ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין בשר שנתעלם פ' גי"ה
תוס' ד"ה אמר רב בסו"ד מ' הל' דרב מדעת עצמו החמיר וא"כ ק' מאי פריך עלי' מהני מתני' וצ"ל דבס"ד לא ידע הש"ס מזה ומ"מ יק' אמאי קאמר רב מותרת משום נבילה כיון דמדינא דמתני' מודה ללוי וצ"ל דרב מוקי לה ברוב טבחי גוים אא"כ רב ולוי לא פליגי דלוי הרי ע"כ מוקי לה ברוב טבחי ישראל וצ"ל דבאמת עיקר פלוגתיי' בסיפא דרב ס"ל אסורות משום נבילה ר"ל אפי' למלקות וכמו שפי' רש"י על מותרות משום נבילה וע"כ צ"ל כן דאל"כ לתני טהורות א"וו נ"מ לענין מלקות דאכילה וכמ"ש רש"י ובאברי' אפי' מלקות לקי וא"כ ע"כ מיירי ג"כ ברוב טבחי גוים אבל לוי ס"ל דאפי' ברוב טבחי גוים לא לקי משום נבילה ואסורות שייך אפי' ברוב טבחי ישראל וא"כ ע"כ מותרות היינו מותרות ממש והיינו דפליג עלי' דרב:
ובזה מיושב מ"ט לא מק' תוס' ג"כ דלידוק הש"ס מהא דרב אמר מותרות משום נבילה כמו שהקשו מהא דלא עלים רב עיני' ובחי' הר"ן מייתי שני' יחדיו ולמ"ש א"ש דלד' תוס' ע"כ כיון דרב לאו מדינא אסר התם מיירי ברוב טבחי עכו"ם אפי' אי ס"ל בשר שנמ"ה אסור וכמ"ש.
רש"י ד"ה נמצא בגבולין בסוה"ד שכן דרך להשליכה לאשפה כ"כ מדמהני באיברי' ג"כ עומד ורואהו ואמאי דלמא חתיכה להשליכה לכלבי' אלא וודאי להשליכה לאשפה הוא דחותכין לאיברי' ולאשפה למה נקט לה בידי' וכי אין אשפה בשוק א"וו לאו נבילה הוא והא דרב כ' רש"י דנמ"ה ר"ל דל"ת דקאי אהך דמותרות משום נבילה כי היכי דלא תק' לן אמאי לא דייק מהך לזה כ' דלא היא כ"א אנמ"ה קאי:
גמ' אלא רבה כי אכיל אין לדקדק דלמא הו"ל טב"ע דכ' הרשב"א דטב"ע היינו שבעתה העין וכי רב כל חתיכת בשר משהביא שבעתה עינו ודקאמר דלא אעלי' עיני' לאו דווקא כ"א הי' במקום שלא יוכל עורב לבא וכיו"ב.
רש"י ד"ה יומא טבא כוונתו משום דאמרי' לקמן אלא דנחוש כלומר משו"ה לא הי' אוכל א"כ הניחוש ע"כ הי' אסעודה:
רש"י ד"ה אל תהי שוטה בחרוזין הנה בהג"א חילק בין מחרוזות של דגים דמתני' דב"מ למחרוזות בשר והוא מלתא דמסתבר כנהוג עוד היום אלא שתוס' דחו חילוק זה מתוספתא דתני הכא אפי' בבשר והג"א ס"ל דרב פליג אהך תוספתא ומ"מ תוס' מסקו דהכא טעמא משום דכולא מלתא חומרא בעלמא ומעתה י"ל דר"ה חדא מתרתי מבעי' לי' דהיינו י"ל דמבעי' לי' אם בשר ודגי' דין א' להם וחרוזים לא הוה סי' ותוספתא לא שמיע לי' וא"ל רב אל תהי שוטה בחרוזין כלומר היאך עולה על דעתך לדמות חריזי בשר לדגי' וכד' הג"א או דידע לתוספתא וקמבעי' לי' אי רב מדינא קאמר וא"כ גם הכא בחרוזי' אין זה סימן וקא"ל רב אל תהי שוטה הכי מדינא קאמינא בחרוזין ה"ז סימן:
רש"י, ד"ה רב הונא ומר"נ לא ק' לי' דמול מעשה דר"נ אית לן מעשה דרב כהנא דכבדי וכוליתא אמנם בתוס' דחו מכבדי וכולי' ואיכא שוב ראי' מר"נ אלא דהני תרי עובדי בב"מ דר"ח מצא גדי ור' אמי פרגיות מורין דלא כרב.
הנה מ"ש המרדכי גבי טב"ע דאומר ר"ת דאין הל' כרב נ' כוונתו דוודאי אי רב מדינא קאמר הוה קיי"ל כרב כיון דלא פליג עלי' בהדי' אבל מדלא קיי"ל ש"מ כד' תוס' דחומרא בעלמא וא"כ נהי דר"ת כ' דבע"ה לא סמכי' אטב"ע אנן לא צריכי' להחמיר כ"כ במלתא דלא הוה כ"א חומרא בעלמא ומעשה שהי' בע"ה הי'
ע' בש"ך ס"ג שהשוה ד' הרשב"ם לד' ס' התרומה וממקומו הוא מוכרע דאל"כ יק' עלי' מ"ש ההיא דיו דב"מ מכבדי וכוליתא דשמעתין ומ"מ לא ק' קו' הלח"מ על הרשב"א דלד' הרשב"א מאי ראי' מייתי ממחוור רישא הא התם לא שייך מצאו במקום שהניחו אמנם התם ע"כ מיירי כמ"ש תוס' ברוב טבחי ישראל וברוב טבחי ישראל לא בעי' מצאו במקום שהניחו ומדאסר רב ש"מ משום עורבי' ורובא בעלמא אסר וכמ"ש הרשב"א
ובמ"ש לעיל בד' הרשב"ם ה"נ צריך לפ' ד' תוס' בב"מ שתי' ג"כ דדיו שאני וע' תו"ח מ"ש בענין ר"כ ור"א עם רב וצ"ל דר"כ ור"א לא ידעי דפרייתא דגוי הוה.
בע"ה בענין כל נחש שאינו כאליעזר פ' גי"ה
ע'. רש"י מבואר מדבריו דלא כתוס' כ"א ע"כ מפ' כפי' חי' הר"ן הובא בכ"מ פי"א מעכו"ם והכל תלוי אם הוא דבר שהוא מנהגו של עולם וע' כ"מ שם שכ' טעם למה השמיט הרמב"ם יונתן ועי"ש וש"י וצריך להבין ארב למה נקטו ונ' דרב ס"ל בן נח מצווה אכישוף וע"כ גם אליעזר לא נתן הצמידי' עד ששאלה ונקט בכיוון דיונתן דצדיק גמור ולאחר מ"ת הוה וע"כ לזרז נערו אמר כן ומני' נשמע דגם באליעזר הי' כך.
ודע דענין זה דצמידי' הוא פלוגתת הרמב"ן ורש"י בחומש עיי"ש ומ"ש תוס' לזרז נערו כוונתם לד' רש"י בשמואל שם דזה סי' שמתייראים לצאת נגדם ורד"ק בשמואל שם לשיטתו דהיא שיטת הראב"ד ע"כ נטה מד' רש"י עיי"ש דברי נועם וש"י.
רש"י ד"ה סעודת רשות כ' מרן זצוק"ל ה"ה בגליון שו"ע ריש ה' חנוכה דד' רש"י דלא כמרדכי שהביא מג"א דגם בנישואי בת ת"ח לע"ה מהני זמירות דא"כ גם ד"ת מהני ואטו בסעודה דיתיב רב לא היו מדברים ד"ת ואמאי הי' סעודת הרשות וזה דהוה ק' לרש"י ולזה פי' דהי' נישואי' בת ת"ח לע"ה דהוה מורידין בקדש והתם אפי' מדברין ד"ת הוה סעודת רשות וש"י.
ודע לפי' הרד"ק יש להק' דאדרבא כיון דרב לא אמר לסימן מידי ואם לא יאכל מן הבשר הו"ל ניחוש ע"כ הו"ל למיכל ואלימא הו"ל לגמ' להק'.