אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה ר"פ גי"ה

בע"ה בענין ירך ימין ר"פ גי"ה

נוהג בבהמה וחיה ע' הג"א דרש"י נסתפק אם ניקור ירך החיה שוה לניקור ירך בהמה ונ' כוונתו דנסתפק אם שמנו של גיד מטעם חלב נגעו בו וא"כ אינו נוהג בחי' או מטעם גיד ופשטו לו דמטעם גיד נגעו בו ונ' דקרא אשכח ואסמכ' עלי' את גיד את הטפל לגיד דהו"ל למכתב לא יאכלו בני ישראל גיד הנשה כדדרשי' בעלמא בשור הנסקל את בשרו את הטפל לבשרו:

ובטור הביא כאן מגמ' כריתות דנוהג בכוי והרמב"ם השמיט זה מ' דס"ל כוי ספיקא הוה וא"צ לאשמעי' כמבואר בכריתות שם:

וחלבו מותר לדברי הכל נ' דשמואל דייק לי' למלתא מד' תוס' לקמן דאל"כ גם ברישא מק' חלב מאן דכר שמי' א"וו ברישא מלתא בפ"ע היא אלא דבהא לא סגי כיון דעכ"פ בסיפא אצטריך למימר חסורי מחסרי גם ברישא נוכל לומר כן וצריכין אנו לד' התו"ח שכ' דמדלא אמר הש"ס חסורי מחסרי ש"מ דא"צ להגי' כ"א ר"מ דקאמר אין נאמני' מלהגיד דאין בו כרת כ"ש על חלב שיש בו כרת משא"כ חכמי' שאומרים נאמני' הוצרכו לומר דאפי' על חלבי' נאמני' וא"כ בסיפא באמת א"צ להגי' אבל ברישא אי לאו דמלתא בפ"ע היא צריך להגי' ולכך קאמר שמואל וחלבו מותר לד"ה.

תוס' ד"ה ואר"א א"ר אושעי' הנה ה"ה ה' מ"א שם תי' דאי לאו דר"א אמר ר' אושעי' ס"ד דר"מ ור"ל בבן ח' פליגי ושמואל בבן ט' מיירי וזה תימא גדולה כיון דאפי' בבן ח' פליגי מהי"ת נימא דבבן ט' מודו וכ"כ במק"א:

תוס' ד"ה עץ היא ע' רשב"א שהק' ליטעמ' קפילא וק' אי סמכי' אקפילא גם אפחות מששים דאל"ה לק"מ כיון דפחות מס' לא סמכי' וביותר מס' וודאי לא יהא בהם טעם:

ובענין פלוגתת רב ועולא נ' דרב דייק ל' לא יאכלו דכ' בגיד הנשה ש"מ דדבר הראוי לאכילה אסרה תורה והיינו קנוקנות ועול' דייק טפי ל' גיד וס"ל גיד אסרה תורה ולא קנוקנות:

וע' ברשב"א ור"ן דשמנו של גיד לא הוה דרבנן ממש כ"א ישראל נהגו וצ"ע דדחי ל"ת דלא תותירו לרב אשי לעיל ע' רש"א שם.

מתני' לקיים בו מצות נטילה ע' רשב"א שהוכיח מזה דלר"י ע"כ רק דאוריי' יש בנטילת גי"ה עיי"ש ובדבריו אלה מיושב דלא תק' על הרשב"א דמסיק דר"מ מדאוריי' ג"כ מחמיר אלא דאנן קיי"ל כרבנן דר"י וכשמואל דק' עליו קו' תוס' וכפי' רש"י דלאו אדידן הקשו תוס' דלדידן מוכח לומר כן מד' ר"ש לפי גי' תוס' ורשב"א דאוריי' לר"מ כ"א ארב ששת גופי' מנ"ל כיון דהרשב"א לית לי' תי' תוס' וס"ל דשמואל כרבנן בדאוריי' ס"ל גם לר"מ נימא הכי והרשב"א לא יישב זה אמנם בדבריו אלו במתני' גם זה מיושב דבשלמא אי ר"מ ור"י בדאוריי' לא פליגי שפיר קאמר ר"י לקיים בו נטילה דאוריי' סגי אך אי ס"ד דגם בדאוריי' פליג ר"מ אכתי לא ידעי' מ"ד ר"י עד היכן מצות נטילה.

והנה הרשב"א פלפל בד' ולא מסתברא שכ' תוס' דאין לומר דפליגי בקנוקנות עיי"ש ולי נ' פשיט דהרי ר"י דאי' לי' בטמאה אי' חל על אי' ור"מ דס"ל בנבלה לוקה שתים על גי"ה תרוויי' ס"ל יש בגידין בנו"ט והאיך יפלגו תו בקנוקנת דהא פלוגתא זו תלי' ביש בגידין או אין בגידין כמו שביאר הרשב"א ותוס' לעיל במקומו ויש לראות דלמא בגיד החיצון דהיא ג"כ דרבנן פליגי ונ' דאהא לא שייך חות בי' טפי דהגיד הזה הוא מצד השני של הירך.

ועוררני תלמיד א' על ל' מצות נטילה דאמר ר"מ וכי היכן נצטווינו על מצוה זו ונ' דר"י טעם קאמר מ"ט לית לי' חטיטה דאי' גי"ה הוא זכר לנגיעת כף הירך ואם נוסיף ליטול שוב לא הוה היכר כ"כ אא"כ צ"ל דבגיד החיצון דמודה ר"י טעמא אחרינא איכא:

תוס' ד"ה ברי' צריך להבין לאיזו ענין הציעו תוס' בקו' מה שאמרו שם בגמ' דר"ש לד' רבנן קאמר להו ונ' דלא תק' לך דכיון דר"ש לא מק' כ"א מנמלה אף הם לא השיבו לו כ"א אנמלה אמנם מאחר דר"ש רק לד' רבנן מק' אף הם צריכין ד' עצמן ומ"מ בתי' מסקי הכא ועד"ז דמדלא מק' ר"ש כ"א מנמלה ש"מ דאגיד ואבר מן החי ידע לתרץ אף הם לדבריו לא הוצרכו לתרץ כ"א אנמלה

ואמנם מ"מ במסקנא דחו תי' ונשארה קו' במקומה ונ' דלכאור' דלמא רבנן דהתם היינו ר"י דהכא דבאמת בגי"ה לא מחייב אברי' ואבמה"ח הרי ג"כ למסקנא בעי' כזית כמו שהעיר כאן רש"י ול"ק כ"א מנמלה ושפיר מתרץ הש"ס וכ"ת מנ"ל להש"ס דהנך רבנן היינו ר"י מדלא מק' להו ר"ש כ"א מנמלה וצ"ל דא"כ טעמא דר"י משום דס"ל דווקא ברית נשמה חשיבא והו"ל להש"ס בשמעתין לפ' כן ולא אצטריך לכולא שקלא וטרי' אמנם י"ל דלכאור' אימת שייך בגי"ה לחלק בין כזית או ברי' אי יש בגידין בנו"ט משא"כ אי אין בגידין בנו"ט תלי' במאי דאיבעי' לן פ' שבומת שתי' נזיר בחרצן ושבועה שלא אוכל עפר בכמה ומעתה ר"ש דס"ל אין בגידין בנו"ט ידע דגם רבנן בהא כוותי' ס"ל ולהכי לא מק' להו כ"א מנמלה וה"ט ג"כ דלא מתרץ הש"ס כ"א מנמלה לא זולת:

והנה מסקי תוס' דתרומה לא חשיבא ברי' משום דאין האי' חל עד לאחר מירוח ולא רצו לומר עד לאחר קריאת שם משום דמק' הכי עכ"פ טבל הוה ושם אי' הי' עלי' אא"כ יק' הרי גם טבל אינו חל כ"א לאחר מירוח ואמאי חשיב לי' כ"ש ברי' א"וו אין כוונת התוס' דלענין מלקות צריך להיות שם האי' נולד עמו דהרי טבל וכמ"ש כ"א לענין ביטול קאמרי הכי ואף למסקנ' קיי"ל במקצת כסברא זו בחתיכה שבלעה אי' ממק"א אין לה לענין ביטול דין חתיכה הראוי' להתכבד:

רש"י ד"ה ואשר על כף וכו' בסו"ד ובלבד שיהא שם שיעור אכילה דלא תימא דאי לא יכתוב קרא אכילה ס"ד דניחייבי' אפי' אפחות מכזית לזה כ' רש"י דשיעור אכילה עכ"פ בעי' דאלת"ה כלאי הכרם ובב"ח דלא כ' בהו אכילה מנ"ל דבעי' כזית אלא שיעורן הל"מ אמנם היכא דגלי קרא ליחייב אברי' י"ל דיצא מכלל הל"מ ואצטריך שוב קרא דעל כף הירך להכניסו בכלל שאר אי' אבל כזית וודאי בעי':

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה