אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה סוגי' דכבדא פ' כ"ה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה סוגי' דכבדא פ' כ"ה

בע"ה בענין כחל פ' כ"ה

רש"י ד"ה כבדא והנה לכאורה מ"ט לא דמי כבדא לחוטי דם דאפי' לא פי' אסור וצ"ל דבחוטין הדם נכנס ממק"א וכמ"ש רש"י לקמן גבי סמפונות משא"כ בכבד הדם נעשה שם במקומו ואינו נכנס ממק"א.

תוס' ד"ה כבדא מדלא חשיב בפ' דם שחיטה ויל"ד דלמא לא חשיב לה דלא תימא אפי' מליחה לא מהני וי"ל דהרי תני התם דם טחול ומהני בי' מליחה אלא דק' דהש"ס דחיק התם כיון דתני דם האיברי' למה תו תנן דם הטחול וכו' לישני דתני הכא למעוטי דם הכבד וצ"ע ומ"ש תוס' דהוה דרבנן דאי דאוריי' מה לי ניכר או לא ניכר כיון שפי':

תוס' ד"ה דתנן וי"ל דרב ספרא הוה סבר מעיקרא דאביי מפ' להך משנה דתרומות בבישל כבד עם בשר דהבשר נאסר והכבד אינו נאסר ותרוויי' דהיתירא ומ"מ כבד בפ"ע גרע דשילקה עד דגמרה למפלט ואז בלע ולהכי לא מק' לי' מהך משנה משא"כ עכשיו דפשיט אביי מהתם שפיר מק' לי':

וכ' רש"י משנה הוא בזרעי' נ' כוונתו דאמאי קאמר אביי מה אתון בי' ובי איבעי' זו במנהגא תלי' אמנם מאחר דאביי מס' לי' פי' משנה בסדר זרעי' וידוע דבא"י היו שונין ספר זרעי' יותר מבבבל משום שכל הדיני' נוהגי' בא"י ולא בבבל וכן יש תלמוד ירושלמי על זרעי' ולא תלמוד בבלי ולהכי בעי' מניי' כבדא מה אתון בי' כלומר היאך אתם מפרשים המשנה בסדר זרעי':

גמ'

ומשום שמנוניתא לכאורה למאי אצטריך לומר משום שמנוני' כיון דבכבדא דאי' מיירי הרי גם הדם אסור משום שמנוני' טריפה דלא גרע מדם השרץ שחייבין עליו כבשרו אמנם משום דבאמת אוסרת ליכא רבותא ועיקר רבותא דאינה נאסרת ולענין זה עיקר רבותא בשמנוני' דאמרי' איידי דטריד למפלט דם בשופי לא בלע אפי' שמנוני' משו"ה נקט שמנוני', וע' ברשב"א מ"ש דגם אוסרת הוה רבותא דס"ד ע"י רותחי' דברי' מבוארין בר"ן דס"ד דגם לענין שמנונית אמרי' מצמית צמית:

והנה ענין בעי' אביי יל"פ דהנה בפסחי' קאמר רבה כבולעו כ"פ וביקש אביי לסייעו מלב ודחי הש"ס דלמא שאני לב דשיע וע' רש"י דלהאי תי' אפי' לאחר בישול אינה נאסר הלב והקשו תוס' ליתני הכבד והלב בהדדי ותי' דנ"מ לענין שומן דכבד אפי' שומן אינו בולע ומס' לאביי אי באמת גם לב לאחר בישול אינו נאסר וע"כ מדלא תניא בהדי כבד מיירי בבישלה עם איסור ואפי' שמנוני' אינו בולע או דלמא לב בצליי' מיירי ומשום כבכ"פ וכבד דווקא בהיתירא ומשום דם מיירי:

מיחלט חלטי לי' ד' רש"י ברותחי' אולי ס"ל לרש"י דרותחין גם אבשר מהני וחומץ לא מהני ובשלמא אי ברותחין חלטי א"כ חלטי לכולא קניא בקופי' משא"כ אי בחומץ חלטי א"כ ע"כ לא חלטי כ"א הכבד לבד וזה דוחק ואולי ג"כ אי בחומץ הוה חלטי מטעם הוה טעים לה זריקא:

גמ' אי חלא אסיר ע' רש"י לכאורה יש מזה ראי' לד' המחבר סי' ק"ה דבחומץ לא בעי' בכבוש מעל"ע דאל"כ בשלמא החומץ נאסר שפיר אבל החומץ הרי אינו אוסר עד לאחר כ"ד שעות אלא ש"מ דבחומץ לא בעי' כ"ד שעות ודלא כש"ך שם.

כתנאי יל"ד דלמא גם ריב"ב מיירי בכבדא דאיסורא וצ' דאוסרת דנקט ריב"ב מיותר בשלמא ת"ק נקט הכי אגב אינה נאסרת משא"כ ריב"ב למאי נקט לה אלא ש"מ דמיירי בכבד' דהיתיר' ובא לאשמעי' דכבדא שליקא אפי' דהיתירא אוסרת.

מ"ש רש"א ליישב ד' תוס' דס"ל דם הטחול היינו דם בעין צ"ל דהיינו טחול דאסמיק דאל"ה דם בעין לא מקרי דם הטחול:

וע'. בר"ן במסקנא דהמתירין כריב"נ וק' אמאי קאמר ר"נ גאמו לשבא אטו מאן דמחמיר כתנא דפליג עלי' דריב"נ ליספי לי' בע"כ ומ"מ אנן להל' קיי"ל כריב"נ וזה צ"ע:

וע' ברמב"ם שכ' חתיכה בחליטה ונ' דק' לי' אס"ד לחליטה לא בעי' חתיכה הרי בלא חליטה עכ"פ בעי' חתיכה ומליחה וכיון שראה ר' זריקא כי הכבד נחתכה ידע שפיר שלא הוחלטה אלא ש"מ דגם לחליטה בעי חתיכה ול' רמב"ם דנקט בישול מ' דס"ל שליקה לאו דווקא או אולי גזרי' בישול אטו שליקה

תוס' ד"ה כבדא עילוי בשרא ע' רש"א ולי נ' דע"כ מאן דמתיר בחלא והיינו משום דחלב שחוטה דרבנן אטו אי' דרבנן שרי לבטל לכתחלה אע"כ דיעבד קאמר וה"ה למאן דמתיר כבדא ומ"מ הרשב"א פליג ועיי"ש. מ"ש רש"י לבסוף והל' כחל נ' דר"ל דהכא דלא קרעו ש"ו מיירי וכד' הרשב"א עיי"ש:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה