ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה ר"ם גי"ה ע"ג ע"ב
תוס' ד"ה שני גידי' ע' רש"א ואמנם הב"י סי' ס"ה הבין מד' התוס' דכוונתם עמ"ש רש"י פנימי קרי מובלע בבשר וקו' תוס' ע"ד רש"י לעיל למה פי' פנימי של ירך ועיי"ש יישוב לקו' תוס' וש"י:
רש"י ד"ה חיצון שבסוף השופי לרחבו ג' דפי' כן דאל"כ כיון שמתחיל בסוף השופי היכי יכול להיות במקום דפרעי טבחי.
תוס' ד"ה נאמני' עיקר כוונתם שלא להביא ראי' ממתני' לד' רש"י דגם ר"י דהוא חכמי' דמתני' ס"ל חלבו של גיד אסור:
ד"ה חזרו קאי אדלעיל דלרש"י גם אחלב מצי קאי דגם בחלב דגיד פליגי ר"י ור"מ אם בעי חטיטה אבל לתוס' לר"י אין כאן חלב אי' כלל וא"כ מאי קאמר לבסוף סברי כר"י דלר"י מאי נאמני' ותו דלתוס' ע"כ אחלב דעלמא והתם ליכא פלוגתא בין ר"מ לר"י.
וע' רמב"ן שכ' גבי הא דנאמני' אין לוקחין אא"כ מוחזק בכשרות כוונתם דבש"ס כל טבח היינו שוחט ומוכר לעצמו וממילא צריך להיות מוחזק בכשרות ונאמן גם על גיד אבל בזה"ז שהטבח רק מוכר באמת אינו נאמן ונ' דמדאפסק הש"ס בגיד הנשה בין דיני ניקור דלעיל לטבח שנמצא אחרי' חלב נ"ל להרמב' דלא אלעיל קאי כ"א אחלב ממש:
תוס' ד"ה משה יל"ד סברת ר"ס הי' אי מיירי שמעתין בלא נשחט הוורידין א"כ לא נעקר הדם מעולם לצאת והו"ל דם האיברי' אפי' ס"ל לר"ס דלרבנן דר"י שרי כה"ג ולכך לא בעי לרבנן שחיטת וורידין ואנן קיי"ל דזה מקרי דם כנוס ואסור כמ"ש הרא"ש ואי מיירי שמעתין בנשחטה הוורידין אלא דהני לא שפכי דרך וורידי' לר"ס לית לי' הך סברא וע' ברשב"א בענין זה:
תוס' ד"ה חתכי' ומלחי' בסו"ד ויל"ד מ"ט הקשו רק על ר"ת ולא על ד' בה"ג ונ' כוונתם דבה"ג לא קאמר אלא במקום דמהני מליחה וממילא מליח כרותח דצלי סגי בשיעור צלי' אבל מודה דיש מקומות דבעי' צלי דווקא, וא"כ ל"ק משמעתין משא"כ ר"ת פשיטא לי' דבכ"מ מהני מליחה כמו צליי' שפיר מק' תוס' עלי' משמעתין.
תוס' ד"ה בעי לחטוטי יל"ד דבתחלה מ' דממעטי' לי' מעל הכסלי' ולבסוף מסקי דאמרי' פרוקי מפרקי והאיך ממעטי' לי' שוב מעל הכסלי' ונ' מזה דס"ל לתוס' דגם תרבא דתותי מתני ע"כ לא אסור אלא מדרבנן דמ"מ מקרי בתוך הכסלי'.
גמ' אי אזרעין מדלא קאמר מיד אי אי' בי' שורייקי סומקי יש ראי' מזה לד' הרשב"א דבתוך תלתא אפי' אי' בי' שורייקי שריין ולכך מפ' טעמא דאי אזרעי' הוה הנך שורייקי שורייקי דדמא ואי לאו שומנא בעלמא נינהו:
רש"י ד"ה תלי' בשפודא כדי מליחת צלי מבואר מדבריו דצלי בעי מליחה מועטת וכ"כ בפסחי' גבי מוליי' והתוס' הק' עליו דמליחה מועטת מאי מהני ונ' ד' רש"י דאש בתחילה שייב ולבסוף צמות ואין כל הדם יוצא אמנם עם המליחה נקבי הפליטה נפתחו שוב יוצא ע"י האש כל הדם
אמנם הרמב' לפי מה שהבין הכ"מ דברי' מצריך לצלי מליחה גמורה ונ' דלטעמא אזיל דס"ל מליחה לא מפליט כ"א כדי קליפה כשם שאינו אוסר כ"א כדי קליפה ולכך מצריך בתר מליחה חליטה ברותחין אמנם בצלי דל"ש זה ס"ל דלאחר שנפתחו נקבי הפליטה ע"י מליחה שוב מישב שייב האש טובא וכמ"ש לד' רש"י אלא דס"ל דדווקא ע"י מליחה גמורה נפתחו. נקבי הפליטה ואמנם להחולקי' על הרמב' ולא בעי חליטה צ"ל סברתם כיון דנפתחו ע"י המליחה גמורה הנקבי' היטב שוב אינם נסתמי' ומעצמו יצא כל הדם.