אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין גיד במוקדשין

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין גיד במוקדשין

בע"ה בענין שאר דיני כסוי הדם

רש"י ד"ה כאן להעלותו ע' רש"א הנה מה שלא ביאר הרש"א מדוע ר"ה לית לי' פלוגתא דר' ורבנן כוונתו פשוטה דאי אי' לי' א"כ ס"ל כרבנן הו"ל למימר אין הל' כרבי ותו פשיטא דאין הל' כר' דהרי קיי"ל אין הל' כר' מחביריו.

אמנם דברי הרש"א קשין להולמן דנימא כולהו הנך אמוראי לית להו בריי' דרנב"י ועוד דא"כ הו"ל להש"ס למימר ור"ה אמר אשר ע"כ נ' דכולהו אמוראי ידעי וסברי להך בריי' ור"ה ור"ח תרוויי' כר' ס"ל והי' להם כך בקבלה דהל' כר' בהך ואליבא דר' פליגי ר"ה ס"ל דגם ר' דריש ממשקה ישראל אפי' אגי"ה אלא דמ"מ מרבה מהכא גי"ה במחובר אמנם דווקא להעלותו ע"ג המזבח משום הקריבהו נא לפחתיך אבל טרם שיאכלנו האש חולצו משום משקה ישראל ור"ח ס"ל כש"ס דידן דר' מפיק למשקה ישראל אטריפה וא"כ כיון דלא כ' ולא יאכל המזבח מהי"ת חולצו ואמנם ר"פ בלי"ק ס"ל דבין ר"ח בר יוסף ובין ר' יוחנן בין כר' בין כרבנן ס"ל דנהי דרבנן משום משקה ישראל אסרי להעלותו אבל מודו רבנן דאין כאן מלקות משום לא יאכלו את גיד דמידי ולא יאכל המזבח כ' ומ"ד להלקותו אאכילת אדם קאי ומ"ד אינו נוהג ר"ל דלר' מותר להעלותו לכתחלה ומצוה בהכי ולרבנן מיהת לא לקי וללי"ב תרוויי' כר' ס"ל ומ"ד נוהג כר"ה דאפי' לר' חולצו בראש המזבח ומ"ד אינו נוהג לענין להעלותו ואמנם טעמא דר"פ דלא רצה לפ' דפליגי משום דר"ח בר יוסף תלמיד ר' יוחנן ולא מצינו שהי' לו תלמיד חבר כר"ל ולא מסתבר שיחלוק עמו ועוד למה לא הזכירו בביהמ"ד ד' ר' יוחנן תחלה כמו בר"י ור"ל א"וו גם ר"ח בר יוסף משמי' דר"י אמר וצ"ל דתרי אמוראי ואליבא דר"י והא לא מסתבר ואמנם רנב"י ס"ל דפליגי ובהאי לישנא דלהעלותו פליגי מ"ד נוהג כרבנן ומ"ד אינו נוהג כר' ובהאי לישנא דלחלצו פליגי אליבא דר' בפלוגתא דר"ה ור"ח אמנם אי ק' הא ק' לר"פ דאמר להלקותו קאמר דנוהג פשיטא אטו משום דאקדשי פקע אי' גיד מני':

רש"י ד"ה פרשו בגידין המותרים מיירי כ"כ דלא נטעי משום קו' תוס' דבריי' קמייתא ל"ל ונאמר דגם בריי' קמייתא באי' מיירי ור' היא ובבתריי' אשמעי' פלוגתת. רבנן לזה כ' רש"י דלא היא:

תוס' ד"ה פרשו בסו"ד ע' רש"י ול' תוס' ל"מ כדבריו כ"א רבנן מבשר ודם ממעטי וכ"ת א"כ ממשקה ישראל ל"ל לא היא אי לאו ממשקה ישראל באמת לא הוו ממעטי רבנן מחוברי' דאי' ובא זה וגילה על זה.

גי"ה של שלמי' הק' תלמיד א' מ"ש גי"ה הרי כל הגידין אינן ראוי' לאכילה ואין בהם נותר ואולי לגידין הרכי' נ"מ ואפשר ג"כ משום דבשאר גידין ברכין מיהת שייך נותר גזרו על כלן שישרפם משא"כ גי"ה.

ל' הואי מד' רש"י מבואר דלא רצה לגרוס הבאי בב' דגנאי הוא כלפי תורה לומר כן ולזה גריס הואי בו' ופי' רש"י מל' הוה כלומר לשון שרגילין בני אדם לדבר כן.

ובצורות בשמי' נתחלף כאן להגאון תו"ח פ' בעקב בפ' פ' שלח עיי"ש וי"ל דעפ"י נגלה הואי אבל מ"מ דווקא קאמר קרא ובצורות בשמים דא"י תחת ה' ית' בעצמו ובכבודו נתונה כאמור בפ' עקב תמיד עיני ה' בה ואין בה טבעיי כלל ולא האמינו כל מלכי ארץ כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים וע"כ אמר ובצורות כלומר מחוזקת בשמים ובארץ אין בה שליטה:

וכן ותבקע הארץ יל"פ עפ"י מ"ש הרמב"ן כמה פעמי' בחומש דארץ דקרא קאי על ספיר' מלכות מדת דהע"ה ומאחר דמחלוקת אדוני' הי' מרידה במלכות בית דוד ונגע עד ספיר' מלכות להכי כ' ותבקע הארץ.

כ"ג מאות כור אמר רבא גוזמא נ' דהכא כ"ע מודו דכל המזבח הי' מקום המערכה כ"ח על כ"ח כמבואר במס' מדות וארז"ל כל דבר גבוה אם אין פותיו למטה שלש רומי לא מצי קאי וא"כ היו מונחי' על המזבח מאה כור וזה אי אפשר על כ"ח אמה:

כוס של זהב אמר רבא גוזמא נ' טעמא דרבא דתנן התם הוציאו משם צ"ג כלי כסף וכלי זהב וע"כ גם לכלי כסף הוצרכו לשום עבודה והיאך נאמר דשאר עבודות עשו בכלי כסף והתמיד השקו בכוס של זהב אתמהה אמנם ד' מ"ד דווקא ס"ל דבאמת לא הוצרכו לכל הכלים האלו ומה שהוציאם הוא משום צ"ג שמות בס' חגי ע' בתוס' יו"ט שם.

וע' בלח"מ פ"ו ממעה"ק שתמה על ה"ה בה' מ"א שכ' דהרמב' פסק כר' יוחנן דא' קדשי' הנאכלין וא' שאין נאכלי' והכי לענין אי' אכילה כ"ע מודו ותי' הלח"מ דה"ה כיון למה שפסק הרמב' בה' מעה"ק דגי"ה של עולה חולצו בראשו של מזבח ועדן צ"ע דעכ"פ מה ענין ד' ה"ה אלו לה' מ"א שם.

ואמנם קו' הלח"מ ראי' ברורה לפי' בסוגיין שהק' הלח"מ דהרמב' סותר דבריו דפסק חולצו דהיינו כרבנן והרי הרמב' פסק אם פי' ירדו כר' ואמנם למ"ש הכל חד דאדרב' לר' הוא דאמרי' חולצו לתפוח משא"כ לרבנן אפי' העלות לראש המזבח אסור.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה