ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה ליקוטי בתר ליקוטי פ' נח
מן הבהמ' אשר איננה טהור' לעדו' רז"ל פ"ק דפסחי' מכאן שלא להוציא דבר מגונ' דלא כ' בקיצור הטמא' והק' תוס' שם הרי מ"מ כ' טמא' בתורה ועיי"ש ונ' לולי דברי' דוודאי אם ע"י גנות באת תור' לבאר שירחיק מדבר זה לא נמנע' מלגנות משא"כ הכא דלא בא אלא לומר שיקח ממין זה רק שנים ולמ' יגנה המין על מגן.
לא אוסיף לקלל פי' רש"י דהיינו שבועת המבול שאמר הכ' אבל במקרא זה לא הוזכר מבול ובמ' שבועות שם מייתי מקרא דלקמן והקמותי את בריתי ולא יכרת כל בשר ממי המבול ולא יהיה עוד מבול והכי מסתבר:
את קשתי נתתי בענן מסר לנו מרן כי קשתי ר"ת קדושתי שמי תורתי ימיני וזכיתי לבאר כוונתו כ' הטור באו"ח כשאומרים ישראל בסוף התפל' עשה למען שמך וכו' נעש' רעש גדול למעלה נ' הענין כי בעו"ה מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה ואנו אומרים אם גם תפלתינו לא הועיל' אבל עשה למען שמך ולמען קדושתיך ותורתיך וימינך הושיע' ימינך וזה הרעש למעל' ובמ' איכה יליף לה דננעלו שערי תפלה מדכ' סכות בענן לך מעבור תפל' וזה שרמז הכ' כשיהי' ענן מעבור תפלה קשתי נתתי בענן שתתפלל עשה למען קדושתיך ותורתך וימינך.
וע' רמב"ן כי הקשת מצד עצמו הוא טבעי אלא שהקב"ה בחר בו לאות זכרון ויש לבאר הטעם כי ענן הקשת משום שהשמש עדן בחצי הרקיע והעבים בחצי האחר ומזכיר הקשת שלא יתפשטו העבים בכל העולם והי' מבול.
בס' דמשק אליעזר מדרש פליא' ולחשך קרא ליל' אלו נאמר קרא ערב אין מבול בעולם נ' דדרשי' בב"ב ולחשך קרא לילה אלו מעשי' של רשעים הכוונ' הרמב"ן כ' דליל' מל' יללה והיינו שהש"י גזר יללה על מעשי' של רשעים ול' ערב כ' הרמב"ן הוא מל' תערובות ואלו נאמר ערב הי' מתערבין מעשי הרשעים עם מעשי הצדיקי' כעין חלבנ' בהדי ביסמין ולא בא פורעניות בעוה"ז על מעשי' וז"ש אלו נאמ' קרא ערב לא בא מבול לעול'
עו"ש בס' הנ"ל ע"פ וירח ה' את ריח הניחוח מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונשבע לו שלא להביא המבול עוד על הארץ כש"נ אשר נשבעתי מעבור מי נח והתקינו חכמים שיהי' מזכירין שבועת נח בכל יום שנ' למען ירבו ימיכם נ' לפ' דל' כימי השמים על הארץ קדריש ומפ' דהיינו שבועות נח נשבע ה' ית' דעוד כל ימי הארץ זרע וקציר קור וחום יום ולילה לא ישבותו וכ"ז תלוי במזלות השמים כשהחמ' בצפון קור ובדרום חום במזרח יום במערב ליל' והיינו אשר נשבע ה' לאבותיכם היינו לנח לתת להם כימי השמי' כימים אשר בשמים על הארץ שיהיו העתים בעתם.
עו"ש מס' הקרניים שנים שנים באו אל נח אילון אינון יומין ' דמשלימין בהון הלל הגדול ונ' כוונתו דהתיב' היתה דין ברחמים הדין שהיה נח אסור שנה תמימ' עם כל ברואי ארץ ורחמים שנתקיים בחיים והיינו שנים שנים דין וחסד וזה ענין הלל הגדול שאומרי' בירידת הגשמים אחר שהתחילו להתענות כי גם זה היה דין ברחמים וזה כי לעולם אפי' בשעת הדין חסדו וז"ש על שנים שנים באו אל נח דאילון אינון יומין דמשלימין בהון הלל הגדול על הנסים.
עו"ש בס' דמש"א וישלח את העורב הה"ד שלח חשך ויחשך ולא מרו את דברו נ' דהמ' מפ' להאי קרא דלמה היה להקב"ה להביא חשך לעולם היה לו לצוות על השמש שלא תזרח אמנם כבר גזר ואמר יום ולילה לא ישבותו ולכך הוצרך להביא חשך והיינו שלח חשך ויחשך ולא צוה על השמש ועי"כ ולא מרו חמה ולבנה את דברו שאמר יום ולילה לא ישבותו והנה העורב הוה מוכן לשליחות אלי' ז"ל כמ"ש רש"י ולא לשליחות נח ואמנם אחרי שנח מ"מ שלחו יצא יצא ושוב עד יבושת המים שיעשה שליחות.
עו"ש בס' הנ"ל וישלח את היונה מאתו מכאן שדירתן של עופות טהורים אצל הצדיקים דייק מל' מאתו דכ' ביונה ולא כ' בעורב:
עו"ש בס' הנ"ל צא מן התיב' משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו כיון שבא א"ל צא ממקומך הכוונ' הש"י הוא המפרנס לבני עורב אשר יקראו ונותן לבהמ' לחמה וכ"ז המבול העמיד לנח במקומו ולאחר שיבש' הארץ א"ל צא מן התיב' כי מעת' אני אפרנס.
וירא חם ויגד במ' תנחומא לפי שחטא בעין וירא מבשן ויגד ולכך נתקלל להיות עבד ולזאת אם ישחית אדוניו שנו או עינו וניתקל הקילקול יוצא לחירות.