ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה שאר ענייני פא"ט
בש"ג עמד בד' הרמב"ם בפי' המשנה בענין שמוטת ירך בעוף וע"כ בלא"ה ד' הרמב"ם שם נגד מסקנת הש"ס דשמוטת ירך בעוף טריפה:
תו' ד"ה הניצה מבואר מסו"ד דהא דנקט הש"ס לאפגולי הוא מל' מרק פגולי' ל' מיאוס וא"צ להגי' לאצטרופי או לענין טומאה כמו שהגיהו הרשב"א.
תוס' ד"ה והאיכא בהמה שנחתכ' רגלי' ע' בר"ן הסבר תי' תוס' דמה שהוא בחד אבר חשיב לי' כחדא אמנם כוונת התוס' ע"כ לא הי' עד"ז דאל"כ לא הק' התוס' מידי ד"ה המסס וביה"כ דחשבת להו בתרתי דמ"מ ריאה כחדא חשיב לה אפי' למ"ד חסרון מבפני' שמי' חסרון וכן לקמן סוד"ה הנך דאפקת לא הוו מק' תוס' מגרגרת. ודע דלמ"ש רש"י לקמן דחסרה אונא היינו חסרה הריאה ג"כ ל"ק קו' תוס':
תוס' ד"ה שנידלדלו בד' תוס' אלו נדחין ד' הש"ך סי' כ"ד שהביא ראי' מהא דפריך הש"ס מנידלדלו ש"מ דעיקור טריפה הוה דלא כבה"ג אמנם הבה"ג מפ' למסקנת הש"ס כר"ח דנידלדלו לאו היינו עיקור כלל וסוגין קאי למסקנ' דקאמר הא דאפרוק אפרוקי לרש"י לשיטתו דס"ל עיקו' טריפה כמבואר בד' הראשוני' דהכל שוחטין שם היא דמפ' דנידלדלו היינו עיק' ובסי' ל"ג באמת לא הביא הש"ך ראי' כ"א מד' רש"י ולא מד' הג"מ ואולי מטעם שכ'.
רש"י ד"ה הנך דאפחת חליף בריאה מבואר דלדברי' ג' בימין וד' בשמאל כשר כיון דאין כאן חסרון ומכ"ש שוה בשוה וכמדומה שכן הוציא ג"כ בפמ"ג מד' רש"י אלו.
וכ' עוד רש"י חליף בוושט יל"ד פתח בנטולי' וסיים בנקובה נ' דק' לי' קו' הכ"מ מ"ט לא תנן ניטל הוושט ובלא"ה ל"ק כמ"ש הכ"מ שם דא"א לבע"ח לחיות אמנם אם חליף דוושט מטעם נטולה שפיר שייך למתני אע"כ כמ"ש תוס' דכל היכא דניקב טריפה כ"ש ניטל והיינו דכ' רש"י דהאי ניטל בכלל נקובה הוה ולא רצה רש"י לפ' כמו בריאה דשינוי מראה הו"ל לקותא וסופו לנקוב דאם אפי' שני' אדומי' הו"ל לטרוף וכמ"ש הרא"ש באמת לסברא זו ול' חליף מ' לי' לרש"י דדווקא שני' נתחלפו דא"כ נשתנו מראיתם הו"ל לרבה למימר ולא חליף אלא ש"מ דמשום נטולה הוא דטריפה:
תוס' ד"ה הנך דאפקת למ"ש הדג"מ דעולא לא קאמר כ"א דרכיש בר פפא לאו הל"מ אבל מודה דטריפה הוה לא מקשו תוס' מעולא כלל.
רש"י ד"ה שמונה מיני טריפות וכן נידלדלו הסי' הביא הש"ך דאלמטה קאי וס"ל לרש"י דנידלדלו בכלל שבורה ומלבד דק' מאי ענין עקירת סי' מהלחי אצל שבורה אינו מובן מאי ל' וכן כיון דרש"י בנטולה עסק א"וו דאלעיל מני' קאי דגם נידלדלו בכלל נטולה ושוב כ' דעקורת צלע וכו' בכלל שבורה.
גם מה שהשיג על הכ"מ שכ' דלהרמב"ם בכלל נפולה הוה ממ"ש הרמב"ם ואפי' לא נפלה אדרבה משם ראי' לד' הכ"מ דלמה כ' כן הרמב"ם בנידלדלו דווקא א"וו משום דעיקר נידלדלו ע"י נפולה ומ"מ אם אירע לה מחמת חולי אחר ג"כ טריפה.
והנה הרמב"ם מנה נחתכו רגלי' בכלל חסורה וה"ט דאי הוה בכלל נטולה הו"ל חסר רגל כשר לד' הרמב"ם דהיכא דניטל טריפה חסר כשר ואמנם הרי אמרי' בהדי' והביא הרמב"ם בחסר רגל טריפה א"וו הל"מ הי' חסר רגל ומכ"ש נחתכו רגלי'.
והנה הרשב"א הק' על הרמב"ם היאך יתכן שיהא חסר הכבד כשר דהרי ג"פ ניטלה המרה לכאור' למ"ש תוס' במתני' ד"ה ניקב הלב הרי אפשר למרה להתקיים בסמפונות וגידי' אלא דקו' הרשב"א דהרי כיון דניטל הכבד מ"מ טריפה ע"כ לא מהני זה מה שהמרה נשארה דבוק בסמפוני' דמ"מ סופה להנטל וא"כ מ"ש חסרה שיהא כשר ומ"מ י"ל לד' הרמב"ם דדווקא אם מתחלת ברייתה היתה המרה דבוקה בסמפוני' הוא דיש לה קיום שם אבל בניטל שהיתה מתחלה דבוקה בבשר הכבד ואח"כ ניטל בשר הכבד לא מהני מה שנשארה דבוקה בסמפונות.
כ' הג"א דניקב הקורקבן מחמת מחט מבחוץ טריפה משום דיש לחוש לוושט כוונתו דאפי' תימא דמחט בחלל הגוף סגי בבדיק' וכד' הרמב"ם ולכאור' מ"ט לא חילק הרמב"ם בקורקבן כלל מ"מ הרי יש לחוש לוושט ר"ל דרוב הנבלעי' דרך הוושט נבלעי' וז"ל ג"כ לד' הש"ך בנה"כ שדחה ד' הטו"ז ומסיק דס"ס דאוהל מועד שפיר הוה ס"ס וא"כ מ"ט דיש מחמירין וצ"ל ג"כ משום דרוב הנבלעי' דרך הוושט נבלעי' והו"ל רק חד ספיקא ס' חולי ס' קוץ:
והנה הד"מ שם כ' ג"כ לחלק בס"ס נ' כוונתו כמו כן ליישב ד' היש מחמירין דס"ל דהו"ל ס' חסרון ידיעה דלמא איכא שום חכם היודע להכיר בין קוץ וחולי. ודע דמ"ש הדג"מ לדמות סירכ' כסדרן לרש"י לסתימת שומן בלא"ה יש לחלק דהתם הנקב עצמו מעלה הסירכ' וי"ל דאלו הי' נקב המטריף לא הי' מעלה סירכ' כזאת משא"כ הך שומן הרי לא העלה אותו הנקב השומן ומה ראי' שומן לסירכ'.