אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין שחיטת חש"ו פ' כסוי הדם:

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין שחיטת חש"ו פ' כסוי הדם:

בע"ה בענין שאר דיני או"ב.

יל"ד מאחר דתנן ספ"ק דחש"ו ששחטו ואחרי' רואין אותן שחיטתן כשרה ותנן לקמן שחט ולא כסה וראה אחר חייב לכסות א"כ הך מתני' יתירה היא והי' אפשר לומר דאגב סיפא דפליגי ר"מ ורבנן מתניי' ואמנם אפשר לומר דס"ד הא דראה אחר חייב לכסות דווקא אם השוחט בר חיובא הוא וחל עלי' מצות כסוי ומאחר דכל ישראל עריבין חייב האחר לכסות קמ"ל ולענין או"ב כמו כן יש לומר דס"ד מי שפטור אם שוחט בנו ר"ל השני דהיינו חש"ו גם אם שחט אותו לא ליחייב אחר אחריו קמ"ל דלא:

תוס' ד"ה רישא הנה התוס' כ' בקיצור דמה לי האי ומאי שסיימו דבכסוי הוה שב ואל תעשה כוונתם דלא תימא הרי עשה חמיר דדוחה ל"ת לזה הביאו דמ"מ מצינו דמשום גזירה בטלו רז"ל עשה דאוריי' משום דהוה שב וא"ת:

אכן הר"ן בחי' כ' דבאו"ב דהוה קום ועשה אין כח ביר ב"ד כלל לעקור משום גזירה נ' דלא ניחא לי' בד' התוס' דמה לי האי לאו דלאו דאו"ב לא עבר עלי' כ"א פ"א משא"כ לאו דנבילה כל האוכל משחיטתן יעבור על לאו זה הא למה זה דומה לסברת הר"ן דהתירו טפי לשחוט בשבת לחולה מלהאכילו נבילה דעבד אי' בכל כזית וכזית ומכ"ש דאתי למיכל משחיטתן זמנין טובא ולהכי כ' הר"ן דהעיקר דאין כח ביד חכמי' לעקור דבר מן התורה בקום ועשה:

ד"ה מ"ט דר"מ הנה קו' ראשונה לכאורה יש ליישב דיש חש"ו שרוב מעשיה' מתוקני' דהיינו דבקיאי וידעו לאמן ידי' ויש חש"ו דרוב מעשי' מקולקלי' שאינם יודעי' לאמן ידים ולענין שחיטה בבינם לבין עצמם גזרו בקיאי אטו לא בקיאי ולענין או"ב תו גזרו לא בקיאי אטו בקיאי אמנם קו' שניי' אלימא טובא.

סמוך מיעוטא מסוגי' זו יש להק' אד' הרשב"א ריש שער השחיטה במשמרת הבית שכ' שברוב מצויין לא שייך סמוך מיעוטא מתרי טעמי חדא דאנו יודעי' בבירור שחזקת הבהמה נסתלקה אלא שאנו דנין אם ע"י המיעוט או ע"י הרוב כה"ג ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה ותו דדווקא מיעוט המגרע את הרוב כגוי מרוב נשים שמתעברות מיעוט מפילות שייך סמוך מיעוטא אבל מיעוט שאינן מתעברות העומד בפ"ע כמאן דלית' וכן מיעוט אין מומחין כה"ג והלא הכא בסוגיין ג"כ החזקה נסתלקת ולא ידעי' אם ע"י המיעוט או ע"י הרוב שמעשי' מקולקלין וכן המיעוט אינו מגרע הרוב ומ"מ אמרי' סמוך מיעוטא וצ"ע.

רש"י דתנן כה"ג ר"ל אף דהתם לענין טומאה והכא לענין אי':

והיכא עביד הכי והתניא השוחט וצריך וכו' יל"ד פשיטא מהי"ת משום דצריך לדם יהא ברשותו לבטל מצות כסוי ונ' דלכאורה הי' אפשר לתרץ דמאחר דקרא כ' אשר יאכל ור' חמא באמת לא רצה לאכול אותו העוף כ"א ישליכנו לכלב וכיו"ב ודלמא כה"ג פטור מכסוי ע"ז מביא הבריי' דבשחיטה תלי' מלתא דכיון דהשחיטה ראוי להביא לידי אכילה חייב בכסוי אף שלא יאכלנה כ"א צריך לנוחרה דווקא שלא יהא ראוי לאכילה:

ועד"ז יתורץ לנו מדוע הרמב"ם השמיט הך בריית' אף שהרי"ף והרא"ש הביאוה ולא נתעורר ע"ז א' מנושאי כלי הרמב"ם אמנם מאחר שהרמב"ם ביאר בפי' אינו חייב בכסוי כ"א על שחיטה הראוי' להביא לידי אכילה שנא' אשר יאכל א"כ שמעי' בהדי' דלאו באכילה תלי' מלתא כ"א בשחיטה הראוי' וממילא דין זה בכלל והרי"ף והרא"ש שלא הביאו ל' זה הוצרכו להביא בריית' זו:

בע"ה בשאר עניני כסוי הדם ר"פ כסוי הדם

תוס' ד"ה בחיה ועוף יש לתרץ המתני' עם מה דנקט מזומן דהנה הרמב"ן פ' אחרי כ' דעיקר מצות כסוי הדם הוא משום דהצד ציד במקום צידתו שם שוחטו ומחזי כזובח לשעירים על פני השדה לכך אמרה תורה וכסהו בעפר וטעם זה וודאי אינו מספיק למזומן בבית אמנם בחיות לא שכיח מזומן כולי האי משא"כ בעופות אמנם בעופות איתא בתנחומא טעם אחר לכסוי הדם דהיינו כשהרג קין את הבל לא ידע מה יעשה עמו הזמין לו הש"י ג' עופות והרגו שני' את א' מהם וקברוה וידע שיקברנו לכך זכה דמם לקבורה נמצא דבעופות אין לחלק בין מזומן לשאינו מזומן וא"כ היינו יכולין לומר דאשר יצוד אחיה קאי דבעי' אינו מזומן ובעוף ל"ש לזה תני תנא בחיה ובעוף במזומן ובאינו מזומן:

תוס' ד"ה במזומן כ' הלח"מ דלדברי' אלו כיון הרמב"ם שכ' דנוהג במזומן וכו' ואשר יצוד דכ' לאו לאיזו מזומן אתי כ"א דבר הכ' בהווה ונתקשה הלח"מ למה לא הביא הרמב"ם ד' הש"ס לקמן דאשר יצוד בא ללמד שלא יאכל בשר אלא בהזמנה ותי' דאכתי ציד מיותר וזה בא הרמב"ם ליישב וק' הא אי לא כ' ציד דדרשי' מ"מ הו"א דאשר יצוד דווקא כדאי' בש"ס לקמן ולי נ' דתרוויי' אצטריך דאי לא כ' רחמנא אשר יצוד כ"א למילף מני' דלא יאכל בשר אלא בהזמנה יא הו"ל למכתב הכא דאיכא למטעי ולמימר דכסוי הדם אינו נוהג אלא באינו מזומן ואצטריך למכתב ציד מ"מ לכתבי' תורה בדוכת' אחריתי לזה כ' הרמב"ם דהכא בלא"ה דיבר הכ' בהווה ואמנם משום זה לחוד אי לאו דילפי' מני' מידי לא הוה כ' קרא משום דאיכא למטעי א"וו דילפי' מני' ג"כ לא יאכל בשר אלא בהזמנה:

תוס' ד"ה שחט חי' ע' רש"א וד' צ"ע דבשלמא בסכין אי לאו דגררי' לא יקיים כסוי כלל משא"כ הכא דלענין למטה לבד אנו דנין שפיר אמרי' הראוי לבילה אין בילה מעכבת ולי נ' דהנה לאחר העיון נראה דיש בזה פלוגתא בין רש"י לתוס' דרש"י כ' וע"כ דם הסכין לא יכסנו אא"כ גוררו בא ליישב ד' רשב"א דוודאי לא יקבור הסכין בקרקע ומ"מ רמז לן דמסכין לחוד קו' הש"ס ולא מניתז אמנם מד' התוס' דהכא דנקטו גם ניתז ומכ"ש מד' תוס' ד"ה יצא זה וכו' מבואר דס"ל דגם דם הניתז בעי גרירה ואמאי יגררנו אלא ש"מ כדי שיתן עפר למטה א"כ ש"מ דגם משום עפר למטה בעי גרירה ושפיר הקשו:

ואמנם תוכן פלוגתא זו נ' בנבאר קו' תוס' לקמן דלכאורה מאי ק' להו הא המקצת דם שלא ניתז חל עליו חובת כסוי וממילא חל ג"כ אדם הניתז אלא ש"מ ס"ל לתוס' בפשיטות דאם יש כאן דם לכסות סגי בהא ודם הניתז ל"ל אלא ע"כ מיירי שניתז כולו וא"כ ק' פשיטא שחייב לכסות אטו משום דניתז יהא פטור מלכסות אלא ש"מ גרירה בעי לאשמועי' הרי דמשום עפר למטה בעי גרירה אמנם ד' רש"י דצריך לכסות כל הדם אגופא אצטריך דאפי' דם הניתז חייב לכסות ולעולם לא בעי גרירה כ"א דם סכין משום עפר למעלה:

רש"י אי בקדשי מזבח חטאת העוף ובמתני' נקט ג"כ עולת העוף והיינו למפטר מכסוי וודאי עולת העוף בכלל אבל לחייב בכסוי מ' דדווקא חטאת העוף דהוה שחיטה הראוי' כמ"ש רש"י דנאכל לכהני' אבל עולת העוף י"ל דתלי' בפלוגתא דרבא פ' או"ב אי אכילת מזבח שמה אכילה ואולי הכא כ"ע מודו.

והנה הרמב"ם כ' ואם עבר ושחטן וכ' הכ"מ דמשום קדשי בד"ה נקט ל' עבר והלח"מ כ' דגם בקדשי מזבח שייך ל' עבר דהרי דינן במליקה והכ"מ לא ניחא לי' בזה דא"כ לא אצטריך הרמב"ם לאשמועי' דמטעם קדשי' פטור מכסוי הדם הרי בלא"ה פטור מטעם שחיטה שאינה ראוי' דהרי כשר במליקה פסול בשחיטה ותו דאיכא למטעי ולמימר דבמליקה באמת חייב וכמ"ש תוס' בס"ד דשחיטה לא כ' בכסוי הדם כ"א אשר יאכל א"וו אקדשי בד"ה קחי ל' ואם עבר.

גמ' אי כר"מ האמר שחיטה שאינה ראוי' וכו' וליכא למימר דבאי' הנאה מודה ר"מ דהרי מחייב בחיה ועוף הנסקלין בכסוי כ' רש"י ומתני' בעופות שהקדישן לבדק הבית נ' דס"ל כתי' תוס' לקמן דבעופות ל"ש מפרכסת הרי היא כחיה ולהכי מפ' מתני' בעופות.

כי ירחיב וכו' יל"ד תרתי דרשות ל"ל אשר יצוד וכי ירחיב ונ' דלכאורה ע"כ הך בריי' דכי ירחיב דלא כר' ישמעאל שאמר שבא הכ' להתיר בשר תאוה כ"א כר"ע נמצא דלר' ישמעאל אצטריך קרא דכי יצוד וא"כ לדידן דקיי"ל כר"ע ילפי' הא דלא יאכל בשר אלא בהזמנה מכי ירחיב נמצא שפיר הוכרח הרמב"ם לפ' דאשר יצוד היינו דיבר הכ' בהווה.

רש"י ד"ה א"ר נחמן מדבריו מ' דעל דורו קאמר ולא פי' כן הרמב"ם בה' דעות ע"ש:

לחמך קודם ללחם ביתך והא דאמרי' לקמן יפרנס אשתו ובניו ביותר ממה שיש לו בדאי' לי' אבל אי לית לי' חייו קודמים והם ישתדלו בעצמם בעד פרנסתם.

תוס' הרוצה שיתעשר והא דלא מפ' ר"י בהדי' דמיירי בחורשי' משום דר"י בא"י הוה ואסורה לגדל בהמה דקה ביישוב:

שהם תלויי' בו כלומר הם יש להם לתבוע ממנו כי הוא נשתעבד להם והוא תלוי במי שלא יוכל לתבוע ממנו כי הכל מידו מתנת חנם:

מתני' ונוהג בכוי מ"ש הש"ך ע"ד זבחי צדק דלא נהירא כוונתו דמשום גזירה דהתרת חלבו לא עקרו כ"א ספק משא"כ בתייש הבא על הצביי' דהוא חייב בכסוי כשאר חיות למה לא יברך היכא דאיכא וודאי לא עקרו משום גזירה וז"נ סברת רש"ל ג"כ שמתיר לכסות ביו"ט בתייש הבא על הצביי' דבמקום וודאי לא גזרו ומ"מ צ"ע בשלמא אם שחטו משום גזירה אין מוחין בידו לכסות כיון דוודאי חייב בכסוי אבל מדוע נתיר לו לשחוט לכתחלה ביו"ט ואפשר משו"ה השמיט הש"ך דין זה של רש"ל ולא הביאו כ"א לענין ברכה.

והנה הש"ך נתלבט מדוע לא התיר הרא"ש לתת עפר בכלי והנה כ"ז משום שהש"ך פשיטא לי' דהרא"ש גם בעפר מוכן אוסר לכסות אבל אין הדבר כן כ"א וודאי הרא"ש ס"ל דבעפר מוכן שרי וכד' הרא"ה בבד"ה וכ"מ ד' רש"י שכ' מספיקא לא מחללי' יו"ט מ' דדווקא היכא דשייך חילול יו"ט הוא דאסור וא"כ ממ"נ אי' לי' עפר מוכן בכ"ג שרי לית לי' האיך יתנו בכלי ואמנם מ"ש הש"ך דיש לגזור משום התרת חלבו צ"ע הרי כיון דחייב להשהותו עד עיו"ט הרי רואין שאינו וודאי חיה.

ומ"מ יל"ד על הרא"ש האיך יקבל הדם בכלי הרי מבטל כלי מהיכנו וצ"ל דד' הרא"ש דדם מאחר דמעיו"ט עומד לכלבי' אינו מוקצ' כשאר מאכל בהמה:

רש"י חייב לכסותו כיון דניתנה שבת לדחות מבואר מדבריו דס"ל דאפי' במקום חילול שבת שרי רב עינא ומ"ש הרשב"א דאיך ס"ד נ' לד' רש"י דס"ל לרב עינא מידי דהוה כאברי' ופדרי' בקרבנו' שבת דמותר להקטירם בשבת אף דזמנם כל הלילה הרי דכיון דניתנה שבת לדחות ניתנה לכל מצוה זו ה"נ בכסוי וס"ל כד' בה"ג דשחיטה וכסוי חדא מצוה:

וודאי דוחה שבת ע' רש"י יל"ד אמאי לא נקט מביום אפי' בשבת כמסקנא דגמ' בשבת ונ' דמאן דדריש הכי דריש ג"כ השמיני וודאי ולא השמיני ספק וא"כ אין ראי' מהתם דגזה"כ הוא דספק מלין בתשיעי וכ"ת עכ"פ תשיעי למה לא ידחה יו"ט משום דהוה מילה שלא בזמנה וגלי קרא וז"נ כוונת רש"י באריכו' דבריו ואמנם ר"י מק"ו יליף ולא דריש קרא כלל להכי שפיר פריך הש"ס ארב עינא

תוס' ד"ה תקיעת שופר בגבולין ע' רש"א וכד' המג"א תרפ"ז אמנם מתוס' ר"ה ד"ה רדיית הפת מבואר בהדי' דלא כן הדבר כ"א רק משום שמא יעבירנו והטעם דלא גזרו משום חכמה ואינה מלאכה מבואר במהר"ם פדווא שהביא מג"א שם:

מתני' ר"י אומר שחט חיה לכאורה הו"ל למימר כסוי לכל א' וא' ונ' דעצה טובה קמ"ל דאם שוחט חיה תחלה יוכל להשתמש בעפר שכסה החי' לעפר למטה לגבי עוף משא"כ עפר למעלה של עוף אינו מספיק לעפר למטה לחיה:

רש"י לענין ברכה על השחיטה ע' רשב"א ורא"ש מ' להו דרש"י לדינא כ' כן כגון גבי נמלך דצריך לברך על השחיט' לדידן גם על הכסוי צריך לברך ולי נ' דרש"י לא כ"כ כ"א לר"י דס"ל כסוי חי' מצוה בפ"ע ועוף מצוה בפ"ע וס"ל לרש"י דכה"ג מברך אכל א' ברכה בפ"ע וע"ד שכ' הגאוני' פ' ע"פ דצריך לברך על כל כוס מד' כוסות משום דכ"א מצוה בפ"ע וא"כ לדינא מודה רש"י.

תוס' ד"ה אסור והא דאמר להו רב ייבא י"ל דרב ייבא פשיטא לי' דלא ידעו להא דרב דא"כ לא הוי גרמי ברכה שא"צ.

שוחט ולא כסה יל"ד השתא בחש"ו דלאו בני חיובא נינהו אמרי' ראה אחר חייב לכסות כ"ש כאן דמיירי בבר חיוב' ונ' דלדיוקא אתי דס"ד כיון שהחיוב על כל ישראל ואם ראה א' ששחט ואינו יודע אם כסה אי לא ומצא אח"כ באותו מקום דם מגולה שחייב לכסות קמ"ל דדווקא ולא כסה וראהו כלומר שראה שלא כסה הוא דחייב הא לא"ה נאמר אוקי גברא אחזקתי' וודאי כסה אלא שחזר ונתגלה וכסהו ונתגלה פטור מלכסות.

מי ששפך יכסה והנה בריי' קמייתא לא הביאה מעשה דר"ג רק בתרייתא ואפשר לומר דפליגי בפלוגתת הש"ך חו"מ שפ"ב עם הרמ"א יו"ד רס"ז אם השוחט או אב שיודע למול יכולי' לכבד מצותן לאחר דלכאורה בשלמא אם המצוה שלו היא ויכול לעכבה לעצמו גם יכול לכבדה לאחרי' א"ש דאם בא זה וחטפו ממנו צריך לשלם לו משא"כ אם רחמנא עלי' דווקא רמי' ואינו יכול לזכותה לאחרי' מאי תשלומי' שייך לכאורה וע' לפנינו אי"ה ומעתה ברייתא קמיית' דמי ששפך ע"כ יכסה ע"כ לא פסק לדר"ג דס"ל תשלומין מאי עבידתי' משא"כ בריית' בתריי' סבר' דהמצוה שלו אמנם יכול לזכותו לאחרי' ולכך פסק כר"ג דחייב לשלם לו:

רש"י במה ששפך בידו כלומר דאין לפ' אכלי של שחיטה כמנהג השוחטי' דא"כ מנ"ל למילף מהכא בזוי מצוה דהרי גזיה"כ דבכלי של שחיטה דווקא יכסה א"וו ר"ל בידו ולאפוקי רגל ומשום בזוי מצוה:

רש"י ד"ה ליתן לו וכו' מ' מדבריו דאף שאינו יכול לכבד המצו' לאחרי' מ"מ צריך לשלם לו שהפסידו שכרו:

מי שיצר הרים היינו משום דק"ל למה לא כ' יצר הרים ורוח או בורא הרי' ורוח ולקושטא דמלתא למ"ש הרמב"ן פ' בראשית א"ש דל' יצירה שייך איש מיש והיינו הרים שנוצרו מן האדמה משא"כ בריאה שייך איש מאין ורוח בקרא היינו האויר הפשוט שהוא מיסודות הראשוני' כמו שפי' הרמב"ן על ורוח אלקים וע"ש והיינו דכ' גבי בריאה:

ארבעי' זהובים ע' רש"י וע' לחם חמודות מה שפי' וש"י גם הש"ך שפ"ב פי' ד' רש"י ולי נ' דרש"י בא ליישב קו' תוס' הרי גם ברכת בפה"ג צריך לשלם לו ואמנם ד' רש"י בשלמא בהמ"ז שלא בירך אלא א' שייך תשלומי' לפי שהוא המברך ואידך לא יענה אלא אמן משא"כ כוס בהמ"ז שכבר בטל הקביעות שמא הי' לכל א' כוס לפניו ובירכו כ"א לעצמו וז"ש רש"י שכר ד' ברכות שעונה אחריו אמן

והתימא על הלחם חמודות שכ' מסתמא בירכו אצל ר' בזימון ממ"נ אם לא הי' זימון הרי שנים שאכלו מצוה לחלק ואם בירכו כ"א בפ"ע מה שכר יתן לו וכ"ת שהי' הצדוקי בור וקיי"ל סופר מברך א"כ לאיזו ענין אמר לו כוס של ברכה אתה שותה כיון שאינו יודע לברך ולא יכול עכ"פ להוציאו כיון שר' הי' סופר אע"כ בזימון הי'.

תוס' ד"ה וחייבו ר"ג ולא הי' יכול וכו' ובב"ק כ' בשם ר"ת דיכול לפטור עצמו בזה והק' תוס' מר"ג ונ' דר"ת לא אמר כן כ"א בברכת התורה דלא רמי' חיובא עלי' אמנם ע"י שקראוהו זכה בו לזה כ' ר"ת דיכבד לו שתי ברכות אחרות משא"כ בכסוי הדם דחיובא דכסוי זה עלי' מאחר ששחט וזה שחטפו ממנו ולא זכה לגמור המצוה הו"ל מעוות לא יוכל לתקון:

ואמנם כ' עוד ר"ת דפטור מטעם גדול העונה אמן והק' הלחם חמודות הרי מ' בברכות דקיי"ל חטוף ובריך וא"כ לא קיי"ל גדול העונה אמן ונ' דוודאי קיי"ל גדול העונה אמן אלא דהחילוק במתן שכר דשכר אמן הוא לעוה"ב כדאמרי' במס' שבת העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע משא"כ שכר ברכה היא שפע עוה"ז כדאמרי' כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה חבר הוא לאיש משחית שגוזל לכ"י נמצא מאחרי דיפה שעה א' של קו"ר דעוה"ב מכל חיי עוה"ז שפיר גדול העונה אמן יותר מן המברך אמנם אצל הצדיקים יפה שעה א' של תשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב דכל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן והיינו דא"ל רב לחיי' ברי' חטוף ובריך אף דעונה עדיף אמנם שכר הברכה ממהר לבוא וממילא תמלא הך עדיפות ועד"ז יש להמתיק הא דברכה שוה י' זהובי' דכ' ברכת ד' היא תעשיר יל"פ ע"י שמברכין ה' יבא שפע עשירות והנה מאחר דכ' ולא יוסיף עצב עמה היינו שהש"י מברך בשופי וזה נקרא בשתי ידים והיינו עשרה אצבעות וכנגד זה חייבו ר"ג עשר זהובי' והא דכ' לעיל דאי אינו יכול לכבד לא שייך תשלומין י"ל דתלי' בהני דעות שהביא הרי"ף בב"ק שם דאי קנסא הוא קנסא וודאי שייך בכ"ג משא"כ אי דינא הוא שפיר קאמינא.

והנה הטור נתקשה בדברי הש"ך חו"מ שפ"ב שהתחיל לומר קנסא הוא וא"כ אין לו קצבה וסיים די"ל קצבה נ' דק' לי' קו' הרי"ף דמסקי' הכא שכר ברכה וא"כ ל"ל קנסא והביאו לזה קו' תוס' בב"ק כיון דשכר מצוה י' זהובים וחייב בכסוי כ' זהובים י' בעד המצוה וי' בעד הברכה ולזה קאמר הטור דבמצוה שיש בה ברכה דינא הוא משא"כ בנטיעותי קצצת דהוא מצוה דלית בה ברכה קנסא הוא לפי ראות עיני הדיין.

תוס' ד"ה או מ' זהובי' ושתיי' וכו' כוונתם דהאיך ילפי' דברכה שוה י' זהובי' הרי ר' עם הכוס נתן לו מ' זהובי' וצריך לנכות כנגד הכוס לזה כ' תוס' שתיי' לא שייכא כלומר דיכול להיות אפי' הי' אחר מברך נתן לו ר' כוס בפ"ע

ובענין קו' תוס' שמעתי מפה קדוש מרן הגאון ח"ס זצקלל"ה ליישב עם מ"ש רש"ל ביש"ש ב"ק שם דטעם י' זהובי' משום דאי' במ' ושני צמידי' כנגד שני הלחות ועשרה זהב נגד י' הדברות נמצא דדבור א' נמשל בזהב והחוטף לחבירו ברכה הו"ל גניבה שאינה חוזרת וחייב לשלם ה' כמו בטביחה ומכירה בשה דווקא משלם ד' משום דנתבזה בו ואמנם אמרי' גבי מרים ק"ו לשכינה י"ד יום נמצא משלם י'.

ואמנם למ"ד שור משום שבטלו ממלאכתו הוא דמשלם ה' לא יגיע בעד ברכה כ"א ח' ומעתה ר' ס"ל דח' משלם נמצא עם בפה"ג משלם מ' ור"ג ס"ל דדווקא בשה משלם ד' משום שנתבזה ולכך חייב על כל ברכה י' וע' תו"ח כעין זה בשם א"ז אלא שיל"ד דהרי הוה בקע נזם שנתן לה ג"כ נמצא הו"ל י' וחצי.

ובסיום לשיעורי החורף תרכ"ז אמרתי ליישב קו' תוס' בדרך אחר דר' לא ידע אי ההוא צדוקי משו"ה שמח במפלת חבירו לפי שחזר בתשובה או שהי' בלא"ה אויבו ולעולם במינותו קאי ורצה לבודקו והנה ידוע במאי דכ' באוריי' דהיינו בהמ"ז זהירי משא"כ בפה"ג דהוא דרבנן לא מקיימי ולזה א"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעי' זהו' אתה נוטל ומעתה אם הוא עדן צדוקי סגי במ' זהובי' שאינו מברך בפה"ג אמנם אם חזר בו יאמר הלא נ' זהובי' מגיעין לי ואם יאמר כן יתן לו לברך ואם לאו לא יתן לו אמנם הצדוקי אמר כוס של ברכ' אני שות' ולא ידע ר' מה לעשות אם יתן לו או לא ולזה יצאה בת קול דכוס של ברכה של צדוקי זה אינו שוה כ"א מ' זהו' כלומר שלא חזר בו אא"כ למה זכה להיות משפחתו בין גדולי הארץ לזה כ' רש"י משפחתו של אותו מבשר כלומר בשכר בשורה טובה זו זכה לזה

ובענין גדול העונה אמן יש לומר דהענין הוא כך דהמברך מאחרי שנשאו לבו לברך יש לו יסוד אמונה אבל העונה שמקבל בשמעו מיד האמונ' מן המבר' עדיף אמנ' מאחרי שע"י המברך זכה העונה לקבל האמונה יש למברך זכות בענייתו א"כ גם העניי' עדיפ' מהברכ' מ"מ מבר' עדי' שיש לו זכות בשכר העניי' נמצא שפיר אמר רב חטוף ובריך וזה ענין של ר' יוסי ומתלמידי יותר מכולם כי שכר התלמוד שהוא בבחינת העונה עדיף משכר הרב אמנם הרב יש לו חלק ג"כ בשכר התלמיד נמצא דמתלמידי יותר מכלם כלומר השכר שמקבל הרב משכר התלמידים הוא יותר משכר התלמידי':

והנה אמר הכ' נר מצוה ותורה אור הכוונה כי המצוה אין לה זכות כ"א לעושה אותה כנר זה שאינו רואה לאורו כ"א אשר הולך בצדו ואמנם תורה יכול לזכות בה את הרבים היא נמשלה לאור היום שמאיר את כל העולם והנה הרב הזוכה לתלמידי' הגוני' יתקיים בו כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וז"ש שלום רב כלומר מנוחת הנפש לאוהבי תורתיך ולא לאוהבי מצות לבד כי אוהבי תורה יתקיים בהם ע"י התלמידי' מידי' ואין למו מכשול שאין חטא בא על ידו אמנם דווקא אם ילמדו התלמידים לשם שמים וז"ש ר"א אר"ח וכל בניך למודי ה' ר"ל עוסקי' בתורה לשמה ואז וע"י ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך ר"ל הרב הבונה את תלמידיו כיה"ר בב"א:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה