלומר דוודאי מיירי רק בשיחלא קמא:

רש"י ד"ה והל' ר"ל דע"כ הא דטריפה לא הוה דנימא היכא דאיכא לברורי מבררי' וכמ"ש הרשב"א דא"כ מאי ראי' מייתי הנהו לעיל דלמא אותן שהי' מתקיימות מן המיעוט ואי איכא למימר י"ל מיעוטא דמיעוט' וכ"כ רש"ל והעתיק' הש"ך ולמיעוטא דמיעוט' אפי' ר"מ לא חייש כמבואר רפ"ק דגיטין והן הן ד' רש"י.

וכ' רש"י טעמא דביצה הואיל ומעורה בגידין ותמה הראש יוסף על הש"ך סי' פ"ו שכ' משום דנגמר באי' ונ' ד' הש"ך דלכאור' אי טעמא בגופא הוה משום דמעורה בגידין אמאי נחלקו רבנן על ר' יעקב והתירו לאכול בחלב אפי' מעורה בגידין א"וו הענין הוא כך כ"ז שמעורה בגידין הוא יונק מגופה והו"ל הך טריפה כמעמידו וגומרה וכדתני' הואיל ונגמרה ומשו"ה היא דאסור אם הי' עדן מעורה בגידין בשעה שנטרפה ותינח לענין טריפות משא"כ לענין יב"ח הרי כל הביצים נגמרי' מבשר האם ומ"מ כיון דאין בהם טעם בשר שרי והך נמי אע"ג דמעורה ל"ש. ומעתה גם קו' תוס' מב"ק מסולקת עד"ז דדווקא לענין טריפות שייך האי מלתא דכגופא הוה וכמ"ש לא זולת.

והנה הר"ן קיים בזה סוגיית ר"ת והתוס' הכא בכלל קו' דחו ד' ר"ת ובסנהדרין ביארו יותר דאי משום דה דהולד סייע בנגיחה אכתי למה יוכל לגבות מהוולד כל הנזק והרשב"א במ"ה הק' עוד א"כ אם הי' מורכב על כתיפה נמי ע"ש ונ' ד' ר"ת דכאן דמיירי בפרה תמה מדמשלם מגופה אמרי' דהוולד הוא שסבב הנגיח' דע"י ריצוץ הוולד בבטנה נגחה וכאילו הוה לה הפרה מקל וכיוצא של הוולד ומשו"ה גם מפרה משתלם וגם ה"ט דוולד נוגחת נסקל עמה אם לא שילדה קודם שנגמר דינה אזי מהפיקא לא קטלי' לוולד ואמנם בנרבעת הק' ג"כ הרשב"א נהי דוולדה נרבע כמ"ש ר"ת שנהנה ברבועת אמו מ"מ הך הנאה הוה שלא כדרכה ועל רבועה כזו ל"ש סקילה ונ' ד' ר"ת דעיקר הסקילה בנרבעת הוא כמ"ש ר"ל והביא רש"י בחומש שלא יאמרו זו שפלוני נסקל על ידה נמצא דברבעה שלא כדרכה דגם הרובע פטור ומהי"ת תסקל הבהמה משא"כ הכא דהרובע נסקל וכיון שגם הוולד הי' ע"י הנאתו בכלל הרבועה ולא נולד עד אחר שנגמר הדין תאמר עכ"פ עליו שפלוני נסקל ע"י וגם הוא יסקל.

ולענין ביצת נבילה אף דהכא דחו תוס' התי' דאסור משום גזירה בב"ק קיימו תי' זה ויש להסביר דברי' דבאמת בטריפה גופא היכי שאינה מעורה בגידין הוא רק משום גזירה אטו מעורה וע"כ הוצרכו לגזור דק' לסלק ומ"מ אין כאן שוב סברא לחלק בין נבילה לטריפה שאינה מעורה דתרוויי' הרי לא נגמרו באי':

אלא דמ"מ ק' משיחלא בתרא לגזור ג"כ ונ' דבאמת יש נבילה שמטמאה מחיים ובאותן כ' הפמ"ג פ"ו מ' דלא הוה רק דרבנן אבל אותן נבילות כנקובת הוושט וכיוצא שאינן מטמאי' מחיי' מסתברא דביצתן דאוריי' אסורה וא"כ כיון דהוצרכו לאסור ביצת נבילה שאינה מטמאה מסתברא ממילא לאסור גם שאר נבילה שלא תחלוק בין נבילה לנבילה אבל שיחלא בתרא דאיכא זוז"ג אטו שיחלא קמא וספנא מארעא דלא הוה כ"א חד גורם מהי"ת נגזור.

וראיתי דבר תימא מאוד בד' ה"ה פט"ז ממ"א במ"ש לדחות ד' הראב"ד שהשיג על הרמב"ם למה כ' באפרוח ביצת טריפה טעם שלא נזכר בגמ' וכ' ה"ה דאי מטעם הש"ס לחוד הייתי אומר דעוף טהור שישב על ביצי עוף טמא מותרי' וק' הדבר לאומרו וכי משום דעוף טהור ישב על הביצים ועשה בהם מעשה שמחמם ג"כ בעלמא ועופות טמאי' גמורי' יוצאי' מהבצים כמעשי' בכל יום שתרנגולת יושבת על ביצי בר אווזא ויוצאי' בר אווזות ומי הוא זה אשר יטעה לטהר עוף טמא גמור משום שישבה עוף טהור על הביצים וצע"ג

בע"ה בשאר עניני מרה וקורקבן ר"פ א"ט

רש"י כשרה אפי' לריב"י דלא נטעי ונימא דאדרבא בהא פליגי רבנן וריב"י אי מהני סתימת הכבד ולעולם בלא סתימה כלל גם רבנן מודו אא"כ מאי קאמר מרה מאן קתני לה ריב"י הרי גם רבנן מודו ולזה כ' רש"י דלריב"י קאמר אבל לרבנן בכ"ע כשרה ואמנם אי הוה מצי לפ' כן היה מיושב קו' רש"י למה לא הק' הש"ס לעיל האמר ר"י הל' הסתם משנה דר"י הא גופא אשמעי' דמתני' ריב"י היא ורבנן בכ"ג פליגי

כ' התבו"ש הביאו הפמ"ג דאם ניקב הכבד נגד המרה אף שעלה בו קרום לא מהני דאין טריפות חוזר להכשירו מ' לכאור' דמשום סופו לסתור י"ל דבבשר אולי לא אמרי' סופו לסתור וכ"כ הפמ"ג בפשיטות גבי בשר מפרקת סי' כ"ד ע"ש ותו דאולי כיון דהכבד מצ"ע אין נקב פוסל בה גם קרום יכול להתקיי' אם עלה ע"ג נקב אא"כ ק' לי מאן יימר שכבר הי' טריפה דלמא עלה הקרום קודם שניקבה המרה וכה"ג כ' הפמ"ג לעיל גבי צלקת סי' ל"ג ע"ש ולמה לא נימא נשחטה הותרה אחרי שעכשיו איז ריעות' לפנינו משא"כ בצלקת דוושט דהתם שפיר י"ל בחזקת אי' עומדת וצ"ע:

גמ' וכיסו קיים יל"ד מאי קמ"ל הרי כל הנקבי' בעי' מפולשי' כמ"ש תוס' במתני' אלא די"ל דס"ד דזר מקרי מפולש דאין הכיס בכלל קורקבן אמנם מטעם סתימה מ"ט לא מהני והרי הו"ל סתימה דמעיקרא ואמנם כאן י"ל דס"ד כיון שנקב נמצא בקורקבן מבחוץ מספיקא תלי' בקוץ וממילא טריפה הוה וכמ"ש הרשב"א והר"ן קמ"ל כד' אוהל מועד דמטעם ס"ס שרי אבל בהא דאיבעי' לן נקב הכיס וכו' ושם וודאי ל"ש למתלי בקוץ דאדרבא הכיס הוא מקום האוכלין וסתימה דקורקבי סתימה דמעיקר' היא ומהי"ת לא ליהני ונ"ל דס"ד משום דמ"מ הקורקבן מתנדנד בכל עת בהדי הכיס לא ליהני הך סתימא ואמרי' סופו להנקב כולו קמ"ל דלא הוא כ"א הכל ביחד הכיס עם הקורקבן מקרי קורקבן וא"כ לא הוה נקב מפולש וכשר.

והנה הרמ"א הביא בשו"ע ד' או"ה להחמיר במחט בעובי הבשר ולא פי' האחרוני' טעמו ונ' דטעמו דיותר מסתבר לתלות שבא המחט מבחוץ ומבחוץ נתרפא לגמרי הואיל ומינח נייח משא"כ אילו בא מבפני' כיון דמבפני' הכיס טרוד בכל עת בענין אוכלין ומשקין לעכל אותן יותר כבד להרפא.

והנה בענין שומן סותם בקורקבן כ' רש"ל הביאו הפמ"ג שהי' מחמיר על עצמו ולכאורה הקורקבן בעוף כנגד הקיבה בבהמה ובבהמה ג"כ קיי"ל חלב הקיבה סותם וצ"ל דמאחר דעוף אין לו ג"כ כרס והמסס וביה"כ מאן יימר אם הקורקבן תחת הקיבה או תחת דבר אחר מאותן עניני' החסרי'.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה