ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין גלודה פא"ט
רש"י במתני' שנגל' ע"י שחין כ"כ ר"פ א"ט דל' גלוד' הביאו לרש"י לפ' כן דע"ד שכ' רש"י נעשה מחמת שחין גלד ואח"כ נשארה בלא עור אבל למ"ש הרמב' דבידי אדם הו"ל למתני נפשטה עורה וכדנקט המחבר בשו"ע אלא דמתני' כה"ג דנקט רש"י מיירי ומ"מ לדינא לא פליג רש"י ומודה דאפי' בידי אדם דינא הכא דמהי"ת נוסיף על הטריפות אלא דמ"מ כ"כ לעיל דמה"ט לרש"י הוה בכלל נטולה ולהרמב"ם קריעה:
ומ"מ נ"מ לכאורה דהנה הרמב' פסק איבעי' דלקמן גבי כולו קיים לקולא וכ' הכ"מ משום דהוה ס"ס ובשלמא לרש"י שייך ס"ס דנגלד מאלי' אבל בגוונא דנקט הרמב' שהופשט בידי אדם ק' וכי עושין ס"ס בידי' ולפנינו בס"ד נדבר בד' הרמב' אלו:
וכ' עוד רש"י בגמ' מפ' כמה ישתייר ויהא כשירה כוונתו דמאחר דחכמי' פוסלין א"כ למה נקטא תנא בכלל ואלו כשירות גבי ואלו טריפות הו"ל למתניי' ולתני ר"מ מכשיר וע"ז כ' רש"י דאשמעי' תנא דגם לחכמי' משכחת שתהא כשירה וע"ז כ' ובגמ' מפ':
רש"י ר"י הבשם מוכר בשמי' משום דלפעמים הוה ל' גנאי ת"ח לא יצא מבושם לזה ביאר רש"י דהכא לאו ל' גנאי הוא.
רש"י ד"ה אם נשתייר בו כסלע מעלה ארוכה יל"ד מנ"ל לרש"י הא וי"ל דאולי משום דבתוספתא שהביא הרי"ף מבואר כן להדי' או משום דע"כ לרב ור"י דס"ל דכל העור מציל ע"כ הטעם משום דמעלה ארוכה א"כ מהי"ת נימא דאינך פליגי בהך סברא וע' עוד לפנינו בס"ד:
והנה כ"כ דהרמב' פסק האיבעי' לקולא וכ' הכ"מ בחד תי' דהיינו דכ' הרמב' בה' מ"א דדווקא בדרוסה כל ס' טריפה משום דמפורש בקרא משא"כ בשאר טריפות ואכתי ק' למה דווקא בגלודה כ' כן הרמב"ם ותו הרי גם בגלודה פסק לחומרא ככולהו אמוראי וצ"ל דק' לי' להרמב' למה כייל התנא גלודה בכלל שאין כמוה חיה ותנא לה בתר הכי בכלל ואלו כשירות אלא ש"מ דהענין הוא כך דאנן חזי' דיש גלודה שאין כמוה חיה וס"ד דכל גלודה טריפה ואת' הל"מ וקאמר דיש גלודה שהיא כשירה והיינו אם נשתייר כסלע ונחלקו האמוראי' בפי' דבר זה והנה וודאי עלינו לילך אחר המחמיר כמו בכל פלוגת' דבדאוריי' משא"כ היכא דמס' לן לגמרי אם איכא למ"ד שהיא טריפה והל"מ עכ"פ הוה אכשירה ולא אטריפה אין עלינו להחמיר מס' משא"כ בשאר טריפות דהל"מ הוה דהוא טריפה
ועד"ז יל"פ תי' שני של הכ"מ דמטעם ס"ס פסק הרמב' לקולא והק' הפר"ח הא איבעי' דלא איפשט' לא הוה בכלל ס"ס והטו"ז סי' כ"ט הק' הא ס"ס בכל התורה כשר ואמנם למ"ש אדרבא ס"ס כה"ג באמת לא מקרי ס"ס מטעם שכ' הפר"ח ואמנם בגלודה דבלא"ה הל"מ אתיא למימר דיש גלודה שהיא כשירה גם כה"ג מחשב לס"ס אמנם קו' הפר"ח הביאו להלח"מ לפ' דבאמת לאו מטעם ס"ס אתי' עלה כ"א משום דיותר יש צד א' להיתר מלאיסור עיי"ש.
ונ"מ בין תי' א' לב' לענין אם נטלו כל הב' דלתי' א' טריפה ולתי' א' כשר ואמנם לי נ' לתרץ בענין אחר דלכאורה מאי סברת בעל האיבע' ונ' דמס' לי' דהנה לרב ור"י ע"כ הטעם משום מעלה ארוכה ואמנם הני מ"ד ס"ל ג"כ כרב ור"י בטעמא אלא דס"ל דאינו מעלה אם נגלד שלא במקום חיותא ואמנם כל העור קיים תו לא אכפת לן במעלה ארוכה כלל וכשר או דלמא טעמא דידהו לאו משום מעלה ארוכה כ"א ס"ל דאם נגלד במקום חיותא אינו יכול להתקיים וא"כ לא מהני מה שהעור קיים במקום אחר ומעתה מאחר דבתוספתא תניא בהדי' דהטעם משום מעלה ארוכה ורב ור"י ג"כ הכי ס"ל לא שבקי' פשיטותא דתוספתא ורב ור"י משום בעי' דש"ס ונקטי' לקולא:
ומעתה מיושבי' ב' קו' הלח"מ שהק' בטריפות הכבד שהחליט הרמב' אם ניטלו הב' זתי' במקום מרה וחיותא אפי' נשתייר כל הכבד טריפה והק' הלח"מ מ"ש מגלודה ותו למה לא מבעי' להש"ס גופא הך אבעי' בכבד ולמ"ש לק"מ דעיקר האבעי' כאן הי' אם הטעם משום מעלה ארוכה וכשר או משום חיותא וטריפה וא"כ בכבד דהטעם ע"כ לאו משום מעלה ארוכה כ"א משום חיותא או משום דאין המכה מתקיימת פשיטא להש"ס דטריפה וגם הרמב' דווקא בשמעתין מכשיר ומטעם שכ' דלא שבקי' פשיטותא דרב ור"י מה שאין שייך בכבד כלל:
כ' בה"ג דר"י חזר בו לגבי רב ותמה עליו הרי"ף ונ' דד' בה"ג דק' לי' קו' תו"ס נהי דאיכא מחלוקת בברייתא מ"מ הו"ל סתם במתני' ול"מ לי' תי' תוס' שהי' גורס במשנה ד' ר"ש א"וו דהך אמרה ר"י למ"ד ר"פ א" ני אליבא דר"י דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא אין הל' כסתם גבי כבד ולמאי דקיי"ל כמ"ד אליבא דר"י דהל' כסתם ע"כ ר"י חזר בו:
והנה הר"ן דחה ד' הרי"ף שכ' דהך תוספתא לא אלימא ממתני' דיחידאה עי"ש ותמה לפי' הר"ן בד' הרי"ף וכי מהי"ת יעלה על דעת לפ' דלא מקרי עור אלא כנגד החלל וכי מי איכא מ"ד דס"ל הכי אמנם ד' הרי"ף המה פשוטי' לפע"ד דהרי משום דתני' בבריי' רשב"י משום ר"ש אמר על עור בית הפרסות אף דלא תניא כלל דרבנן פליגי עלי' אמרי' דיחיד הוא מכ"ש הך תוספתא דתנא בה רשב"ג אומר דנימא רשב"ג היא דקאמר הכי ורבנן פליגי עלי'.
הנה בד' ב"י דהרי"ף לא פסק הכי כר"י אף דהוא רבי' דר"י כ"א משום דגם שמואל ורבב"ח כוותי' ס"ל מיושב קו' הדברי חמודות על הרי"ף מראשית הגז דלא פסק הרי"ף כר' ינאי לגבי ר' יוחנן.
ואמנם בלא"ה י"ל דהרי"ף גופא מס' לי' הך מלתא אם גם במקום רבי' אמרי' אין הל' כתלמיד במקום הרב או לא והנה הכא פסק לחומרא דס' אי' לחומרא משא"כ בראשי' הגז ס' ממונא לקולא אלא דהא תלי' בפלוגתא אם במתנות כהונה שייך ס' ממונא לקולא:
תוס' ד"ה להביא כוונת דברי' דלמה לתנא להאריך כ"כ בקיצור טפי הו"ל למנקט בית הבשת אלא משום דבעולה קאי לא מצי למתני בהדי' ודמרבי לההוא משום שאר קרבנות.
ומ"ש תוס' דמ"מ עור האלי' שייך בכל הקרבנות כוונתם דבכל מיני קרבנות מיהת שייך אפי' בעולה אם באה כבש.'