ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה טביעות עינא פגי"ה
תוס' ד"ה ולא מהדרי' יל"ד ממ"נ אי ידע רבא דלא מהדרו לצורבא מרבנן בט"ע כ"ד א"כ גם למסקנא יק' וע"כ דלא ידע וא"כ מאי זה דקאמר דהא דמ' דברי לי' ונ' לי דה"ק הנה חזי' דסי' עדיף דהרי אפי' בט"ע גמור לא מהדרי' לע"ה וא"כ מסתבר דבט"ע כ"ד לא נהדר אפי' לצורבא מרבנן וע' בתו"ח ומ"מ ק' אי מט"ע כ"ד משתעי הש"ס אטו בט"ע כ"ד קטלי' נפשא וצ"ל דה"ק כיון דאט"ע גמור קטלי' נפשא ואסי' לא קטלי' א"כ טב"ע עדיף מסי' מסתבר תו דאפי' בט"ע נהדר לצורבא מרבנן מאחר דלענין אי' מהני:
תוס' ד"ה פלניא דהאי סי' אעפ"י שבאו עדי' יל"ד מאי אעפ"י אדרבא אם לא באו עדים מסתבר טפי למקטלא ממ"נ או מחזקת בעלה הראשון או מבעלה השני וצ"ל דה"ק אעפ"י דהשתא מת לפניך ואיכא לגבי סי' ג"כ חזקה דהשתא כמו במקוה חסר לפניך מ"מ לא קטלי' לי'
ירך שנתבשל בה יל"ד עם הו"ל למימר והנ"מ בין בה לעם דבה מ' שעדן לא הוסר הגיד מן הירך משא"כ עם מ' ששני' נתבשלו כמו בסיפא עם הגידין אבל לעולם כבר הוסרה ונ' דמסקנת תוס' לקמן דשמואל אצטריך לאשמועי' נתבשל דל"ת נתבשל היינו נצלה וק' מנ"ל באמת לשמואל הא דלמא באמת היינו נצלה וצ"ל דהכי קיבל מרבו אבל לפי דברי' י"ל ממתני' דייק לה שמואל דאי הוה נקט תנא עם היינו יכולין לפ' אפי' נצלה אבל מ"מ גם נתבשל בכלל ומ"מ במליחה לא נאסר שלא נמלח מעולם ביחד משא"כ השתא דתנן בה לאורויי דמיירי שעדן לא הוסרה ולמאי הל' אלא ש"מ לאשמועי' דאעפי"כ במליחה לא נאסרה וש"מ דבישול דווקא.
אם יש בה בנו"ט דייק הש"ס ריש פרקין וכן לקמן דתנא דידן ס"ל יש בגידין בנו"ט ונתקשו תוס' לד' ר"ת דשמנו של גיד אוסר דלמא מתני' בשומנו מיירי ונ' דהנה מתני' כיצד משערין וכ' הר"ן דהיינו ס' וכ"כ רש"י ריש פרקין ומעתה הנה שיעור זה של ס' הלא לכל אי' שבתורה נאמר ובשלמא אי נ"ט בגיד דאוריי' נקטא תנא הכא וה"ה לשאר אי' ואשמועי' ג"כ דיש בגידין בנו"ט אכן אי תנא משום שומן קאמר ק' למה לי' לתנא לאשמועי' שיעור ס' באי' דרבנן ועדן בדאוריי' לא ידעי' אלא ש"מ דגם מתני' באי' דאוריי' מיירי ויש לרמז דברינו בד' רש"י במתני' שכפל מלת גיד לומר כי משום הגיד עצמו וסיים כל שיעורין הל"מ כלומר דמהא דייקי' דמאי' גיד עצמו מיירי תנא.
אמנם מצאתי ברש"י בפרקין לקמן שכ' דבאמת עיקר דיוקא מסיפא דגיד הנשה שנתבשל עם הגידין ומ' לרש"י דמרישא איכא למדחי דלמא משום שומן קאמר אמנם בסיפא דקתני ואם לאו כולן אסורות ומ"ט משום גיד עצמו מ' דה"ה בנו"ט דרישא היינו משום גיד עצמו.
ומ"מ יל"ד היאך כ' רש"י כל שיעורין הל"מ הרי גיד עם בשר ליכא למיקם אטעמא וא"כ מדאוריי' ליכא טע"כ וחד בתרי בטל וצ"ל דלאו אכגיד הל"מ כ"א שיעור' ס' הל"מ באינו מינו וצ"ל דלמ"ד טע"כ דאוריי' קאמר רש"י וצ"ע מינו וליכא קפילא וממילא שערו בו חכמי' מדברי' גם במין במינו.
תוס' ד"ה אם יש בה מבואר מד' תוס' דס"ל כהר"ן דאף אם חלטו בשר בחומץ צריך מליחה דאל"כ דלמא ס"ד דמתני' מיירי בבשר שחלטוהו תחלה ולא נמלח מעולם ונ' דלקמן הביאו תוס' ראי' לד' הר"ן במ"ש דבלא מליחה א"א דאמר שמואל אין הבשר יוצא וכו' כוונתם דל"ת דחליטה מהני דלא לצטרך מליחה דא"כ מאי קאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא ש"מ בלא מליחה.
ודע דכוונת תוס' דפשיטא דל' דזה בנו"ט מ' דקאי אגיד שהגיד יש בו ליתן טעם אמנם כ"ז לד' הר' אפרי' אבל להחולקי' ע"כ לא קאי אגיד דהרי גם כ"ק נ"נ ותלי' בפלו' רש"י ור"י דלרש"י קאי אירך ומיירי שאין כל הירך ברוטב ולא ניער וכסה ולהר"י קאי בה אקדירה ג"כ א"ש אמנם כלפי שכ' תוס' לקמן אד' ר"י ואין בזה טעם לא הזכירו כאן דברי'
רש"י ד"ה לא שנו דאם יש בנו"ט וכו' יל"ד מאי בעי רש"י בזה ונ' כוונת רש"י מנ"ל לשמואל באמת דנתבשל היינו בישול דילמא באמת נצלה קאמר וכ"ת הרי אסורה קתני דלמא אסורה היינו כ"ק ולזה כ' רש"י דאס"ד בצלי מיירי ואסורה כ"ק מיירי מאי ענין נו"ט הרי בכ"ק א"צ לנו"ט אלא ש"מ דכל הירך אסורה וא"כ ע"כ לאו מצלי מיירי ונ' דלהכי קאמר שמואל קולף ואוכל עד שמגיע ולא קאמר משליך הגיד לחוץ להורות על ד' תוס' דקליפה מיהא בעי ואי הוה נקט משליך הגיד הי' מבואר דאפי' קליפה לא צריך משא"כ השתא עד שמגיע לגיד ל"ד כ"א צריך לשייר כ"ק:
תוס' ד"ה אבל נצלה ע' ח"ר דלמאן דס"ל אינו נאכל מחמת מלחו היינו להצניע או לאורחא לק"מ ובהכי מיושב ד' הפוסקי' דס"ל דצלי בעי מליחה כמו לקדרה וגרסי במנחות וכן לצלי א"כ הדרא קו' תוס' לדוכתא דא"נ בישול דמתניתי' היינו צלי מ"מ משעת מליחה נאסר א"וו הני פוסקי' ס"ל כרש"י דלקדרה לא מקרי אינו נאכל מחמת מלחו וא"כ לק"מ.
שצלאו בחלבו כ' רש"י שלא נטל ממנו חלב הכליות נ' כוונת רש"י דלאו דס"ד דמיירי שלא נטל ממנו שום חלב דא"כ הרי כלו בלוע מחלב אלא וודאי לא מיירי כ"א בגוונא שהניח בתוכו חלב במקום א' ונקט רש"י חלב כליות כלומר חלב גמור דאוריי':
וע' בר"ן בשם רא"ה דבצלי דמפעפע גרע דאפי' ס' לא מהני וכ' הר"ן דהרא"ה מפ' ג"כ לקמן לדיקולא דבשרא כרש"י דהיינו קלחת וי"ל דה"ה רש"י ס"ל כהרא"ה וזה כוונת דבריו שכ' למעלה לא שנו דאם יש בו בנ"ט וכו' וכ' עוד אבל נצלה נצמת בתוכו ואינו מפעפע כוונת דבריו דהנה שמואל דייק דנצלה שרי משום דס"ל שומן גיד אינו מפעפע דלמא אדרבא נתבשל דמתני' אפי' נצלה ושומן גיד מפעפע אמנם לד' הרא"ה א"ש דאי משום פעפוע אפי' ס' לא מהני כי מצ"א מפעפע ומצ"א צומת וז"ש רש"י לא שנו דאם יש בו בנ"ט אסור ור"ל אם אין בו בנ"ט שרי אלא בנתבשל כ' רש"י שהרוטב מוליך כלומר ונו"ט שוה משא"כ בנצלה עכ"פ האש צומת ג"כ ואינו מפעפע בשוה ואי תימא דשומן גיד מפעפע אפי' ליכא נו"ט אסור:
ע'. תו"ח שיישב ל' הש"ס דקאמר ובחלב לא וש"י ובמ"ש הרשב"א לד' ר"י דע"כ קו' מר"י לא קאי אשמואל דשמואל ע"כ לית לי' דר"י א"ש ג"כ דקאמר הש"ס ובחלב לא דלא תימא דסוגיין קאי עוד אדלעיל וע' הג"א במ"ש באם לא נטל חוטי היד ויל"ד ע"ד מקו' הר"ן מרישא בכבשא ע' בר"ן:
וע' בח"ר שכ' דד' הרמב"ם כר"ת דחלב כחוש אינו מפעפע אמנם בפט"ו גבי גדי כחוש מבואר מד' הרמב"ם דס"ל כר"מ דבס' תלי' מלתא ואמנם ע' בכ"מ בשם תשו' הרשב"א שביאר בהדיא דהרמב"ם ע"כ כר"י ס"ל ומד' הכ"מ גופי' ג"כ יש ללמוד כן וא"כ צ"ל דהרמב"ם כד' תרוויי' ס"ל ומפ' ההוא כחוש הוה כר"מ דהוה ס' ומפ' כוליא בחלבו הוה ואין הכוליא נאסר מפני הקרום עצמה וע"כ משום דכחוש הוה ואינו מפעפע והיינו דחידש לן הש"ס בתי' בתרא וקיי"ל כתרוויי' לקולא:
תוס' סד"ה אפי' מראש אזנו בשר ששהה במלחו יום או יומים הנה הרא"ש לא הביא כ"א ששהה במלחו זמן מרובה י"ל כוונתו קודם הדחה ור"ל דהרי אין אנו יודעי' לכוון שיעור מליחה ולא ימלט שהבשר מונח במלחו איזו שעה יתר מכדי פליטתו וא"כ ליאסר מחמת המלח אמנם מל' תוס' שכ' יום או יומי' ואי קוד' הדחה קאמרי מנ"ל באמת דשרי א"וו כוונת תוס' לאחר הדחה ור"ל דחזי' אף שהודח הבשר מ"מ מדי יום יום ירגישון בו טעם מלח יותר והיינו משום שהמלח נכנס לפני' וע"כ דכיון דבשעת הדחה הודח הדם המלח אינו יכול שוב ליאסר.
ודע דלד' הגמ' דמפ' במתני' מה"ת משערי' בירך לבדה משום דהוה אי' דבוק א"ש דנקט ירך שנתבשל בה גי"ה כלומר שהי' דבוק בה הנה הכרעת הש"ך סי' ק"ה דאפי' בשמן בעי' ס' וקליפה ודלא כרש"ל ונ' דהדין עמו דמידי הוא טעמא דמצרכי' אפי' בכחוש ס' משום דלא בקיאי' בין כחוש לשמן ואי ס"ד לחלק שוב לענין קליפה אכתי לא בקיאי'
ודע דמ"ש הב"י דיש לחלק בין דם לשאר אי' לא כ' כן אלא לד' הטור אבל ד' תוס' אינו כן שהרי הביאו ראי' מכדי קליפה.