ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין כחל פ' כ"ה
רש"י במתני' אינו עובר על אכילתו ללקות כוונתו דלכאורה מנ"ל להש"ס להק' אינו עובר ואסור דלמא אינו עובר אבישול קאי ולא אאכילה לזה כ' רש"י דל' אינו עובר מ' על אכילתו ושפיר דייק הש"ס ואבישול ממילא פטור ואפי' מדרבנן ליכא מאן דמחייב אבישול והש"ס גופי' דדייק מל' אינו עובר דקאי אאכילה היינו משום דאי אבישול הו"ל למתני לא עבר ל' עבר ולא אינו עובר אלא ש"מ אלהבא קאי ואאכילה:
רש"י בגמ' אינו עובר עליו בסו"ד כיון דמובלע מדמי' קצת לדם מהלכי שתים דכ"ז שלא פירש לא גזרו עלי' ואחר שפירש אסור .
רש"י ד"ה למתני סיסא ואמנם אי בלב עובר מדאוריי' דח"ש אסור מן התורה שפיר דייק תנא למתני ברישא ג"כ אינו עובר דנדע דבסיפא אסור מן התורה:
תוס' ד"ה הא כחל כדקתני גבי לב יל"פ דלא קאי כ"א אהא דהו"ל למתני קורעו לאחר בישולו ולא אמאי דכ' דמיירי לצלי וי"ל דאהא נמי קאי דקורעו לאחר בישולו בלב קאי דמיירי לצלי דייקא וכשיטת ר"ת לקמן דלא קיי"ל כהאי תי' דשאני לב דשיע:
באו"ד, וא"ת נ' סברת המק' כמ"ש הג"א בבשר עוף בחלב דלא הוה כ"א דרבנן הלכך לא בעי ס' ומ' לי' ה"ה חלב שחיטה דרבנן וא"כ מה שהוא בעין צריך להסירו ומה שנבלע בטל ולכך אחר בישול שאין שוב בעין אפי' קריעה א"צ אבל דנימא דלא מהני קריעה משום הנבלע בכחל זה וודאי בטל והש"ס דחי דחלב שחיטה ש דהוה דרבנן החמירו בה כשל תורה דהרי אמרי' כחל בס':
רש"י ד"ה זה כנוס בסו"ד פתח בחדא וסיים בתרתי נ' כוונת רש"י בסו"ד דלא תימא למה לא גזרו עכ"פ כחל אטו קיבה כיון דקיבה הוה חלב חיה ע"ז כ' רש"י דאין זה ענין לזה דזה נאסף וזה מובלע.
רש"י ד"ה הא קמ"ל בסו"ד כ"כ דלא תימא ר"א ור"י בפלוגת' דהני תרי לישני דרב פליגי דמ"ד כלי"ק דדיעבד בלא קריעה מותר סגי לכתחלה בקריעה כ"ד דלא היא דתרוויי' לישנא לא מיירי כ"א בצליי':
גמ' שרי' לן כבדא לא קאמר שרא לן דם דגים דא"כ יאמר הוא ג"כ תיכול בשר דגים בחלב דגם בשר דגי' מקרי בשר.
דם טוהר ע' רש"י דק' לי' ימי טוהר הו"לל א"וו בדם טוהר גם דם בתולים.
חלב חיה לא ר"ל שומן עוף דחיה בכלל בהמה ועוף א' הוא
הנה הלח"מ צידד בד' הרמב"ם אי ד' הרמב"ם דבהדי בשר בעי' אפי' דיעבד קרעו ש"ו או כד' ר"ת דדיעבד סגי בקריעה כ"ד ולי נ' דהא תלי' היכי ס"ל לרמב"ם דלקדרה בלא בשר אי סגי בקריעה קצת או לא דהנה הרמב"ם כ' אם לא קרעו בלא בשר מותר בדיעבד ואי בעי' גם בלא בשר לכתחלה ש"ו א"כ קאי גם הכא אש"ו וט"ב וא"כ מבואר דאם לא קרע ש"ו וטחו בכותל בהדי בשר אסור אף דיעבד ואמנם אם בלא בשר לכתחלה סגי בקריעה קצת א"כ הך לא קרעו ר"ל כלל א"כ ש"מ דבהדי בשר כה"ג דווקא אסור דיעבד לא זולת.
תוס' ד"ה הלב קורעו לכאורה הי' אפשר לומר כי מוקי למתני' בצלי וי"ל צלי אינו מבשל כ"א כדי קליפה וא"כ הדם שבתוך הלב אינו דם מבושל אמנם לרש"י שפי' בהדי' דמיירי במבשל שפיר הק' בתוס' ואמנם בתי' תוס' דמיירי בחי א"ש דתנן סתמא לא קרעו אינו עובר ומנא ידעי' דמיירי בעוף אדרבא מדרישא כחל בבהמה סתמא גם סיפא בבהמה אמנם מאחר דדווקא בחי מיירי סתמא בעוף קאי דסתם עוף חזי לאומצא ומ"מ קאמר דאם מתרמי דאיכא דאכל גם לב בהמה כדאשכחן ביומא גבי שעיר המשתלח עובר עלי' אבל מתני' דיבר בהוה בעוף וכמ"ש.
והנה מה דדחקו לרש"י לפ' כן דגם בבישול גמור קורעו לאחר בישולו נ' ג"כ דלכאורה הי' אפשר לטעות ולומר מאחר דמתני' יתירה הוא ע"כ קמ"ל דס"ד דגם הלב עצמו נעשה נבילה וחייב גם על הלב אף דאין בדמו כזית קמ"ל דאינו עובר אא"כ מוכרח לפ' דהלב מיהת נהי דאינו עובר עלי' מ"מ אסור מיהת הוה ולא אמרי' שאני לב דשיע ואמנם מדדחי הש"ס בפסחי' דלמא שאני לב דשיע ש"מ דפשיטא לי' דהא דתנן אינו עובר עלי' הא איסורא איכא לא קאי כ"א אדם נמצא דלא כ' רש"י כן לפסק הל' כ"א לדיוקי דמתני' בדם הלב ולא בלב עצמו קמיירי.
ד"א י"ל בכוונת ד' רש"י דק' לי' אמאי קאמר רב בכריתות על דאתי מעלמא חייב כרת מה לי אם הוא כרת או לאו אמנם ק' לי' לרב דמתני' קתני דאי' מיהא איכא ובבריי' תני קורעו לאחר בישולו ומותר אלא ש"מ דבריי' מיירי בדם הלב דאתי מעלמא דיכול להפרידו שפיר ומתני' קתני אדם עצמו דאיסורא מיהא איכא וא"כ ע"כ בדם דאי' בי' כרת מיירי והיינו לגי' רש"י אלא דק' מאי דוחקי' דרב דלמא ברייתא בצלי דאפי' הלב שרי ומתני' בבישול דהלב אסור וא"צ לאוקמי בלב עוף דווקא אלא ש"מ דרב ס"ל ברייתא בבישול מיירי ושאני לב דשיע.
בענין קו' תוס' בכריתות למה שבק הש"ס מתני' ומייתי בריי' נ' דלכאורה ר"י דפליג בדם התמצי' ויליף מכל דם דלמא גם בדם הלב פליג ורב דאמר כר"י אבל בריי' ע"כ ר"י היא מדשבק לדם התמצי' ומ"מ חשיב דם הלב ש"מ דבדם הלב מודה ר"י ושפיר ק' אדרב.
בע"ה בענין רמי בר תמרי פ' כ"ה
אמאי תעביד הכי מבואר מכאן כד' רש"י דבסורא לא אכלי כחלא כלל אפי' בצלי דהרי רמי צלאינהו כדאמר לי' רב חסדא במאי טויתינהו ודלמא קרען ג"כ א"וו אפי' צלי לא אכלי בסורא וכפי' רש"י .
ולית לך חומרי וכו' ע' תו"ח ולי נ' דמ"מ הו"ל לכסות בפני אנשי סורא כרבב"ח דאכיל בבבל דאייתרא.
לאחר י"ב חודש הוה נ' דידע זה ג"כ מדקדחו בהו חילפי.
תוס' ד"ה טלית שאולה ואומר ר"ת ע' רש"א ופי' דחוק דפשטא דסוגייא שם בהתכלת מ' דכולא מלתא לענין טלית פטורה אתמר ונ' לפ' דמעיקרא לא מ' להו דר' זירא לענין הטיל למוטלת ולא פסק הראשונים קאמר דפשיטא דאין בו כלאי' דמה לי ב' חוטי תכלת או ד' א"וו לענין אם פסק הראשונים וא"כ קמ"ל דהטיל למוטלת כשירה וק' לימא הכי בהדי' א"וו דנקט הך רק לדוגמא וכוונתו לכל הפטורי' וגם טלית שאולה בכלל והא דלא קאמר הש"ס בהדי' טלית שאולה היינו פטורה אלא דלא ניחא להש"ס לפ' כן ומשום דבטלית שאולה אין הפטור על הטלית כ"א על השואל וכן כל הנך דמייתי ר"ת ומ"מ כולל אותם הש"ס בהדי הנך.
תוס' ד"ה כל מ"ע ולכאורה י"ל דהאי בגלל הדבר יברכך קאי אולא ירע לבבך דהתם כתיבא ולא אנתון תתן והנה בב"ב שם תי' דהא דאין ב"ד מוזהרי' ר"ל אינם נענשי' אם מעלימין עין ומ"מ אם רצו מענישין וק' א"כ מאי עלה ע"ד רמי למחות בר"ח ונ' דבאמת ר"ח הוה מפ' להך בריי' כמ"ש תוס' ולהכי רצה לענוש ורמי גלה לו דאין הפי' כך כ"א אפי' רצו אין רשות בידן ונ' דדייק לי' מל' ב"ד שלמטה דל' שלמטה מיותר דאטו ב"ד שלמעלה יהיו מוזהרי' אלא ר"ל כיון דראוי ליענש בב"ד של מעלה אין מן הראוי לב"ד של מטה להקל מעליו עונשו והיינו דקאמר לי' ר"ח חזינא דחריפת טובא בקיאת הו"ל למימר אמנם אדבתרא קאי דגלי לי' פי' דהך בריי' וע' בחי' ר"ן מ"ש בזה.
אי הוית באתרי' כלומר דשם איכא חריפי טובא ואעפי"כ הוא חריף ביני' והיינו רבותא: