ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה ליקוטי בתר ליקוטי פ' תולדות
בת בתואל הארמי אחות לבן כ' רש"י כלם רשעים הי' ופי' בזה בס' תולדות יצחק דמשו"ה סמך הכ' ויעתר יצחק לנכח אשתו כי המתפלל על חבירו בפניו אמרי' במס' ברכות א"צ להזכיר שמו כדכ' רפא נא לה ואם הוה מתפלל שלא בשניה הוה צריך להזכיר או שם אביה או שם משפחתה וכלם רשעים הי' וברוך ה' שקיימתי כמה שנים קודם הפי' הזה מעצמי:
שני גוים כ' רש"י זה אנטנינוס ורבי שלא פסקה משלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ביאר מרן זצוק"ל רמז בזה כי היתה תורתם בכל עת למגמר דהיינו חזרת חזור חזור ולמסבר אפי' בימות החמה ואפי' בימות הגשמים עסקו בצנון למסבר:
השבעה לי כ' בתשובת הריב"ש מאחר דמה שאירש מאבא מכור לך לא קנה קיבל ממנו שבועה דשבועתו צריך מיהת לקיים כמ"ש הרמב"ם המקדיש דבר שאינו שלו ההקדש אינו חל אבל מתורת נדר צריך לקיים ענין קיום אאע"ה כל התורה עד שלא ניתנה הוא כמו שאדם הבקי בהרכבת גופו ידע להברות את גופו ולקיימו בריא כך היודע במהות נשמתו ידע מה צורכ' שתשוב אל האלקים אשר נתנה והרמ"ח מ"ע ה"ה כנגד רמ"ח איברים של הנשמה וכן השס"ה ל"ת ואברהם שחיבר ס' יציר' בלי ספק כי הבין סוד הנשמה כמובן ונקל היה בעיניו להשיג חיוב קיום תוה"ק.
כי עצמת ממני מאוד סבר אבימלך כי מכח מעשיהם הרעים יצחק צדיק בעיני ה' ולזה אמר עצמת ממני ואמנם כשראה אחרי שישב בנחל גרר הוה כמו כן ברכת ה' עליו אמר לו ראה ראינו כי היה ה' עמך כלומר עכשיו ראינו
אתה עתה ברוך ה' הכוונה לולא היית עכשיו ג"כ ברוך ה' עשינו עמך רעה אבל גם עתה אתה ברוך ה' וא"כ עשינו עמך רק טוב.
הנה נא זקנתי פי' מרן זצוק"ל בשם האר"י הקדוש כי אמר אף כי זקן הוא לעולם לא הוצרך לזכור יום המיתה כי בלא זאת לא היה יצרו שליט עלי'.
עלי קללתך בני ביאר מרן זצוק"ל כי סומא מותר באשתו ע"י טביעו' עינא דקלא ואם יצחק לא יהיה לו טביעות עינא דקלא ולא יכיר את יעקב בקולו תהא רבקה אסורה עליו והיינו עלי קללתך. לו יין כ' על לו מרכא כפול' ע' ת"י כי לא היה ליעקב יין כלל וכשביקש יצחק יין הביא ליעקב מלאך יין מגן עדן ויעקב הביאו ליצחק והו"ל כאילו כ' ב"פ ויבא לו פ"א המלאך ליעקב ופ"א יעקב ליצחק.
הכי קרא שמו יעקב אמר עוקב היה לו לקרותו וי' זו של יעקב מה טובה עכשיו רואה אני כי רמזה על העתיד שיעקביני פעם אחר פעם.
על הברכה אשר ברכו אביו ר"ל שבירך לעשו ואמ' אחיך תעבוד.
כאשר תריד ע' ת"א ופי' רש"י מן אריד בשיחי ויע"ל לשון ירידה כ"ז שיעקב עשה רצונו של מקום גדולה הי' לעשו להיות עבד ליעקב אבל אם ידע שור קנהו וישראל לא ידע אז ירידה הוא לעשו.
מס' דמשק אליעזר כשמוע השטן שהוא ראש לג' שרים מעלת התשובה שמגעת עד כסא הכבוד אמר רבש"ע ברכני גם אני אבי הפי' כי שאלו לחכמה נפש החוטאת מה תהא עלי' אמרה חטאים תרדוף רעה לנבואה אמרה תמות לתורה אמרה יביא קרבן להקב"ה אמר יעשה תשובה וזה שאמר כשמוע עשו את דברי אביו יעשה תשובה אמר ברכני גם אני אבי א"כ לכל יש תקוה.
שם בשם רבי' בחיי יעקב עם ד' אותיות עולה קוף ואמר רבי קוף זה הקב"ה הכוונה כי השם י"ת נקרא קדוש יעקב והיינו כי יעקב בגי' קו"ף והוא רמז לקדוש יעקב
בע"ה ליקוטי בתר ליקוטי פ' ויצא
והנה. מלאכי אלקים עולים ויורדים בו הראו לו ליעקב שיעקב עשה רצונו של מקום מוסיף כח בפמליא של מעל' ומלאכי אלקי' עולים בזמן שאינו עושה רצונו מלאכי אלקי' יורדים כביכול מכחישין כח פמליא של מעלה.
ואנכי לא ידעתי שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה התאונן יעקב על עצמו לאמור כי לולא היתה הכנתי לקדוש' בשלימות הוה מרגיש קדושת המקום בנפשו ולא היה יוכל לילך לישן שם וז"ש יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כלומר לא הרגשתי שאם הרגשתי לא ישנתי אבל באמת היתה נסבה מאת ה' להראות לו גודל המראה הזאת.
