אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין ירך ימין ר"פ גי"ה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין ירך ימין ר"פ גי"ה

בע"ה בענין גיד במוקדשין

רש"י ד"ה לא נצרכה אלא לשמנו ל' רש"י מ' דגם לרב אשי מוקמי' למתני' כר"י וצ"ע דהרי ר"מ מתיר שמנו של גיד אמנם מ"ש תוס' דאפי' לרבינא לא מצי אתי' כר"י נ' דרש"י יישב זה במ"ש דתרי דרשו' יש ע"ז דחיצון אין חייבי' עלי' חדא הירך ושני' על כף הירך וחיצון אינו על הכף נמצא דגם לר"י חיצון אין חייבין עליו משום שאינו על הכף והכי מסתבר דאלת"ה לא מיחייב לר"י אא"כ אכל שני הגידין דע"כ גיד א' אמר הכ' ולא שני גידין ולא ידעי' הי מניי' וע"כ אינו לוקה עד שיאכל שני' וכולי האי לא הוה שתיק הש"ס מלאודיעי.

אמנם כן יק' לרבנן תרי דרשות ל"ל הירך ועל הכף דבר זה יישב רש"י לקמן ד"ה דפשוט אי' בכולו ירך רמז רש"י דזה לא קאי אלמעלה סמוך לעצם דווקא כ"א גם אקנוקנות ושרשי' והיינו דס"ל לרבנן דגי"ה צריך לחטט אחריו ואהא באמ' פליג ר"י וס"ל א"צ לחטט אבל לענין חיצון אין חייבין עלי' מודה ר"י מטעם שכ' דעל הכף מיהת דריש.

תוס' ד"ה אכל מזה כזית הנה גם לתוס' לא ניחא בד' רש"י מכח קו' רש"י דא"כ האיך ס"ד דש"ס פ' או"ב לאוקמי בב"א ולזה פי' תוס' דהני תרי סוגיות דשמעתין ודפ' או"ב כחדא אתמר וע"ד פשוט מיהא חדא איתוקמי בב"א תפשוט בעין דפ' או"ב ואי תוקמי בזה אח"ז תפשוט בעין דשמעתין ודחה לתרוויי' במאי דאוקמי לעולם בזה אח"ז ור"י ס"ל התראת ס' שמי' התראה ז"נ תו"ד תוס':

ואמנם ד' רש"י ק' להולמן ונ' כוונתו דלכאורה מסתבר טפי לאוקמי בב"א ולמימר דר"י דעת נוטה קאמר דא"כ היינו דקאמר והדעת מכרעת משא"כ אי מוקמת לה בזה אח"ז ודעת תורה קאמר ר"י מאי בעי בזה שאמר והדעת מכרעת ול"ל למימר הכי ולזה כ' רש"י דל' מזה כזית ומזה כזית מ' שוב טפי דמיירי בזה אח"ז דבב"א הו"ל למתני אכל משתי'.

תוס' ד"ה וטבוח טבח ע' רש"א ולי נ' כוונת תוס' דהאי והכן למה לא נכתב קודם וטבוח טבח דאטו הא לאו הכנה היא אלא ש"מ דל' הכנה לא שייך אלא ע"ד שהוא חיוב לא ע"ד שהיא ממדת חסידות

אמנם לי נ' ליישב ד' רש"י עד"ז דלכאורה מנ"ל דאגיד הנשה קאי האי והכן דלמא אניקור חוטי דם וחלב ויש מהם שהם בכרת אע"כ כיון דכבר כ' וטבוח טבח להורות לנו שיוסף שמר את התורה ע"ד שקיבל אביו מאאע"ה שקיים כל התורה א"כ תו לא אצטריך להורות לן דם וחלב דכ"ש הוא משחיטה א"וו והכן קאי אגי"ה וק' גי"ה מ"ש אלא ש"מ להורות דגי"ה מצד הדין נהג אצלם ואמנם בלא"ה נ' לכאורה דמצות גי"ה לא הי' מקובל בידם מאבותם מדכ' קרא על כן לא יאכלו מ' דמקמי הכי הי' אוכלין.

