ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה פי כסוי הדם
דם שנתערב במים חייב לכסות יל"ד פשיטא כיון שמרא' דם ניכר והי' מ' דמתני' אתא לאשמועי' דר"פ דלא אמרי' דיחוי אא"כ הו"ל לר"פ למימר גם אמשנה זו זאת אומרת כמו אמתני' דלעיל ולזה נ' דוודאי אם אין כאן כ"א מראה דם נתערב יותר מכזית בכא"פ וא"כ מה"ת לענין אי' הדם בטל וס"ד דגם בכסוי אינו מחויב ועכ"פ לא יברך קמ"ל דלענין כסוי במראה תלי' מלתא:
נתערב ביין רואין יל"ד אמאי באמת יהא חייב בכסוי ונ' מכאן ראי' לד' המרדכי דאם נתערב חלב בתבשיל אף דעכשיו בטל מ"מ כיון דאם יקרש יהא ניכר לא בטיל וה"נ כיון דלכשיקרש והא ניכר גם עכשיו אמרי' רואין אלא דאכתי סיפא קשי' דאמרי' נתערב בדם בהמה אמרי' רואין והתם ל"ש האי טעמא ונ' דהנה באמת כ' הר"ן בנדרים דרבנן ע"כ ג"כ מודו דמב"מ לא בטיל דאדרבא מצא מין את מינו וניעור אלא דמ"מ כיון דל"ש טע"כ אזלי' בתר רובא ומעתה עכ"פ ידעי' בבירור שהדם הטעון כיסוי הוא בעין והו"ל לחיובי בכסוי אפי' לרבנן דפליגי בעלמא אדר"י אלא דלא ראו חכמים לפסוק כן משום דזימנין משכחת לה שנתערב בדם דגים ויהא דם הדגים ששים ונתיר אותו אפי' באכילה ויהא מותר באכילה ויהא טעון כסוי וזה דבר תמוה ע"כ נתנו בו חכמי' שיעור דאמרי' רואין וכל היכא דעדן שייך רואין וודאי אין כאן ששים ואז חייב לכסות מדינא דהרי הוא בעין אלא שאינו ניכר:
דם החיה פי' רש"י דם היקז של חיה נ' דלא רצה לפ' כפי' הרמב"ם בפי' המשנה דר"ל חיה טמאה דלכאורה למאי נ"מ נקט תנא שני מיני דגים א"וו לא זו אף זו קתני לא זו דם בהמה דאינו מב"מ ממש וודאי פליגי רבנן אדר"י אלא אפי' דם חיה שהוא מב"מ עם דם חיה אחרת ממש אעפי"כ פליגי רבנן ותינח אם ר"ל חיה טהורה והדם דם היקז משא"כ לפי' הרמב"ם דחיה ר"ל טמאה א"כ שוב הו"ל מין בא"מ והא תו ל"ל:
וע' פמ"ג מה שדקדק על הטו"ז במ"ש גבי נתנבלה השניי' רואין ומה שתי' אמנם גם לעיל מיד גבי שחט חיה ואח"כ בהמה הזכיר הטו"ז ג"כ רואין ושם ל"ש תי' הפמ"ג וד' הטו"ז צע"ג:
תוס' ד"ה רואין ע' רש"א שהראה מקום לד' תוס' זבחים נ' כוונתו דשם לא מק' תוס' כ"א לרבנן ולא לר"י דר"י הרי לית לי' רואין ומ"מ נ' ד' תוס' בשמעתין דהרי פי' רש"י דה דר"י לית לי' רואין משום דס"ל מב"מ לא בטיל וא"כ שפיר מק' תוס' מנ"ל לר"י דבדם הפר טעמא משום מב"מ לא בטיל דלמא לעולם בטיל וטעמא משום רואין והנה בזבחים תי' עוד תי' אחר אלא דבסו"ד שם מ' דנדחה תי' זה מל' הדבר ידוע דנקט ר"י ולכך השמיטו כאן האי תי':
רש"י בדם הבהמה של חולין או של חיה דסתמא חולין כוונתו דתנא חיה לגלויי אבהמה דלא נימא בהמה של קדשים מיירי וס"ד הכי משום קו' תוס' דמייתי חולין למזבח ונ' דרש"י יישב ג"כ קו' תוס' שכ' מים לתוך דם שהמים יבטלו בדם וק' וכי א"צ אנן צריכנא שיבטלו המים בדם די לנו אם לא יבטל הדם במים א"וו רש"י בא לומר דכיון דהמים בטלו אין כאן חולין בעזרה כלל.
לא צריכא שנתמדו מאלי' נ' דהמק' לא מ' לי' הכי דלכאורה נתמדו מאלי' היינו שירדו הגשמי' לתוך הדם ומ' להמק' דזה מקרי נפיש עמודא וא"כ לא בטלו המים וס"ל דאם המים לא בטלו אינו מכשיר הדם את הזרעי' וכפשט ד' רש"י לעיל והש"ס משני דכיון דעכ"פ הדם לא בטל לא אכפת אם המים בטלו או לא בטלו:
בצללתא דדמא כ' התו"ח דממילא גם לענין מכפרין וכסוי אשמועי' רבותא נ' דמכפרין אגב שיטפא נקט דהרי אין שייך צללתא עד שיקרש הדם ודם שנקרש הרי פסול לכפר בו:
וע' עו"ש מה שהק' על פי' רש"י ותוס' אמנם גם פי' מאוד ק' להולמו ולי נ' אדרבא דהא דקאמר הש"ס והוא דאיכא כזית ר"ל שאם יקרש יעמוד על כזית דבדם אכילה כתיבא ובעי' כזית לאכילה והיינו רביעית בלח דהוא ג' זיתים כדאמרי' בעלמא דרביעי' אם יקרוש יעמוד על כזית והיינו דמייתי מטומאת אהל דהתם וודאי בעי' רביעית וכשם דהתם בעי' רביעית הנ"ל לענין חיוב בעי' רביעית כדי שאם יקרוש יעמוד על כזית.
וראיתי להרמב"ם סוף ה' שחיטה שכ' גבי דם בהמה שנתערב בדם חיה בסו"ד וצריך לכסות הכל נ' כוונתו דבשלמא בדם שנתערב במים כל מקצת מים שמכסה הואיל ויש בהם מראה אדמומית קיים מצות כסוי משא"כ בנתערב במינו דכ"ז שאינו מכסה הכל דלמא לא כסה כ"א דם בהמה לחוד.
תוס' ד"ה משקה המת והנה צ"ע בהך דאשה שנטף חלב מדדי' כיון דכל עיקר הטומאה באה רק מטפה המלוכלכת א"כ האי הכשר לשאר חלב למאי אצטריך כלל ונ' דאם שאר החלב טהור מתבטלה האי טפה המלוכלכת בשאר החלב משא"כ השתא דגם שאר החלב טמא.