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כ' החו"ה כי יעקב אע"ה אמר בשני תיבות אלו לאכול וללבוש מה שאמר שלמה ע"ה בג' פסוקים ריש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי וכן אמר יעקב ונתן לי לחם אבל רק לאכול ובגד רק ללבוש ולא יותר מדאי.
וללבן שתי בנות הענין ספרה לנו תוה"ק גודל צדקת יעקב הנה הוא לא בחר בלאה יען עיניה רכות וארז"ל כלה שעיני' טרוטות כל גופה צריך בדיקה ואמנם שלא לביישה אמר ללבן הנה לעת עתה אנכי עני ואביון ואתה איש נכסים ואם אבקש בתך ראוי עלי לתת לך נדוניא ואחרי כי כסף אין לי אעבדך שבע שנים ולא יאה לך לתת לי בתך טרם עבודתי אבל אחרי כי לאה לעת עתה גדולה וראויה לינשא לא תבקש ממני לקחתה אחרי שבע שנים אבל אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה שתהיה אז ראויה להנשא וזה המשך הכתובי' וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויאהב יעקב את רחל ושלא לבייש את לאה ויאמר יעקב אל לבן אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה:
ותקרא שמו יששכר בב' שינין ע"ש שכר שכרתיך אך זה העלימה וגלת' טעם אחר נתן אלקי' שכרי ומה"ט נהגו לקרות בפעם ראשון יששכר ומכאן ואילך ישכר
ותקרא את שמה דינה פי' רש"י וכ"ה בברכות שהיתה בבטן רחל ויוסף בבטן לאה ויש להוכיח כן כי יעקב הי' כל בניו זכרים ע"י שהשהה עצמו על הבטן ומ"ט עזב דרכו בפעם הזאת אמנם ע"י שרחל היתה עקרה לא הקפיד יעקב בזה אצלה ואח"ז ע"י תפל' לאה נתחלפו הצורות וכמו שאמר הפייטן ביוצר לר"ה סליף דינה ביהוסף להנרות ור"ל כי דינה נתהוה. ע"י סליף של יעקב שלא השהה עצמו על בטן.
אם נא מצאתי חן בעיניך יל"פ דמצינו להיפך הצרפת אמרה איש אלקים באת אלי להמית את בני י"ל דהענין אם הצדיק קונה שלימות במקום אשר הוא שם הוא משפיע ברכה ואם לאו הוא מעורר דין וז"ש הצרפת באת אלי להזכיר עוני שלא אשמע לקול דבריך ועי"ז להמית את בני וז"ש לבן אם נא מצאתי חן בעיניך שאתה קונה שלימות בביתי נחשתי ניחש שלי חמת ויברכני ה' בגלליך ואמנם אם לא מצאתי חן אין הברכה בגינך וא"כ לך לדרכך אשר תחפוץ.
שא נא עיניך וראה כל העתודים במ' כי בתחלה שם המקלות ואח"כ החליף לבן משכורתו ולא פירש שכרו עד שכבר נתעברו הוצרך המלאך להביא העתודים
ועי"ל כי אדרבא יעקב אחר שראה כי רצו מן השמים ליהנות לו ע"י מעשי נסים שאסור ליהנות הציג המקלות לקרב הענין אל הטבע וז"ל כוונת הפייטן בהו"ר למען חלק פיצל מקלות בשקתות המים הושענא וכו' איזו זכות יש לנו במה שפיצל המקלו' אבל הענין כמ"ש שלא רצה ליהנות ממעשי נסים והטעם כמ"ש במ' לולי אכלו אבות הראשונים שכר מעשי' בעוה"ז אנן מאי הוה עלן וז"ש אחרי כי יעקב לא נהנה מהנסים והשאיר לנו אחריו ברכה א"כ הושענא והושיעה נא.
על בלי הגיד לו כי בורח הוא שמעתי בשם האברבנאל הפי' כי יעקב העלים מלבן כי בורח הוא מבית אביו כי לולא ידע לבן שכרח מבית אביו היה מתירא שגם מביתו יברח ובזה גנב לבבו:
וע"ד הלצה שמעתי כי בכל ריב וריב שהיה ליעקב עם לבן אמר לו כי יברח והיינו על בלי ע"י דברים של בלי אמר לו כי בורח הוא ולכך לא נתיירא לבן כי באמת יברח:
עתה הסכלת עשו אמר לו עשרים שנה אשר אתה בביתי לא ראיתי סכלות ממך ועתה בפ"א הסכלת עשו נעשית סכל.
לוא. אוכל לקום כ' לוא בויו א' וכן בשבועת העדות ושם דרשו רז"ל לו לא יגיד ונשא עונו אבל שליחו אין יכול להשביעו וכן כאן יל"פ לו לא אוכל לקים מפני לבן לא היתה יכולה לקום.
כי דרך נשים לי הוה רגיל מרן זצוק"ל לפ' בשם גאון א' שהיה אב"ד בקהל מט"ד אחרי כי ע"ח מטמאה במשא כנדה היינו דאמרה דרך נשים לי שהיה ע"א תחת מושבה
ויע"ל ע"ד שארז"ל במ' על פסוק ותפרעו כל עצתי לא ברא הש"י את האשה מן הידים שלא תהא שמשנות ואעפי"כ ורחל לקחה את התרפים הכוונה לולא היה זה רגילות אצלה לא העיזה לעשות הפעם והיינו לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ר"ל רגילות הנשים ועי"ז נכשלתי ולא אוכל לקום.