ורבנן מאחורי' אתא ונשי' בתרוויי' וא"כ צ"ל דהא דכ' כי נגע בכף ירך יעקב ר"ל כף כל ירך וירך וכן נגע בכף יריכו אבל והוא צולע על יריכו ק' דמ' שלא הי' צולע כ"א על ירך א' ונ' דאמרי' לקמן ויזרח לו שהשמש זרחה בעבורו ופי' רש"י בחומש נתרפא מצלעתו וק' לי' בחומש לרש"י הרי אדרבא כ' והוא צולע וכ' רש"י בתחלת זריחת השמש הי' צולע ולבסוף נתרפא ולד' רבנן א"ש טפי דבתחלה הי' צולע על ב' ירכי' ועכשיו נתרפא מא' והיינו והיא צולע על יריכו ויש להביא ראי' לזה מאידך דרשא שהביא רש"י בחומש שם ויבוא יעקב שלם שלם בגופו שנתרפא מצלעתו וק' הרי בפנואל כבר נתרפא אמנם לרבנן נתרפא התם בירך א' ועדן לא הי' שלם בגופו עד שבא לשכם שנתרפא גם מהאחרת.

דבר שלח ביעקב נ' דידוע דנגיעת המלאך בירך יעקב רמז על חורבן ביהמ"ק ועל הגלות וכמו שאמרו ברבות שם נגע ביוצאי יריכו בדורו של שמד ובס' העקידה הביא ד' הזוהר דגי"ה וד' תעני' ענין א' הם עיי"ש פ' וישלח אמנם כן הי' לנו להזהר רק מגי"ה בעת שאנחנו בגלות דאז מתקיים כי נגע בכף ירך יעקב אבל באמת אפי' בזמן שידינו תקופה על עשו ג"כ אסור להו גי"ה ומרומז זה בפ' על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי נגע בכף ירך יעקב פתח בישראל וסיים ביעקב והנה הרמב"ן פ' ויגש ע"פ ויאמר אליו יעקב יעקב כ' שם יעקב שייך בזמן שאנו מסורי' ביד האומות ושם ישראל בזמן שאנו תחת יד ה' ית' לבדו וז"ש על כן לא יאכלו אפי' בני ישראל את גיד הנשה אף שלא נגע כ"א בכף ירך יעקב ובזמן שהי' מכנה אותו בשם ישראל לא יוכל לנו בכל זאת לא יאכלו והיינו דבר שלח ה' ביעקב כי כוונת גי"ה הי' רק על יעקב אבל ונפל בישראל שאפי' ישראל ג"כ פשט אצלם איסורו וכמ"ש.

כעכו"ם נדמה לו ע' תו"ח ונ' דהני ב' מ"ד פליגי בפלוגתות הב' מדרשים רש"י בחומש הביאו שהי' שרו של עשו והבעל הטורי' הביא שהי' מלאך מיכאל ומעתה מ"ד כעכו"ם נדמה לו היינו דס"ל שרו של עשו ואפשר שהי' נדמה לגמרי לעשו ומשו"ה א"ל יעקב ראיתי פניך כראות פני אלקי' כלומר שהמלאך הי' מתלבש בצורתו ומ"ד מיכאל הי' היינו כת"ח נדמה לו והכי ס"ל למ"ד כת"ח נדמה לו:

ובאגדה אמרתי לפרש המ' שהביא הבעל הטורים שם א"ל הקב"ה למיכאל אתה עשית ליעקב בני בעל מום חיך שעתה עתיד להיות כו"ג תחתי' הכוונה בנגיעת הירך מרומז חרבן ביהמ"ק כמ"ש לעיל ואז"ל לא אבא בעיר לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלי' של מטה במס' תענית פ"ק נמצא בזמן החרבן גם בהמ"ק של מעלה בטל וא"כ מיכאל שהוא הכו"ג למעלה מרגיש זה ביותר וזה עונשו ע"ז שגרם חורבן ביהמ"ק:

לפי שאין פושטי' ידי' וק' וכי משום שאין גוזלי' ממונם חביב להם יותר מגופם דיו שיהא חביב בעינ' ולמה עוד יותר מגופן וגם ל' אין פושטין ידי' צריך ביאור אמנם נ' הכוונה דאז"ל ריש כיצד מברכין הנהנה מעוה"ז בלא ברכה גוזל להקב"ה שהש"י חונן האדם טובה שיעבוד לו עבורו וזה אינו פורע חובתו והנה הצדיק יודע כי יותר ממה שחונן הש"י אותו בעוה"ז תגדל חובתו לו ית' ומתירא שלא יהא לאל ידו לשלם ולזה מקמץ מאוד מאוד והיינו צדיק אוכל לשובע נפשו ואמנם הרשע שגוזל באמת להקב"ה ואינו פורע חובתו העולם ומלואו אינו כדאי לו והיינו ובטן רשעי' תחסר וז"ש צדיקי' ממונם חביב עלי' יותר מגופם לפי שאין פושטין ידיהם כלומר לקבל טובת הבורא ית' בגזל כ"א דעתם לפרוע וחסים על עצמם יותר מדאי:

תוס' ד"ה ת"ח הנה לרש"י ת"ח לרבותא נקט ולר"ת דווקא ת"ח ובעיר קאמר וק' אטו יעקב בעיר הוה ולולי ד' רש"י ותוס' הייתי אומר דשאר אינשי אפי' בכנופיא לא יצאו בלילה דהרי אחי יוסף י' הוו וכ' בהו הבקר אור והאנשים שולחו מה"ט דיצא בכי טוב כדאמרי' ריש פסחי' אבל ת"ח דווקא יחידי אסור:

תוס' ד"ה וישכם הנה מה שהק' משלוחי מצוה י"ל כדאמר הש"ס ריש פסחי' היכא דשכיחא היזיקא שאני תדע דאטו יוסף שהלך בשליחות אבי' וילפי' מלך ראה בשעה שיוכל לראות לא הוה שליח מצוה אעפי"כ שליח מצוה שאני אמנם אידך קו' וודאי ק' טובא והנה לד' רש"י א"ש דבתחלה מייתי קרא דוישלח מני' לא ילפי' כ"א בדרך אסור אבל בעיר לא ידעי' ומקרא דרות ידעי' דאפי' בעיר לא יצא ומקרא דאברהם דאפי' שלא ביחידות ג"כ וא"ש הסדר דנקט הש"ס בתחלה מפ' וישלח ואח"כ מרות ואח"כ מפ' וירא ולמ"ש א"ש:

באיטליז של אימאום שמעתי מפה קדוש מורי הגאון חת"ס זי"ע דלהכי א"ל ר"ע אז קו' זו דר"ג שהלך לאימאום דווקא היינו דהוה סבר כד' הרמב"ם דע"א אין נאמן באי' ורק מיוחסי' בישראל ותנן במס' ערכין דמאימאום היו משיאין לכהונה ופי' רש"י שם שהי' מיוחסי' ור"ג שהלך ליקח למשתה בנו הי' צריך לעדות אמה או בתה מכרתי כדתנן לעיל פ' או"ב במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה דצריך להודיע ולא רצה לסמוך רק על מיוחסי' בישראל אלא דק' הרי קרא כ' וספרה לה לעצמה הרי דאפי' אשה נאמנת וצ"ל דברה תורה כל' בני אדם כמו שפי' רש"י בפ' וישלח ע"פ ויזרח לו כאדם דאומר כשהגענו למקום פלוני האיר לנו והיינו דבא ר"ע לסייעו דע"כ דברה תורה כל' בני אדם דאל"כ האי ויזרח לו מאי דרשת בי' ור"ג קיבל ממנו סייעתא זו אמנם אנן לא קיי"ל הכי ובא ר"י ודחה ראי' ר"ע ודפ"חח וש"י:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה