ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה ליקוטי ספר קהלת
שם קהלת כ' רש"י ב' פירושים א' ע"ש שהקהיל חכמות הרבה ותרגומו בלשונינו זאממלער והפי' השני שאמר דבריו בהקהל ונ' הפי' כי כל שנת השמטה כשקרא שהמע"ה פ' הקהל אמר באותו מעמד דברי מוסר והשכל ותוכן כל דבריו מאותן מעמדות קיבץ בספר זה והנ' כי שהמע"ה חלק ספרו זה תחלת דבריו הם הקדמה לאמור מה תוכן הספר ולזה התחיל הבל הבלי' אמר קהלת כלומר תכלית ספר זה לההביל מעשי בני אדם בעולם ותחלת הספר אני קהלת הייתי מלך ובסיום הספר חתם דבריו ואמר פעם שנייה הבל הבלים אמר הקהלת כלומר תכלית ספר זה שקרית עד הנה ולזה אמר הקהלת היה מראש ועד סוף לההביל ההבלים הנעשים תחת השמש:
הנה מגמת הספר על דבר תלונות בני אדם בעולמם כי אוי להם מיוצרם ואוי להם מיצרם אמר שהמע"ה למולם כי כל ההבלים הנעשים בעולם האנשים בעצמם המה בעוכרם יען בחרו להם לעמול באין מרפה ותוכן דברי הספר הזה אמר דהמע"ה בשם בנו שלמה בתהלים שיר המעלות לשלמה שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת וגו' ועד"ז נבין פתיחת דבריו.
אמר ראיתי כי כל הענינים אשר בחרו להם בני האדם הכל הבל כי מה יתרון להם בכל עמלם אשר יעמלו תחת השמש וכי יש יתרון תחת השמש וע"ז רמזו רז"ל במס' שבת שדרשו הא למעלה מן השמש יש יתרון כי שם נאמר לפום צערא אגרא.
ושמעתי על מאמר בשם הגאון אב"ד באובן ישן מוה' צבי העללער זצ"ל דבר נחמד הנה אנשי העוה"ז כמו כן ישמחו בעולמם העובר ויאמרו למקבל עליו עול תורה אתה תשמח בעתיד ואני בהווה ולמול אלו אמר שהמע"ה אם גם ישמחו אנשי העוה"ז בעוה"ז אין שמחתם אלא בעת שמחתם והאוכלים למעדנים בעת אוכלם וכיו"ב אבל העמל שיעמלו למען יגיעו להנאתם הוא לריק לא כן אנשי העוה"ב בעוה"ב אפי' שכר פסיעות לא יקופח מהם וז"ש מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש אם יהיה לו ג"כ יתרון ברדפו בעוה"ז הנאה ותענוג אבל טרם יגיע לתענוג לא יתענג וע"ז אמרו רז"ל תחת השמש אין לו יתרון בעמלו הא למעלה מן השמש גם בעמלו יש לו יתרון.
והתחיל הספר באמרו דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים וביארו רז"ל במדרשים דאמר כן שלא יאמר האומר מי יודע קהלת זה המהביל העולם אם לא היה עני שלא ראה טובה מימיו או היה דר במקום שאין בו טובה לזה הקדים אני האומר דברי אלו בן מלך נתגדל בכל תענוגים שבעולם והייתי מלך בירושלי' קרית יופי משוש לכל הארץ ואם אעפ"כ אני אומר לך הבל הבלים תדע על נכון כי הכל הבל.
דור הולך הסב עצמו נגד חכמי העולם האומרים בלבבם אשר על ידי חכמתם ותחבולותם יחיו בין החיים לנצח אמר להם כל החכמות והתחבולות שהמציאו חכמים אלו ברבות הימים נשכחו החכמים עם תחבולתם והסבה בזה כי החכמה לא תנוח וכל דור מוסיף על שלפניו עד שיחשב חכמת הממציא מול המצאת האחרון לסכלות אכן לו היה ביד אנוש לחדש בבריאת העולם מאומה עי"ז אולי יתקיים זכרו אבל דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת ולא יכול החכם שבחכמים לשנות מקום עמידתה אפי' כחוט השערה וכן השמש יזרח ממזרח למערב ויעשה מלאכתו בשקידה כאלו לא יוכל בנקודה שהיא עומד בה להאיר וכן הסיבוב שעשה השמש מצפון לדרום ומדרום לצפון לא שינה אדם בעולם מהלכו ומדי שנה יעמוד בד' תקופת באותה נקודה שהיה עומד בה מעולם וכן האויר הנקרא רוח ילך סביב סביב כאשר מאז מעול' וכן הנחלים הולכין אל הים ומשם שבים ללכת הרי כי בריאות העולם העליון והתחתון לא עזב את מצבו מששת ימי בראשית. ועתה הסב עצמו מול אנשי העולם הרודפים אחר התענוגים כל תענוג ותענוג שיבחרו להם לא ישבעו ממנו ויתקיים בהם אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב.
מה שהיה אמר ראה כל החכמות והתחבולות שהמציאו לא היו כ"א לשנות את אשר נעשה בששת ימי בראשית ומה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה על אופן אחר למשל הש"י ברא חטים והאופה יעשה מהם מעשה אופה וכן הברזל וכן הזהב אבל אין כל חדש תחת השמש שיהיה הכל חדש זה לא ימצא ואם יאמרו על דבר מה שהוא חדש אל תאמין כי אין כל חדש אחר הבריאה ורק לפי שאין זכרון לראשונים נשכח וכן תשכח המצאה זו שבכל דור ודור:
והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלים נ' שאמר כן דרך כבוד כלפי אביו שלא רצה לומר יותר מאביו וכלל גם מלכי הגוים שהיו לפניו:
ואתנה לבי אחרי שראה קהלת כי אדם א' מאלף שילך בדרך הישר ותשעה מאות תשעים ותשע' חייהם הוללות וסכלות ביקש לבחון אולי הדין עם הרוב וכזה יהיה חיות האדם ואמר כי זה רעיון רוח מאחרי כי הסכלות להחכם כעס ומכאוב ואיך ינסנו וביאר עוד אחרי כי השחוק של הכסיל הוא בעיני החכם שטות והוללות ואיך ישמח בזה והיינו ולשמחה מה זו עושה ואמנם ביקש לנסות ע"י שישתה בזמן מן הזמנים כוס יין יותר על מזגו וע"י שישכר עצמו ימצא טעם בסכלות והוללות ואמנם מספק לא יאבד החכמה מידו כ"א יאחוז החבל בתרין ראשין עד הצהרים בחכמה ואחר היין בהוללות:
ואמר וזה היה חלקי ר"ל כל אומן חכם כשממציא תחבולה באומנתו ישמח בזה שלא טעה מדרך טובים וכן היה בקהלת כי לבי שמח מכל עמלי אבל זה לבד היה חלקי שמחה כשעה חדא הזאת ולא זולת.
כי מה האדם שיבוא אחרי המלך אמר לולא אדם אחר קצר יד נסה לפי דרכו ויאמר לך הכל הבל תאמר עליו מחמת קוצר יד אמר זה אבל אם מלך נסה כזאת מי היא אשר יבוא אחרי המלך את אשר כבר נסהו ויאמר כי מחמת קוצר יד אמר כן.
ואמר כי יש יתרון לחכמה כיתרון האור מן החושך ר"ל כשם שהחשך הוא רק העדר האור והאור הוא היש ככה הסכלות העדר והחכמה היש ואמר כי החכם כל מה שיראה יסתכל עליו והיינו עיניו בראשו הראיי' עם המחשבה נצמדים אצלו והכסיל יראה מה שיראה ולא יבין מאומה.
כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכוונה אמת כי מקרה א' לשניהם אבל הכסיל בלכתו מן העולם כאלו לא היה לא כן החכם ימים ושנים יחלופו עד ישכח זכרו.
שעמלו בחכמה ר"ל שלמד מאחרים ובדעת שהמציא הוא מעצמו ובכשרון שהוא אומן יד ויוכל לבצע מחשבותיו ואלו הג' מעלות נצרכיו לכל אומן ומי שלא עמל ולא יבין גודל החכמה במעשה חושב אשר ירש יבוא בסכלותו להימין או להשמאיל בירושתו ועי"ז יסכל המעש' חושב ויתלו הסכלות בעושהו לא במקלקלו.
בלילה. לא שכב לבו אם גם עיניו ישנו לבו ער ואין לו תוספת כח בשנתו.
אין טוב לאדם שיאכל ושתה אמר שהמע"ה בס' משלי גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי כי מי שיחיה חיים ראויים אם יראה בעני ואביון שאין להם מזונו' הראוי' ירחם עליהם ולזה גומל נפשו שיגמול לנפשו כראוי הוא גם לאחרים איש חסד אבל העוכר שארו וחי חיי צער אף שיש לו הוא אכזרי גם על אחרים ולזה אמר כאן אין טוב באדם כ"א שיאכל ושתה כראוי לבן אדם ועי"ז והראה את נפשו גם מול אחרים טוב בעמלו.
ולחוטא. נתן ענין לאסוף ולכנוס נ' הפי' עפ"י מה שכ' הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות אמר החכם לולא המשתגעים היה העולם חרב וביאר כי לנסוע למרחקים בסכנת מפרשי הים לבצוע בצע כסף הוא רק שגעון ואמנם לולא כן לא היה לבני מדינות רחוקו' מיני הזרעים והפירות והצמחים זאת מזאת וזה נכלל במאמר בן זומא ברוך שברא כל אלו לשמשני וזה שאמר ולחוטא נתן ענין שיעמול כל ימיו לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים שיהיה לו כל המצטרך בשופי.
עת לטעת פעמים הש"י נותן רוח בעולם להרוס בנינים ולנטוע גנים במקומם ופעמים לעקור גנים ולבנות בנינים תחתם.
עת לפריץ פעמים יערה רוח ממרום להרחיב המסילות ע"י הריסת הבנינים ופעמים יערה עליה' רוח רק לבנות ולא להשגיח בדבר אחר.
עת להשליך אבנים פעמים לא יחוסו ב"א על דבר שאין מחירו יקר ופעמים גם על זה יחוסו וזה עת כנוס אבנים:
עת לחבק אפי' איש את שאיננו קרובו מאהבת השלום ופעמים ירחיקו מחבק אפי' איש מאחיו שראוי לחבק.
עת לבקש כל דבר הן יקר הן זול ועת לאבד אפי' היקר ועכ"ז עת לשמור ועת להשליך.
עת לקרוע ר"ל שייטב בעיני יושבי העולם לקרוע הממלכות הגדולות ולהכין תחתם ממלכות קטנות ועת לתפור ממלכות קטנות להכין תחתם ממלכו' גדולות.
מה יתרון העושה באשר הוא עמל לעשות ברא אלקים את האדם ולא לעמול בעמל כל היום:
את הכל עשה יפה ע' רש"י ובחו"ה פי' אף שכל זמן נתן הש"י לבני האדם לענות ונתן את העולם בלבם למען שלא ימלאו לבם מינות וישאלו מה לפנים ומה לאחור והיינו מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה אלקים מראש ועד סוף כי אם ילך האדם בטל יבוא לחקור על כיו"ב ודפח"ח וש"י.
ידעתי כי אין טוב באדם כי אם לשמוח דע שכל שמחה האמורה בקהלת היא מדת הסתפקו' שמח בחלקו ורק אשר הוא שמח בחלקו הוא מעותד לעשות טוב בחייו.
וגם כל האדם כ' החו"ה כי העשירו' יש לו ג' סבות לנקמ' אצל רשעי' ואלו לא יזכו לעשות טוב לנסיון אצל הבינונים ואלו לא ישבעו טוב כי כל ימיהם מלאים דאגה ובתורת שכר לצדיקים ואלו יזכו לב' שלחנות יאכלו וישבעו ויעשו טוב וכזה מתת אלקים משא"כ לזולתם.
ידעתי כי כל אשר יעשה אמר ע"ד שאמר למעלה מעוות בגזי"ה לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות והוסיף כאן וממנו אין לגרוע אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו ואמר כי האלקי' עשה שלא יוכלו לא להוסיף ולא לגרוע שיראו מלפניו שידעו ויבינו כי ההשתדלות והחריצות הבל והגזירה אמת
ואמר מה שהיה מה שיוציא האדם מכח אל הפועל כבר נגזר ואשר להיות כבר היה הכל בגזירת שמים ואם האדם אף כי יראה כל זאת בכל זה נרדף ויאמין כי כוחו ועוצם ידו יעשה לו חיל עתיד ליתן את הדין וזה והאלקים יבקש את נרדף.
אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם אמר כי האדם מחובר מגוף ארציי ומנשמה אלקי ויראה שבכל יום כי גוף האדם וגוף הבהמה גורל אחד למו ובכל זאת רק למען היטיב לגופם יעמלו ונשמתם בירכתים תרדם וז"ש אמרתי על דברת בני האדם כלומר התנהגות בני האדם לברם האלקים הש"י בירר להם שהם העוסקים רק בצרכי גופם בהמה המה להם ירדו מכבודם ויחשבו עצמם בכת בהמיי ע"ד שאמר אסף בס' תהלים ואדם ביקר בל יבין שאינו מבין יקרת האדם האמתיי דהיינו יקרת נפשו נמשל כבהמות נדמו כלומר בעיני עצמם נדמו שנמשל אדם לבהמה וביאר זה כי מקרה האדם שיחלה משינוי האויר או מרב טורח או מריבוי אכילה מקרה הבהמה וזה ימות ע"י עפשות הדם וכן זה ושני' דמו בנפשו וזה ורוח אחד לכל ומותר הגוף שהיא אצלם אדם מן הבהמה אין ושני' ישובו אל העפר וכי נודע להם אשר גוף זה אחר אכלה ושתה שבעים שנה עולה למעלה ורוח הבהמה יורדת למטה.
ואמר וראיתי כי אין טוב אמר כי הש"י שם לאדם שופטו בקרבו כי האדם אשר ישמח במעשיו גם האלקי' רצה מעשהו ולזה אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו ולא יהיה מלא חרטות כרשעים כי זולת זה מי יביאנו לראות ממה שיהיה אחריו כי אך זאת שלא יתחרט וישמח במעשהו הוא המופת אם הולך דרך ישר.
דמעת העשוקים ואין להם מנחם ואף כי העשוקים יבכו איש בחיק רעהו זה לא יועיל אחרי כי מיד עושקים כח ואין להם מנחם העשירים והגבורים שיוכלו להציל עשוק לא ינחמו ולא ישתתפו בצרת חביריהם.
ושבח אני אחרי כי ראה קהלת כי הדורות פוחתין והולכין ביראת ד' אמר כי יש לשבח מי שכבר מת כי בדורו עדן לא היו רעים כ"כ ואשר לא יבוא כלל לעולם הוא המשובח ביותר.
וראיתי אני את כל עמל ע' רש"י ותו"ד אמר כל בני האדם יבינו כי העמל שיעמלו אין בו תועלת ובכל יעשו כן מקנאת איש מרעהו ואמנם קנאה זאת בראה הש"י עבור כשרון כי גם היא נעשית על הרוב מקנאת איש מרעהו אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה אבל בתחלה גם זה הבל:
הכסיל חבק את ידיו אמר קהלת אחרי שאני מזהיר את העולם שלא לעמול הרבה יאמר העצל החכם בעיניו הלא גם אנכי אומר כן ולזאת חבק את ידיו ואינו עוסק במלאכה ומטיל עצמו על קרוביו וזה ואוכל את בשרו והשיב לו קהלת לא כך דעתו כ"א על כל האדם לעסוק במלאכ' אבל העמל הוא שוא כי אם טוב מלא כף נחת בלא עמל ממלא חפני' עמל ורעות רוח.
ושבתי אני ע' רש"י ותו"ד כי יש מבני אדם המכחישים שהאדם מדיני טבע כ"א לא ישתדלו כ"א לעצמם וביאר להם קהלת טעותם ע"ד שכ' החו"ה כי העולם דומה לשיירה ההולכת במדבר ובבא הלילה עליה' אם יעזרו זה לזה בנקל יפרקו המשאות מעל גמליהם וינוחו ובנקל יטענו עלי' ואם כ"א יעסוק בגמלו לבדו הלא חצי הלילה יפרוק וחצי יטעון ושינה אימתי ישיג וכל בני העולם אם יעזרו זה לזה נח לשני' וז"ש טובים השני' אשר יש להם שכר טוב בעמלם בעת עמלם ומכ"ש שאם יפלו המשתדל לטובת אחרים גם אחרים ישתדלו לטובתו לא כן הנפרד מבני האדם. ואמר עוד יותר כי אם יבוא רעה ח"ו על רבים להאיש המדיני צרת רבים חצי נחמה וז"ש גם אם ישכבו השני' ששני' נפלו בכל זאת וחם להם א' יתנחם בחבירו ולאחד שאין העולם כדאי לו איך יחם ואמנם כלפי שלא הזכיר כ"א שני' לא תאמר כי דיו בריע א' כ"א אדרבא בכל עת אוהב הריע ואח לצרה יוולד כשם שחוט המשולש לא במהרה ינתק.
ומרן זצוק"ל אמר רמז בפ' טובים השני' מה שארז"ל כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז אינן אוכלין אלא בזכות האמונה דהטעם משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואין כאן לא תלין פעולת שכיר יען קבלנו התורה ע"י שליח אבל האמונה דהיינו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבור' שמענו נקבל עליהם שכר בעוה"ז משום לא תלין והיינו טובים השנים אנכי ולא יהי' שקבלנו מן האחד מהש"י אשר יש להם שכר טוב מיד בעמלם.
טוב ילד מסכן אמר החכמה יש לה מעלה על הזקנה שאין עמה חכמה כי חשיבות הזקנה משום דאין חכם כבעל נסיון אבל אם הזקן לא ידע להזהר שלא למד להזהר מה חשיבות יש לו וכן העשירות הוא מקרה לאדם ולא נולד עמו ואיננו בטוח בו מהיום למחר לא כן החכמה היא טבע עצמות לחכם וז"ש גם המלך נולד רש אחרי כי בצאתו מבית האסורים מרחם אמו אם גם יצא להיות מלך שהוא מלך בן מלך בכל זאת נולד ערום ורש ראיתי את כל החיים ר"ל בימיו עם הילד ר"ל הדור שיעמוד תחת דורו גם כל הדורות אשר לפניהם לא שמחו בעולמם כי אין רצון הש"י שישמח האדם בעולמו כמ"ש רז"ל ברבה פ' אחרי ע"פ אמרתי להוללים אל תהלו.
שמור רגלך ידוע דרשת רז"ל פ"ק דברכות דקאי שיסך רגליו טרם ילך לבהכ"נ ויש עוד לפ' שילך שם במורא שמים ולא בקלות ראש כהולך לפונדק.
ואמר והוי קרוב לשמוע וכו' ר"ל שלא תאמר מוטב אהיה שוגג ואבוא קרבן מלשמוע ולהיות מזיד כלפי זה אמר וכי תכלית האדם שיביא קרבנות על שגגותיו הלא טוב לשמוע מתת הכסילים זבח שאינם יודעי' לעשות רע ר"ל שחוטאים בשוגג ומביאין קרבן.
כי בא החלום ע' רש"י והכוונה אדם הולך בשוק ביום ופגש ב"א ומזה נתהווה לו חלום ארוך בלילה ותמצית כל החלום שפגש באיש הזה כן הכסיל מרבה דברים שאין בהם כי אם מעט מן התועלת.
כאשר תדור נדר וגו' כי אין חפץ בכסילים שלא תאמר חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו כאלו עשה זה במצות שנצטווה האדם מפי ה' אבל הנודר מעצמו יחשוב תחלה אם לאל ידו לקיימו וזה אין חפץ בכסילים שלא ידעו לחשוב עם נפשם וזה שאמר להלן למה יקצוף האלקים על קולך ר"ל כי מי צוה עליך לידור:
כי ברוב חלומות פסוק זה פי' רז"ל במ' ברכות שאפי' חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ויתרון ארץ בכל ע' רש"י בפי' שני והכוונה אחרי שהזהיר קהלת לבני אדם מהעמל בא ליעץ להם איזה מלאכה יבחרו להם ואמר ע"ד שארז"ל כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם ודרשו חייך תלויים מנגד הקונה קמח מן השוק ואמנם אמרי' אין אומנות פחותה מן הקרקע כי אין בטבע אומנות זו להעשיר ואמנם לא יחפוץ המבין בעושר כי האוהב כסף לא ישבע כסף ונח לאדם שה' יטריפוהו לחם חקו וז"ש ומי אוהב ר"ל הרבוי לא תבואה לא התועלת היוצא מן הכסף גם זה הבל וביאר זה הלא ה' עשיר אינו כי אם העמיד מה' לפרנס אחרים וזה ברבות הטובה רבו אוכלי' ואין כשרון לעשיר כי אם שאינו מצפה לשלחן אחרים ולזה א"צ עשירות והוסיף ואמר ראה כי אדרבה העובד המקבל טרף חקו יום ביומו מתוקה שנתו והעשיר המרובה בנכסים דאגתו לא ינחוהו לישן.
וע' רש"י בשם מדרש שפי' ומי אוהב בהמון עשה כמה מצות ולא עשה מצוה הקבועה לדורות מה הנאה יש לו נ' לבאר כי כ"ז שאדם בחיים אם גם יוסיף מעשים טובים בכל זאת גם בעבירות ילכד ואין אדם אשר לא יחטא ואם מניח ברכה אחריו אשר גם לאחר מותו ירבו על ידו מעשים טובים ובעת ההוא לא יחטא אזי ברבות הימים יעלה בהצלחת מעלה כמו שד' רז"ל ת"ח אפי' לעוה"ב אין להם מנוחה שנ' ילכו מחיל אל חיל והנה אמר הכ' והרוח תשיב אל אלקים אשר נתנה וד' רז"ל תנהה לו במו שנתנה לך וזה בחיים כמעט אי אפשר וא"כ הפסיד ע"י חיותו ולזה ארז"ל אם לא הניח מצוה קיימת גם לאחר מותו מה הנאה יש לו ויש לכוין כזאת במ' רשב"י פ' לולב וערבה בני עלי' מועטין אם שנים הם אני ובני הם ופריך הש"ס והאמר אביי לא פחות עלמא מל"ו צדיקים דמקבל' אפי שכינתא ומשני הא דעאלו בבר הא דרשב"י בלא בר ע' רש"י ועפ"י האמור י"ל הני צדיקי דאביי ע"י בני' יעלה מעלה לקבל אפי שכינתא ורשב"י היינו בזכות עצמו יקבל פני השכינה.
ומרן זצוק"ל פי' מתוקה שנת העובד כ"ז שיאכל הן מעט הן הרבה אבל הוא מתאוה כשם שאין בביתו לחם למחר כך יהי' אצל הכל ולכך השבע לעשיר איננו מניח לו לעני לישן.
הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה הנה טוב נקרא הקים לעד יום שכלו טוב ויפה הוא חיי העולם הזה ואחרי כי כבר ביאר קהלת כי רק הגומל נפשו ראוי להיות איש חסד אמר גם בזה טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולהיות גומל נפשו ועי"ז ישתדל לראות טובה בכל עמלו והוא הטוב:
ואמר גם כל האדם וגו' ע"ד שכ' החו"ה כי אם העושר ניתן לאדם מחמת זכיותיו אזי יזכה לעשות ממנו מע"ט והרשע שניתן לו לנקמה יבעט בעשרו ואשר ניתן לו לנסיון יתעצב מרבוי הדאגות בעשרו ולזה אומר איש אשר יתן לו האלקים עושר והשליטו לאכול ממנו ואינו לנסיון ולשאת את חלקו במצות ומעשים טובים אזי זה מתת אלקים היא מתנה מאת ה' וגם איש כזה המאכיל עניים על שלחנו לא יזכור לעצמו את יום מיתתו למען יפאר נפשו וע"ז אמר כי לא הרבה כמו הרבה פעמים יזכור את ימי חייו כי קצרים המה כי האלקים מענה הש"י מענה בפיו גם בשמחת לבו כי לא יאכל פתו לבדו.
כל עמל האדם לפיהו הכוונה כשיתחיל הנער לעמול יאמר כי יעמול לבקש לחם לפיהו ואח"כ כשישבע עושר עדן נפשו לא תמלא:
כי מה יותר לחכם אמר גם הכסיל עשיר יכבדוהו כאשר יכבדו את החכם אבל אם שניהם החכם והכסיל עניים והחכם יודע להלוך נגד החיים יוודע מה יותר לחכם מן הכסיל.
טוב מראה עינים פי' רז"ל במ' יומא מקרא זה כי יותר יתאוה האדם לזון עיניו מן העריות מגופו של מעשה וכן הוא בענין העושר כי העשיר יש לו תענוג יותר כאשר יראה עשרו מעושר יש לו אם ישבע טוב.
מה שהיה כבר נקרא שמו אמר כל מה שיוציא האדם מכח אל הפועל כבר נגזר מאתו ית' אמנם בעל אשר ישתדל האדם לריק יוודע אשר הוא אדם חלוש ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו.
כי יש דברים הרבה מרבים הבל מה ע' רש"י ויל"פ מה כלומר מעט יותר לאדם מביא יתרון לאדם.
כי מי יודע ע' רש"י ויל"פ אשר מי יגיד לאדם מה יעבור עליו טרם בא השמש כמ' הכ' בבקר יציץ וחלב לערב ימולל ויבש.
טוב ללכת אל בית אבל ביאר הגאון מוה' חיים דייטשמאן אב"ד בעיר מולדתי קאללין בהיותו בשנת תקצ"ב בפ"ב פי' הכ' ע"ד שכ' הרמב"ם בח' פרקי' כי לעולם יבחר האדם הדרך האמצעי זולת אם נטה לקצה האחר עליו לנטות לקצה השני ועי"ז יבא לעמק השוה והנה בית אבל ובית משתה כשני' קצוות זה לעצבון וזה לשמחה ואמנם טוב ללכת אל בית אבל מלכת בבאו מלכת אל בית משתה באשר שניהם סוף כל הקצה האחרון ועי"ז והחי יבא אל קו האמצעי המכוון כנגד הלב וזה והחי יתן אל לבו:
כי העושק יהולל חכם חכם הרוצה לבצע דבר בכח נקרא עושק ואז יצא מגדר החכמה כי הנצחון לה' לבדו ויאבד ע"י עושק זה לב מתנה:
טוב אחרית דבר פי' מרן זצוק"ל הכוונה הבחור בעת אשר התחיל להבין קצת מתוה"ק יתגאה לאמור כי הוא החכם מכל האדם אבל בעת אשר יוסיף דעת יכיר ערכו וידע כי עד לא נגע בתו"ה רק בקצה המטה וז"ש טוב אחרית דבר התורה נקראת דבר צוה לאלף דור מראשיתו יען בראשיתו הוא גבה רוח ובאחריתו ארך רוח וטוב ארך רוח מגבה רוח ונתן מרן סימן מופלא על זה בפסוק הלז הנה דל ורש הוא שם משותף בלה"ק ואמנם דל הוא המכסה עליו מחמת גאותו כארז"ל דל גאה והרש הוא הנגלה והנה דבר הד' רומז לדל בראשית והר' רומז להריש באחרית והב' הוא הבינה ולזה אמר טוב אחרית של תורת דבר הריש מראשית הדל יען הדל גבה רוח והריש ארך רוח וטוב ארך רוח מגבה רוח ודפ ח"ח וש"י:
טובה חכמה עם נחלה נ' הפי' אחרי כי חכמת המסכן בזויה טובה חכמה עם עושר אבל הטובה הוא ביותר לבריות המה רואי השמש כמ' רז"ל הנודר מרוחי החכמה משא"כ להחכם בעצמו תתלו החכמה צל ומגן ככסף ועוד דעת יתרון החכמה כי העושר מרבה נכסים מרבה דאגה חבל החכמה פקודי ה' ישרים משמחי לב תחיה את בעליה:
ביום טובה היה בטוב אמר מ' בן סירא אל תצר צרת מחר בעת יצליחהו דרכך אף כי אתה רואה לפי הנולד יצמח לך דאגה על העתיד כמ' רז"ל מברך על הטובה מעין הרעה מצא מציאה אף דאם נודע למלך יהא לו עונש מברך הטוב והמטיב וז"ש ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה אף שאתה רואה יום רעה וקרב אליך כי גם זה אמר הש"י מביא על העשירים יום רע ועל העניים ג"כ יום טוב למען בבא יום הדין לא יטעון העשיר לולא באו לפעמים ייסורין הייתי מתעורר משנתי ולא יטעון העני לולא היה לי שום נחת רוח בעולם הייתי הולך בתום וז"ש כי גם את זה לעמת זה הטובה לעמת הרעה עשה האלקים על דברת שלא ימצא האדם אחרי האלקי' מאומה וכמ"ש.
ואל תתחכם יותר ע"ד שאמר בן סירא במופלא ממך בל תדרוש פן תשומם כאחר ואמנם ואל תהי סכל שלא תבין מאומה מגדולת הבורא כי תמות בלא עתיד אחרי כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וע"ז אמר אחז בחכמה ומסכל אל תנח ידך כי עת להחכים ועת לעמוד מהתבונן וזה כי ירא אלקי' יצא את כלם:.
החכמה תעוז לחכם ר"ל ע"ד שארז"ל בברכות יפה מרדות אחת בלבו יותר ממאה מלקיות ואם האדם מעצמו לא יוסר השליטים לא יועילו מאומה:
כי אדם אין צדיק כ' של"ה דהפי' אפי' הצדיק שלא יעשה עבירות בעשותו טוב ויש לו לפעמים פנייה בזה או מחזיק טובה לנפשו יחטא והיינו אשר יעשה טוב ולא יחטא:
גם לכל הדברים ע' רש"י ומרן ז"ל פי' כי הכל במדה כנגד מדה ואמנם אדם שלא היה עבד מעולם ועבדו מקללו איה מדתו אמר קהלת אשר כמו אם לא תשמע לא תבין מדוע עבדך מקללך דע כי לטובתך זה כי פעמים רבות אלה קללת אחרים וע"י קללת עבדך יכופר לך בפ"א.
אמרתי אחכמה והוא רחוקה ד' רז"ל דקאי, אפ' פרה וביאר הגאון מו"ה צבי העללער זצ"ל אב"ד באובן ישן כי בכל החכמות כל זה שאדם מעמיק בתורה ישכיל יותר ולא שייך ארכמה והוא רחוקה אבל בפ' פרה שהפרה מטהר טמאים ומטמא טהורים ויותר שיבין האדם טהרת טמאים לא יבין טומאת טהורי' ויותר שיבין טומאת טהורים לא יבין טהרת טמאים והיינו אחכמה והוא רחוקה ממני ודפח"ח וש"י.
הנה הבעל עקידה פי' הכ' על השאלה בענין הידיעה סותרת הבחירה שייך ג"כ והוא רחוקה ממני ע"ד הנ"ל וביאר מרן זצוק"ל דגם על פ' פרה יל"פ עד"ז כי טעם פ' פרה יש לומר כמ"ש רש"י בשם ר"מ הדרשן ואמנם אחרי שד' שם שם לו חק זה פרה א"כ במרה כבר על פרה נצטוו ואם אתה אומר לכפר על מעשה העגל שעדין לא פרה הרי שהידיעה סותרת הבחירה:
לבד ראה זה מצאתי אמר אחרי שהש"י ברא את האדם מגוף ונפש בחכמתו ית' כי האדם יכול לצאת ידי שניהם אבל תנאי שלא יבקש מותרות כ"א להחיות נפשו והיינו שעשה את האדם ישר והיא בני האדם ע"י רדיפת המותרות בקשו חשבונות רבים ונתקיים בהם חוי לי מיצרי.
ואמר מי כהחכם מי כהבורא ית' שנתן תוה"ק לעמו ישראל ובירר להם דרך נעים ומי יודע כמותו פשר דבר והעוסק בתורה לשמה פקודי ה' משמחים לב וחכמת אדם תאיר עי"ז פני' שהיה לו קודם שלמד ע"ד עיר פרא אדם יוולד ושונא ע"י עסק התורה.
אני פי מלך שמור ע' רש"י ויש לומר כי מה שאני שומר פי מלך משום שהש"י השביעני על ככה כמ' רז"ל במ' כתובות ע"פ השבעתי אתכם שלא ימרדו באומות אבל לא להעביר על דת ח"ו לא אשמע בקולו ואמנם לא כחמו"ע כי אם כמ' יחזקאל בן בוזי בגמ' פ' חלק חבי כמעט רגע והיינו אל תבהל כי הש"י יהיה בעזרך אבל מפניו תלך ואל תעמוד בדבר רע כי כל אשר יחפוץ יעשה באשר דבר מלך דברו לבד הוא שלטון וכל אשר יחפוץ יעשה אבל בכל זאת שומר מצוה לא ידע דבר רע אבל עת ומשפ' ידע לב חכם וכמ' יחזקאל הנ"ל.
כי איננו יודע מה שיהיה אין האדם יוכל לדעת עתידות כי כאשר יהיה מי יגיד לו כמה פעמים הווים ענינים המסבבים לאדם כזה וכזה מאחריו ואינו יודע מאומה.
וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל וגו' אמר האדם אם יחי' אלף שנים אם אין לו תקוה לאחרית ימיו בעיניו כצל אחרי שיודע כי סופו אבדון.
ושבחתי אני את השמחה כ"כ לעיל כי הכוונה בשמחה זאת שלא יהא האדם מלא חרטה על מעשי' וע"ז אמר והוא ילונו בעמלו כל ימי חייו.
זה רע בכל אשר נעשה וגו' ואחריו אל המתים כי הרשע ביום מיתתו איננו מצוה את בניו שיעזבו דרכו דרך רשע כי אפי' בפתחו של גיהנם אינו חוזר.
כי מי אשר יבחר וגו' אמר כ"ז שאדם חי אם היה עד שעה אחרונה עז נפש ככלב יש לו עוד בטחון כי יש קונה עולמו בשעה א' ויהיה עוד טוב יותר מן האריה המת.
לך אכול בשמחה לחמך כי אחרי שאין בלבך דאגה על מעשיך אתה בטוח כי כבר רצה אלקים את מעשיך.
ראה חיים וגו' אמר בעת יבחר האדם אשה לא יתן עיניו ביופי ולא בממון כי בבא האדם לידי נסיון העוני או יסורין לא יתנחם באשה כזאת וגם לא תהיה לו לעזר שיעסוק בתורה ומע"ט ויזכה לעוה"ב ע"כ אמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת שתקוה שתאהב אותה כל ימי חיי הבלך ר"ל בעת יבאו ייסורין וביאר עוד הפנים ואמר כל ימי הבלך כי חשה כזאת הוא חלקך בחיים בחיי העוה"ז כי תזכה לקנות בימינה עוה"ב ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש בעוה"ז.
זבובי מות יבאיש ע' רש"י ויל"פ קצת ע"ד אחר השמן רוקח כ"ז שהוא חתום לא ידע האדם מה הוא בצלוחית הזאת אבל בהפתחו יביע ריח טוב וע"כ ירבו זבובים לתוכו עד שבאשם יפיח יותר ריח רע מאשר יביע השמן ריח טוב וז"ש זבובי מות יבאיש הריח טוב שיביע שמן רוקח כן הדבר אם מכבוד מחכמה מחכם מכובד וצא סכלות הוא יקר וכבד על הבריות יותר מכל מעשיו הטובים.
וגם בדרך כשסכל הולך ע' רש"י ובחו"ה פי' המקרא כי הש"י תיקן העולם בכל צרכיו אבל האנשים דומים לחמורים שהקים בעדם אדם יקר בית נכון כראוי לסגי נהורא אבל הם השחיתו וקלקלו בתוכו ועי"ז נפלו ונשברו וגדפו אח"כ המטיב עמהם וכן אמר הכ' אולת אדם תסלף דרכו ואח"כ ועל ה' יזעף לבד ולזה וגם בדרך בפתח בדרך נכון כשסכל הולך לבו חסר ואמר לכל טובות העולם כי סכל הוא.
אם רוח המושל וגו' אמר בעלות האדם לגדולה ע"י המעלות טובות אשר בו לא יאמר אחרי שעליתי לגדולה איננו צריך להזדרז עוד לקנות שלימות יותר וזה מקומך חל תנח ע"י שרוח רצון של המושל עלה עליך כי האדם לא יעמוד במקום אחד ואשר איננו הולך לפנים ילך לאחור וזה כי מרפא אם תהיה רפה בקניית השלימות עוד יניח לך חטאים גדולים כי אשר איננו קונה שלימות קונה חסרונות.
ופורץ גדר האומר אין צריך סייג לתורה ישכנו נחש ויאמר כשם שאין מיתה בנגיעה שהוא הגדר כך אין מיתה בדברי תורה שהוא האכילה.
מסיע אבנים הענין על כל בני אדה"ר נגזר בזעת אפיך תאכל לחם אבל המלאכה הוא על ב' פנים המלאכה הא' אשר שכרה בצדה כדרך האומנים והשנית לאצור מסחרים ולקוות על עליית השער שבשוק וז"ש הן מסיע אבנים הן בוקע עצים לשניהם יגיעה רבה אבל הבוקע עצים גם בעת המלאכה יסכן בם ושכרו קרוב למלאכתו לא כן המסיע אבנים עד שלא יבא קונה אין לו מהם הנאה של כלום ורק יעצב בם ונח לאדם לברור מלאכה אשר הנאתה קרובה לבא.
אם קהה הברזל ע' רש"י והכוונה הפשוטה לא יאמר האדם אין בי שכל ותבונה לעסוק בתורה כי ראה הברזל שאין לו חודות כלל כ"ז שהוא רק לא פנים קלקל שלא אכלתו חלודה אם יבא ליד חרש ברזל יעשה ממנו חרב חדה אשר על ידו חילים יגבר ומה גם חכמת תוה"ק שהוא מחכימת פתי כל זמן אשר לא פנים קלקל שאין בו מינות ח"ו.
אם ישך הנחש אמר אם החבר ינוח לנחש לשוך אותו ולא ישביענה בלשון חברו מה הנאה לו בחכמתו וכן ברא הש"י יצה"ר וברא תבלין תוה"ק ואם הלומד תורה לא תועלנו תלמוד תורתו להצילו מיצה"ר מה הנאה יש לו:
דברי פי חכם רמז בזה כי אפי' שיחת חולין של החכם הנקראים דברי פי המה חן אמנם הכסיל בפתחו שפתי' יוודע כסילותו.
והשכל ירבה דברים אמר כמה פעמים ירבה הסכל דברי כפירה ויאמר לא ידע האדם מה שיהיה אם יש עולם הבא ואשר יהיה מאחריו אחר שימות מי יגיד לו ואם תשמע דברים כאלו לא תאמר כי המה דברי עצמו לא כן כי אם עמל הכסילים מה שעמלו בו אפקורסים זולתו תיגענו כאשר שמע דבריהם נשרשו בלבו וזה יען כי לא ידע ללכת. אל עיר יען הוא לא ידע מעולם לברור בשכלו דרך הישר:
לשחוק עושים לחם אמר כאשר בני האדם רוצים לשחוק יעשו להם סעודה וכל סעודה נקרא לחם כמ"ש רש"י בכמה מקומות ואם רוצים לשמוח יותר ישתו גם יין נמצא כי רק לחם ויין הוא אשר ישמח בהם האדם ואת זה היה להם לבקש אבל לא כן כ"א והכסף יענה את הכל הכל רודפים אחר הכסף:
ובעל כנפים יגיד דבר נ' הכוונה כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו אבל עדן לא נודע באיזו מקום ואם יפול העץ ר"ל הצומח בצפון או בדרום עדן לא נדע כי אם במקום שיפול העץ שם יהי' כן אל ישמח האדם ויתהלל ביום מחר כי לא ידע מה יולד יום.
שומר רוח אמר כמ"ש החו"ה בהקדמת ספרו אמר החכם מן הזהירות שלא תרבה להזהר והביא קהלת ראי' ע"ז כי הנזהר ביותר א"כ ברוח לא יזרע וימתין עד עבור ימי הזריעה וכן רואה רעבים לא יקצור.
בבקר זרע זרעך ע' רש"י אבל גם המשל אמת זרע בתחלת החרף חטים לא ימנע מלזרוע בסוף החרף שעורים כי אינך יודע איזו יוכשר:
ומתוק האור אמר השמש לא לבד שהוא מתוקה כ"א גם היא טוב לעינים כי היושב בחשך יכהו עיניו אבל רק לראות את השמש כמו אצל השמש אבל לא לראות השמש וזה ע"ד שאמר למעלה אל תתחכם יותר וכן אמר במשלי דבש מצאת אכול דיך. שמח בחור הנה כל זמן שהבן תחת אביו ועל פיו יצא ויבא נקרא ילד וכאשר יעזב בית אביו וינוח לבחירתו נקרא בחור ובעת צאת הילד מבית אביו לא יעזב המוסר אשר יסרו אביו אבל יודה וישמח אשר אביו הנהיגו על הדרך הטוב וז"ש שמח בחור בילדותיך בבאך בכלל הבחורים תשמח באשר חנכך יולדך אבל אין לך לעמוד במדרגה שיצאת מבית אביך כי אז היית צעיר ורך כ"א וישיבך לבך בימי בחורותך שתיטיב מדי יום עוד דרכך ואם ככה תעשה אשר על הדרך שהדריכך אביך תעלה מעלה רשאי אתה עד"ז לילך בדרכי לבך ועיניך כי לא תכשל ודע כי על כל אלה הן על שמח בחור הן על ויטבך לבך יביאך אלקי' במשפט אם תשלך א' מאלו אחריך.
והסר כעס אמר כי אין העולם הזה חשוב כ"כ שתכעוס עבורו ותביא ע"י הכעס רעה על בשרך אחרי כי הילדות והשחרו' הבל למה זה בשביל ההבל הזה לכעוס א"נ יל"פ אחרי כי כפל שלמה בס' קהלת אשר העולם ומלואו הבל יתן האדם זאת אל לבו וימאס עליו העולם ולזה אמר והסר כעס זה מלבך והעבר רעה זאת מבשרך כי הילדות השחרות הבל זה הכעס הסר ממך:
עד אשר לא תחשך דימה קהלת כח הראיי' בנעוריו לשמש ואמר עד אשר לא תחשך השמש ובתחלת ימי הירידה הוא רק כאור בקר קודם שתצא החמה ובימי הזקנה לירח ובימי השיב' לככבים:
ואמר ישבו העבים אחר הגשם דימה החכם ימי הזקנה לימי הסתיו כי בימות הקיץ אם יבאו גשמים וירוו את הארץ אחר הגשם יזכך האויר ולא יבאו מיד עבים אחרים לא כן בימי הסתיו ישבו העבים מיד אחר הגשם וכן הוא בימי הבחרות אם גם לפעמים יחלה האדם ורפא לו ושב לנערותו על שנים הרבה לא כן ימי הזקנה מיחוש הולך ומיחוש אחר בא.
ואמר ביום שיזעו שומרי הבית המה העינים והאזנים המשמרי' האדם שלא יכשל ובימי הזקנה ותמעט הראיה והשמיעה ואמר והתעותו אנשי החיל המה הידים והרגלים העושי' מלאכתו של אדם וביאר הטעם ובטלו הטחנות המה השנים כי מעטו וכמו שארז"ל דוק בככי ותשכח בנגרא:
וסגרו דלתים בשוק שלא יתאוה לקנות מהמאכלים הנמכרים בשוק בשפל קול אחרי כי לא יוכל לטחון המאכלים בחסר שנים.
וינאץ השקד הוא המשל על השקידה כי אין האדם יוכל להיות שקד ומהיר מבלי כח וכעין זה. אמר ויסתבל החגב הוא כמו כן משל על הרוצה מעיר לעיר כחגב הקופץ ממקום למקום וזה אי אפשר בזקניתו ותפר האביונה הכונה כי התאוה כבר בטלה וכמ"ש רז"ל משום שלם בבית בטל ואמר וסבבו אחרי כי בכל עת יזכור יום המיתה כל מי שיפגש בו בשוק יחשוב מה יספוד זה עלי.
ואמר אם לא שבת עד עתה שוב ביום מיתתך שעה א' לפני מיתתך וביאר הפסוק הזה בס' חובת הלבבות כי חבל הכסף הוא הרוח החיוני המחזר הנשמה עם הגוף ובשעת המיתה ילך הרוח החיוני בתחלה כי בו נמצאת המיתה האמתית וע"י שירחק חבל הכסף תרץ גלת הזהב הוא הנשמה למקום מחצבתה ובהתרחק הרוח החיוני עם הנשמה תשבר הכד על המבוע נשאר הגוף ככלי יוצר נפוץ וכגלגל בור אשר נפסק החבל וביאר אחר זה כוונתו באר היטב ואמר הכד הוא העפר השב אל הארץ וגלת הזהב היא הנשמה אשר תשוב אל אשר נתנה.
ויותר שהיה קהלת חכם אמר מה בין קהלת לחכמי או"ה חכמי או"ה בעת ישיגו חכמה אין בהם תבונה ללמד דעת להמוני עם כי גם חכמתם ידברו בלשון אינו מובן כי אם לחכמי' כמותם לא כן קהלת ויותר שהיה חכם עוד כלומר יותר לימד דעת את העם ר"ל המון העם וביאר ואמר כי זה פעל ע"י שאזן וחקר ותיקן משלים הרבה למען כל א' ישיג מחכמתו לפי השגתו.
ואמר ביקש קהלת למצוא דברי חפץ שיחפוץ בהם כל איש וכתוב בספרו כתב רק יושר דברי אמת לא סודות רמים כי אם דברים נכוחים למבין וישרים למוצא דעת.
דברי חכמים פסוק זה ביאר בס' חובת הלבבות כי החכם על שמלמד דעת את העם ידריכם בדרך ישרה כמלמד הזה שמדריך הפרה לתלמיה אבל כשם שאם יסור המנהיג הפרה הדרבן הפרה תלך כאות נפשה כך המון העם בעת יעזבו בית הלימוד ילכו איש לפי דרכו אכן דברים הנכתבים בספר יעמדו לעד כמסמר נטוע וז"ש וכמסמרות נטועים קבועים בחזק המה בעלי אסופות כיון בזה לחוברי חבורים אבל כל זה בעת נתנו מרועה אחד שלא בא הספרים כ"א להבין דברי תוה"ק מפי הגבור' אבל לא כאשר יבאו לבלע את הקדש.
ויותר מהמה אמר אל תדמה כי כל מה שאפשר לכתוב מוסר השכל כבר כ' לא כן כי אם ויתר מה שכתבתי לך בני הזהר ולא תאמר למה לא כתבתי לך יותר אם באתי לכתוב הכל עשות ספרים הרבה אין קץ ואל תאמר אם כן לא הוה לכתוב מאומה לא כן אם כל אדם יהגה רק בדעתו מבלי שימצא כללים אשר בם יהגה ולהג כמו ולהגות הרבה יגיעת בשר אין כל בריה מוכנת לזה.
ואמר תמצית דברו הוא שלא תאמר בעשיית המצות מבלי השכל די ולא תאמר ג"כ כי רחמנא לבא בעי ובמצות מעשיות לא איכפת ליה כי אם את האלקים ירא בלבך ואת מצותיו שמור כי האדם מחובר מגוף ונפש והמסתפק ביראת שמים מבלי מעשה א"כ גוף זה מה פעל והעושה מצות מעשיות בלי יראת שמים נשמתו מה פעל אבל את האלקי' ירא בכל לבבך ואת מצותיו שמור בכל איבריך כי זה כל האדם הגוף למעשה והנשמה ליראת ה' וע"ז אמר ראה כי כל מעשיך הן הטובים הן הרעים ידין ה' אותם על כל נעלם אם הנעלם הוה רע גם מעשיך הטובים לאפס נחשבו ואם מחשבותיך טובים גם עבירה לשמה למצוה יחשב ובתוך מעשיך הטובים יכתבו.
תו"נש"לב"ע לב"ע