אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בעה"י בענין הכתה חולדה פא"ט

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בעה"י בענין הכתה חולדה פא"ט

בע"ה בענין גלודה פא"ט

רש"י נקובת הוושט אין כוונתו דאגב פסוקת הגרגרת נקט נקובת הוושט כ"א דמדשני תנא וקרי גבי גרגרת פסוקה וגבי וושט נקובה ש"מ דבוושט במשהו ובגרגרת רובא בעי' וממילא אצטריך למנקט נקובת הוושט ג"כ ובזה מובני' ד' רש"י ר"פ א"ט שכ' כל נקב במשהו כוונתו לעורר אמאי קרי לה גבי וושט נקובת וגבי גרגרת פסוקת לומר דנקב היינו במשהו. והנה מניקב הקורקבן לא ישב רש"י משום דקורקבן הוי ענין דליתא בבהמה.

הנה התו"ח הק' ב' קו' חדא למה נקט תנא דווקא הכתה לימא נשבר העצם ותו למה קאמר רב ולוי דווקא במתניתי' ענין בדיקה הרי כ' רש"י גם גבי בהמה לעיל דצריכין לראות אם לא ניקב הקרום אם נשבר העצם ונ' דבחדא קו' מתרצא חברתה דלכאורה זעירי דקאמר בס"ד דאין בדיקה לחולדה מה עלה ע"ד לומר כן אע"כ משום דק' לי' הא גופא למה נקט תנא הכתה חולדה א"וו מ' לי' דמשום דאין בדיקה לחולדה אם ניקב כל העצם לכך נקט תנא הכתה חולדה ובסיפא לקמן דקאמר הכתה חולדה כשירה מיירי אם לא ניקב כל העצם ואמנם למסקנ' אמרי' דלרבות' נקט דיש בדיקה אף לחולדה ודווקא במקום שמעלה טריפה דהיינו אם ניקב הקרום טריפה לא זולת וא"כ היינו גופא דנקט רב ולוי דווקא מתני' למלתיי' לאפוקי מזעירי ולפרוש מתני' דידן.

הגי' במקצת ספרי' ברש"י אם מבצבץ שמא ניקב הקרום כוונת רש"י דכיון דמסקי' לקמן תתא' מפקע פקע ופי' רש"י ע"י שדוחק באצבע א"כ בעוף שאין הקרום אפי' העליון חזק כ"כ בנקל יוכל להיות אשר גם העליון פקע ע"י שדחק באצבעו ולא הוה כ"א שמא אלא דמ"מ טריפה כיון דחזי' דנשבר העצם אמנם כ"ז לרש"י שמפ' דדוחק האצבעו מלמטה תחת החיך אבל לפי' אחר שברי"ף דדוחק באצבעו ולמעלה א"כ ל"ש זה והוה וודאי טריפה אלא דצ"ל מאי דקאמ' תתא' מפקע פקע לפי' זה וצ"ל דהכוונה אם החולדה נקבה בהכאתה הקרום העליון א"א שלא יהי' גם התחתון פקע ע"י זה.

אלא דמ"מ ק' לד' הרי"ף בשיני' עקומות מאי אכפת לן דמ"מ כיון דאוחז למעלה באצבעו אם ניקב למה לא יבצבץ משא"כ לרש"י דאוחז מלמטה וכמו שכ' רש"י בהדי' וצ"ל לד' הרי"ף שלא יאחז כ"א במקום שהי' הכאת העצם והקרום לא ניקב שם כלל משום ששיני' עקומות וממילא לא יבצבץ.

תוס' ד"ה אף במסמר וצ"ל דטעמא דר"י דאדם שהוא ירא לסמוך על בדיקת היד יוכל לבדוק אף לאחרי' במסמר ואין זה מכלה ממון ישראל.

תוס' ד"ה נבילו' בסו"ד כוונתם דקו' הש"ס ע"ד תסתיים דר"י הוא דקאמ' בידא ודחה מהא לא תסתיי'.

והנה נחלקו רש"י והרמב"ם בעוף המים לרש"י הטעם משום סופו לפסק ולהרמב"ם הטעם כמו שכ' הכ"מ וצ"ע ולכאור' לרש"י לא מהני יב"ח ולהרמב"ם מהני אלא דלמ"ש הרשב"א דבוודאי טריפה לא מהני ליכא נ"מ בזה וע' בנוב"י מ"ב נ"מ שכ' בזה ואמנם מ"ש הנב"י ובדג"מ מוברא בו נקבי' יש לדחות דכ"ז שהתינוק במעי אמו הפתוח סתום וכשהגיע זמנו לצאת נפתח הסתום ועל אותו זמן תקנו וברא בו נקבי'.

רב יימר בדיק במיא ע' תו"ח דרב יימר ע"כ ס"ל דבעי' אניקב תרוויי' וא"כ ק' למה הביא הרי"ף לדרב יימר ואמנם למ"ש לעיל דלד' הרי"ף הפי' תתאה מפקע פקע ע"י הכאת החולדה לק"מ וגם רב יימר ס"ל דבתתאה לחוד סגי ומ"מ בדיק שפיר במיא.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה