ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה ליקוטי בתר ליקוטי פ' בראשית
ממרן הגאון ח"ס זצוק"ל במדרש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מכאן לשני ימים של ר"ה הענין כי ארז"ל ישראל ואו"ה ישרא' נכנסין לדון תחלה מקמי דליפוש חרון אף וארז"ל ישראל נידונין ביום ואו"ה נידונין בלילה ולו היה בקר וערב יום אחד הוה סגי ביום א' של ר"ה אבל מאחר דכ' ויהי ערב ואח"כ בקר יום אחד ע"כ מכאן לשני ימים של ר"ה.
סנסן ממרן זצוק"ל רש"י עץ פרי עוש' פרי והאדמ' לא עשתה כן לפיכך נתקללה כשחטא האדם ביאר מרן זצוק"ל א' מן הטעמים שנברא האדם באחרונה הוא למען האדמה אשר לוקח תהיה חלש ביותר מאחר שהוציאה כל כוחותיה בבריאת הארץ ואמנם אחרי שלא עשתה רצון קונה בענין עץ פרי נשאר בה כח הרבה וכאשר חטא אח"כ האדם תלה הש"י החטא באדמה יען שהותירה כח לעצמה ולאדם יותר מדאי לכך נתקללה ע"י חטא האדם.
ובארתי בזה מ' רז"ל בחולין שהביא רש"י ע"פ עשב מזריע זרע אף שהש"י לא אמר בדשאים למיניהו נשאו ק"ו בעצמן י"ל כי זה ע"ד שארז"ל ת"ח שעבר עביר' בלילה אל תהרה' אחריו ביום וודאי עשה תשובה וכן הוה הענין בשר העולם כאן כי הרא"ה בס' החינוך כ' טעם אי' כלאים יען מן המאכלים שיאכל האדם יתהוה הרוח החיוני באדם ולפי טבע המאכלים יהא טבע ומזג האוכל וטבע המתהוה מן כלאים יהיה שיתאוה האוכל להזדווג ג"כ לאינו מינו ואמנם קודם החטא הוו העשבים רק מזומנים למאכל בהמה ולא הוה מן הצורך להמנע מהם כלאים אבל מאחר שחטא שר העולם ולא הוציא עץ פרי וראה כי האדם מעותד לחטוא ויהי' נמשל כבהמ' שיוגזר עליו ואכלת את עשב השד' לכך נשא ק"ו בעצמו והוציא הדשאים ג"כ למיניהם:
ראיתי בס' דמש"א הביא מדרש בשעה שאמר הקב"ה תדשא הארץ דשא נזדעזעו שמים וארץ והעמיד הקב"ה רגלי יוסף כנגדם נ' לפרש דידוע דספירת מלכות נקראת ארץ כמ"ש הרמב"ן בכמה מקומות וידוע דספירת מלכות הוא מדת הדין הרפה ע"ד מלך במשפט יעמוד וידוע דבתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין והנה כ' הרמב"ן דכל הפסוקים של מעשי בראשית מדברים העליונים ותחתונים והנה דש"א ר"ת דין של אמת והיינו תדשא הארץ דשא ולכך נזדעזעו שמים וארץ וכמ"ש רש"י שאין העולם מתקיים ואמנם אמר הכ' וצדיק יסוד עולם צדיק א' כדאי לקיום העולם וידוע דיוסף נקרא צדיק והיינו שהעמיד רגלי יוסף כנגדם כלומר צדיק אחד יקיימם.
עוד סנסן ממרן זצוק"ל ארז"ל למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה ביאר מרן כי לא נאמר בתורה התכונה שתהיה לארץ הרים גבעות בקעים ומישור ואמנם שר העולם הבין מעצמו איזו תכונה ראוי לארץ והיינו שרצתה מל' רץ שהקדימ' ומיהרה לעשות רצון קונה בלא שנצטוה על זה
ע' מ"ש הרמב"ן כי ורוח אלקי' קאי על יסוד האויר דלהכי קרי רוח אלקי' דהאויר דומה לכבודו ית' אשר הוא מלא כל הארץ ועין לא תראנו וכן כל העולם מלא אויר ולעולם. לא יראנה כי אויר הנ' הוא אויר מעופש ואויר החיות לא יראנה.
רש"י שני המאורות הגדולים שוין היו אל תבין מזה כי לא הוה הבדל בין יום ללילה כי בפ' ראשונה נקרא חצי הזמן יום והחצי השני לילה כ"א היה כמו שיהיה לימות המשיח שנ' והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים והפי' כי בזה"ז הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שהחמה משפיע עליה ולע"ל יהיה לה אור מעצמה כשם שהחמה יש לה אור מעצמ' ושר של לבנה שאל למה להם לכל א' אור לעצמו הלא הא' יכול להשפיע על חבירו ונתמעט אורה של לבנה ע"י קטרוג זה ואין לה לע"ע כ"א אור מהחמה:
וכ'. בס' משנת חכמים למהר"ם חגיז כי זה פי' מ' רז"ל הנעלבין ואינן עולבין עלי' הכ' אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי החמה ע"י שלא השיבה כלום על קטרוג הלבנה נתקיים אורה והוא רמז וסימנא לכל הנעלבין ואינן עולבין.
וכ' בס' של"ה כי זה פי' המדרש למה נקראת לבנה שמלבנת עונותי' של ישראל כי הש"י צוה להביא בכל ר"ח שעיר לכפר על מיעוט הלבנה כלומר שמתחרט על שעשה ויהיה זה פתח לכל החוטאים אם הש"י מתנחם על מעשיהו איך יצדק ילוד אשה ורמז ע"ז דהע"ה באומרו אם עונות תשמר יה ולא תתפוס בחרטה אד' מי יעמוד הלא גם אתה כ' חרטה על מעשיך והיינו שהיא מלבנת עונותי' של ישראל שחוטאין ומתחרטין ומתכפר להם.
וראיתי בס' דמש"א שהביא מדרש בשעה שאמר הקב"ה גדילים תעשה לך אמר מרע"ה רבש"ע למה מיעטת את הירח א"ל הקב"ה והלא הרביתי את הככבים א"ל משה והלא צוית לא תלבש שעטנז ולא נתקררה דעתו עד שאמר בשכמ"ל ונ' לפ' דהנה בפ' ציצית לא נאמר כ"א פתיל תכלת ובס' דברים הוסיף גדילים תעשה לאמור שתהא חלק א' גדול וב' חלקים ענף ונ' כי כבר כ' הגאון מהר"ל מפראג בס' באר הגולה כי הרבוי הנמצא בעולם הביא המינים להכחיש ביחוד הבורא כי לא הבינו האיך בא מיחיד ומיוחד השתלשלות הרבוי ולזה צוה הש"י לתת על רבוי הציצית פתיל תכלת המורה על מחזה שדי אשר חזו אבותינו במתן תורה וכעצם השמים לטוהר והיינו תכלת הדומה לרקיע שידעו כי אף שיש רבוי בעולם הסבה הראשונה יחיד ומיוחד ואחר שצפה הש"י כי יגיע זמן שלא יהיה תכלת בעולם צוה אח"ז להיות החלק הראשון גדול אחדות ואח"כ הרבוי והנה מרע"ה הבין כי מיעוט הירח ג"כ משום שיראה ביותר ההשתלשלות הירח מן החמה והחמה מן הבורא ית' והשיב משה מאחר דהראית סדר ההשתלשלות ע"י מצות ציצית לא היה לך למעט הירח א"ל הש"י הרי בכל זאת הרביתי הככבים להורות כי אין הרבוי מביא לכפירה ח"ו והנה השיב משה והלא צוית לא תלבש שעטנז הבין משה כי טעם שעטנז שהיא השתוות הצמר שהוא הפשתן עם הצמר שהוא החי והש"י רצה להורות ההשתלשלות שיהי' המדרגות זו למעלה מזה ולא יהיו החי והצמר בבחינה א' הרי שהש"י נשמר שלא יכשלו בני אדה ע"י הרבוי אמנם באמת תומת ישרים תנחם כי אדרבא גם מהרבוי אדרבא נלמד הסבה הראשונה וכמו שהאריך בזה בס' חובת הלבבות בשער היחוד כי הרבוי אי אפשר להיות קדמון ובין מהרבוי בין מהאחדות יתבונן הישר ויבא לידי אמונה וז"ש לא נתקררה דעתו עד שאמר בשכמל"ו כלומר בכל אופן בבריאה שיתבונן האדם יברך שם כבוד מלכותו
וכ' עוד שם בס' דמש"א מדרש איר ינאי לא היה צריך התור' להתחיל כ"א מהחודש הזה לכם ומ"ט גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום א' עד יום הששי בזכות שאמרו נעשה ונשמע נ' לפ' כי מה שביארה תורה כי העולם לא נברא במאמר אחד הוא ג"כ ע"ד שאמר הנביא ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם כי הפושע והמעקש יקשה הלא במאמר אחד יכול להבראם ויסתפק ח"ו ביכולת ה' אמנם מה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הראו בזה כמו שאמר רבא לההוא צדוקי בפ' ר"ע אנן כתיב בן תומת ישרים תנחם וטרם ישמע יקבל לעשות ועי"ז זכו שגלה להם הש"י סדר הבריאה.
רש"י ע"פ נעשה אדם למדה תורה דרך ארץ שיהא האדם עניו כבוראו שנמלך בפמליא של מעלה וביאר בזה הגאון ר' מרדכי בנעטה זצ"ל כי מטעם זה ארז"ל במ' סוטה המתגאה כאלו כופר בעיקר כי לולי היה מפ' הפ' נעשה אדם למדת העניו' לא הוה גאה ואמנם הגאה ע"כ מפ' הכ' הזה ח"ו לב' רשוית והיינו שהוא כאלו כופר בעיקר.
וראיתי בס' דמש"א שהביא מדרש אם אתם מקיימי' מילה ופריע' וזכור ושמור וק"ש שחרית וערבית ותפלין של יד ושל ראש אתם בצלמינו כדמותינו ואם לא אין אתם בצלמינו כדמותינו ובארתי מדרש זה על הסעודת ברית מילה של הילד אהרן יהודה בן ה' איצק סג"ל ראטה ביום ה"ור תרמ"א כי המדרש הזה בא ליישב ל' צלמינו כדמותינו דלא קאי ח"ו אבוראינו ית' כ"א על המלאכים שנתיעץ עמהם ולכך גילה הקב"ה שנתיעץ עם המלאכים ועליהם אמר בצלמינו כדמותינו והנה המלאכים הם גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כל מצוה שיעשו מגמתם לזכות לעשות עוד רצון קונם ע"ד שכר מצוה מצוה בזכות מצוה א' זוכה לכמה מצות כמ"ש רש"י פ' כי תצא גבי שילוח הקן וידוע כי המילה הוא אות ברית קודש למען ידע כל איש מישראל כי הוא עבד ה' ואמנם אין התכלית לשפוך דם הילד בעוד אין לו הבנה כי אם כאשר יגדל ידע למה נברא ואמנם אם לא יפרעו המילה כאשר יגדל כבר יהיה נמשך ערלתו ובחנם שפכו דמו בעודו ילד ונמצא כי המילה והפריע' הוא גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ואמנם ש"ק המצוה שמור ביום שבת עצמו ואין התכלי' שיזכור האדם רק בש"ק שברא הש"י העולם כי אם משמור נמשך המצוה זכור כפי' הרמב"ן שהוא מקור כי בכל יום חייבים אנחנו לזכור את יום השבת למען נירא את ה' כל הימים ואם מקיים זה אשר משמור יבא לזכור הרי זה בצלמינו כדמותינו עושי דברו לשמוע בקול דברו וענין ק"ש כולל ב"פ ה' הוא האלקים בתחלה אומרים ה' אלקינו ה' מנהיגינו מחוקקינו שופטינו והשנית הלא חד מה"ד ומדת הרחמים אחד והצור תמים פעלו וזה אנו מקבלים עלינו בכל יום בקומנו לעבוד את ה' ואם עבר היום ועמדנו באמונתינו אנו מייחדים טרם שכבינו עוד הפעם לומר כי לא חסרנו ח"ו ביום העבר ואם כן הוא עמנו אנחנו שוב בצלמינו כדמותינו עושי דברו לשמוע בקול דברו וכן ענין תפלין של יד שהוא קבלת האמונה במעשינו עם תפלין של ראש כוונת האמונ' במחשבתינו ואם שניהם שלימים אתנו אשר מחשבתינו ומעשינו שוים ה"ז בצלמינו כדמותינו עושי דברו לשמוע בקול דברו:
דע שחתם הש"י שמו במעשי בראשית כידוע יום השישי י"ה ויכולו השמים ו"ה גם נתן חותמו אמת בתחלת הבריאה בראשי' ברא אלקים ס"ת אמת ברא אלקים את ס"ת אמת ובסוף הבריאה ברא אלקים לעשות ס"ת אמת.
וייצר ה' אלקים את האדם ע' רמב"ן ב' פי' והביא הרמב"ן ראי' מזה דרבה ברא גברא כי הדין עם אונקלוס כי האדם נברא נפש חיה עוד טרם ניתן בו נשמה וכן מבואר במ' שהביא הרמב"ן לעיל ע"פ תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדה"ר אמנם פשט הש"ס במ' סנהדרין ניתנה בו נשמה עמד על רגליו וכד' הרמב"ם דכל חיית האדם מן הנשמה.
בהבראם כ' רש"י בה' בראם על פיוט אקדמות שאומרים ביום א' דשבועות ביאר מ' זה כי הכוונה כשם שאין יגיעה להוציא מן הפה אות ה' שהוא ניפוח אויר. בעלמא כך לא יגע השי"ת בבריאת עולמו כדכ' וברוח פיו כל צבאם וכ"כ ובאתא קלולא דלית בה מששא.
ענין עץ החיים כי מיתת האדם מיום הוולדו ע"י ניתוך כרותו בכל עת אלא שע"י המזונות יושלם הניתוך הזה ואמנם עץ החיים הי' רפואה לחולי הניתוך ועמד האדם על כח אחד בכל עת ולא היה שם מיתה בעולם:
ודע כי עפ"י מ"ש הרמב"ן כי הש"י לא אמר כי אם מפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל וכמו שאמרה חוה לנחש גם העץ החיים הוה בכלל שהיה ג"כ בתוך הגן אמנם לאחר החטא נתברר לאדם כי רק על עץ הדעת הוזהר ולזה אמר הש"י ועתה לאחר שנתברר פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים:
אשר יקרא לו האדם נפש חיה ע' רמב"ן כוונתו כי הש"י יתן בו נשמת שדי ממרומים ויהיה לעזר לאדם:
עזר כוגדו כי האשה נבראת לצרכי העולם ההבל ונח לאדם שיפרוק מעל צווארו עול זה ושמעתי מהרב מה' גרשון טעמעסוואר ע"ה כי ע"י האשה יש לאיש זמן פני' ואם יעסוק בתורה העזר עזר ואם יעסוק בדברים בטלים אדרבא העזר כנגדו כי נח היה לו אם לא הוה בזמן.
ולא יתבוששו יש בזה ב' פירושים הא' כמ"ש רש"י כי הליכת ערום הוא בושה יען מעורר התאוה ואחרי כי עדן לא היה תאוה בעולם כשם שאין בושה בגלוי פנים כך אין בושה בהילוך ערום ונ' דקודם אכילת עץ הדעת שהיה האדם קיים לנצח ולא היה בו כח הניתוך והוצרך למאכל ומשתה ושאיפת אויר ושונ' להשלים החילף ואחד מביא להתאות לחבירו ולפי המאכלים והמשקי' ישתנה המזג וזה הוליד התאוה באדם.
הפי' השני הוא במ' בס' דר"מ הוה כ' כתנות אור בא' ופי' המפ' דקודם החטא היה כ' גופו כפני החמה ויותר מזה כמ"ש רז"ל תפוח עקבו של אדם הוה מכהה גלגל החמ' ולאחר החטא נסתלק זיו זה של שכינ' ממנו ע"ד ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב וז"ש מי הגיד לך כי עירום אתה כי באמת מאחר שהיה מלא זיו וזוהר לא ידע כי עירום הוא ולא יתבוששו
אף כי אמר אחרי כי לא הוה להם מן ההכרח קודם החטא לאכול להשלים הניתוך והוה האכיל' אצלם רק לתענוג בעלמא כמו תפנוקים בעולם הזה נמנעו ולא אכלו וע"ז פתח הנחש את פיהו אם זה מציווי הש"י ודע כי ספר' לנו תוה"ק כל זאת להורו' לנו על איזו דרך יבאו המפתים לפתות לאנשי האמת לא יאמרו הכי צוה הש"י להתענות ביוה"כ כי אם להתענות בה"ב וכן יבא מן התוספות אל העיקר ואתה דע לך והשמר ממנו.
ולא תגעון כ' רש"י הוסיפ' על הדבר והנה באבות דר"נ ריש המס' אמרו אדה"ר עשה סייג לדבריו הרי ששבחוהו ע"ז הענין רז"ל עשו סייג לתורה אבל הבדילו בין הסייג להמצו' אמרו ס' דאוריי' לחומרא דרבנן. לקולא דאוריית' אסור לחול' שאין בו סכנ' דרבנן מותר אבל אדה"ר אמר על הנגיע' ג"כ אמר אלקי' וע"ז תפסוהו אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת.
בא הנחש ודחפה וא"ל כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מית' באכילה וכמ"ש רש"י ע"פ לא מות תמותין ונ' מזה כי חוה חשבה כי האילן הזה פירותיו ארסיי' והאוכל ממנו ימות בדרך הטבע וידוע כי האילנות הארסיים גם אויר שיוצא מהם הוא מסוכן ולזה גם הנגיעה אסור ואחרי שלא הוה שום מיחוש בנגיע' חשבה שגם באכילה אין מיחוש.
כי יודע כ' רש"י מן האילן הזה אכל וברא נ' כי ד' הנחש הם ד' אפלטן החוק' שהי' אומר כי יש לעול' בור' אבל בראו מחמ' קדמון שהי' מעול'
ואתה תשופנו עקב פי' מרן זצוק"ל כי הוא רמז אשר היצה"ר יפתה לגדול שבחוטאים גם לעבירות שאדם דש בעקביו וזה ואתה תשופנו עקב והטעם למען אם יבאהו צרה וצוקה ויתלה החטא באותו עונות ולא יעבור דרכו הרשעה וע"ז אמר דהע"ה אחר משקילל לשונאיו שלא יזכו ע"י הרעות שיבאו עליהם לשוב כ"א ישמו על עקב בשתם שיאמרו ע"י העבירות שאדם דש בעקביו הנם עונשים.
כי שמעת לחול אשתך הקדים הש"י הטפל לעיקר החטא ופי' מרן זצוק"ל כי במה ששמע אדם לקול אשתו היה לו אמתלא יען אשתו נבראת בתוך הגן והוא מחוץ לגן והרי הוא דומה למולה לכפרי שנשא עירונות אמנם גם על אכילת עץ הדעת הי' לו אמתלא יען ראה כי חוה אכלה ולא איכפ' לה מאומה ואמנם שמא זה מפני שהוא נבראת בתוך הגן לכך לא הזיק לה אבל לו יזיק נמצא זה שאמר אחרי ששמעת לקול אשתך יען נבראת בתוך הגן א"כ למה אכלת מן העץ שמא לה לא הזיק אבל לך יזיק:
חוה כי הוא היתה אם כל חי כ' רש"י חוזר לענין הראשון ומרן זצוק"ל פי' ע"ד שארז"ל באו ונחזוק טובה לאבותינו שהביאו מיתה לעולם כי לולא הי' חיים הרי אנו היינו נגדם כבהמות נמצא דעכשיו ע"י שהביאה חוה המיתה לעולם הוא היתה אם כל חי דלולא כן הרי אנו כאלו לא באנו לעולם.
הלא אם תיטיב פי' מרן זצוק"ל כי מה שחרה לקין כי מן הנימוס אם שר גדול ישלח דורן למלך אפי' אין בדורון חשיבות לעמת זה יש חשיבות במשלח לא כן אם א' מהפחותים ישלח דורן צריך שיהי' בדורן עצמו חשיבות וקין חשב כמו כן יען הוא בכור א"צ להיות הדורן חשוב משא"כ בהבל ולזה אמר לו הש"י למה חרה לך אמת אם תיטיב שאת יש חשיבות בבכורתך אבל אם לא תיטיב הבכורה לגריעותא כי הקליפה קודם לפרי כמו עשו ליעקב ישמעאל ליצחק והיינו אם לא תיטיב לכך נולדת תחלה יען לפתח חטאת רובץ ויל"פ בזה ל' ואל קין ואל מנחתו ר"ל למה שהיה קין בכור:
גדול עוני מנשוא ע' רש"י פי' מהר"ם קורדווארי בס' תומר דבורה כי המקטרגים שמוציא האדם ע"י חטאו לולא הש"י נותן להם חיות בתוכן היו ניזוני' ממצות שעשה החוטא ולא היה לו תקוה שישוב וזה ענין נושא עון כלומר מכלכלו וזה ענין ד' רש"י ועוני אי אפשר לסבול:
שם הא' עדה ע' רש"י ומק' עליו הרי כ' וצלה גם הוא ילדה וביאר החכם ה' וואלף היידענהיים דבאמת משו"ה כ' וצלה גם הוא ילדה אף דצלה אחרת שהיתה יושבת לא ילדה זו ילדה
תופש כנור כ' בס' נפוצות יהודה כי היוונים המיחסי' כל זכמות לעמתם ואמרי כי פיתאגרוס א' מחכמיהם המציא חכמת המוזיק' ע"י שהיה דר אצל חרש נחשת וברזל ושמע לפעמים קול נעים ולפעמי' קול רעם והשכיל לשקול הקולות בפלס ואמנם תוה"ק העידה כי מבני בניו של קין כבר הי' בקיאי' בחכמת המוזיק' ובאמת גם הערה זאת לקרא מתוה"ק לאמור יען אח אחד הוה לוטש כל חרש נחשת הוה אחיו תופש כנור ועוגב:
ויהו כל ימי אדם אשר חי יש כאן רמז למ"ש רז"ל כי ימי חייו היו אלף שנים אלא שהשאיר ע' שנה לדהע"ה וז"ש אשר חי הוה תשע מאות ושלשים אבל ימיו היו אלף:
זה ינחמינו ע' רש"י מבואר מכאן כי בימים ההם לא היו קורין שם לילד עד שנודע מה מעשיהו כי בלדת נח עדן לא תיקן כלי המחריש' ולא מצינו שאביו נביא הוה ואולי ע"ש שנח' הארץ מקוצים ועכביות.
בשגם הוא בשר ע' רמב"ן ובס' טל אורות כ' דקאי ארוחו' שגם רוח ה' אשר באדם נהפך לבשר ולא יתאו' כ"א תאו', כי רבה רעת כ' רש"א בחי' אגדות כי מה שאמרו רז"ל נמנו וגמרו נח לאדם שלא נברא היינו נמנו כי המל"ת שס"ה והמ"ע רמ"ח ויש יותר דרכים לחטוא מלזכות ואמנם הש"י שברא אעפ"כ את האדם הטעם כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעש' ולא מחשב' רעה נמצא כי הרמ"ח מ"ע המה ב"פ רמ"ח ויותר משס"ה וזה שאמרו ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו שיקבל שכר על המחשב' טובה ואמנם בדור המבול רבה רעת האדם וגם מחשב' טובה לא הוה להם כ"א וכל יצר מחשבות לבו רק רע ולכך וינחם ה'.